1
המקנה לחבֵרוֹ דבר שאינוֹ מסוּים:
אִם היה מינוֹ ידוּע,
אף על פי שאין מִדתוֹ אוֹ מִשקלוֹ אוֹ מִנינוֹ ידוּע הרי זה קנה; ואִם אין מינוֹ ידוּע לֹא קנה.
2
כיצד? 'ערֵמה זוֹ של חִטים אני מוֹכֵר לך בכך וכך',
'שק זה המלֵא תאֵנים אני מוֹכֵר לך בכך וכך',
'מרתֵף של יין אני מוֹכֵר לך בכך וכך',
אף על פי שאין מִדת הערֵמה ידוּעה ולֹא מִשקל התאֵנים ולֹא מִנין הקנקנים ידוּע הרי מִמכרוֹ קים,
אף על פי שמצא חסֵר אוֹ יתֵר על האֹמד שהיה בדעתם,
ויֵש להם הוֹניה לפי השער שבשוּק,
כמוֹ שבֵארנוּ.
3
אבל האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'כל מה שיֵש בבית הזה אני מוֹכֵר לך בכך וכך',
'כל מה שיֵש בתֵבה הזֹאת' אוֹ 'בשק הזה' 'אני מוֹכֵר לך בכך וכך',
ורצה הלוֹקֵח וּמשך אין כאן קִנין כלל,
שלֹא סמכה דעת הלוֹקֵח,
שהרי אינוֹ יוֹדֵע מה יֵש בוֹ,
אִם תבן אוֹ זהב,
ואין זה אלא כִמשחֵק בקוּביא.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
וכֵן המוֹכֵר לחבֵרוֹ בעשרת דינרין חִטים,
ולֹא פסק כמה סאה מכר לוֹ נוֹתֵן לוֹ כשער שבשוּק בִשעת המכירה.
וכל החוֹזֵר בוֹ מֵאחר נתינת הדמים ולֹא רצה בשער שהיה בשוּק בִשעת מתן המעוֹת מקבֵל 'מי שפרע',
כמוֹ שבֵארנוּ.
5
המוֹכֵר מקוֹם לחבֵרוֹ לעשוֹת לוֹ בוֹ בית אוֹ רפת בקר,
וכֵן המקבֵל מֵחבֵרוֹ לעשוֹת לוֹ בית חתנוּת לִבנוֹ אוֹ בית אלמנוּת לבִתוֹ עוֹשה ארבע אמוֹת על שֵש.
מכר לוֹ מקוֹם בית גדוֹל עוֹשה שמוֹנה על עשר.
מכר לוֹ מקוֹם טרקלין עוֹשה עשר על עשר.
תרבֵץ של חצֵר שתים עשרֵה על שתים עשרֵה.
ורוּם כל בית וּבית כחצי ארכוֹ וכחצי רחבוֹ.
6
המוֹכֵר מקוֹם לחבֵרוֹ לעשוֹת לוֹ בוֹ קבוּרה,
וכֵן המקבֵל מקוֹם מֵחבֵרוֹ לעשוֹת בוֹ לוֹ קבוּרה עוֹשה מערה,
וּפוֹתֵח למערה שמוֹנה קברוֹת,
שלֹשה מִכאן וּשלֹשה מִכאן וּשנים מִכנגד הנִכנס למערה.
מִדת המערה ארבע אמוֹת על שֵש,
וכל קבר וקבר אֹרך ארבע אמוֹת ורֹחב שִשה טפחים ורוּם שִבעה; נִמצא בין כל קבר וקבר שמִן הצדדין אמה וּמחצה,
וּבין השנים האמצעיין שתי אמוֹת.
7
המוֹכֵר לחבֵרוֹ בתוֹך שדֵהוּ מקוֹם אמת מים להשקוֹת בה בית השלהין נוֹתֵן לוֹ בתוֹך שדֵהוּ אמה שרחבה שתי אמוֹת,
ואמה מִכאן ואמה מִכאן לאגפיה.
ואִם מכר לוֹ אמת מים להשקוֹת בה בקילוֹן נוֹתֵן לוֹ אמה שרחבה אמה,
וחצי אמה מִכאן וחצי אמה מִכאן לאגפיה.
8
אֵלוּ האגפים בעל השדה נוֹטען,
אבל אינוֹ זוֹרען,
שהזרעים מחלחלין את הקרקע וּמקלקלין את אמת המים.
ואמת המים הזֹאת שכלוּ אגפיה בעל האמה מתקנה מֵעפר אוֹתה השדה,
שעל מנת כֵן קִבֵל עליו המוֹכֵר לִהיוֹת אמת המים בתוֹך שדֵהוּ.
9
המוֹכֵר לחבֵרוֹ דרך בתוֹך שדֵהוּ:
אִם דרך יחיד מכר לוֹ נוֹתֵן לוֹ רֹחב שתי אמוֹת וּמחצה,
כדי שיעמֹד חמוֹר במשאוֹ על אֹרך הדרך; מכר לוֹ דרך בין עיר לעיר נוֹתֵן לוֹ רֹחב שמוֹנה אמוֹת באֹרך הדרך.
:מכר לוֹ דרך הרבים נוֹתֵן לוֹ רֹחב שֵש עשרֵה אמה.
10
דרך המלך ודרך הקבר אין לה שִעוּר,
ויֵראה לי שזה כמוֹכֵר דבר שאין מינוֹ ידוּע.
11
מכר לוֹ מקוֹם למעמד נוֹתֵן לוֹ בית ארבעת קבין.
12
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'בוֹר וּכתליה אני מוֹכֵר לך' נוֹתֵן לוֹ רֹחב הכֹתל שלֹשה טפחים.
13
המוֹכֵר שדה לחבֵרוֹ,
וּמסר לוֹ מצר אחד ארֹך וּמצר אחד קצר:
אִם היה הארֹך של איש אחד לֹא קנה מִן הארֹך אלא כנגד קצר; ואִם היה של שנים יקנה כנגד רֹאש תוֹר.
14
היה מצר ראוּבֵן מִזרח וּמערב וּמצר שִמעוֹן בצפוֹן וּבדרוֹם צריך שיִכתֹב לוֹ מצר ראוּבֵן מִשתי רוּחוֹת וּמצר שִמעוֹן מִשתי רוּחוֹת.
15
מסר לוֹ מצר רִאשוֹן וּמצר שֵני וּמצר שלישי,
ולֹא מסר לוֹ מצר רביעי קנה השדה כוּלה.
אבל המצר הרביעי:
אִם היה מוּבלע בתוֹך המצרים,
ואין עליו רכב של דקלים,
ואין בוֹ תִשעת קבין קנה אף המצר הרביעי; ואִם לֹא היה מוּבלע,
ויֵש עליו רכב דקלים אוֹ שיֵש בוֹ תִשעת קבין לֹא קנהוּ.
:היה מוּבלע ויֵש עליו רכב דקלים אוֹ יֵש בוֹ תִשעת קבין,
אוֹ שלֹא היה מוּבלע ואין עליו דקלין ואין בוֹ תִשעת קבין הרי הדבר מסוּר לבית דין כפי מה שיִראוּ,
וּלאי זוֹ דרך שדעתן נוֹטה יעשוּ.
16
סיֵם לוֹ את הזוית בִלבד ולֹא סיֵם לוֹ המצר של כל הרוּח,
אוֹ שסיֵם לוֹ שני מצרים כמין ג"ם,
אוֹ שסיֵם לוֹ חֵלק חֵלק מִכל רוּח ורוּח הרי זה לֹא קנה את כוּלה,
אלא יקנה מִמנה כפי מה שמסר לוֹ וּכמוֹ שיִראוּ הדינים.
17
המוֹכֵר בית לחבֵרוֹ בבירה גדוֹלה,
אף על פי שמסר לוֹ מצרים החיצוֹנים ואף על פי שיֵש שם מעט שקוֹראין לבירה בית לֹא קנה אלא הבית בִלבד,
שהמצרים הוּא שהִרחיב לוֹ,
ואִלוּ מכר לוֹ כל הבירה,
היה כוֹתֵב לוֹ:
'ולֹא הִנחתי לפני במכר זה כלוּם'.
וכֵן המוֹכֵר שדה בבִקעה גדוֹלה וּמסר לוֹ מִצרי הבִקעה מצרים הֵם שהִרחיב לוֹ.
18
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'שדוֹת אני מוֹכֵר לך' מִעוּט שדוֹת שתים.
אמר לוֹ:
'כל שדוֹת' אפִלוּ שלֹש וארבע,
חוּץ מִגנוֹת וּפרדֵסים.
אמר לוֹ:
'נכסי' אפִלוּ גנוֹת וּפרדֵסים,
חוּץ מִבתים ועבדים.
ואִם אמר לוֹ:
'כל נכסי' אפִלוּ עבדים וּבתים,
וכל המִטלטלין הידוּעים לוֹ,
ואפִלוּ תפִלין שברֹאשוֹ בִכלל המכר.
19
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'בית מִבתי אני מוֹכֵר לך' ו'שוֹר בִשורי אני מוֹכֵר לך' נוֹתֵן לוֹ הקטן שבהן.
מֵת אחד מִן השורים אוֹ שנפל אחד מִן הבתים מראה לוֹ את זה שמֵת אוֹ זה שנפל,
שיד בעל השטר על התחתוֹנה.
20
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'שדה דבי חיי אני מוֹכֵר לך',
והיוּ לוֹ שתי שדוֹת הנִקראין בשֵם זה אינוֹ קוֹנה אלא הפחוּתה שבִשתיהן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
21
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'שדֵה ראוּבֵן אני מוֹכֵר לך',
וכיון שבא הלוֹקֵח להִשתמֵש בה אמר לוֹ המוֹכֵר:
'זוֹ אינה השדה שהיתה של ראוּבֵן,
אלא כך היא קרוּיה,
וּלעוֹלם לֹא היתה לוֹ,
אלא זוֹ היא שהיתה של ראוּבֵן וּלקחתיה מִמנוּ,
והיא שמכרתי לך' על המוֹכֵר להביא ראיה.
ואִם לֹא הֵביא זוֹכה הלוֹקֵח בזוֹ שכל העם קוֹראין לה 'של ראוּבֵן'.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה הלֵך אחר השֵם הפשוּט בפי הכֹל.
22
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'חצי שדי אני מוֹכֵר לך' שמין כמה שוה כל השדה,
ונוֹתֵן לוֹ מִן הכחוּש שבה מה ששוה חצי הדמים של כל השדה.
וכֵן אִם אמר לוֹ:
'חציה בדרוֹם אני מוֹכֵר לך' שמין דמי כוּלה,
ונוֹתֵן לוֹ בִדרוֹמה בחצי כל הדמים.
:וּמקבֵל עליו הלוֹקֵח לעשוֹת בחלקוֹ מקוֹם הגדֵר,
וּמֵאחוֹרי הגדֵר סמוּך לגדֵר חריץ קטן רֹחב שלֹשה טפחים,
וחוּצה לוֹ חריץ אחֵר גדוֹל רֹחב שִשה טפחים,
וּבין שני החריצין רֹחב טפח כל זה כדי שלֹא תִקפֹץ הנמיה וכיוֹצֵא בה.
23
היתה לוֹ חצי שדה,
ואמר לחבֵרוֹ:
'חֵצי שיֵש לי בשדה מכרתי לך' קנה החֵצי כוּלוֹ.
אמר לוֹ:
'חֵצי בשדה שיֵש לי' לֹא קנה אלא רביע.
אמר לוֹ:
'מצר שדה שמִמנה נחלקת' אוֹ 'שמִמנה נִפסקת' אוֹ 'שמִמנה נחצית':
אִם אמר לוֹ:
'ואֵלוּ מצריה' קנה חציה; ואִם לֹא מסר לוֹ מצריה לֹא קנה אלא בית תִשעת קבין בִלבד.