1
אסוּר למוֹכֵר לִמכֹר לחבֵרוֹ קרקע אוֹ מִטלטלין שיֵש עליהן עסֵקין ויֵש בה דין,
עד שיוֹדיעוֹ; שאף על פי שהאחריוּת עליו אין אדם רוֹצה שיִתֵן מעוֹתיו ויֵרֵד לדין,
ויהיה נִתבע מֵאחֵרים.
2
המוֹכֵר קרקע לחבֵרוֹ,
ואחר שקניה הלוֹקֵח באחד מִן הדרכים שקוֹנין בהן קֹדם שיִשתמֵש בה,
יצאוּ עליה מערערין הרי זה יכוֹל לחזֹר בוֹ,
שאין לך מוּם גדוֹל מִזה,
שעדין לֹא נהנה בה,
וּבאוּ התוֹבעין.
לפיכך יבטל המקח,
ויחזיר המוֹכֵר את הדמים,
ויעשה דין עִם המערערין.
:ואִם נִשתמֵש בה הלוֹקֵח כל שהוּא,
ואפִלוּ דש המצר שלה ועֵרבוֹ עִם הארץ אינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ,
אלא עוֹשה דין עִם המערערין.
ואִם הוֹציאוּה מידוֹ בדין יחזֹר על המוֹכֵר,
כדין כל הנִטרפין.
3
כל המוֹכֵר קרקע אוֹ עבד אוֹ שאר מִטלטלין הרי זה חיב באחריוּתן.
כיצד? אִם הוֹציאוּ המקח מיד הלוֹקֵח מֵחמת המוֹכֵר חוֹזֵר הלוֹקֵח ונוֹטֵל כל הדמים שנתן מִן המוֹכֵר,
שהרי נִלקח המקח מֵחמתוֹ.
:כך הוּא הדין בכל מִמכר,
אף על פי שלֹא פֵרֵש הלוֹקֵח דבר זה,
אלא קנה סתם.
אפִלוּ מכר הקרקע בִשטר ולֹא הִזכיר בוֹ האחריוּת הרי זה חיב באחריוּתה,
שהאחריוּת שלֹא הוּזכרה טעוּת סוֹפֵר היא.
4
במה דברים אמוּרים? בשהוֹציאוּ המקח מיד הלוֹקֵח בבית דין של ישראֵל,
כגוֹן שהיה המקח מִטלטלין והיוּ גנוּבין אוֹ גזוּלין,
אוֹ שהיתה הקרקע גזוּלה,
אוֹ שבא בעל חוֹב של מוֹכֵר וּטרפה מיד הלוֹקֵח,
והכֹל בבית דין של ישראֵל.
:אבל אִם הגוֹי הוּא שהוֹציא המקח מיד הלוֹקֵח,
בין בדין המלך בין בערכיוֹת שלהן אין המוֹכֵר חיב באחריוּתוֹ.
ואף על פי שהגוֹי טוֹעֵן שהמוֹכֵר גנב חֵפץ זה אוֹ גזלוֹ מִמנוּ,
והֵביא עֵדי גוֹים על כך אין המוֹכֵר חיב כלוּם,
שזה אֹנס הוּא,
ואין המוֹכֵר חיב באחריוּת האֹנס.
5
המוֹכֵר קרקע לחבֵרוֹ,
והִתנה עִמוֹ שכל אֹנס שיִוּלֵד בקרקע זוֹ יהיה חיב לשלֵם,
אפִלוּ בא גוֹי וּגזלה מֵחמת המוֹכֵר חיב לשלֵם.
אבל אִם נִפסק הנהר שהיה משקה אוֹתה,
אוֹ שחזר הנהר לעבֹר בתוֹכה ונעשית ברֵכה,
אוֹ שבאה זוֹעה והִשחיתה אוֹתה הרי זה פטוּר,
שאֵלוּ וכיוֹצֵא בהן אֹנס שאינוֹ מצוּי הוּא,
ולֹא עלה על לֵב המוֹכֵר דבר זה הפלא בעֵת שהִתנה,
וכל אֹנס שאינוֹ מצוּי אינוֹ בִכלל תנאי זה.
6
והוּא הדין לכל תנאי שבממוֹן,
שאוֹמדין דעת המתנה ואין כוֹללין באוֹתוֹ התנאי אלא דברים הידוּעים שבִגללן היה התנאי,
והֵם שהיוּ בדעת המתנה בעֵת שהִתנה.
7
מעשה באחד ששכר מלחים להעביר שוּמשמין למקוֹם פלוֹני,
והִתנה עִמהן שהֵן חיבין בכל אֹנס שיארע להן עד שיגיעוּ השוּמשמין למקוֹם פלוֹני,
ונִפסק הנהר שהיוּ מוֹליכין בוֹ,
ואמרוּ חכמים:
זה אֹנס שאינוֹ מצוּי,
ואינן חיבין להוֹליך שוּמשמין אֵלוּ על גבי בהֵמה עד אוֹתוֹ מקוֹם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
המוֹכֵר קרקע לחבֵרוֹ,
והִתנה המוֹכֵר שלֹא יהיה עליו אחריוּת,
אפִלוּ נוֹדע בודאי שזוֹ הארץ גזוּלה,
ויצאת מיד הלוֹקֵח אין המוֹכֵר חיב כלוּם.
ואין צריך לוֹמר אִם בא בעל חוֹב וּטרפה,
שאינוֹ מחזיר לוֹ כלוּם,
שכל תנאי שבממוֹן קים.
9
ראוּבֵן שמכר שדה לשִמעוֹן שלֹא באחריוּת,
וּבא לֵוי להוֹציאה מיד שִמעוֹן,
אִם רצה ראוּבֵן לעשוֹת דין עִם לֵוי עוֹשה,
ואין לֵוי יכוֹל לוֹמר לוֹ:
'מה לי ולך,
והרי אין עליך אחריוּת',
שהרי ראוּבֵן אוֹמֵר לוֹ:
'אין רצוֹני שתִהיה לשִמעוֹן עלי תרעֹמת,
שהרי הִפסיד בִגללי'.
10
ראוּבֵן שמכר שדה לשִמעוֹן שלֹא באחריוּת,
וחזר וּלקחה מִשִמעוֹן באחריוּת,
וּבא בעל חוֹב של ראוּבֵן לִטרֹף אוֹתה מִמנוּ אינוֹ יכוֹל לחזֹר על שִמעוֹן,
שאף על פי שלֹא קִבֵל עליו אחריוּת לשִמעוֹן,
אחריוּת עצמוֹ קִבֵל,
שלֹא יהיה הוּא המוֹכֵר והוּא המוֹציא לעצמוֹ.
:אבל אִם בא בעל חוֹב של יעקֹב אביהם וּטרפה מיד ראוּבֵן חוֹזֵר בכל הדמים על שִמעוֹן,
מִפני ששִמעוֹן קִבֵל לוֹ האחריוּת,
וּראוּבֵן לֹא קִבֵל לשִמעוֹן אחריוּת אחֵרים כלל.