1
אסוּר לרמוֹת את בני אדם במקח וּמִמכר אוֹ לִגנֹב את דעתם,
ואחד גוֹים ואחד ישראֵל בדבר זה.
היה יוֹדֵע שיֵש במִמכרוֹ מוּם יוֹדיעוֹ ללוֹקֵח.
ואפִלוּ לִגנֹב דעת הבריוֹת בִדברים אסוּר.
2
אין מפרכסין לֹא את האדם ולֹא את הבהֵמה ולֹא את הכֵלים הישנים כדי שיֵראוּ כחדשים,
אבל מפרכֵס החדשים,
כגוֹן שישוּף ויגהֵץ וייפה כל צרכוֹ.
3
אין משרבטין את האדם במים של חִזרים וכיוֹצֵא בהן כדי שיִתפח ויֵראוּ פניו שמֵנים,
ולֹא צוֹבעין את הפנים בסרק וכיוֹצֵא בוֹ,
ולֹא נוֹפחין את הקרבים ולֹא שוֹרין את הבשר במים,
וכֵן כל כיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ אסוּרין.
ואין מוֹכרין בשר נבֵלה לגוֹי בִכלל בשר שחוּטה,
אף על פי שהנבֵלה אצלוֹ כשחוּטה.
4
מוּתר לבֹר את הגריסין,
אבל לֹא על פי המגוּרה,
שאינוֹ אלא כגוֹנֵב את העין,
וידמה שהכֹל ברוּר.
וּמוּתר לחנוני לחלֵק קליוֹת ואגוֹזים לתינוֹקוֹת ולשפחוֹת כדי להרגילן לבֹא אצלוֹ,
וּפוֹחֵת מִשער שבשוּק כדי להרבוֹת במקיפין מִמנוּ,
ואין בני השוּק יכוֹלין לעכֵב עליו,
ואין בזה גנֵבת דעת.
5
אין מערבין פֵרוֹת בפֵרוֹת,
אפִלוּ חדשים בחדשים,
ואין צריך לוֹמר ישנים בחדשים,
ואפִלוּ היוּ הישנים ביֹקר והחדשים בזוֹל,
מִפני שהלוֹקֵח רוֹצה לישנן.
:ביין הִתירוּ לערֵב קשה ברך בין הגִתוֹת בִלבד,
מִפני שמשביחוֹ.
ואִם היה טעמוֹ נִכר מוּתר לערֵב בכל מקוֹם,
שכל דבר הנִכר טעמוֹ,
הלוֹקֵח מרגיש בוֹ,
לפיכך מוּתר לערֵב אוֹתוֹ.
6
אין מערבין מים ביין.
וּמי שנִתערֵב לוֹ מים ביינוֹ לֹא ימכרנוּ בחנוּת אלא אִם כֵן מוֹדיעוֹ,
ולֹא לתגר אף על פי שמוֹדיעוֹ,
שמא ירמה בוֹ אחֵרים.
וּמקוֹם שנהגוּ להטיל מים ביין יטיל,
והוּא שיִהיה בין הגִתוֹת.
7
התגר נוֹטֵל מֵחמֵש גִתוֹת ונוֹתֵן לתוֹך פיטס אחד,
מֵחמֵש גרנוֹת ונוֹתֵן לתוֹך מגוּרה אחת,
וּבִלבד שלֹא יתכוֵּן לערֵב.
8
אסוּר לערֵב שמרים,
בין ביין בין בשמן,
ואפִלוּ כל שהוּא.
ואפִלוּ שמרים של אמש בִשמרים של יוֹם אסוּר.
אבל אִם עֵרה היין מִכלי לִכלי נוֹתֵן שמריו לתוֹכוֹ.
9
המוֹכֵר לחבֵרוֹ שמן מזוּקק אינוֹ מקבֵל שמרים.
מכר לוֹ שמן סתם מקבֵל לוֹ לֹג וּמחצה שמרים לכל מֵאה לֹג.
וּמקבֵל בִשאר שמרין שמן עכוּר העוֹלה למעלה על פני השמן יתֵר על השמרים הידוּעים באוֹתוֹ מקוֹם.
10
במה דברים אמוּרים? בשנתן לוֹ המעוֹת בתִשרי,
שהשמן עכוּר,
ולקח השמן בניסן במִדת תִשרי,
שהיא גדוֹלה,
מִפני אוֹתוֹ השמן הקוֹפה למעלה.
אבל אִם לקח במִדת ניסן,
שהיא קטנה,
מִפני שכבר צלל השמן אינוֹ מקבֵל אלא השמרים בִלבד.
11
המוֹכֵר חִטים לחבֵרוֹ מקבֵל עליו רֹבע קיטוֹנוֹת לכל סאה; שעוֹרים מקבֵל עליו רֹבע נִשוֹבוֹת לכל סאה; עדשים מקבֵל עליו רֹבע עפרוּרית לִסאה; תאֵנים מקבֵל עליו עשר מתליעוֹת לכל מֵאה.
מכר לוֹ שאר פֵרוֹת מקבֵל עליו רֹבע טִנוֹפוֹת לכל סאה.
:נִמצא בהן יתֵר על השִעוּרים האֵלוּ כל שהוּא ינפה את הכֹל,
ויתֵן לוֹ פֵרוֹת מנוּפין וּברוּרין שאין בהן כלוּם.
12
ואין כל אֵלוּ הדברים אמוּרים אלא במקוֹם שאין להם מִנהג.
אבל במקוֹם שיֵש להן מִנהג הכֹל כמִנהג המדינה.
13
יֵש מקוֹמוֹת שנהגוּ שיִהיוּ כל הפֵרוֹת ברוּרין וּמנוּקין מִכל דבר,
ושיִהיוּ היינוֹת והשמנים צלוּלין,
ולֹא ימכרוּ שמרים כלל.
ויֵש מקוֹמוֹת שנהגוּ אפִלוּ היוּ בהן מחצה שמרים אוֹ שהיה בפֵרוֹת מחצה עפר אוֹ תבן אוֹ מין אחֵר ימכֵר כמוֹת שהוּא.
:לפיכך, הבוֹרֵר צרוֹר מִתוֹך גרנוֹ של חבֵרוֹ נוֹתֵן לוֹ דמי חִטים כשִעוּר צרוֹר שבֵרֵר; שאִלוּ הִניחוֹ,
היה נִמכר במִדת החִטים,
ואִם תֹאמר יחזירנוּ הרי אמרוּ:
אסוּר לערֵב כל שהוּא.
14
המוֹכֵר קנקנים בשרוֹן במקוֹם שאין מִנהג מקבֵל לכל מֵאה עשרה פִטסוֹת; והוּא שיִהיוּ נאוֹת ועשוּיוֹת בגפרית.