1
ארבע מִדוֹת במוֹכרים:
מכר לוֹ חִטים יפוֹת ונִמצאוּ רעוֹת הלוֹקֵח יכוֹל לחזֹר בוֹ ולֹא המוֹכֵר; רעוֹת ונִמצאוּ יפוֹת המוֹכֵר יכוֹל לחזֹר בוֹ ולֹא הלוֹקֵח; רעוֹת ונִמצאוּ רעוֹת,
יפוֹת ונִמצאוּ יפוֹת,
אף על פי שאינן יפוֹת שאין למעלה מֵהן ולֹא רעוֹת שאין למטה מֵהן,
והרי יֵש שם הוֹניה שתוּת אין אחד מֵהן יכוֹל לחזֹר בוֹ,
אלא קנה,
וּמחזיר אוֹניה.
2
אבל המוֹכֵר חִטים שחמתית ונִמצֵאת לבנה אוֹ לבנה ונִמצֵאת שחמתית,
עֵצים של זית ונִמצאוּ של שִקמה,
של שִקמה ונִמצאוּ של זית,
יין ונִמצא חֹמץ,
חֹמץ ונִמצא יין כל אחד מִשניהן יכוֹל לחזֹר בחבֵרוֹ,
שאין זה המין שאמר שיִמכֹר לוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
המוֹכֵר יין לחבֵרוֹ וּנתנוֹ הלוֹקֵח בקנקניו,
והחמיץ מיד אינוֹ חיב באחריוּתוֹ,
ואף על פי שאמר לוֹ:
'לתבשיל אני צריך לוֹ'.
ואִם ידע שיינוֹ מחמיץ הרי זה מקח טעוּת.
:מכר לוֹ יין והרי הוּא בקנקני המוֹכֵר,
והחמיץ: אִם אמר לוֹ:
'למִקפה אני צריך' מחזיר ואוֹמֵר לוֹ:
'הרי יינך וקנקנך,
שאני לֹא קניתי לִשתוֹתוֹ,
אלא לבשֵל מעט מעט'; ואִם לֹא אמר לוֹ:
'למִקפה הוּא' אינוֹ יכוֹל להחזיר,
שהרי אוֹמֵר לוֹ:
'למה לֹא שתיתה אוֹתוֹ,
ולֹא היה לך לשהוֹתוֹ עד שיחמיץ'.
4
המוֹכֵר חבית של שֵכר לחבֵרוֹ,
והחבית של מוֹכֵר,
והחמיצה: בתוֹך שלֹשה ימים הרִאשוֹנים הרי זוֹ בִרשוּת המוֹכֵר,
וּמחזיר את הדמים; מִכאן ואילך בִרשוּת לוֹקֵח.
5
המוֹכֵר חבית של יין לחבֵרוֹ כדי למכרה מעט מעט,
והחמיצה במחציתה אוֹ בִשלישה חוֹזרת למוֹכֵר.
ואִם שִנה הלוֹקֵח הנקב שלה,
אוֹ שהִגיע יוֹם השוּק ושהה ולֹא מכר הרי היא בִרשוּת הלוֹקֵח.
:וכֵן המקבֵל חבית של יין מֵחבֵרוֹ כדי להוֹליכה למקוֹם פלוֹני וּלמכרה שם,
וקֹדם שתגיע לשם הוּזל היין אוֹ החמיצה הרי זוֹ בִרשוּת המוֹכֵר,
מִפני שהחבית והיין שלוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'יין מבוּשם אני מוֹכֵר לך' חיב להעמיד לוֹ עד העצרת.
אמר לוֹ:
'יין ישן אני מוֹכֵר לך' נוֹתֵן לוֹ מִשל שנה שעברה.
'מיוּשן' מִשל שלֹש שנים,
וצריך שיעמֹד ולֹא יחמיץ עד החג.
וּבמקוֹם שיֵש מִנהג ידוּע הכֹל כמִנהג המדינה.
7
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'מרתֵף זה של יין אני מוֹכֵר לך למִקפה',
אוֹ שמכר לוֹ מרתֵף של יין סתם הרי הלוֹקֵח מקבֵל עליו עשרה קנקנים בכל מֵאה שלֹא יהיה יינם טוֹב אלא כבר הִתחיל להִשתנוֹת; יתֵר על זה לֹא יקבֵל.
8
אמר לוֹ:
'מרתֵף של יין למִקפה אני מוֹכֵר לך',
אוֹ שאמר לוֹ:
'חבית של יין אני מוֹכֵר לך' נוֹתֵן לוֹ יין שכוּלוֹ יפה וראוּי לתבשיל.
אמר לוֹ:
'מרתֵף זה של יין' נוֹתֵן לוֹ יין הנִמכר בחנוּת,
שהרי הוּא בינוֹני,
לֹא רע ולֹא יפה.
אמר לוֹ:
'מרתֵף זה אני מוֹכֵר לך' ולֹא הִזכיר יין,
אפִלוּ כוּלוֹ חֹמץ הִגיעוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'ערֵבה של עֵץ אני מוֹכֵר לך' אוֹ 'קוֹרת בית הבד אני מוֹכֵר' אינוֹ נוֹתֵן לוֹ עֵץ שראוּי לחפֹר בוֹ ערֵבה אוֹ קוֹרה שראוּיה לקוֹרת בית הבד,
אלא ערֵבה כצוּרתה אוֹ קוֹרת בית הבד כצוּרתה,
שכל הרוֹאה אוֹמֵר:
זוֹ ערֵבה,
אוֹ: זוֹ קוֹרת בית הבד.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.