1
המוֹכֵר זֵרעוֹני גִנה,
שאין עצמן של זֵרעוֹנים נאכל,
לחבֵרוֹ, ולֹא צמחוּ חיב באחריוּתן,
וּמחזיר לוֹ הדמים שלקח מִמנוּ,
שחזקתן לִזריעה.
והוּא שלֹא צמחוּ מֵחמת עצמן.
אבל אִם לקת הארץ בברד וכיוֹצֵא בוֹ אינוֹ חיב באחריוּתן,
שמא מֵחמת הברד לֹא צמחוּ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
2
מכר לוֹ זרעים הנאכלין,
כגוֹן חִטים וּשעוֹרים,
וּזרען ולֹא צמחוּ אינוֹ חיב באחריוּתן.
אפִלוּ היוּ זרע פִשתן,
שרֹב בני אדם קוֹנין אוֹתוֹ לִזריעה,
הוֹאיל ואוֹכלין אוֹתוֹ אינוֹ חיב באחריוּת זריעתוֹ.
ואִם הוֹדיעוֹ שהוּא קוֹנה לזרע חיב באחריוּתן.
והוּא הדין לִדברים הנִמכרין לִרפוּאה ולִצביעה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
מִכאן אתה למֵד שהלוֹקֵח מקח מֵחבֵרוֹ,
והוֹדיעוֹ שהוּא מוֹליכוֹ לִמדינה פלוֹנית למכרוֹ שם,
ואחר שהוֹליכוֹ לשם נִמצא בוֹ מוּם אינוֹ יכוֹל לוֹמר לוֹ:
'החזיר לי מִקחי לכאן',
אלא מחזיר לוֹ את הדמים,
והמוֹכֵר מִטפֵל להביא מִמכרוֹ אוֹ למכרוֹ שם.
ואפִלוּ אבד אוֹ נִגנב אחר שהוֹדיעוֹ הרי הוּא בִרשוּת מוֹכֵר.
:אבל אִם לֹא הוֹדיעוֹ שיוֹליכוֹ לִמדינה אחרת,
והוֹליכוֹ ונִמצא בוֹ שם מוּם הרי זה בִרשוּת הלוֹקֵח,
עד שיחזיר המקח במוּמוֹ למוֹכֵר.
4
הלוֹקֵח מקח ונִמצא בוֹ מוּם,
ואבד אחר כך אוֹ נִגנב הרי זה בִרשוּת לוֹקֵח עד שיחזירוֹ למוֹכֵר.
ואִם הִתליע ונִפסד מֵחמת הזמן הרי זה בִרשוּת מוֹכֵר.
ואִם היה לוֹ להוֹדיע המוֹכֵר ולֹא הוֹדיעוֹ הרי זה בִרשוּת לוֹקֵח.
5
המוֹכֵר שוֹר לחבֵרוֹ ונִמצא נגח יכוֹל לוֹמר לוֹ:
'לִשחיטה מכרתיו לך'.
במה דברים אמוּרים? בשהיה הלוֹקֵח קוֹנה לִשחיטה ולחרישה.
אבל אִם היה ידוּע שהוּא קוֹנה לחרישה בִלבד הרי זה מקח טעוּת,
וחוֹזֵר. וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
המוֹכֵר בהֵמה לטבח וּשחטה,
ונִמצֵאת טרֵפה,
אִם נוֹדע בודאי שהיתה טרֵפה כשלקחה הרי זה מחזיר לוֹ את השחוּטה ויחזיר המוֹכֵר את הדמים.
מִכאן אתה למֵד,
שהמוֹכֵר שהיה מוּם במִמכרוֹ ועשה בוֹ הלוֹקֵח מוּם אחֵר קֹדם שיִוּדע לוֹ המוּם הרִאשוֹן:
אִם עשה דבר שדרכוֹ לעשוֹתוֹ,
כגוֹן זה ששחט את הטרֵפה פטוּר; ואִם שִנה ועשה מוּם אחֵר קֹדם שיִוּדע לוֹ המוּם מחזיר המקח לִבעליו וּמשלֵם דמי המוּם שעשה.
7
קנה בגד וּקרעוֹ לעשוֹת מִמנוּ חלוּק,
ואחר כך נוֹדע המוּם מֵחמת הקריעה מחזיר לוֹ את הקרעים.
תפרוֹ ואחר כך נוֹדע המוּם אִם הִשביח,
נוֹטֵל שבח התפירה מִן המוֹכֵר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
המוֹכֵר קרקע לחבֵרוֹ ואכל פֵרוֹתיה,
וּלאחר זמן נִראה לוֹ בה מוּם אִם רצה להחזיר הקרקע לבעלים,
מחזיר כל הפֵרוֹת שאכל.
ואִם היתה חצֵר ודר בה צריך להעלוֹת לוֹ שכר.
9
המוֹכֵר דבר שיֵש בוֹ מוּם שאינוֹ נִראה,
ואבד המקח מֵחמת אוֹתוֹ המוּם הרי זה מחזיר את הדמים.
10
כיצד? המוֹכֵר שוֹר לחבֵרוֹ שאין לוֹ טוֹחנוֹת,
והִניחוֹ הלוֹקֵח עִם הבקר שלוֹ,
והיה מניח המאכל לִפני כוּלם ואוֹכלין,
ולֹא היה יוֹדֵע שזה אינוֹ אוֹכֵל עד שמֵת ברעב הרי זה מחזיר לוֹ את הנבֵלה,
ויחזיר זה את הדמים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
היה המוֹכֵר ספסר,
שלוֹקֵח מִזה וּמוֹכֵר לזה ואינוֹ משהה המקח עִמוֹ,
ולֹא ידע במוּם זה הרי הספסר נִשבע שבוּעת הסֵת שלֹא ידע במוּם זה,
ויפטֵר, מִפני שהיה על הלוֹקֵח לִבדֹק השוֹר בִפני עצמוֹ וּלהחזירוֹ לוֹ קֹדם שימוּת,
והיה הספסר מחזירוֹ על המוֹכֵר הרִאשוֹן; והוֹאיל ולֹא עשה הוּא הִפסיד על עצמוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
12
השוֹחֵט את הבכוֹר וּמכרוֹ,
ונוֹדע שלֹא הראהוּ למוּמחה:
מי שאכל אכל,
ויחזיר לוֹ את הדמים,
והנִשאר מִן הבשר ביד הלקוֹחוֹת יקבֵר,
ויחזיר להן את הדמים.
וכֵן השוֹחֵט את הפרה וּמכרה ונוֹדע שהיא טרֵפה:
מי שאכל אכל,
ויחזיר לוֹ את הדמים,
וּמי שלֹא אכל יחזיר הבשר לטבח ויחזיר לוֹ את הדמים.
13
מכר הלוֹקֵח בשר זה של טרֵפה לגוֹים אוֹ שהאכילוֹ לכלבים יחשֵב עִם הטבח על דמי הטרֵפה,
ויחזיר לוֹ הטבח את המוֹתר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
14
המוֹכֵר בשר לחבֵרוֹ ונִמצא בשר בכוֹר,
פֵרוֹת ונִמצאוּ טבלים,
יין ונִמצא יין נסך מי שאכלוּ אכלוּ,
ויחזיר להן את הדמים.
וכֵן כל המוֹכֵר דבר שאסוּר לאכלוֹ מִן התוֹרה כך הוּא דינוֹ,
בין שהיה אִסוּרוֹ בכרֵת בין שהיה בלאו בִלבד.
:אבל המוֹכֵר דבר שאִסוּר אכילתוֹ מִדִברי סוֹפרים:
אִם היוּ הפֵרוֹת קימים מחזיר את הפֵרוֹת ונוֹטֵל את דמיו; ואִם אכלן אכל,
ואין המוֹכֵר מחזיר לוֹ כלוּם.
וכל אִסוּרי הניה,
בין מִן התוֹרה בין מִדִבריהם מחזיר את הדמים ואין בהן דין מכירה כלל.