1
המוֹכֵר לחבֵרוֹ במִדה אוֹ במִשקל אוֹ במִנין,
וטעה בכל שהוּא חוֹזֵר לעוֹלם,
שאין הוֹניה אלא בדמים,
אבל בחשבוֹן חוֹזֵר.
2
כיצד? מכר לוֹ מֵאה אגוֹז בדינר,
ונִמצאוּ מֵאה ואחד אוֹ תִשעה ותִשעים נִקנה המקח,
וּמחזיר את הטעוּת,
ואפִלוּ אחר כמה שנים.
וכֵן אִם נִמצאוּ המעוֹת יתֵר אוֹ חסֵר מִן המִנין שפסקוּ חוֹזֵר.
ואפִלוּ אחר שקנוּ מידוֹ שלֹא נִשאר לוֹ אֵצל חבֵרוֹ כלוּם חוֹזֵר,
שקִנין בטעוּת הוּא.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
3
וכֵן המוֹכֵר לחבֵרוֹ קרקע אוֹ עבד אוֹ בהֵמה אוֹ שאר מִטלטלין,
ונִמצא במקח מוּם שלֹא ידע בוֹ הלוֹקֵח מחזירוֹ,
אפִלוּ אחר כמה שנים,
שזה מקח טעוּת הוּא,
והוּא שלֹא ישתמֵש במקח אחר שידע במוּם.
אבל אִם נִשתמֵש בוֹ אחר שראה המוּם הרי זה מחל,
ואינוֹ יכוֹל להחזיר.
4
אין מחשבין פחת המוּם.
אפִלוּ מכר לוֹ כלי שוה עשרה דינרין ונִמצא בוֹ מוּם המפחיתוֹ מִדמיו אִסר מחזיר את הכלי,
ואינוֹ יכוֹל לוֹמר לוֹ:
'הֵא לך אִסר פחת המוּם',
שהלוֹקֵח אוֹמֵר:
'בחֵפץ שלֵם אני רוֹצה'.
:וכֵן אִם רצה הלוֹקֵח לִקח פחת המוּם הרשוּת ביד המוֹכֵר,
שהוּא אוֹמֵר לוֹ:
'אִם תִקנה אוֹתוֹ כמוֹת שהוּא,
אוֹ טֹל דמים שלך ולֵך'.
5
כל שהִסכימוּ עליו בני המדינה שהוּא מוּם שמחזירין בוֹ מקח זה מחזירין בוֹ,
וכל שהִסכימוּ עליו שאינוֹ מוּם הרי זה אינוֹ מחזיר בוֹ אלא אִם פֵרֵש.
שכל הנוֹשֵא ונוֹתֵן סתם על מִנהג המדינה הוּא סוֹמֵך.
6
כל הלוֹקֵח סתם אינוֹ לוֹקֵח אלא דבר השלֵם מִכל מוּם.
ואִם פֵרֵש המוֹכֵר ואמר:
'על מנת שאין אתה חוֹזֵר עלי במוּם' הרי זה חוֹזֵר,
עד שיפרֵש המוּם שיֵש במִמכרוֹ וימחֹל הלוֹקֵח,
אוֹ עד שיֹאמר לוֹ:
'כל מוּם שיִמצֵא במקח זה הפוֹחֵת דמיו עד כך וכך,
קִבלתי אוֹתוֹ',
שהמוֹחֵל צריך לידע הדבר שיִמחֹל בוֹ ויפרֵש אוֹתוֹ,
כמוֹ המפרֵש בהוֹניה.
7
המוֹכֵר פרה לחבֵרוֹ וּמנה בה מוּמין גלוּיין וּמוּמין שאינן נִכרין,
ולֹא היה בה מוּם מֵאוֹתן המוּמין הגלוּיין שמנה,
ונִמצא בה מוּם מֵאוֹתן שאינן נִכרין הרי זה מקח טעוּת,
וחוֹזֵר, אף על פי שפֵרֵש המוּם שנִמצא,
שהרי הלוֹקֵח אוֹמֵר:
'כשראיתי שאין בה אֵלוּ המוּמין הנִראין שמנה,
אמרתי: כך אין בה אֵלוּ שאינן נִראין שמנה,
ואינוֹ מפרֵש מוּמין אֵלוּ אלא כדי להשביח דעתי'.
8
כיצד? 'פרה זֹאת עִוּרת היא,
חִגרת היא,
נשכנית היא,
רבצנית היא',
ונִמצֵאת נשכנית בִלבד אוֹ רבצנית הרי זה מקח טעוּת.
היוּ בה כל המוּמין שמנה אין זה מקח טעוּת.
וכֵן אִם היתה חִגרת ונִמצֵאת נשכנית אף על פי שאינה עִוּרת אין זה מקח טעוּת.
9
הראה לוֹ המוּם שיֵש בה ואמר לוֹ:
'מוּם זה יֵש בה וּמוּם פלוֹני וּמוּם פלוֹני',
אף על פי שאוֹתן המוּמין שמנה אינן נִראין,
ונִמצאוּ בה אוֹ מִקצתן אין זה מקח טעוּת.
10
וכֵן המוֹכֵר שִפחה לחבֵרוֹ ואמר לוֹ:
'חִגרת היא,
גִדמת היא,
סוּמה היא,
שוֹטה, נִכפית',
ולֹא היה בה מוּם מֵאֵלוּ המוּמין שמנה,
ונִמצֵאת נִכפית הרי זה מקח טעוּת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
מִכאן אני אוֹמֵר שהמוֹכֵר לחבֵרוֹ חֵפץ במֵאה דינרין,
ואמר לוֹ:
'חֵפץ זה אינוֹ שוה אלא זוּז אחד,
על מנת שאין לך עלי הוֹניה' הרי זה יֵש לוֹ עליו הוֹניה,
שהרי זה אוֹמֵר:
'כיון שראיתי שאינוֹ שוה זוּז,
ידעתי שאינוֹ מִתכוֵּן אלא להשביח דעתי'; עד שיפרֵש כדי ההוֹניה שיֵש במִקחוֹ בודאי אוֹ קרוֹב לה בִכדי שהדעת טוֹעה,
שהרי זה ידע בודאי הדבר שמחל בוֹ.
וּבזה ראוּי לדוּן.
12
המוֹכֵר עבד אוֹ שִפחה אין הלוֹקֵח יכוֹל להחזירוֹ מִפני מוּמי הנוֹי שאין מבטלין אוֹתוֹ מִמלאכתוֹ,
והֵן הנִקראין סִמפוֹן; שאִם היה סִמפוֹן זה גלוּי כבר ראהוּ,
ואִם אינוֹ נִראה,
כגוֹן שוּמה בבשר אוֹ נשיכת כלב אוֹ ריח הפה אוֹ החֹטם וכיוֹצֵא בהן,
הוֹאיל ואינוֹ מבטלוֹ מִמלאכתוֹ אינוֹ מחזיר,
שאין העבדים לתשמיש המִטה אלא לִמלאכה.
13
נִמצא בוֹ שחין רע אוֹ חֹלי המֵתֵש את כֹחוֹ אוֹ שהיה נִכפה אוֹ משוּעמם הרי זה מוּם,
מִפני שמבטלוֹ מִמלאכתוֹ.
וכֵן אִם נִמצֵאת בוֹ צרעת וכיוֹצֵא בה מִדברים המגֹאלים הרי זה מוּם,
מִפני שנפשוֹ של אדם אוֹננת מֵהן,
ונִמצא שאינוֹ מִתעסֵק לוֹ בִמלאכת אכילה וּשתיה.
:וכֵן אִם נִמצא לִסטיס מזוּין הרי זה מוּם המאבֵד את כוּלוֹ,
מִפני שהמלך תוֹפֵס אוֹתוֹ והוֹרגוֹ.
וכֵן אִם נִמצא מוּכתב למלכוּת הרי זה מוּם,
וּמחזירוֹ, מִפני שהמלך תוֹפסוֹ לִמלאכתוֹ בכל עֵת שיִרצה.
:אבל אִם נִמצא גנב אוֹ חוֹטֵף אוֹ גוֹנֵב נפשוֹת אוֹ בוֹרֵח תמיד אוֹ זוֹלֵל וסוֹבֵא וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ אינוֹ יכוֹל להחזיר,
שכל העבדים בחזקת שיֵש בהן כל הדֵעוֹת הרעוֹת,
אלא אִם פֵרֵש.