1
המחליף כֵלים בכֵלים אוֹ בהֵמה בִבהֵמה,
אפִלוּ מחט בשִרין אוֹ טלה בסוּס אין לוֹ הוֹניה,
שזה רוֹצה במחט יתֵר מִן השִרין.
אבל המחליף פֵרוֹת בפֵרוֹת,
בין ששמוּ אוֹתם קֹדם המכירה וּבין ששמוּ אוֹתם אחר המכירה יֵש להן אוֹניה.
2
הלוֹקֵח בדמים אכסרה,
כגוֹן שחפן במעוֹת ואמר לוֹ:
'מכֹר לי פרתך באֵלוּ',
אף על פי שקוֹנה בחליפין קנה,
וּמחזיר אוֹניה כמוֹ שבֵארנוּ.
והוּא הדין ללוֹקֵח פֵרוֹת אכסרה בסלע אוֹ בִשתים,
שקנה וּמחזיר הוֹניה.
:בעל הבית שמכר כלי תשמישוֹ אין לוֹ הוֹניה,
שאִלוּלי לֹא הִרבוּ לוֹ בדמים,
לֹא היה מוֹכֵר לוֹ כלי תשמישוֹ.
3
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'על מנת שאין לך עלי הוֹניה' יֵש לוֹ עליו הוֹניה.
במה דברים אמוּרים? בִסתם,
שאינוֹ יוֹדֵע כמה הוֹניה יֵש בוֹ כדי שיִמחֹל,
ואין צריך לוֹמר אִם אמר לוֹ:
'על מנת שאין בוֹ הוֹניה',
שהרי יֵש בוֹ.
אבל במפרֵש אין לוֹ הוֹניה,
שכל תנאי שבממוֹן קים.
4
כיצד? מוֹכֵר שאמר ללוֹקֵח:
'חֵפץ זה שאני נוֹתֵן לך במאתים,
יוֹדֵע אני שאינוֹ שוה אלא מנה; על מנת שאין לך עלי הוֹניה אני מוֹכֵר לך' אין לוֹ עליו הוֹניה.
וכֵן לוֹקֵח שאמר למוֹכֵר:
'חֵפץ זה שאני לוֹקֵח מִמך במֵאה,
יוֹדֵע אני ששוה מאתים; על מנת שאין לך עלי הוֹניה אני לוֹקֵח מִמך' אין לוֹ עליו הוֹניה.
5
הנוֹשֵא ונוֹתֵן באמוּנה אין לוֹ עליו הוֹניה.
כיצד? 'חֵפץ זה בכך וכך לקחתיו,
וכך וכך אני מִשתכֵר בוֹ' אין לוֹ עליו הוֹניה.
6
וכל הנוֹשֵא ונוֹתֵן באמוּנה,
אִם לקח כֵלים רבים אוֹ בגדים רבים במִמכר אחד לֹא יחשֵב הרע באמוּנה ואת היפה בשויוֹ,
אלא אוֹ זה וזה באמוּנה אוֹ זה וזה בשויוֹ.
:ויֵש לוֹ להעלוֹת על המקח שכר הכתף וּשכר החמר וּשכר הפוּנדק.
אבל שכר עצמוֹ מִפני שהוּא כפוֹעֵל אינוֹ מוֹסיף אוֹתוֹ על המקח,
אלא מפרֵש ואוֹמֵר לוֹ:
'כך וכך אני מִשתכֵר'.
7
הגוֹי אין לוֹ הוֹניה,
שנאמר: "איש את אחיו" .
וגוֹי שהוֹנה את ישראֵל מחזיר הוֹניה כדינין שלנוּ; לֹא יהיה זה חמוּר מיִשראֵל.
8
אֵלוּ דברים שאין להם הוֹניה:
הקרקעוֹת, והעבדים,
והשטרוֹת, וההקדֵשוֹת.
אפִלוּ מכר שוה אלף בדינר אוֹ שוה דינר באלף אין בהן הוֹניה,
שנאמר: "אוֹ קנֹה מיד עמיתך" דבר הנִקנה מיד ליד,
יצאוּ קרקעוֹת,
ויצאוּ עבדים שהוּקשוּ לקרקעוֹת,
ויצאוּ השטרוֹת שאין גוּפן קנוּי אלא לִראיה שבהן; "עמיתך" ולֹא הקדֵש.
9
במה דברים אמוּרים? במוֹכֵר נִכסי עצמוֹ.
אבל השליח שטעה בכל שהוּא,
בין במִטלטלין בין בקרקעוֹת חוֹזֵר.
ויֵראה לי שכֵן הדין באפִטרוֹפוֹס שטעה בכל שהוּא,
בין במִטלטלין בין בקרקעוֹת חוֹזֵר,
ואינוֹ דוֹמה לבית דין,
מִפני שהוּא יחיד.
10
בית דין שמכרוּ נִכסי יתוֹמים וטעוּ,
בין במִטלטלין בין בקרקעוֹת:
אִם טעוּ בפחוֹת מִשתוּת הרי זה מחילה,
כהדיוֹט; טעוּ בִשתוּת בטֵל המקח,
ואִם רצוּ שלֹא לבטֵל המִמכר ויחזירוּ ההוֹניה מחזירין; לֹא יהיה כֹח הדיוֹט חמוּר מֵהן.
11
יֵראה לי שבית דין שמכרוּ קרקע אוֹ עבדים של יתוֹמים שוה מנה במאתים אין הלוֹקֵח יכוֹל לחזֹר בהן; לֹא יהיה כֹח ההדיוֹט חמוּר מִכֹח היתוֹמים.
וכֵן הדין באפִטרוֹפוֹס שמכר קרקע ועבדים,
שאין הלוֹקֵח יכוֹל לחזֹר בהוֹניה,
כדין ההדיוֹט.
12
האחים והשוּתפין שחלקוּ מִטלטלין הרי הֵן כלקוֹחוֹת:
פחוֹת מִשתוּת נִקנה מקח,
ואין מחזיר כלוּם; יתֵר על שתוּת בטֵל מקח; שתוּת קנה,
וּמחזיר הוֹניה.
ואִם הִתנוּ ביניהן שיחלקוּ כשוּם הדינין וטעוּ בִשתוּת בטלה חלוּקה,
שהדינין ששמוּ וּפחתוּ שתוּת אוֹ הוֹתירוּ שתוּת מִכרן בטֵל.
13
הבהֵמה והמרגלית והסיף וסִפרי תוֹרה הרי הֵן כִשאר מִטלטלין,
ויֵש בהן הוֹניה; אין לך דבר שאין בוֹ הוֹניה חוּץ מֵארבעה דברים שמנוּ חכמים,
והוּא שיִהיה מוֹכֵר אוֹ קוֹנה בנִכסי עצמוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
14
כשֵם שאין לקרקעוֹת הוֹניה,
כך שכירוּת קרקע אין לה הוֹניה.
אפִלוּ שכר טרקלין גדוֹל בדינר בשנה,
אוֹ רפת קטנה בדינר בכל יוֹם אין לוֹ הוֹניה.
15
השוֹכֵר את הפוֹעֵל לעשוֹת עִמוֹ,
בין בקרקע בין במִטלטלין אין לוֹ הוֹניה,
מִפני שהוּא כקוֹנה אוֹתוֹ לִזמן,
ועבדים אין בהן הוֹניה.
16
שכרוֹ לִזרֹע לוֹ קרקע,
ואמר: 'זרעתי בה זרע ראוּי לה',
וּבאוּ עֵדים והֵעידוּ שזרע בה פחוֹת מִן הראוּי לה הרי זה ספֵק אִם יֵש לוֹ הוֹניה מִפני הזרע,
אוֹ אין לוֹ הוֹניה מִפני הקרקע.
לפיכך אין מוֹציאין מיד הנִתבע,
וכֵן אין משביעין אוֹתוֹ אלא שבוּעת הסֵת,
מִפני צד הקרקע שיֵש כאן.
17
השוֹכֵר את הכלי אוֹ את הבהֵמה יֵש בהן הוֹניה,
שהשכירוּת מכירה בת יוֹמה היא.
ואִם יֵש בה הוֹניה שתוּת אוֹ יתֵר,
בין שנִתאנה שוֹכֵר בין שנִתאנה משכיר הרי זה מחזיר הוֹניה,
ואפִלוּ לאחר זמן מרוּבה.
18
יֵראה לי שהקבלן יֵש לוֹ הוֹניה.
כיצד? כגוֹן שקִבֵל עליו לארֹג בגד זה בעשרה זוּזים אוֹ לִתפֹר חלוּק זה בִשני זוּזים הרי זה יֵש לוֹ הוֹניה,
וכל אחד מִשניהם,
בין קבלן בין בעל הבגד,
חוֹזֵר לעוֹלם,
כמוֹכֵר.