1
אסוּר למוֹכֵר אוֹ לקוֹנה להוֹנוֹת את חבֵרוֹ,
שנאמר: "וכי תִמכרוּ מִמכר לעמיתך אוֹ קנֹה מיד עמיתך אל תוֹנוּ" .
ואף על פי שהוּא עוֹבֵר על לֹא תעשה אינוֹ לוֹקה,
מִפני שנִתן להִשבוֹן.
וּבין שהוֹנה במֵזיד בין שלֹא ידע שיֵש במכר זה הוֹניה חיב להשיב.
2
כמה תִהיה ההוֹניה ויהיה חיב להשיב? שתוּת בשוה.
כיצד? הרי שמכר שוה שִשה בחמִשה אוֹ שוה שִשה בשִבעה,
אוֹ שוה חמִשה בשִשה אוֹ שוה שִבעה בשִשה הרי זוֹ הוֹניה,
ונִקנה המקח,
וחיב המוֹנה להחזיר את ההוֹניה כוּלה למִתאנה.
3
היתה ההוֹניה פחוֹת מִזה בכל שהוּא,
כגוֹן שמכר שוה שִשים דינר בחמִשים דינר וּפרוּטה אינוֹ חיב להחזיר כלוּם,
שכל פחוֹת מִשתוּת דרך הכֹל לִמחֹל בוֹ.
4
היתה ההוֹניה יתֵרה על שתוּת בכל שהוּא,
כגוֹן שמכר שוה שִשים בחמִשים פחוֹת פרוּטה בטֵל המקח,
והמִתאנה יכוֹל להחזיר החֵפץ ולֹא יקנה כלל.
אבל המוֹנה אוֹתוֹ אינוֹ יכוֹל לחזֹר אִם רצה זה וקִבֵל,
אף על פי שבטל המקח.
:אין המוֹנה חיב להחזיר עד שתִהיה ההוֹניה יתֵר על פרוּטה.
היתה פרוּטה בשוה אינוֹ מחזיר,
שאין הוֹניה לִפרוּטוֹת.
5
עד מתי יהיה לוֹ לחזֹר ולִתבֹע ההוֹניה אוֹ לבטֵל המקח? עד כדי שיראה לתגר אוֹ לִקרוֹבוֹ.
ואִם שהה יתֵר על זה,
אפִלוּ לקח שוה מֵאה במאתים אינוֹ חוֹזֵר.
6
במה דברים אמוּרים? בלוֹקֵח,
שהרי המקח בידוֹ וּמראֵהוּ.
אבל המוֹכֵר חוֹזֵר בהוֹניה לעוֹלם,
ואין צריך לוֹמר בבִטוּל מקח,
שאינוֹ יוֹדֵע דמי זה שמכר עד שיראה כמוֹתוֹ שנִמכר.
:לפיכך, אִם היה המקח דבר שאין במינוֹ שִנוּי והוּא כוּלוֹ שוה,
כגוֹן הפִלפלין וכיוֹצֵא בהן הרי זה אינוֹ חוֹזֵר אלא עד כדי שיִשאל על שער שבשוּק בִלבד.
7
וכֵן אִם נוֹדע שבא לידוֹ כמִמכרוֹ,
וידע שטעה,
ולֹא תבע אינוֹ יכוֹל לחזֹר ולִתבֹע,
שהרי מחל.
8
כשֵם שהוֹניה להדיוֹט,
כך הוֹניה לתגר,
אף על פי שהוּא בקי.
וּכשֵם שהוֹניה בפֵרוֹת וּבהֵמה,
כך יֵש דין הוֹניה במטבעוֹת.
9
כיצד? הרי שהיה דינר זהב בארבעה ועשרים דינר של כסף,
וצֵרפה בעשרים דינר אוֹ בִשמוֹנה ועשרים הרי זה מחזיר את ההוֹניה.
היה יתֵר על זה בטל הצֵרוּף.
פחוֹת מִכאן מחילה.
10
וכֵן אִם היתה הסלע חסֵרה שתוּת,
והיוּ מוֹציאין הסלעים במִנין,
לֹא במִשקל מחזיר ההוֹניה.
11
עד מתי יֵש לוֹ להחזיר הדינר אוֹ הסלע? בכרכים עד כדי שיראה לשוּלחני; בכפרים,
שאין השוּלחני מצוּי שם יֵש לוֹ להחזיר עד ערבי שבתוֹת; שאין מכיר הסלע וחסרוֹנה ודמיה אלא השוּלחני.
:והוּא הדין למוֹכֵר ספרים אוֹ אבנים טוֹבוֹת וּמרגליוֹת,
שיֵש ללוֹקֵח לחזֹר עד כדי שיראה אוֹתם לתגרים הבקיים בהן בכל מקוֹם שהֵן,
שאין הכֹל בקיים בִדברים אֵלוּ.
לפיכך, אִם לֹא היה מכיר באוֹתה המדינה והוֹליך המקח למקוֹם אחֵר,
אוֹ שבא הבקי לאחר זמן מרוּבה והוֹדיעוֹ שטעה הרי זה חוֹזֵר.
12
הנוֹתֵן סלע חסֵרה לחבֵרוֹ:
אִם היה מכירה,
אפִלוּ לאחר שנים עשר חֹדש הרי זה מחזירה; ואִם היה אפשר להוֹציאה על ידי הדחק אינוֹ יכוֹל להחזירה לאחר זמן,
אלא אִם כֵן קִבלה מִמנוּ במִדת חסידוּת.
13
המוֹכֵר לחבֵרוֹ שוה ארבע בחמֵש,
שהרי המקח בטֵל כמוֹ שבֵארנוּ,
ולֹא הִספיק להראוֹתוֹ לתגר אוֹ לִקרוֹבוֹ עד שהוּקר ועמד בשבע לוֹקֵח יכוֹל לחזֹר בוֹ ולֹא המוֹכֵר,
שהרי הלוֹקֵח אוֹמֵר למוֹכֵר:
'אִלוּ לֹא הוֹניתני,
לֹא הייתה יכוֹל לחזֹר,
ועתה שהוֹניתני תחזֹר? היאך יהיה החוֹטֵא נִשכר?'.
14
וכֵן מוֹכֵר שמכר שוה חמֵש בארבע,
וזל ועמד בשלֹש מוֹכֵר יכוֹל לחזֹר בוֹ ולֹא לוֹקֵח,
שהרי אוֹמֵר המוֹכֵר ללוֹקֵח:
'לֹא מִפני שהוֹניתני תחזֹר בי'.
15
המוֹכֵר שוה חמֵש בשֵש,
ולֹא הִספיק להראוֹת עד שהוּקר ועמד בִשמוֹנה הרי המוֹכֵר חיב להחזיר האחת של הוֹניה,
שהרי נִקנה המקח וחיב להחזיר,
וּכשהוֹקיר בִרשוּת לוֹקֵח הוֹקיר.
:וכֵן אִם מכר שוה שֵש בחמֵש,
והוּזלוּ ועמדוּ על שלֹש הרי הלוֹקֵח חיב להחזיר סלע אחת של הוֹניה,
שהרי נִקנה המקח,
וּבִרשוּת הלוֹקֵח הוּזל.