1
המקנה בין קרקע בין מִטלטלין והִתנה תנאין שאפשר לקימן,
בין שהִתנה המקנה בין שהִתנה הקוֹנה:
אִם נִתקימוּ התנאין נִקנה הדבר שהוּקנה; ואִם לֹא נִתקיֵם התנאי לֹא קנה.
וּכבר בֵארנוּ מִשפטי התנאין בהִלכוֹת אישוּת.
2
במה דברים אמוּרים? בשקנה בדרך מִן הדרכים שקוֹנין בהן,
והרי יֵש עליו לקיֵם את התנאי.
אבל אִם לֹא קנה עתה,
והִתנה עִמוֹ שאִם יתקיֵם תנאי זה יקנה ואִם לֹא יתקיֵם לֹא יקנה,
אף על פי שנִתקיֵם התנאי לֹא קנה,
שזוֹ אסמכתא היא,
שהרי סמך קניתוֹ לעשית כך וכך,
וכל אסמכתא אינה קוֹנה,
שהרי לֹא גמר בלִבוֹ להקנוֹתוֹ.
3
כיצד? המוֹכֵר בית לחבֵרוֹ אוֹ נתנוֹ לוֹ במתנה על תנאי שיֵלֵך עִמוֹ לירוּשלים ביוֹם פלוֹני,
והחזיק זה בבית מֵעתה הרי זה קנה כשיֵלֵך עִמוֹ לירוּשלים באוֹתוֹ היוֹם.
ואִם עבר אוֹתוֹ היוֹם ולֹא הלך לֹא קנה.
:אבל אִם הִתנה ואמר לוֹ:
'אִם תֵלֵך עִמי לירוּשלים ביוֹם פלוֹני' אוֹ 'אִם תביא לי דבר פלוֹני' 'אתֵן לך בית זה' אוֹ 'אמכרנוּ לך בכך וכך',
והלך עִמוֹ באוֹתוֹ היוֹם אוֹ הֵביא לוֹ,
אף על פי שהחזיק בבית אחר שקיֵם התנאי לֹא קנה,
שזוֹ היא אסמכתא.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
4
לפיכך, הנוֹתֵן עֵרבוֹן לחבֵרוֹ ואמר לוֹ:
'אִם אני אחזֹר בך,
עֵרבוֹני מחוּל לך',
והלה אוֹמֵר לוֹ:
'ואִם אני אחזֹר בך,
אכפֹל לך עֵרבוֹנך':
אִם חזר בוֹ הלוֹקֵח קנה זה את העֵרבוֹן,
שהרי הוּא תחת ידוֹ; ואִם חזר בוֹ המוֹכֵר אין מחיבין אוֹתוֹ לִכפֹל לוֹ העֵרבוֹן,
שזוֹ אסמכתא,
ועדין לֹא קנה.
5
וכֵן מי שפרע מִקצת חוֹבוֹ והִשליש את השטר,
ואמר לוֹ:
'אִם לֹא נתתי לך מִכאן ועד יוֹם פלוֹני,
תֵן לוֹ את שטרוֹ',
והִגיע זמן ולֹא נתן לוֹ לֹא יתֵן השליש את השטר,
שזוֹ אסמכתא היא.
6
וכֵן כל התנאין שמתנין בני אדם ביניהן,
אף על פי שהֵן בעֵדים וּבִשטר:
'אִם יהיה כך' אוֹ 'אִם תעשה כך' 'אתֵן לך מנה' אוֹ 'אקנה לך בית זה',
'ואִם לֹא יהיה' אוֹ 'אִם לֹא תעשה' 'לֹא אקנה' ו'לֹא אתֵן לך',
אף על פי שעשה אוֹ שהיה הדבר לֹא קנה,
שכל האוֹמֵר:
'אִם יהיה' אוֹ 'אִם לֹא יהיה',
לֹא גמר והִקנה,
שהרי דעתוֹ עדין סוֹמכת שמא יהיה אוֹ שמא לֹא יהיה.
7
כל האוֹמֵר:
'קנֵה מֵעכשיו' אין כאן אסמכתא כלל,
וקנה, שאִלוּ לֹא גמר להקנוֹתוֹ לֹא הִקנהוּ מֵעכשיו.
כיצד? 'אִם באתי מִכאן ועד יוֹם פלוֹני,
קנֵה בית זה מֵעכשיו',
וקנוּ מידוֹ על כך הרי זה קנה אִם בא בתוֹך הזמן שקבע.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
מי שמכר חצֵרוֹ אוֹ שדֵהוּ,
וּפֵרֵש בִשעת מכירה שהוּא מוֹכֵר כדי לילֵך למקוֹם פלוֹני,
אוֹ מִפני המטר שנִמנע כדי לִקנוֹת חִטים בִדמי חצֵרוֹ הרי זה כמוֹכֵר על תנאי.
:לפיכך, אִם ירד המטר אחר שמכר אוֹ באוּ חִטים והוּזלוּ אוֹ נִמנע הדרך לילֵך לאוֹתה הארץ אוֹ שלֹא נִסתיֵע לוֹ לעלוֹת אוֹ לִקנוֹת החִטים הרי זה מחזיר אוֹתן הדמים ותחזֹר לוֹ קרקעוֹ,
שהרי פֵרֵש שאינוֹ מוֹכֵר אלא לעשוֹת דבר פלוֹני,
והרי לֹא נעשה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
אבל המוֹכֵר סתם,
אף על פי שהיה בלִבוֹ שמִפני כך וכך הוּא מוֹכֵר,
ואף על פי שמראין הדברים שאינוֹ מוֹכֵר אלא לעשוֹת כך וכך,
ולֹא נעשה אינוֹ חוֹזֵר,
שהרי לֹא פֵרֵש,
וּדברים שבלֵב אינם דברים.
10
מי שהִקנה לחבֵרוֹ והִתנה עליו 'על מנת שתִתֵן מקח זה אוֹ תִמכרנוּ לִפלוֹני':
אִם מכרוֹ אוֹ נתנוֹ לאוֹתוֹ פלוֹני קנה; ואִם לֹא קיֵם התנאי וּמכרוֹ לאחֵר אוֹ שלֹא מכרוֹ ולֹא נתנוֹ בזמן שקבע לוֹ לֹא קנה.
וכֵן המוֹכֵר אוֹ הלוֹקֵח שהִתנה שיחזיר לוֹ המקח בִזמן פלוֹני אוֹ כשיִתֵן לוֹ המעוֹת הרי המכר קים,
ויחזיר כשהִתנה.
11
מכר קרקע לחבֵרוֹ והִתנה המוֹכֵר ואמר ללוֹקֵח:
'כשיִהיה לי מעוֹת תחזיר לי קרקע זוֹ' הרי הפֵרוֹת של מוֹכֵר.
מכר סתם,
ואמר לוֹ הלוֹקֵח מִדעתוֹ:
'כשיִהיוּ לך מעוֹת תביאֵם לי ואני אחזיר לך קרקע זוֹ' הרי התנאי קים,
והלוֹקֵח אוֹכֵל פֵרוֹת,
ואין בזה אבק רִבית,
שהרי מִדעתוֹ חיֵב עצמוֹ בִתנאי זה.
12
מעשה באִשה ששלחה ראוּבֵן לִקנוֹת לה חצֵר מִשִמעוֹן שהיה קרוֹבה,
ואמר שִמעוֹן המוֹכֵר לִראוּבֵן השליח:
'אִם יהיוּ לי מעוֹת תחזיר לי פלוֹנית קרוֹבתי קרקע זוֹ',
והשיבוֹ ראוּבֵן ואמר לוֹ:
'אתה וּפלוֹנית קרוֹבים כמוֹ אחים',
כלוֹמר: הדבר קרוֹב שהיא תחזיר לך ואינה מקפדת על זה.
וּבא מעשה זה לִפני חכמים ואמרוּ:
הרי זה השליח לֹא קנה כלוּם,
שהרי סמכה דעתוֹ של קרוֹב זה על דִברי השליח אף על פי שלֹא השיבוֹ תשוּבה ברוּרה,
ונִמצא שלֹא גמר ולֹא הִקנה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
13
אסמכתא שקנוּ מידוֹ עליה בבית דין חשוּב הרי זוֹ קוֹנה.
והוּא שיתפיס זכוּיוֹתיו בבית דין,
והוּא שלֹא יהיה אנוּס.
14
כיצד? הרי שהִתפיס שטרוֹ אוֹ שוֹברוֹ בבית דין,
וקנוּ מידוֹ שאִם לֹא בא ביוֹם פלוֹני ינתֵן שטר זה לבעל דינוֹ,
והִגיע היוֹם ולֹא בא הרי אֵלוּ נוֹתנין.
ואִם עִכבוֹ נהר אוֹ חֹלי מִלבֹא לֹא יתנוּ,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
והוּא שיִהיה בית דין חשוּב.
15
המחיֵב עצמוֹ בממוֹן לאחֵר בלֹא תנאי כלל,
ואף על פי שלֹא היה חיב לוֹ כלוּם הרי זה חיב,
שדבר זה כמוֹ מתנה הוּא,
ואינה אסמכתא.
:כיצד? האוֹמֵר לעֵדים:
'היוּ עלי עֵדים שאני חיב לִפלוֹני מנה',
אוֹ שכתב לוֹ בִשטר:
'הריני חיב לך מנה' אף על פי שאין שם עֵדים,
אוֹ שאמר לוֹ בִפני עֵדים:
'הריני חיב לך מנה בִשטר',
אף על פי שלֹא אמר 'אתם עֵדי' הוֹאיל ואמר 'בִשטר',
הרי זה כמי שאמר 'היוּ עלי עֵדים',
וחיב לשלֵם,
אף על פי ששניהם מוֹדים והעֵדים יוֹדעים שלֹא היה לוֹ אצלוֹ כלוּם,
שהרי חיֵב עצמוֹ וגמר ושִעבֵד עצמוֹ כמוֹ שיִשתעבֵד הערֵב.
וּבזה הוֹרוּ רֹב הגאוֹנים.
16
חיֵב עצמוֹ בדבר שאינוֹ קצוּב,
כגוֹן שאמר:
'הריני חיב לזוּן אוֹתך אוֹ לכסוֹת חמֵש שנים',
אף על פי שקנוּ מידוֹ לֹא נִשתעבֵד,
שזוֹ כמוֹ מתנה היא,
ואין כאן דבר ידוּע וּמצוּי שנתנוֹ במתנה.
וכֵן הוֹרוּ רבוֹתי.
17
וּמִפני מה הפוֹסֵק עִם אִשתוֹ שיִהיה זן את בִתה חיב לזוּנה? מִפני שפסק בִשעת נִשוּאין,
והדבר דוֹמה לִדברים הנִקנין באמירה.
18
כשהיוּ חכמי ספרד רוֹצים להקנוֹת באסמכתא,
כך היוּ עוֹשין:
קוֹנין מִזה שהוּא חיב לזה מֵאה דינרין,
ואחר שיחיֵב עצמוֹ קוֹנין מִבעל חוֹבוֹ ש'כל זמן שיִהיה כך' אוֹ 'שיעשה כך',
'הרי החוֹב הזה מחוּל לוֹ מֵעכשיו',
'ואִם לֹא יהיה' אוֹ 'לֹא יעשה',
'הריני תוֹבעוֹ בממוֹן שחיֵב עצמוֹ בוֹ'.
ועל דרך זוֹ היינוּ עוֹשין בכל התנאין שבין אדם ואִשתוֹ בשִדוּכין וּבכל הדברים הדוֹמין להן.