1
מי שאנסוּהוּ עד שמכר ולקח את דמי המקח,
אפִלוּ תלוּהוּ עד שמכר מִמכרוֹ מִמכר,
בין במִטלטלין בין בקרקעוֹת,
שמִפני אנסוֹ גמר וּמקנה,
ואף על פי שלֹא לקח הדמים בִפני עֵדים.
:לפיכך, אִם מסר מוֹדעא קֹדם שיִמכֹר,
ואמר לִשני עֵדים:
'דעוּ שזה שאני מוֹכֵר חֵפץ פלוֹני' אוֹ 'שדה פלוֹנית לִפלוֹני',
'מִפני שאני אנוּס' הרי המִמכר בטֵל,
ואפִלוּ החזיק כמה שנים מוֹציאין אוֹתה מידוֹ,
וּמחזיר את הדמים.
2
וּצריכין העֵדים לידע שהוּא מוֹכֵר מִפני האֹנס ושהוּא אנוּס ודאי,
לֹא שיִסמכוּ על פיו.
וכל מוֹדעא שאין כתוּב בה:
'ואנוּ העֵדים ידענוּ שפלוֹני זה אנוּס היה' אינה מוֹדעא.
3
במה דברים אמוּרים? במוֹכֵר אוֹ בעוֹשה פשרה.
אבל במתנה אוֹ בִמחילה,
אִם מסר מוֹדעא קֹדם המתנה,
אף על פי שאינוֹ אנוּס הרי המתנה בטֵלה,
שאין הוֹלכין במתנה אלא אחר גִלוּי דעת הנוֹתֵן,
שאִם אינוֹ רוֹצה בכל לִבוֹ להקנוֹת לֹא קנה המקבֵל המתנה.
והמחילה מתנה היא.
4
אחד האוֹנֵס את חבֵרוֹ בשהִכהוּ אוֹ תלהוּ עד שמכר,
אוֹ שהִפחידוֹ בדבר שאפשר לוֹ לעשוֹתוֹ בין ביד גוֹים בין בידוֹ הרי זה אֹנס.
וּמעשה באחד ששכר פרדֵס מֵחבֵרוֹ לעשר שנים ולֹא היה שטר ביד המשכיר,
ואחר שאכלוֹ השוֹכֵר שלֹש שנים אמר לוֹ:
'אִם לֹא תִמכרנוּ לי,
אכבֹש שטר שכירוּתוֹ ואטעֹן שהוּא לקוּח בידי',
ואמרוּ חכמים שזה אֹנס.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:לפיכך אִם תבעוֹ המשכיר בבית דין,
וכפר בוֹ וטען שהפרדֵס לוֹ,
ואחר כך מסר המשכיר מוֹדעא,
ואחר כך מכר לשוֹכֵר שכפר בוֹ הרי המִמכר בטֵל,
שהרי יֵש לוֹ עֵדים שהוּא אנוּס,
והֵם העֵדים שכפר בוֹ בבית דין בִפניהם והֵם עֵדי המוֹדעא.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
במה דברים אמוּרים? באוֹנֵס,
שהרי הוּא חמסן,
מִפני שכוֹפה את המוֹכֵר לִמכֹר שלֹא לִרצוֹנוֹ.
אבל הגוֹזֵל והוּחזק גזלן,
ואחר כך לקח שדה שגזל אין המוֹכֵר צריך לִמסֹר מוֹדעא,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת גזֵלה.
6
עֵדי המוֹדעא יֵש להן לחתֹם הֵן עצמן באוֹתוֹ המִמכר שנִמסרה להם המוֹדעא עליו,
ואין בכך כלוּם.
ואפִלוּ אמר להם בִפני האנס:
'בִרצוֹני מכרתי בלֹא אֹנס' הרי המוֹדעא קימת; כשֵם שאנסוֹ עד שיִמכֹר בלֹא רצוֹן,
כך אנסוֹ עד שיֹאמר:
'בִרצוֹני אני מוֹכֵר'.
7
וכֵן אִם הוֹדה בִפניהם שלקח הדמים,
אחר שמסר מוֹדעא על כך אינוֹ חיב להחזיר כלוּם,
שהאנס אנסוֹ עד שיוֹדה,
והעֵדים כבר ידעוּ שהוּא אנוּס.
אבל אִם מנה הדמים בִפניהם חיב להחזיר.
8
הֵעידוּ עליו עֵדי המִמכר שבִטֵל המוֹדעא הרי המוֹדעא בטֵלה.
ואִם אמר לעֵדי המוֹדעא:
'היוּ יוֹדעים שכל קִנין שאני לוֹקֵח לבטֵל המוֹדעא וּמוֹדעא דמוֹדעא,
שהכֹל בטֵל,
ואיני אוֹמֵר כך אלא מִפני האֹנס שאתם יוֹדעים,
ואין בדעתי להקנוֹת לזה האנס לעוֹלם' הרי המִמכר בטֵל,
ואף על פי שקנוּ מידוֹ לבטֵל המוֹדעא על הדרך שבֵארנוּ.