1
המוֹכֵר להקדֵש,
ואמר לוֹ הגִזבר:
'בכמה אתה מוֹכֵר חֵפץ זה?',
ואמר: 'בעשרה',
אפִלוּ היה שוה מֵאה,
כיון שאמר 'בעשרה' אינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ,
שהאמירה לגבֹה כִמסירה להדיוֹט.
2
הגִזבר שקנה להקדֵש אוֹ שמכר ההקדֵש ידוֹ על העליוֹנה.
כיצד? נתן דמים של הקדֵש,
אף על פי שלֹא משך הפֵרוֹת:
אִם הוּקרוּ קנה כדין תוֹרה; ואִם הוּזלוּ הפֵרוֹת חוֹזֵר,
שהרי לֹא משך,
ולֹא יהיה כֹח הדיוֹט חמוּר מִכֹח הקדֵש.
:וכֵן אִם מכר חֵפץ של הקדֵש,
וּמשכוֹ הלוֹקֵח ולֹא נתן דמים,
והוּזל החֵפץ קנה,
שלֹא יהיה כֹח הדיוֹט חמוּר מִכֹח הקדֵש.
ואִם הוּקר החֵפץ חוֹזֵר בוֹ,
שהרי לֹא לקח הגִזבר דמים,
וההקדֵש אינוֹ נִקנה אלא בכסף,
שנאמר: "ונתן את הכסף וקם לוֹ" .
ואין הגִזבר חיב לקבֵל 'מי שפרע'.
3
נִכסי יתוֹמים קטנים הרי הֵן כהקדֵש.
כיצד? יתוֹמים שמכרוּ פֵרוֹת,
ונִמשכוּ מֵהן הפֵרוֹת ועדין לֹא לקחוּ הדמים,
והוּקרוּ הפֵרוֹת חוֹזרין בהן,
שאין נִכסי יתוֹמים נִקנין אלא בכסף,
כהקדֵש. הוּזלוּ הפֵרוֹת לֹא יהיה כֹח הדיוֹט יתֵר מִכֹחן.
4
וכֵן אִם לקחוּ הדמים ועדין לֹא נִמשכוּ פֵרוֹתיהן,
והוּקרוּ חוֹזרין,
כִשאר ההדיוֹטוֹת.
:אבל אִם הוּזלוּ הפֵרוֹת ורצוּ הלקוֹחוֹת לחזֹר חוֹזרין,
וּמקבלין 'מי שפרע' כדינם עִם שאר העם,
שאִם נחיֵב אוֹתם לִקח הפֵרוֹת בדין תוֹרה הרי זוֹ רעה ליתוֹמים,
שאִם יהיה דינם כך,
כשיִצטרכוּ לִמכֹר לֹא ימצאוּ מי שיִתֵן להם דמים.
5
וכֵן יתוֹמים שלקחוּ פֵרוֹת,
וּמשכוּ הפֵרוֹת ולֹא נתנוּ הדמים,
והוֹקירוּ לֹא יהיה כֹח הדיוֹט גדוֹל מִכֹחן; ואִם הוּזלוּ הפֵרוֹת אינן חוֹזרין,
שזוֹ רעה להן,
שכשיִצטרכוּ לִקנוֹת פֵרוֹת לֹא ימצאוּ מי שיִמכֹר להם.
6
נתנוּ הדמים ולֹא משכוּ הפֵרוֹת,
והוּזלוּ הפֵרוֹת חוֹזרין,
לֹא יהיה כֹח הדיוֹט חמוּר מֵהן.
הוּקרוּ אִם רצוּ המוֹכרין לחזֹר בהן,
חוֹזרין, וּמקבלין 'מי שפרע',
שאִם יהיה דינם שיִקנוּ בִנתינת המעוֹת,
יֹאמר להם המוֹכֵר:
'נִשרפוּ הפֵרוֹת שלקחתם' אוֹ 'אבדוּ באֹנס',
'וּכבר נעשוּ בִרשוּתכם מִשעת נתינת המעוֹת'.
7
בארבעה פרקים בשנה העמידוּ דִבריהם על דין תוֹרה בבשר,
מִפני שהעם כוּלן צריכין לבשר,
ואֵלוּ הֵן:
ערב יוֹם טוֹב האחרוֹן של חג,
וערב יוֹם טוֹב הרִאשוֹן של פסח,
וערב העצרת,
וערב רֹאש השנה.
:כיצד? היה לטבח שוֹר,
אפִלוּ שוה מֵאה דינר,
ולקח דינר אחד מִן הלוֹקֵח כדי לִתֵן בוֹ בשר כשיִשחֹט,
ולֹא נִתקבצוּ לוֹ כל דמי השוֹר אינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ,
אלא משחיטין את הטבח בעל כרחוֹ,
וכוֹפין אוֹתוֹ לִשחֹט ולִתֵן הבשר ללוֹקֵח.
לפיכך, אִם מֵת השוֹר מֵת בִרשוּת לוֹקֵח.