1
המוֹכֵר שדה לחבֵרוֹ באלף זוּז,
ונתן לוֹ מִקצת הדמים,
והיה יוֹצֵא ונִכנס ותוֹבֵע שאר הדמים,
אפִלוּ לֹא נִשאר לוֹ אלא זוּז אחד לֹא קנה הלוֹקֵח את כוּלה,
אף על פי שכתב את השטר אוֹ החזיק.
2
חזר בוֹ הלוֹקֵח יד המוֹכֵר על העליוֹנה:
רצה אוֹמֵר לוֹ:
'הֵא לך מעוֹתיך',
אוֹ 'קנֵה מִן הקרקע כנגד המעוֹת שנתתה' ונוֹתֵן לוֹ מִן הזִבוּרית שבה.
ואִם חזר המוֹכֵר יד הלוֹקֵח על העליוֹנה:
רצה אוֹמֵר לוֹ:
'תֵן לי מעוֹתי',
אוֹ 'תֵן לי קרקע כנגד מעוֹתי' ונוֹטֵל מִן היפה שבה.
:ואִם לֹא היה יוֹצֵא ונִכנס ותוֹבֵע קנה לוֹקֵח את כוּלה,
ואין אחד מֵהן יכוֹל לחזֹר בוֹ,
וּשאר הדמים עליו כִשאר החוֹבוֹת.
3
מכר שדֵהוּ מִפני רעתה,
אף על פי שהוּא נִכנס ויוֹצֵא ותוֹבֵע שאר הדמים קנה הכֹל,
ואין הלוֹקֵח יכוֹל לחזֹר בוֹ,
שזה שתוֹבֵע ורוֹדֵף,
לֹא מִפני שעדין לֹא גמר והִקנה,
אלא כדי שלֹא יחזֹר בוֹ הלוֹקֵח.
4
וכֵן הדין במוֹכֵר מִטלטלין:
אף על פי שמשך הלוֹקֵח הפֵרוֹת והוֹציאן לִרשוּתוֹ,
והמוֹכֵר נִכנס ויוֹצֵא על שאר הדמים לֹא קנה,
ויד החוֹזֵר בוֹ על התחתוֹנה כמוֹ שבֵארנוּ; אלא אִם כֵן מכר מִפני רעת מִמכרוֹ הרי זה קנה הכֹל.
5
לקח שוה מֵאה במאתים,
והיה המוֹכֵר יוֹצֵא ונִכנס ותוֹבֵע שאר הדמים הרי זה ספֵק אִם הוּא כמוֹכֵר שדֵהוּ מִפני רעתה ואינוֹ תוֹבֵע אלא מִפני שמכר ביֹקר,
אוֹ אינוֹ כמוֹכֵר שדֵהוּ מִפני רעתה,
וזה שתוֹבֵע מִפני שעדין לֹא גמר להקנוֹתוֹ עד שיִקח כל הדמים.
:לפיכך, הרוֹצה לחזֹר בוֹ מִשניהן אינוֹ יכוֹל לחזֹר.
ואִם תפס המוֹכֵר מִמקח שמכר כנגד המעוֹת שנִשארוּ לוֹ אין מוֹציאין מידוֹ.
6
הקוֹנה דבר מֵחבֵרוֹ ונתן לוֹ את הדמים וטעה במִנין המעוֹת,
וּלאחר זמן תבעוֹ המוֹכֵר ואמר לוֹ:
'מֵאה שנתתה לי אינן אלא תִשעים' נִקנה המקח,
וּמחזיר לוֹ העשרה אפִלוּ אחר כמה שנים,
בין בקרקע בין במִטלטלין.
7
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'כשאמכֹר שדה זוֹ,
הרי היא מכוּרה לך מֵעכשיו במֵאה זוּז',
וקנה מידוֹ על כך,
וּלאחר זמן מכרה לאחֵר במֵאה קנה הרִאשוֹן.
מכרה ביתֵר על מנה קנה אחרוֹן,
שלֹא אמר לוֹ אלא 'כשאמכֹר',
שיִהיה מוֹכֵר מִדעתוֹ תחִלה,
וזה לֹא היה רוֹצה לִמכֹר ולֹא מכר אלא מִפני התוֹספת שהוֹסיף זה על שויה,
ונִמצא כמי שנאנס וּמכר.
8
אמר לוֹ:
'כשאמכרנה, הרי היא קנוּיה לך מֵעכשיו במה שישוּמוּ אוֹתה בית שלֹשה' אפִלוּ על פי שנים מִן השלֹשה.
אמר לוֹ:
'כמוֹ שאוֹמרין שלֹשה' עד שיֹאמרוּ השלֹשה.
וכֵן אִם אמר לוֹ:
'כמוֹ שישוּמוּ בית ארבעה' עד שישוּמוּ הארבעה כוּלן ויסכימוּ.
וימכֹר לאחד במה שהִסכימוּ,
ואחר כך יקנה הרִאשוֹן.
:שמוּ אוֹתה שלֹשה אוֹ ארבעה,
ואמר המוֹכֵר:
'עד שיבֹאוּ שלֹשה אחֵרים אוֹ ארבעה וישוּמוּ' אין שוֹמעין לוֹ,
שהרי קנוּ מידוֹ תחִלה שמכר מֵעכשיו.