1
כִליוֹ של אדם כל מקוֹם שיֵש לוֹ להניחוֹ,
קוֹנה לוֹ.
וכיון שנעשוּ המִטלטלין בתוֹך הכלי אין אחד מֵהן יכוֹל לחזֹר בוֹ,
והרי זה כמי שהִגביהן אוֹ כמי שהוּנחוּ בתוֹך ביתוֹ.
לפיכך אין כִליוֹ של אדם קוֹנה לוֹ בִרשוּת הרבים,
ולֹא בִרשוּת המוֹכֵר אלא אִם כֵן אמר לוֹ המקנה:
'לֵך וּקנֵה בִכלי זה'.
:וכֵן אִם קנה הכלי תחִלה והִגביהוֹ,
ואחר כך הִניחוֹ שם בִרשוּת מוֹכֵר,
וחזר וקנה מִמנוּ הפֵרוֹת,
כיון שנעשוּ בתוֹך הכלי הזה קנה אוֹתן,
שמִפני הנאת המוֹכֵר בִמכירת הכלי אינוֹ מקפיד על מקוֹמוֹ.
2
כשֵם שאין כִליוֹ של לוֹקֵח קוֹנה לוֹ בִרשוּת מוֹכֵר,
כך אין כִליוֹ של מוֹכֵר קוֹנה ללוֹקֵח אף על פי שהוּא בִרשוּת הלוֹקֵח.
3
מסירה אינה קוֹנה אלא בִרשוּת הרבים וּבחצֵר שאינה של שניהם,
והמשיכה אינה קוֹנה אלא בסימטא אוֹ בחצֵר של שניהן,
וההגבהה קוֹנה בכל מקוֹם.
4
דבר הנִקנה בִמשיכה,
אִם היה בִרשוּת הרבים וּמשכוֹ לִרשוּת היחיד אוֹ לסימטא,
כיון שהוֹציא מִקצת החֵפץ מֵרשוּת הרבים קנה.
5
טעוֹן של פֵרוֹת שהיה מוּנח בִרשוּת הרבים,
וּמשכוֹ הלוֹקֵח לִרשוּתוֹ אוֹ לסימטא אחר שפסק הדמים קנה,
אף על פי שעדין לֹא מדד.
וכֵן אִם מדדן הלוֹקֵח בִרשוּת הרבים קנה רִאשוֹן רִאשוֹן בהגבהה.
6
היה המוֹכֵר מוֹדֵד לתוֹך כִליוֹ של לוֹקֵח לֹא קנה,
שאין כִליוֹ של לוֹקֵח קוֹנה לוֹ בִרשוּת הרבים.
:היוּ הפֵרוֹת בִרשוּת הלוֹקֵח,
כיון שקִבֵל עליו המוֹכֵר לִמכֹר קנה לוֹקֵח,
ואף על פי שעדין לֹא מדד.
היוּ בִרשוּת המוֹכֵר אוֹ בִרשוּת שהֵן מוּפקדין אצלוֹ לֹא קנה לוֹקֵח עד שיגביה הפֵרוֹת אוֹ עד שיוֹציאֵם מֵרשוּתוֹ בִשכירוּת מקוֹמן וכיוֹצֵא בוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
7
היוּ הפֵרוֹת בסימטא אוֹ בחצֵר של שניהם,
ואפִלוּ היוּ בִרשוּת לוֹקֵח והיוּ בתוֹך כִליוֹ של מוֹכֵר,
וקִבֵל עליו המוֹכֵר לִמכֹר,
והִתחיל המוֹכֵר לִמדֹד לתוֹך כִליוֹ של מוֹכֵר:
אִם אמר לוֹ:
'כוֹר בִשלֹשים סלע אני מוֹכֵר לך' יכוֹל לחזֹר בוֹ ואפִלוּ בִסאה אחרוֹנה,
הוֹאיל ועדין הפֵרוֹת בכִליוֹ ולֹא גמר כל המִדה,
וכִליוֹ של מוֹכֵר אינוֹ קוֹנה ללוֹקֵח אף על פי שהוּא בִרשוּת לוֹקֵח.
:ואִם אמר לוֹ:
'כוֹר בִשלֹשים,
סאה בסלע' רִאשוֹן רִאשוֹן קנה,
שכיון שפסקוּ הדמים על כל סאה וּסאה,
כל סאה שיגביה המוֹכֵר ויערה אוֹתה נִגמרה מכירתה,
הוֹאיל ואין הפֵרוֹת בִרשוּת המוֹכֵר ולֹא בִרשוּת הרבים.
ואִלוּ לֹא היוּ הפֵרוֹת בכִליוֹ של מוֹכֵר,
כיון שהֵם בִרשוּת לוֹקֵח קנה מִשפסק,
ואף על פי שלֹא מדד,
כמוֹ שבֵארנוּ.
8
וכֵן המוֹכֵר יין אוֹ שמן לחבֵרוֹ בסימטא אוֹ בחצֵר של שניהם אוֹ בִרשוּת לוֹקֵח,
והיתה המִדה של סרסוּר:
עד שלֹא נִתמלֵאת המִדה למוֹכֵר; מִשנִתמלֵאת המִדה הרי הֵן בִרשוּת לוֹקֵח,
ואין אחד מֵהן יכוֹל לחזֹר בוֹ.
9
וכֵן פֵרוֹת שהיוּ צבוּרין בסימטא אוֹ בחצֵר של שניהם,
והמִדה אינה של אחד מֵהן,
והיה המוֹכֵר מוֹדֵד:
עד שלֹא נִתמלֵאת המִדה הרי היא בִרשוּת מוֹכֵר; וּמִשנִתמלֵאת המִדה הרי היא של לוֹקֵח.
10
היתה המִדה של אחד מֵהן,
והיוּ בה רשמין לידע חציה וּשלישה וּרביעה וכיוֹצֵא בהן,
כיון שהִגיע לרֹשם מִן הרשמין קנה רִאשוֹן רִאשוֹן,
אף על פי שלֹא נִתמלֵאת המִדה,
שכל רֹשם מֵהן כמִדה בִפני עצמה,
שהרי של אחד מֵהן היא המִדה,
והוּא סוֹמֵך על הרשמין שבה.
11
זה כלל גדוֹל יהי בידך:
הקוֹנה את המִטלטלין:
אִם פסק הדמים ואחר כך הִגביה קנה; ואִם הִגביה תחִלה והִניח,
ואחר כך פסק הדמים לֹא קנה באוֹתה ההגבהה,
עד שיגביה אחר שפסק,
אוֹ ימשֹך דבר שאין דרכוֹ להגביה.
12
היה הדבר הנִמכר דמיו קצוּבין וידוּעין,
והִגביהוֹ קנהוּ,
אף על פי שפסק אחר שהִגביה.
והוּא הדין בִשאר דברים שקוֹנין בהן המִטלטלין,
שצריך לִקנוֹת בהן אחר שיִפסֹק הדמים,
אלא אִם כֵן היוּ דמיו קצוּבין,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
לפיכך, המוֹשֵך חמרין וּפוֹעלין והִכניסן לתוֹך ביתוֹ וּמדד עד שלֹא פסק הדמים,
אפִלוּ היה הלוֹקֵח הוּא המוֹדֵד,
אוֹ שפסק הדמים ואחר כך מדד המוֹכֵר שניהם יכוֹלין לחזֹר בהן.
:פֵרקן הלוֹקֵח והִכניסן לתוֹך ביתוֹ:
אִם פסק הדמים ואחר כך מדד המוֹכֵר אין שניהם יכוֹלין לחזֹר בהן,
שהרי סמכה דעתוֹ לִמכֹר; ואִם מדד עד שלֹא פסק שניהן יכוֹלין לחזֹר,
שהרי לֹא סמכה דעתוֹ עדין לִמכֹר,
ואפִלוּ מדד הלוֹקֵח.
14
הנוֹטֵל כלי מִן האוּמן על מנת לבקרוֹ,
אִם היוּ דמיו קצוּבין ונאנס בידוֹ חיב בדמיו; הוֹאיל ודמיו קצוּבין,
מֵעֵת שהִגביהוֹ נעשה בִרשוּתוֹ.
והוּא שיגביהנוּ כדי לִקנוֹת את כוּלוֹ,
ויהיה אוֹתוֹ החֵפץ הנִמכר חביב על הלוֹקֵח.
אבל חֵפץ שהמוֹכֵר קץ בוֹ והוּא מבקֵש ורוֹדֵף למכרוֹ הרי הוּא בִרשוּת המוֹכֵר עד שיִפסֹק הדמים ויגביהנוּ הלוֹקֵח אחר שפסק.
15
אחד המוֹשֵך אוֹ המגביה אוֹ המחזיק בעצמוֹ,
אוֹ שאמר לאחֵר להגביה לוֹ אוֹ לִמשֹך לוֹ אוֹ להחזיק לוֹ הרי זה זכה לוֹ.
וכֵן בִשאר דרכי ההקניה.