1
עבד כנעני הרי הוּא כקרקע לקניה,
ונִקנה בכסף אוֹ בִשטר אוֹ בחזקה.
2
וּמה היא החזקה בקִנין עבדים? שיִשתמֵש בוֹ כדרך שמִשתמשין בעבדים,
בִפני רבוֹ.
:כיצד? הִתיר לוֹ מִנעלוֹ אוֹ שהִנעיל לוֹ מִנעלוֹ,
אוֹ שהוֹליך כֵליו אחריו לבית המרחץ,
אוֹ שהִפשיטוֹ אוֹ סכוֹ אוֹ גֵרדוֹ אוֹ הִלבישוֹ אוֹ הִגביה את רבוֹ קנה.
וכֵן אִם הִגביה הרב את העבד קנהוּ.
3
תקפוֹ והביאוֹ אצלוֹ קנהוּ,
שהעבדים נִקנין בִמשיכה כזוֹ.
אבל אִם קרא לעבד וּבא אצלוֹ,
אוֹ שאמר לוֹ רבוֹ הרִאשוֹן:
'לֵך אֵצל הלוֹקֵח' והלך אצלוֹ לֹא קנה עד שיִמשכנוּ בִתקיפה אוֹ ישתמֵש בוֹ כדרך שבֵארנוּ.
ואִם החזיק בוֹ שלֹא בִפני הרב צריך שיֹאמר לוֹ:
'לֵך חזק וּקנֵה'.
4
עבד קטן הרי הוּא כבהֵמה,
וקוֹנין אוֹתוֹ בדברים שקוֹנין בהן הבהֵמה וּבדברים שקוֹנין בהן העבדים.
לפיכך נִקנה בִמשיכה,
אף על פי שלֹא תקפוֹ.
5
הבהֵמה, בין דקה בין גסה נִקנית בִמשיכה.
אף על פי שאפשר להגביה אוֹתה,
לֹא הִצריכוּהוּ להגביה,
מִפני שמִתחבטת בארץ.
ואִם הִגביה קנה.
וההגבהה קוֹנין בה בכל מקוֹם,
אבל המשיכה אין קוֹנין בה אלא בסימטא אוֹ בחצֵר של שניהם,
ואין קוֹנין בה בִרשוּת הרבים ולֹא בחצֵר שאינה של שניהם.
6
כיצד קוֹנין הבהֵמה בִמשיכה? אין צריך לוֹמר אִם משכה והלכה אוֹ שרכב עליה והלכה בוֹ,
שקנה. אלא אפִלוּ קרא לה וּבאה אוֹ שהִכישה במקֵל ורצתה לפניו,
כיון שעקרה יד ורגל קניה,
והוּא שיִמשֹך בִפני הבעלים.
אבל אִם משך שלֹא בִפני הבעלים צריך שיֹאמר לוֹ קֹדם שיִמשֹך:
'לֵך משֹך וּקנֵה'.
7
המוֹכֵר עֵדר לחבֵרוֹ אוֹ שנתנוֹ לוֹ במתנה,
כיון שמסר לוֹ משכוּכית,
והיא הבהֵמה המהלכת ברֹאש העֵדר והכֹל נִמשכין אחריה אין צריך לוֹמר לוֹ:
'לֵך משֹך וּקנֵה',
שמסירת בהֵמה זוֹ כמי שאמר לוֹ:
'לֵך משֹך וּקנֵה',
וכיון שמשך העֵדר קנהוּ,
אף על פי שמשך שלֹא בפניו.
8
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'משוֹך ותִקנה' אוֹ 'חזק ותִקנה' וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ,
והלך וּמשך אוֹ החזיק לֹא קנה,
שמשמע 'תִקנה' להבא,
ועדיין לֹא הִקנה לוֹ.
אלא צריך המוֹכֵר אוֹ הנוֹתֵן לוֹמר לוֹ:
'משוֹך וּקנֵה' אוֹ 'חזק וּקנֵה' וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ,
שמשמען שיִקנה עתה בעֵת שיִמשוֹך אוֹ יחזיק.
9
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'משֹך פרה זוֹ,
ולֹא תִקנה אלא לאחר שלֹשים יוֹם',
וּמשך לֹא קנה.
ואִם אמר לוֹ:
'קנֵה מֵעכשו וּלאחר שלֹשים יוֹם' קנה,
ואפִלוּ היתה עוֹמדת באגם ביוֹם שלֹשים,
שזה כמי שהִקנה מֵעתה על תנאי:
נעשה התנאי נִתקיֵם הקִנין.
וכל האוֹמֵר 'על מנת' כאוֹמֵר 'מֵעכשו'.
10
המוֹכֵר בהֵמה לחבֵרוֹ אוֹ נתנה לוֹ מתנה,
ואמר לוֹ:
'קנֵה אוֹתה כדרך שבני אדם קוֹנין':
אִם משך אוֹ הִגביה קנה; אבל אִם רכב עליה:
אִם בשדה קנה; וּבעיר לֹא קנה,
לפי שאין דרך בני אדם לִרכֹב בעיר.
:לפיכך, אִם היה אדם חשוּב שדרכוֹ לִרכֹב בעיר,
אוֹ אדם מזוּלזל ביוֹתֵר שאינוֹ מקפיד על הִלוּכוֹ בעיר רוֹכֵב,
כגוֹן המִטפלין בגִדוּל הבהֵמוֹת והעבדים,
אוֹ שהיתה אִשה,
אוֹ שהיה בִרשוּת הרבים,
שהרבים דוֹחקין שם הרי זה קנה בִרכיבה,
והוּא שתהלֵך בוֹ.