1
המוֹכֵר בית בתוֹך עיר המוּקפת חוֹמה הרי זה גוֹאֵל אוֹתה כל שנים עשר חֹדש מיוֹם שמכר,
בכל עֵת שיִרצה,
ואפִלוּ ביוֹם שמכר.
וּכשרוֹצה לִפדוֹת נוֹתֵן כל הדמים שלקח,
ואינוֹ גוֹרֵע ללוֹקֵח כלוּם.
2
ואין הקרוֹבין פוֹדין אוֹתה,
אלא המוֹכֵר עצמוֹ אִם הִשיגה ידוֹ.
ויֵש לוֹ לִמכֹר מִנכסיו ולִפדוֹת,
אבל לֹא ילוה ויגאל,
ולֹא יגאל לחציין.
3
מֵת הלוֹקֵח יפדה מיד בנוֹ.
וכֵן אִם מֵת המוֹכֵר יֵש לִבנוֹ לִפדוֹתה כל שנים עשר חֹדש.
4
מכר לרִאשוֹן,
וּמכר רִאשוֹן לשֵני בתוֹך השנה מוֹנין לרִאשוֹן.
כיון ששלמה שנה לרִאשוֹן הוּחלט הבית ביד השֵני,
שהמוֹכֵר מכר לשֵני כל זכוּת שתבֹא לידוֹ.
:הִגיע שנים עשר חֹדש ולֹא גאלה הרי זוֹ נחלטה ביד הלוֹקֵח.
וכֵן אִם נתן הבית מתנה ולֹא גאלוֹ כל שנים עשר חוֹדש הרי זה נחלט ביד זה שנתן לוֹ מתנה.
5
היתה שנה מעוּברת אינוֹ נחלט עד סוֹפה,
שנאמר: "עד מלֹאת לוֹ שנה תמימה" להביא חֹדש העִבוּר.
6
מכר שני בתים,
אחד בחצי אדר רִאשוֹן ואחד ברֹאש אדר שֵני:
זה שמכר ברֹאש אדר שֵני,
כיון שהִגיע אחד באדר של שנה הבאה עלתה לוֹ שנה; וזה שמכר בחצי אדר רִאשוֹן לֹא עלתה לוֹ שנה עד חצי אדר של שנה הבאה,
מִפני שירד הלוֹקֵח בחֹדש העִבוּר.
7
הִגיע יוֹם שנים עשר חֹדש ולֹא נִמצא הלוֹקֵח לִפדוֹת מִמנוּ הרי זה מניח מעוֹתיו בבית דין,
ושוֹבֵר את הדלת ונִכנס לביתוֹ,
ואימתי שיבֹא הלוֹקֵח,
יבֹא ויטֹל את מעוֹתיו.
8
המקדיש בית עיר חוֹמה וּגאלוֹ אחֵר מיד ההקדֵש,
כיון שעלתה לוֹ שנה מִשעה שנִגאל מיד ההקדֵש ולֹא גאלוֹ בעליו נחלט ביד הגוֹאֵל,
שאין ההקדֵש חוֹלֵט אלא הלקח,
שנאמר: "לקֹנה אֹתוֹ לדֹרֹתיו" .
9
מכר בית עיר חוֹמה והִגיע יוֹבֵל בתוֹך שנת המכר אינוֹ חוֹזֵר ביוֹבֵל,
אלא יהיה ביד הלוֹקֵח עד שיִרצה המוֹכֵר לִגאֹל כל שנת המכר,
אוֹ תִמלֵא שנה ויחלֹט.
10
המוֹכֵר בית בבתי החצֵרים אוֹ בעיר שאינה מוּקפת חוֹמה כראוּי הרי זה נִגאל בכֹח יפה שבדין השדוֹת ושבדין הבתים המוּקפין חוֹמה.
כיצד? אִם רצה לִגאֹל מיד גוֹאֵל כדין הבתים.
הִגיע שנים עשר חֹדש ולֹא גאל הרי זה גוֹאֵל עד שנת היוֹבֵל כדין השדוֹת.
וּבעֵת שגוֹאֵל,
מחשֵב עִם המוֹכֵר וגוֹרֵע לוֹ מה שאכל.
הִגיע יוֹבֵל ולֹא גאל חוֹזֵר הבית בלֹא דמים כדין השדוֹת.
11
כל שהוּא לִפנים מִן החוֹמה,
כגוֹן הגנוֹת והמרחצאוֹת והשוֹבכוֹת הרי הוּא כבתים,
שנאמר: "אשר בעיר" .
אבל השדוֹת שבתוֹך העיר נִגאלין כדין השדוֹת שחוּץ לעיר,
שנאמר: "וקם הבית אשר בעיר" הבית וכל הדוֹמה לבית,
לֹא השדוֹת.
12
בית שאין בוֹ ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת אינוֹ נחלט בבתי ערי חוֹמה.
וירוּשלים אין הבית נחלט בה.
וּבית הבנוּי בחוֹמה אינוֹ כבתי ערי חוֹמה.
13
עיר שגגוֹתיה חוֹמתה אוֹ שהים חוֹמתה אינה כמוּקפת חוֹמה.
14
אין המקוֹם נִקרא עיר חוֹמה עד שיִהיה בוֹ שלֹש חצֵרוֹת אוֹ יתֵר,
וּבכל חצֵר מֵהן שני בתים אוֹ יתֵר,
ויקיפוּ אוֹתוֹ חוֹמה תחִלה ואחר כך יבנוּ החצֵרוֹת בתוֹכוֹ.
אבל מקוֹם שישב ואחר כך הוּקף אוֹ שלֹא היוּ בוֹ שלֹש חצֵרוֹת של שני שני בתים אינוֹ עיר חוֹמה,
אלא בתים שבוֹ כבתי החצֵרים.
15
אין סוֹמכין אלא על חוֹמה המוּקפת בִשעת כִבוּש הארץ.
כיצד? עיר שלֹא היתה מוּקפת חוֹמה בשעה שכבש יהוֹשוּע את הארץ,
אף על פי שהיא מוּקפת עתה הרי היא כבתי החצֵרים.
ועיר שהיתה מוּקפת חוֹמה בימי יהוֹשוּע,
אף על פי שאינה מוּקפת עתה הרי היא כמוּקפת.
וכיון שגלוּ בחוּרבן רִאשוֹן,
בטלה קדוּשת בתי ערי חוֹמה שהיוּ בימי יהוֹשוּע.
:כיון שעלה עזרא בביאה שניה נִתקדשוּ כל הערים המוּקפוֹת חוֹמה באוֹתוֹ העֵת,
מִפני שביאתן בימי עזרא,
שהיא ביאה שניה,
כביאתן בימי יהוֹשוּע:
מה ביאתן בימי יהוֹשוּע מנוּ שמִטין ויוֹבלין וקִדשוּ בתי ערי חוֹמה ונִתחיבוּ במעשֵר,
אף ביאתן בימי עזרא מנוּ שמִטין ויוֹבלין וקִדשוּ בתי ערי חוֹמה ונִתחיבוּ במעשֵר.
16
וכֵן לעתיד לבֹא בביאה שלישית,
בעֵת שיִכנסוּ לארץ יתחילוּ לִמנוֹת שמִטין ויוֹבלוֹת ויקדשוּ בתי ערי חוֹמה ויתחיֵב כל מקוֹם שיִכבשוּהוּ במעשרוֹת,
שנאמר: "והביאך יי אלֹהיך אל הארץ אשר ירשוּ אבֹתיך וירִשתה" מקיש ירוּשתך לירוּשת אבוֹתיך:
מה ירוּשת אבוֹתיך אתה נוֹהֵג בחִדוּש כל הדברים האֵלוּ,
אף ירוּשתך אתה נוֹהֵג בה בחִדוּש כל הדברים האֵלה.