1
ארץ ישראֵל המִתחלקת לִשבטים אינה נִמכרת לִצמיתוּת,
שנאמר: "והארץ לֹא תִמכֵר לִצמִתוּת" .
ואִם מכר לִצמיתוּת שניהן עוֹברין בלֹא תעשה,
ואין מעשיהן מוֹעילין,
אלא תחזֹר השדה לִבעליה ביוֹבֵל.
2
והמוֹכֵר שדֵהוּ לשִשים שנה אינה יוֹצאה ביוֹבֵל,
שאין חוֹזֵר ביוֹבֵל אלא דבר הנִמכר סתם אוֹ הנִמכר לִצמיתוּת.
3
לֹא ימכֹר אדם ביתוֹ אוֹ שדֵה אחוּזתוֹ אף על פי שהֵן חוֹזרין אחר זמן,
אלא אִם כֵן העני,
שנאמר: "וכי ימוּך אחיך וּמכר מֵאחוּזתוֹ" .
אבל לִמכֹר וּלהניח הדמים בכיסוֹ אוֹ לעשוֹת בהן סחוֹרה אוֹ לִקח בהן כֵלים ועבדים וּבהֵמה אינוֹ רשאי,
אלא לִמזוֹנוֹת בִלבד.
ואִם עבר וּמכר מִכל מקוֹם הרי אֵלוּ מכוּרים,
4
ודנין בבית דין בתי ערי חוֹמה,
וּבשדה דין שדֵה אחוּזה.
:דין מוֹכֵר שדֵה אחוּזתוֹ לחשֵב את הדמים לפי השנים הנִשארוֹת ליוֹבֵל.
וּבכל עֵת שיִרצה לִפדוֹת מחשֵב עִם הלוֹקֵח על השנים שאכל,
וגוֹרֵע מִדמי המכר,
וּמחזיר לוֹ את השאר.
5
כיצד? הרי שנִשאר ליוֹבֵל עשר שנים וּמכר לוֹ שדֵהוּ במֵאה דינר.
אכלה הלוֹקֵח שלֹש שנים ורצה מוֹכֵר לִגאֹל נוֹתֵן לוֹ שִבעים דינר וּמחזיר שדֵהוּ.
וכֵן אִם אכלה שֵש שנים נוֹתֵן לוֹ ארבעים דינר וּמחזיר שדֵהוּ.
לֹא גאלה,
אלא היתה ביד הלוֹקֵח עד שנת היוֹבֵל תחזֹר לבעלים בלֹא דמים,
שנאמר: "מִספר שני תבוּאֹת ימכר לך" .
6
מכרה לוֹ והיא מלֵאה פֵרוֹת,
וּלאחר שנים גאלה אינוֹ יכוֹל לוֹמר לוֹ:
'החזירה לי מלֵאה פֵרוֹת כמוֹ שמכרתי לך'.
לפיכך, אִם מכרה לוֹ מלֵאה פֵרוֹת לִפני רֹאש השנה וּגאלה אחר שתי שנים הרי זה אוֹכֵל שלֹש תבוּאוֹת בִשתי השנים,
ואינוֹ מחשֵב עִמוֹ אלא לפי שתי שנים בִלבד,
שנאמר: "על פי השנים" לֹא על פי התבוּאוֹת.
7
הקנים והזמוֹרוֹת וּפֵרוֹת שִקמה שבתוֹכה הרי הֵן של לוֹקֵח,
כִשאר הפֵרוֹת שלה.
אבל אילן שנִכסח אוֹ שיבש שניהן אסוּרין בוֹ.
כיצד יעשה? ימכֵר וילקח בדמיו קרקע,
והלוֹקֵח אוֹכֵל פֵרוֹתיה עד שתִגאֵל השדה מידוֹ.
8
הלוֹקֵח שדֵה אחוּזה וּנטעה אילנוֹת והִשביחה כשהיא חוֹזרת ביוֹבֵל,
שמין שבח האילנוֹת שבתוֹכה,
ונוֹתֵן בעל השדה דמי השבח ללוֹקֵח,
שנאמר: "ויצא מִמכר בית" מִמכר חוֹזֵר ואין השבח חוֹזֵר.
9
המוֹכֵר את שדֵהוּ בִזמן שהיוֹבֵל נוֹהֵג,
כמוֹ שבֵארנוּ אינוֹ מוּתר לִגאֹל לפחוֹת מִשתי שנים,
שנאמר: "במִספר שני תבוּאֹת ימכר לך" .
ואפִלוּ רצה הלוֹקֵח הרי זה אסוּר,
שנאמר: "במִספר שנים אחר היוֹבֵל תִקנה" אין פחוֹת מִשתי שנים מֵעֵת לעֵת מיוֹם המכירה.
10
וצריך שיֹאכל הלוֹקֵח שתי תבוּאוֹת בִשתי השנים ואחר כך יגאל,
שנאמר: "שני תבוּאֹת" .
לפיכך, אִם היתה אחת מִשתי השנים שביעית אוֹ שנת שִדפוֹן אוֹ יֵרקוֹן אינה עוֹלה מִן המִנין.
11
הִניחה הלוֹקֵח בוּרה שנה ואכלה שנה,
אוֹ אכלה שנה ונרה שנה לזרעה ולֹא זרעה הרי אֵלוּ עוֹלים למִנין.
:מכרה בִשנת יוֹבֵל עצמה אינה נִמכרת,
והדמים חוֹזרין לבעלים.
12
מכרה שנה אחת לִפני היוֹבֵל הרי הלוֹקֵח אוֹכֵל אוֹתה שנה שניה אחר היוֹבֵל,
שנאמר: "שני תבוּאֹת" .
13
מכר נקעים מלֵאים מים אוֹ סלעים שאינן ראוּיין לִזריעה הרי זה פוֹדה בפחוֹת מִשתי שנים,
שנאמר: "מִספר שני תבוּאֹת" שדה הראוּיה לִתבוּאה היא שאינה נִגאלת אלא אחר שתי שנים.
ואִם לֹא גאלה,
אף על פי שאינה ראוּיה לִזריעה חוֹזרת לבעלים ביוֹבֵל.
14
מכר אילנוֹת אין נִגאלין לפחוֹת מִשתי שנים,
שהרי ראוּיין לִתבוּאוֹת.
ואִם לֹא גאלן אינן חוֹזרין לבעלים ביוֹבֵל,
שנאמר: "ושב לאחוּזתוֹ" ולֹא לאילנוֹת.
15
מכר שדֵהוּ לרִאשוֹן,
וּמכרה רִאשוֹן לשֵני ושֵני לשלישי,
אפִלוּ מֵאה בִשנת היוֹבֵל תחזֹר לאדוֹן רִאשוֹן,
שנאמר: "בִשנת היוֹבֵל ישוּב השדה לאשר קנהוּ מֵאִתוֹ לאשר לוֹ אחוּזת הארץ" .
16
מכרה לרִאשוֹן במֵאה דינר וּמכרה הרִאשוֹן לשֵני במאתים,
ורצה האדוֹן לִגאֹל אינוֹ מחשֵב אלא עִם הרִאשוֹן,
שנאמר: "לאיש אשר מכר לוֹ" .
:מכרה לרִאשוֹן במאתים וּמכרה הרִאשוֹן לשֵני במֵאה הרי זה מחשֵב עִם האחרוֹן.
וכֵן אִם מכרה במֵאה והִשביחה ביד הלוֹקֵח והרי היא ראוּיה להִמכֵר במאתים מחשֵב לפי מה שמכר.
ואִם מכרה במאתים והִכסיפה והרי היא ראוּיה להִמכֵר במֵאה מחשֵב לפי מה שהיא.
לעוֹלם מיפין כֹח המוֹכֵר שדֵה אחוּזה,
וּמרֵעין כֹח הלוֹקֵח.
17
המוֹכֵר שדֵה אחוּזה והיוּ לוֹ שדוֹת אחֵרוֹת,
וּמכר מֵאוֹתן השדוֹת כדי לִגאֹל שדה שמכר אין שוֹמעין לוֹ,
שנאמר: "וּמצא כדי גאוּלתוֹ" עד שיִמצא דבר שאינוֹ מצוּי לוֹ בשעה שמכר.
וכֵן אִם לוה לִגאֹל אין שוֹמעין לוֹ,
שנאמר: "והִשיגה ידוֹ" לֹא שיִלוה.
18
מצא מעט ורצה לִגאֹל חצי שדה שמכר אין שוֹמעין לוֹ,
שנאמר: "כדי גאוּלתוֹ" אוֹ גוֹאֵל את כוּלה אוֹ אינוֹ גוֹאֵל.
ואִם רצוּ קרוֹביו לִגאֹל גוֹאלין,
שנאמר: "אוֹ דֹדוֹ אוֹ בן דֹדוֹ יגאלנוּ" וכו' .
19
הנוֹתֵן שדֵהוּ מתנה הרי זוֹ חוֹזרת לוֹ ביוֹבֵל,
שנאמר: "תשוּבוּ איש אל אחוּזתוֹ" וכו' לרבוֹת את המתנה.
20
האחים שחלקוּ כלקוֹחוֹת הֵן,
וּמחזירין זה לזה חלקוֹ ביוֹבֵל ולֹא תִבטל חלוּקתן מִכמוֹת שהיתה.
וכֵן הבכוֹר והמיבֵם אֵשת אחיו מחזיר ביוֹבֵל חֵלק שנטל ונוֹטֵל החֵלק שכנגדוֹ.
21
אבל היוֹרֵש את אִשתוֹ אף על פי שירוּשת הבעל מִדִבריהם,
עשוּ חִזוּק לדִבריהם כשל תוֹרה ואינוֹ מחזיר ביוֹבֵל.
ואִם ירש מִמנה בית הקברוֹת יחזיר לִבני מִשפחה,
מִשוּם פגם מִשפחה,
ויתנוּ לוֹ דמיה.
וּמנכין לוֹ מִן הדמים דמי קבר אִשתוֹ,
שהרי חיב בִקבוּרתה.