1
כדרך שאסוּר לעבֹד הארץ בשביעית,
כך אסוּר לחזֵק ידי ישראֵל שעוֹבדין אוֹתה אוֹ לִמכֹר להן כלי עבוֹדה,
לפי שאסוּר לחזֵק ידי עוֹברי עבֵרה.
2
ואֵלוּ כֵלים שאין האוּמן רשאי למכרן בשביעית למי שהוּא חשוּד על השביעית:
מחרֵשה וכל כֵליה,
העֹל והמִזרה והדקר.
זה הכלל:
כל שמלאכתוֹ מיוּחדת לִמלאכה שאסוּרה בשביעית אסוּר למכרוֹ לחשוּד; ולִמלאכה שאפשר שתִהיה אסוּרה ותִהיה מוּתרת מוּתר למכרוֹ לחשוּד.
3
כיצד? מוֹכֵר הוּא לוֹ המגל והעגלה וכל כֵליה; שאִם יקצֹר בוֹ מעט ויביא על העגלה מעט הרי זה מוּתר,
ואִם יקצֹר כדרך הקוֹצרין אוֹ יביא כל פֵרוֹת שדֵהוּ אסוּר.
4
וּמוּתר לִמכֹר סתם למי שאינוֹ חשוּד אפִלוּ דבר שמלאכתוֹ מיוּחדת לִמלאכה האסוּרה בשביעית,
שהרי אפשר שקנה בשביעית לעשוֹת בוֹ מלאכה לאחר שביעית.
5
היוֹצֵר מוֹכֵר חמֵש כדי שמן וחמֵש עשרֵה כדי יין.
וּמוּתר לִמכֹר לגוֹי יתֵר מִזה,
ואינוֹ חוֹשֵש שמא ימכֹר לישראֵל.
וּמוֹכֵר כדים רבים לישראֵל החשוּד בחוּצה לארץ,
ואינוֹ חוֹשֵש שמא יביא לארץ.
6
וּמוֹכֵר לחשוּד פרה חוֹרשת,
שהרי אפשר לשחטה.
וּמוֹכֵר לוֹ שדֵהוּ,
שהרי אפשר שיוֹבירה.
אבל לֹא ימכֹר לוֹ שדֵה האילן,
אלא אִם כֵן פוֹסֵק עִמוֹ על מנת שאין לוֹ באילן.
וּמשאילוֹ סאה לִמדֹד בה אף על פי שהוּא יוֹדֵע שיֵש לוֹ גֹרן,
שהרי אפשר שיִמדֹד בה בתוֹך ביתוֹ.
וּפוֹרֵט לוֹ מעוֹת,
אף על פי שהוּא יוֹדֵע שיֵש לוֹ פוֹעלין.
וכוּלם בפֵרוּש אסוּרים.
7
וכֵן משאלת אִשה לחברתה החשוּדה על השביעית נפה וּכברה רֵחים ותנוּר,
אבל לֹא תבֹר ולֹא תִטחן עִמה.
8
מחזקין ידי גוֹים בשביעית בִדברים בִלבד,
כגוֹן שראהוּ חוֹרֵש אוֹ זוֹרֵע,
אוֹמֵר לוֹ:
'תִתחזֵק' אוֹ 'תצליח' וכיוֹצֵא בִדברים אֵלוּ,
מִפני שאינם מצוּוּים על שביתת הארץ,
אבל לֹא יסעדנוּ ביד.
וּמוּתר לִרדוֹת עִמהן הפֵרוֹת.
וחוֹכרים מֵהם נירין,
לפי שאינן בני חיוּב כדי לִקנֹס אוֹתם.
9
מוּתר לעשוֹת בתלוּש בסוּריא,
אבל לֹא במחוּבר.
כיצד? דשין וזוֹרין ודוֹרכין וּמעמרין,
אבל לֹא קוֹצרין ולֹא בוֹצרין ולֹא מוֹסקין.
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ.
10
כשֵם שאסוּר לעשוֹת סחוֹרה בפֵרוֹת שביעית אוֹ לִשמֹר אוֹתן,
כך אסוּר לִקח אוֹתן מֵעם הארץ,
לפי שאין מוֹסרין דמי שביעית לעם הארץ,
ואפִלוּ כל שהוּא,
שמא לֹא יֹאכל אוֹתן בִקדוּשת שביעית.
11
הלוֹקֵח לוּלב מֵעם הארץ בשביעית נוֹתֵן לוֹ אתרוֹג מתנה.
ואִם לֹא נתן לוֹ מבליע לוֹ דמי האתרוֹג בִדמי הלוּלב.
12
במה דברים אמוּרים? בִזמן שהיה מוֹכֵר פֵרוֹת שכמוֹתן בשמוּר,
כגוֹן תאֵנים ורִמוֹנים וכיוֹצֵא בהן.
אבל אִם היה מוֹכֵר פֵרוֹת שחזקתן מִן ההפקֵר,
כגוֹן הפֵגם והירבוּזין השוֹטין והחלוֹגלוֹגוֹת והכוּסבר של הרים וכיוֹצֵא בהן הרי זה מוּתר לִקח מִמנוּ מעט בִדמי שלֹש סעוּדוֹת בִלבד,
מִשוּם כדי חייו של מוֹכֵר.
13
וכֵן דבר שאינוֹ חיב במעשרוֹת,
כגוֹן שוּם בעל בכי וּבצל של רִכפה וּגריסין הקִלקיוֹת ועדשים המִצריוֹת,
וכֵן זֵרעוֹני גִנה שאינן נאכלין,
כגוֹן זרע לפת וּצנוֹן וכיוֹצֵא בהן הרי אֵלוּ נִלקחין מִכל אדם בשביעית.
14
במה דברים אמוּרים? בעם הארץ סתם.
אבל מי שהוּא חשוּד לעשוֹת סחוֹרה בפֵרוֹת שביעית אוֹ לִשמֹר פֵרוֹתיו ולִמכֹר מֵהן אין לוֹקחין מִמנוּ דבר שיֵש עליו זִקת שביעית כלל.
ואין לוֹקחין מִמנוּ פִשתן,
אפִלוּ סרוּק,
אבל לוֹקחין מִמנוּ טווּי ושזוּר.
15
החשוּד על המעשרוֹת אינוֹ חשוּד על השביעית,
והחשוּד על השביעית אינוֹ חשוּד על המעשרוֹת,
שאף על פי שזה וזה מִן התוֹרה,
מעשֵר טעוּן הבאת מקוֹם,
מה שאין כֵן בשביעית,
וּשביעית אין לה פִדיוֹן,
מה שאין כֵן במעשֵר.
16
החשוּד על הטהרוֹת אינוֹ חשוּד לֹא על המעשֵר ולֹא על השביעית,
שהאֹכל הטמֵא הזה שמכרוֹ בחזקת טהוֹר,
אינוֹ מטמֵא אחֵרים אלא מִדִברי סוֹפרים,
והחשוּד לדִברי סוֹפרים אינוֹ חשוּד לדִברי תוֹרה.
17
כל החשוּד על דבר,
אף על פי שאינוֹ נאמן על של עצמוֹ נאמן על של אחֵרים,
חזקה אין אדם חוֹטֵא לאחֵרים.
לפיכך, החשוּד על דבר דנוֹ וּמעידוֹ.
18
הכֹהנים חשוּדים על השביעית,
לפי שהֵן אוֹמרין:
הוֹאיל והתרוּמוֹת מוּתרוֹת לנוּ אף על פי שהֵן אסוּרין על הזרים במיתה,
קל וחֹמר פֵרוֹת שביעית.
לפיכך, סאה תרוּמה שנפלה למֵאה סאה של פֵרוֹת שביעית תעלה; נפלה לפחוֹת מִמֵאה ירקבוּ הכֹל,
ולֹא ימכרוּ לכֹהנים ככל המדוּמע,
לפי שהֵן חשוּדין על השביעית.
19
הצבעין והפטמין לוֹקחין מוּרסן מִכל מקוֹם,
ואינן חוֹששין שמא מִספיחי שביעית הוּא.
20
גבאי קוּפה בשביעית לֹא יהיוּ מדקדקין בחצֵרוֹת של אוֹכלי שביעית.
ואִם נתנוּ להן פת מוּתרת,
ואין חוֹששין לה שמא מִספיחי שביעית היא,
שלֹא נחשדוּ ישראֵל לִהיוֹת נוֹתנין אלא אוֹ מעוֹת שביעית אוֹ ביצים הנִלקחוֹת בִדמי שביעית.
וּמוּתר לִלוֹת מִן העניים פֵרוֹת בשביעית,
וּמחזירין להן פֵרוֹת בשנה שמינית.