1
אין עוֹשין סחוֹרה בפֵרוֹת שביעית.
ואִם רצה לִמכֹר מעט מִפֵרוֹת שביעית מוֹכֵר,
ואוֹתן הדמים הרי הֵן כפֵרוֹת שביעית:
ילקח בהן מאכל ויֵאכֵל בִקדוּשת שביעית,
ואוֹתוֹ הפרי הנִמכר הרי הוּא בִקדוּשתוֹ כשהיה.
2
לֹא יהיה לוֹקֵח ירקוֹת שדה וּמוֹכֵר ולֹא יצבע מִקלִפי שביעית בשכר,
מִפני שזה עוֹשה סחוֹרה בפֵרוֹת שביעית.
לקח ירקוֹת לאכֹל והוֹתיר מוּתר לִמכֹר המוֹתר,
והדמים שביעית.
וכֵן אִם לקט ירקוֹת לעצמוֹ ולקח מֵהן בנוֹ אוֹ בן בִתוֹ וּמכר הרי זה מוּתר,
והדמים דמי שביעית.
3
כשמוֹכרין פֵרוֹת שביעית אין מוֹכרין אוֹתן לֹא במִדה ולֹא במִשקל ולֹא במִנין,
כדי שלֹא יהיה כסוֹחֵר בפֵרוֹת שביעית,
אלא מוֹכֵר המעט שמוֹכֵר אכסרה,
להוֹדיע שהוּא הפקֵר,
ולוֹקֵח הדמין לִקנוֹת בהן אֹכל אחֵר.
4
ואוֹגֵד דברים שדרכן להֵאגֵד לבית לִמכֹר בשוּק אכסרה,
כדרך שאוֹגדין להביא לבית,
לֹא כדרך שאוֹגדין לשוּק,
כדי שלֹא יהיה כמוֹכֵר בצִמצוּם.
וּדברים שאין דרכן להֵאגֵד אלא לשוּק לֹא יאגֹד אוֹתן.
5
פֵרוֹת חוּצה לארץ שנִכנסוּ לארץ לֹא יהיוּ נִמכרין במִדה אוֹ במִשקל אוֹ במִנין,
אלא כפֵרוֹת הארץ אכסרה.
ואִם היוּ נִכרין שהֵן מִחוּצה לארץ מוּתר.
6
חֹמר בשביעית מִבהקדֵש,
שהפוֹדה את הקֹדש יֵצֵא הקֹדש לחוּלין ויתפסוּ הדמין תחתיו; והשביעית אינה כֵן,
אלא המוֹכֵר פֵרוֹת שביעית יתפסוּ הדמים ויֵעשוּ כפֵרוֹת שביעית,
והפֵרוֹת עצמן לֹא נִתחללוּ ונעשוּ כפֵרוֹת שאר השנים,
שנאמר בה:
"תִהיה" בהויתה תהי לעוֹלם.
וּלפי שנִקרֵאת "קֹדש" ,
תוֹפסת את דמיה.
נִמצֵאת אוֹמֵר:
האחרוֹן האחרוֹן נִתפש בשביעית,
והפרי עצמוֹ הרי הוּא כשהיה.
7
כיצד? לקח בפֵרוֹת שביעית אוֹ בִדמיהן בשר נעשה הבשר כאוֹתן הפֵרוֹת,
ואוֹכלוֹ כפֵרוֹת שביעית,
וצריך לבעֵר שניהם בִשעת בִעוּר שביעית.
לקח באוֹתוֹ בשר אוֹ בדמיו דגים יצא הבשר ונִתפשוּ הדגין.
לקח בדגין אוֹ בִדמיהן שמן יצאוּ דגין ונִתפס שמן.
לקח בשמן אוֹ בדמיו דבש יצא שמן ונִתפס דבש.
וצריך לבעֵר הפֵרוֹת הרִאשוֹנוֹת עִם הדבש האחרוֹן,
כדרך שמבערין פֵרוֹת שביעית.
ואין עוֹשין מִשניהם מלוּגמא ולֹא מפסידין אוֹתן,
כִשאר פֵרוֹת שביעית.
8
אין שביעית מִתחללת אלא דרך מקח.
במה דברים אמוּרים? בִפרי רִאשוֹן.
אבל בִפרי שֵני מִתחלֵל בין דרך מקח בין דרך חִלוּל.
9
וּכשמחללין פרי הנִלקח שֵנית אין מחללין אוֹתוֹ על בהֵמה חיה ועוֹף חיים,
שמא יניחֵם ויגדֵל מֵהם עדרים עדרים,
ואין צריך לוֹמר שביעית עצמה.
אבל מחללין אוֹתן הפֵרוֹת על השחוּטים.
10
דמי שביעית אין פוֹרעין מֵהן את החוֹב,
ואין עוֹשין מֵהן שוֹשבינוּת,
ואין משלמין מֵהן תגמוּלין,
ואין פוֹסקין מֵהן צדקה לעניים בבית הכנסת.
אבל משלחין מֵהן דברים של גמילוּת חסדים,
וצריך להוֹדיע.
:וכֵן אין לוֹקחין מֵהן עבדים וקרקעוֹת וּבהֵמה טמֵאה,
ואִם לקח יֹאכל כנגדן,
כדרך שעוֹשה במעשֵר שֵני.
ואין מביאין מֵהן קִני זבים וזבוֹת ויוֹלדוֹת וחטאוֹת ואשמוֹת,
ואִם הֵביא יֹאכל כנגדן.
ואין סכין כֵלים ועוֹרוֹת בשמן של שביעית,
ואִם סך יֹאכל כנגדן.
11
אין נוֹתנין מֵהן לֹא לבלן ולֹא לספר ולֹא לספן ולֹא לִשאר האוּמנין,
אבל נוֹתֵן הוּא למי שדוֹלה מים מִן הבוֹר להשקוֹת אוֹתוֹ מים.
וּמוּתר לִתֵן מִפֵרוֹת שביעית אוֹ מִדמיהן לאוּמנין מתנוֹת חִנם.
12
האוֹמֵר לפוֹעֵל:
'הֵא לך אִסר זה ולקֵט לי ירק היוֹם' שכרוֹ מוּתר,
ואינוֹ כִדמי שביעית,
אלא מוֹציאוֹ בכל מה שיִרצה,
ולֹא קנסוּ את הפוֹעֵל לִהיוֹת שכרוֹ כִדמי שביעית.
ואִם אמר:
'לקֵט לי בוֹ ירק היוֹם' הרי זה כִדמי שביעית,
ואינוֹ מוֹציאוֹ אלא באכילה וּשתיה כפֵרוֹת שביעית.
13
החמרין העוֹשין בפֵרוֹת שביעית מלאכת שביעית האסוּרה,
כגוֹן שהֵביאוּ יתֵר מִדאי הרי שכרן כִדמי שביעית,
ודבר זה קנס להם.
וּמִפני מה קנסוּ בִשכר החמרין ולֹא קנסוּ בִשכר הפוֹעֵל? מִפני ששכר הפוֹעֵל מוּעט לֹא קנסוּ בוֹ,
מִשוּם כדי חייו.
14
הלוֹקֵח מִן הנחתוֹם כִכר בפוּנדיוֹן,
ואמר לוֹ בִשעת לקיחה:
'כשאלקֵט ירקוֹת שדה אביא לך בוֹ' הרי זה מוּתר,
ואוֹתוֹ הכִכר הרי הוּא כפֵרוֹת שביעית.
ואִם לקח מִמנוּ סתם לֹא ישלֵם לוֹ מִדמי שביעית,
שאין פוֹרעין חוֹב מִדמי שביעית.
15
אוֹכלין פֵרוֹת שביעית בטוֹבה ושלֹא בטוֹבה.
כיצד בטוֹבה? שיִתֵן לוֹ פֵרוֹת שביעית כמי שעשה עִמוֹ טוֹבה שנתן לוֹ,
אוֹ שיכניסוֹ לגִנתוֹ לאכֹל כמי שעשה עִמוֹ טוֹבה.
וּמי שנתנוּ לוֹ פֵרוֹת שביעית במתנה אוֹ שנפלוּ לוֹ בירוּשה הרי זה אוֹכלן כדרך שאוֹכֵל פֵרוֹת שאוֹסֵף אוֹתן הוּא בעצמוֹ מִן השדה.