1
פֵרוֹת שביעית נִתנוּ לאכילה ולִשתיה וּלסיכה וּלהדלקת הנֵר ולִצביעה.
מִפי השמוּעה למדוּ:
"תִהיה" אף להדלקת הנֵר ולִצבֹע בה צבע.
2
לאכילה ולִשתיה כיצד? לאכֹל דבר שדרכוֹ לוֹכל ולִשתוֹת דבר שדרכוֹ לִשתוֹת,
כדין תרוּמה וּמעשֵר שֵני.
3
ולֹא ישנה פֵרוֹת מִבריתן,
כדרך שאינוֹ משנה בִתרוּמה וּמעשֵר.
דבר שדרכוֹ לאכֹל חי לֹא יֹאכל אוֹתוֹ מבוּשל,
ודבר שדרכוֹ להֵאכֵל מבוּשל אין אוֹכלין אוֹתוֹ חי.
לפיכך אין שוֹלקין אכלי בהֵמה.
:אינוֹ מִטפֵל לאכֹל תבשיל שנִפסד והפת שעִפשה,
כדרך שאינוֹ אוֹכֵל בתרוּמה וּבמעשֵר.
4
ואין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרוּמה,
שלֹא יביאנוּ לידי פסוּל.
ואִם בִשֵל מעט ואכלוֹ מיד מוּתר,
שהרי לֹא הִניחוֹ כדי לבֹא לידי פסוּל.
5
פֵרוֹת המיוּחדין למאכל אדם אין מאכילין אוֹתן לבהֵמה לחיה ולעוֹפוֹת.
הלכה הבהֵמה מֵאֵליה לתחת התאֵנה ואכלה אין מחיבין אוֹתוֹ להחזירה,
שנאמר: "ולִבהמתך ולחיה" וכו' .
6
לסיכה כיצד? לסוּך דבר שדרכוֹ לסוּך.
לֹא יסוּך יין וחֹמץ,
אבל סך הוּא את השמן.
ולֹא יפטֵם את השמן.
ולֹא יסוּך במרחץ,
אבל סך הוּא מִבחוּץ ונִכנס.
7
ושמן של שביעית אין חוֹסמין בוֹ תנוּר וכירים,
ואין סכין בוֹ מִנעל וסנדל,
ואין סכין אוֹתוֹ בידים טמֵאוֹת.
נפל על בשרוֹ מפשפשוֹ בידים טמֵאוֹת.
ולֹא יסוּך רגלוֹ בתוֹך המִנעל,
אבל סך הוּא רגלוֹ ולוֹבֵש המִנעל,
וסך גוּפוֹ וּמִתעגֵל על גבי קטבוּליה.
8
להדלקת הנֵר כיצד? שמדליק את הנֵר בשמן שביעית עצמוֹ.
מכרוֹ ולקח בוֹ שמן אחֵר אוֹ שהחליף שמן בשמן שניהן אסוּרין בהדלקה,
שאין מדליקין בִדמי שביעית.
ולֹא יתֵן השמן לתוֹך המדוּרה,
אלא מדליקוֹ בנֵר.
9
לִצביעה כיצד? דברים שדרכוֹ לִצבֹע בהן,
אף על פי שהֵן מאכלי אדם צוֹבעין בהן לאדם.
אבל אין צוֹבעין לבהֵמה מִפֵרוֹת שביעית אפִלוּ מאכלי בהֵמה,
שאין קדוּשת שביעית חלה על צִבעי בהֵמה.
10
מיני כבסים,
כגוֹן בוֹרית ואהל קדוּשת שביעית חלה עליהן וּמכבסין בהן,
שנאמר: "והיתה שבת הארץ לכם" לכל צרכיכם.
:אבל אין מכבסין בפֵרוֹת שביעית ואין עוֹשין מֵהן מלוּגמא,
שנאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" לֹא לִמלוּגמא ולֹא לזִלוּף ולֹא להקיא ולֹא למִשרה ולֹא לִכבוּסה.
11
כלל גדוֹל אמרוּ בפֵרוֹת שביעית:
כל שהוּא מיוּחד למאכל אדם,
כגוֹן חִטים וּתאֵנים וענבים וכיוֹצֵא בהן אין עוֹשין מִמנוּ מלוּגמא אוֹ רטיה וכיוֹצֵא בה ואפִלוּ לאדם,
שנאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" כל שהוּא מיוּחד לכם יהיה לאכלה ולֹא לִרפוּאה; וכל שאינוֹ מיוּחד למאכל אדם,
כגוֹן קוֹצים ודרדרים הרכים עוֹשין מִמנוּ מלוּגמא לאדם,
אבל לֹא לבהֵמה.
:וכל שאינוֹ מיוּחד לֹא לאדם ולֹא לבהֵמה,
כגוֹן הסיאה והאֵזוֹב והקוֹרנית הרי הוּא תלוּי במחשבתוֹ:
חשב עליו לעֵצים הרי הוּא כעֵצים; חשב עליו לאכילה הרי הוּא כפֵרוֹת; חשב עליו למאכל אדם וּלמאכל בהֵמה נוֹתנין עליו חוּמרי מאכל אדם,
שאין עוֹשין מֵהן מלוּגמא,
וחוּמרי מאכל בהֵמה,
שאין שוֹלקין אוֹתן.
12
מוּתר לִמכֹר אכלי אדם ואכלי בהֵמה לִקח בהן אכלי אדם,
אבל אין מוֹכרין אכלי בהֵמה לִקח בהן אכלי בהֵמה אחרת,
ואין צריך לוֹמר שאין מוֹכרין אכלי אדם לִקח בהם אכלי בהֵמה.
ואִם לקח אוֹ החליף אכלי אדם באכלי בהֵמה הרי הֵן כאכלי אדם,
שאין עוֹשין מֵהן מלוּגמא לאדם.
13
פֵרוֹת שביעית אין מוֹציאין אוֹתן מֵהארץ לחוּצה לארץ,
ואפִלוּ לסוּריא.
ואין מאכילין אוֹתן לגוֹי ולֹא לשכיר.
ואִם היה שכיר שבת אוֹ שכיר שנה אוֹ שכיר חֹדש אוֹ שקצץ מזוֹנוֹתיו עליו הרי הוּא כאנשי ביתוֹ וּמאכילין אוֹתוֹ.
וּמאכילין את האכסניה פֵרוֹת שביעית.
14
ואין בית דין פוֹסקין לאִשה פֵרוֹת שביעית,
מִפני שזה כִמשלֵם חוֹב מִפֵרוֹת שביעית,
אבל נִזוֹנת היא מִשל בעלה.
15
אין אוֹספין פֵרוֹת שביעית כשהֵן בֹסר,
שנאמר: "תֹאכלוּ את תבוּאתה" אינה נאכלת עד שתֵעשה תבוּאה.
אבל אוֹכֵל מֵהן מעט בשדה כשהֵן פגין כדרך שאוֹכֵל בִשאר שני שבוּע.
ולֹא יכנֹס לאכֹל בתוֹך ביתוֹ עד שיגיעוּ לעוֹנת המעשרוֹת.
16
וּמֵאימתי יהיה מוּתר לאכֹל פֵרוֹת האילן בשדה בשביעית? הפגים של תאֵנים מִשיזריחוּ,
אוֹכֵל בהן פִתוֹ בשדה,
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
והבֹסר מִשיוֹציא מים,
אוֹכלוֹ בשדה,
וכֵן כל כיוֹצֵא בוֹ.
והזיתים מִשיכניסוּ סאה של זיתים רביעית שמן,
פוֹצֵע ואוֹכֵל בשדה.
הִכניסוּ חצי לֹג כוֹתֵש וסך בשדה.
הִכניסוּ שליש מוּתר להכניס לביתוֹ,
שהרי הִגיעוּ לעוֹנת המעשרוֹת.
17
מוּתר לקֹץ אילנוֹת לעֵצים בשביעית קֹדם שיִהיה בהן פרי,
אבל מִשיתחיל לעשוֹת פרי לֹא יקֹץ אוֹתוֹ,
שהרי מפסיד האֹכל,
ונאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" ,
לֹא להפסֵד.
ואִם הוֹציא פֵרוֹת והִגיעוּ לעוֹנת המעשרוֹת מוּתר לקֹץ אוֹתוֹ,
שהרי הוֹציא פֵרוֹתיו וּבטל דין שביעית מִמנוּ.
18
וּמֵאימתי אין קוֹצצין האילן בשביעית? החרוּבין מִשישלשלוּ,
והגפנים מִשיִגרעוּ,
והזיתים מִשינֵצוּ,
וּשאר כל האילנוֹת מִשיוֹציאוּ בֹסר.
ואין קוֹצצין את הכפניוֹת בשביעית,
מִפני שהוּא הפסֵד פרי.
ואִם אין דרכן להֵעשוֹת תמרים אלא שיצין מוּתר לִקצֹץ אוֹתן כפניוֹת.
19
אין שוֹרפין תבן וקש של שביעית,
מִפני שהוּא ראוּי למאכל בהֵמה,
אבל מסיקין בגפת וּבזוּגין של שביעית.
20
מרחץ שהוּסקה בתבן וּבקש של שביעית מוּתר לִרחֹץ בה בשכר.
ואִם אדם חשוּב הוּא אסוּר לִרחֹץ בה,
שמא יסיקוּ בה דברים אחֵרים כדי לִהיוֹת ריחה נוֹדֵף בִשבילוֹ,
ונִמצאוּ מפסידין פֵרוֹת שביעית.
21
הקליפין והגרעינין שמוּתרין בִתרוּמה לזרים אין קדוּשת שביעית חלה עליהן,
והרי הֵן כעֵצים,
אלא אִם כֵן ראוּיין לִצביעה.
והקוֹר קדוּשת שביעית חלה עליו.
22
הצוֹרֵר תבלין של שביעית וּנתנן לתוֹך התבשיל:
אִם בטל טעמן הרי אֵלוּ מוּתרין לכל דבר; ואִם נִשאר בהן טעם עדין הֵן בִקדוּשת שביעית.
23
אין נוֹתנין תבן וקש של שביעית לֹא לתוֹך הכר ולֹא לתוֹך הטיט,
ואִם נתן הרי זה כִמבֹער.
תנוּר שהִסיקוּהוּ בתבן וּבקש של שביעית יוּצן.
וּמִשתֵרֵד רביעה שניה במוֹצאי שביעית,
נהנין ושוֹרפין בתבן וּבקש של שביעית.