1
כל שתוֹציא הארץ בשנה שביעית:
בין מִן הזרע שנפל בה מִקֹדם שביעית,
בין מִן העִקרין שנִקצצוּ מִקֹדם וחזרוּ ועשוּ,
וּשניהן נִקראוּ ספיח,
בין מִן העשבים והירקוֹת שעלוּ מֵאֵליהן ואין להן זרע הכֹל מוּתר לאכלוֹ מִן התוֹרה,
שנאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" .
:אפִלוּ שדה שנִטיבה בשביעית וצִמחה פֵרוֹתיה מוּתרין באכילה.
וזה שנאמר:
"אֵת ספיח קצירך לֹא תִקצוֹר" שלֹא יקצֹר כדרך שקוֹצֵר בכל שנה.
ואִם קצר כדרך הקוֹצרין לוֹקה.
כיצד? כגוֹן שעקר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר,
אוֹ שקצר לעבוֹדת הארץ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אלא קוֹצֵר מעט מעט וחוֹבֵט ואוֹכֵל.
2
וּמִדִברי סוֹפרים שיִהיוּ כל הספחין אסוּרין באכילה.
ולמה גזרוּ עליהן? מִפני עוֹברי עבֵרה,
שלֹא יֵלֵך ויזרע תבוּאה וקִטניוֹת וזֵרעוֹני גִנה בתוֹך שדֵהוּ בסֵתר,
וּכשיִצמחוּ יֹאכל מֵהן,
ויֹאמר: 'ספחין הֵן'.
לפיכך אסרוּ כל הספיחין הצוֹמחין בשביעית.
3
הא למדת שאין אוֹכלין מִפֵרוֹת שביעית אלא פֵרוֹת האילנוֹת,
והעשבים שאין זוֹרעין אוֹתן רֹב האדם,
כגוֹן הפֵגם והירבוּזין השוֹטין וכל כיוֹצֵא בהן.
אבל הירקוֹת שדרך רֹב האדם לִזרֹע אוֹתן בגִנוֹת וּמיני תבוּאה וקִטניוֹת כל הצוֹמֵח מֵהן אסוּר מִדִבריהם,
והמלקֵט אוֹתן מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
4
ספיחין העוֹלין בִשדֵה בוּר וּבִשדֵה ניר וּבִשדֵה כרם וּבִשדֵה זרע מוּתרין באכילה.
וּמִפני מה לֹא גזרוּ עליהן? לפי שאין אדם זוֹרֵע מקוֹמוֹת אֵלוּ,
אלא שדֵה בוּר אין אדם נִפנה לשם,
וּשדֵה ניר רוֹצה הוּא בתִקוּנה,
וּשדֵה כרם אינוֹ אוֹסֵר כרמוֹ,
וּשדֵה זרע הספחין מפסידין אוֹתה.
וכֵן התבן של שביעית מוּתר בכל מקוֹם ולֹא גזרוּ עליו.
5
ספחין של שביעית שיצאוּ למוֹצאי שביעית אסוּרין באכילה.
ואין תוֹלשין אוֹתן ביד,
אלא חוֹרֵש כדרכוֹ,
וּבהֵמה רוֹעה כדרכה.
6
ועד מתי אסוּרין ספיחי שביעית במוֹצאי שביעית? מֵרֹאש השנה ועד חנוּכה.
וּמֵחנוּכה ואילך ספחין מוּתרין.
והזוֹרֵע ספיחי שביעית אחר שביעית הגִדוּלין מוּתרין.
7
בצלים שיצאוּ מִשביעית למוֹצאי שביעית:
אִם עשוּ כיוֹצֵא בהן מוּתרין; ואִם לאו אסוּרין.
וכֵן שאר הפֵרוֹת אין לוֹקחין אוֹתן במוֹצאי שביעית אלא מִשיֵעשה כיוֹצֵא בהן מִפֵרוֹת מוֹצאי שביעית.
עשה הבכיר הוּתר האפיל.
וּמוּתר לִקח ירק במוֹצאי שביעית מיד.
8
וּמֵאימתי מוּתר אדם לִקח לוּף במוֹצאי שביעית? מִשיִרבה החדש.
9
באחד בתִשרי רֹאש השנה לשמִטים וליוֹבלוֹת.
פֵרוֹת שִשית שנִכנסוּ לשביעית:
אִם היוּ תבוּאה אוֹ קִטניוֹת אוֹ פֵרוֹת האילן,
והִגיעוּ לעוֹנת המעשרוֹת קֹדם רֹאש השנה הרי אֵלוּ מוּתרין,
ואף על פי שאוֹסֵף אוֹתם בשביעית הרי הֵן כפֵרוֹת שִשית לכל דבר; ואִם לֹא באוּ לעוֹנת המעשרוֹת אלא אחר רֹאש השנה הרי הֵן כפֵרוֹת שביעית:
10
התבוּאה והקִטניוֹת אסוּרין באכילה מִשוּם ספחין,
וּפֵרוֹת האילן אוֹכלין אוֹתן בִקדוּשת שביעית.
11
האֹרז והדֹחן והפרגין והשוּמשמין וּפוֹל המִצרי שזרעוֹ לזרע הוֹלכין בהן אחר גמר הפרי:
אִם נִגמר פִרין קֹדם רֹאש השנה הרי אֵלוּ מוּתרין בשביעית כפֵרוֹת שִשית; ואִם נִגמרוּ אחר רֹאש השנה,
אף על פי שהִשרישוּ קֹדם רֹאש השנה הרי אֵלוּ אסוּרין מִשוּם ספחין.
12
הירק בִשעת לקיטתוֹ.
והאתרוֹג: אפִלוּ היה כפוֹל קֹדם רֹאש השנה ונעשה ככד בשביעית חיב במעשרוֹת כפֵרוֹת שִשית; ואפִלוּ היה ככד בשִשית,
הוֹאיל ונִלקט בשביעית הרי הוּא כפֵרוֹת שביעית,
וּמִתעשֵר כפֵרוֹת שִשית להחמיר.
13
וכֵן פֵרוֹת שביעית שיצאוּ למוֹצאי שביעית:
בִתבוּאה וקִטניוֹת ואילנוֹת הוֹלכין אחר עוֹנת המעשרוֹת; והפרגין והשוּמשמין והאֹרז והדֹחן וּפוֹל המִצרי שזרעוֹ לזרע אחר גמר הפרי; והירק אחר לקיטתוֹ.
14
פוֹל המִצרי שזרעוֹ לזרע בשִשית,
ונִגמר פִריוֹ קֹדם רֹאש השנה של שביעית בין ירק שלוֹ בין זרע שלוֹ מוּתר בשביעית.
ואִם זרעוֹ לירק,
ונִכנסה עליו שביעית בין ירקוֹ בין זרעוֹ אסוּר כִספיחי שביעית.
וכֵן אִם זרעוֹ לזרע וּלירק הרי הוּא אסוּר.
15
עבר וּזרעוֹ בשביעית ויצא לשמינית:
אִם זרעוֹ לזרע בין זרעוֹ בין ירקוֹ אסוּר במוֹצאי שביעית כִשאר הספיחין; ואִם זרעוֹ לירק,
הוֹאיל ונִלקט בשמינית בין זרעוֹ בין ירקוֹ מוּתר.
זרעוֹ לזרע וּלירק זרעוֹ אסוּר מִשוּם ספיחין,
וירקוֹ מוּתר.
16
בנוֹת שוּח,
הוֹאיל והֵן נִגמרוֹת לאחר שלֹש שנים,
אִם באוּ לעוֹנת המעשרוֹת קֹדם רֹאש השנה של שמינית הרי הֵן נאכלוֹת בשנה שניה מִן השבוּע בתוֹרת שביעית.
17
הבצלים הסריסים וּפוֹל המִצרי שמנע מֵהן מים שלֹשים יוֹם קֹדם רֹאש השנה,
ושל בעל שמנע מֵהן שלֹש עוֹנוֹת לִפני רֹאש השנה הרי אֵלוּ מִפֵרוֹת שִשית; פחוֹת מִכאן הרי הֵן כִספיחי שביעית.
18
הדלוּעין שקימן לזרע:
אִם הִקשוּ לִפני רֹאש השנה ונִפסלוּ מִלאכֹל אדם מוּתר לקימן בשביעית,
מִפני שהֵן מִפֵרוֹת שִשית; ואִם לֹא הִקשוּ אסוּרין כִספיחי שביעית.
וכֵן הירקוֹת כוּלן שהִקשוּ לִפני רֹאש השנה מוּתר לקימן בשביעית; ואִם היוּ רכין אסוּר לקימן מִשוּם ספיחין.
ואין מחיבין אוֹתוֹ לשרֵש את הלוּף,
אלא מניחוֹ בארץ כמוֹת שהוּא:
אִם צמח למוֹצאי שביעית מוּתר.
ואין מחיבין אוֹתוֹ לשרֵש את הקִנרֵס,
אלא גוֹזֵז בעלין,
ואִם צמח למוֹצאי שביעית מוּתר.
19
לוּף של ערב שביעית,
וכֵן הבצלים הקיצוֹנים וּפוּאה שגמרוּ לִפני שביעית מוּתר לעקֹר אוֹתן בשביעית בקרדוּמוֹת של מתכת,
ואין בזה מִשוּם עבוֹדת הארץ.
20
הבצלים שירדוּ עליהן גשמים בשביעית וצמחוּ:
כל זמן שהעלים שלהן ירוּקין הרי אֵלוּ מוּתרין; ואִם הִשחירוּ הרי אֵלוּ כִנטוּעין בארץ,
ואוֹתן העלים אסוּרין מִשוּם ספחין.
וּבין כך וּבין כך הבצלים עצמם בהתֵרן עוֹמדין.
21
בצל שעקרוֹ בשביעית וּנטעוֹ בשמינית,
ורבוּ גִדוּליו על עִקרוֹ העלוּ גִדוּליו את עִקרוֹ והוּתר הכֹל; הוֹאיל וּשביעית אִסוּרה על ידי קרקע,
כך בטילתה על ידי קרקע.
22
הפֵרוֹת שיוֹציא האילן בשביעית לֹא יאסֹף אוֹתן כדרך שאוֹסֵף בכל שנה,
שנאמר: "את עִנבי נזירך לֹא תִבצֹר" .
ואִם בצר לעבוֹדת האילן,
אוֹ שבצר כדרך הבוֹצרים לוֹקה.
23
וכיצד עוֹשה? תאֵנים של שביעית אין קוֹצין אוֹתן במוּקצה,
אבל מיבֵש הוּא אוֹתן בחוּרבה.
ולֹא ידרֹך ענבים בגת,
אבל דוֹרֵך הוּא בערֵבה.
ולֹא יעשה זיתים בבית הבד,
אבל כוֹתֵש הוּא וּמכניס לבד קטן ביוֹתֵר.
וטוֹחֵן בבית הבד,
וּמכניס לבד קטנה.
וכֵן בִשאר כל הדברים,
כל שיכוֹל לשנוֹת משנה.
24
מִצות עשֵה להשמיט כל מה שתוֹציא הארץ בשביעית,
שנאמר: "והשביעִת תִשמטנה וּנטשתה" .
וכל הנוֹעֵל כרמוֹ אוֹ סג שדֵהוּ בשביעית בִטֵל מִצות עשֵה,
וכֵן אִם אסף כל פֵרוֹתיו לתוֹך ביתוֹ.
אלא יפקיר הכֹל,
ויד הכֹל שוין בכל מקוֹם,
שנאמר: "ואכלוּ אביֹני עמך" .
ויֵש לוֹ להביא מעט בתוֹך ביתוֹ כדרך שמביאין מִן ההפקֵר:
חמֵש כדי שמן,
חמֵש עשרֵה כדי יין.
ואִם הֵביא יתֵר מִזה מוּתר.
25
אין שביעית נוֹהגת אלא בארץ ישראֵל בִלבד,
שנאמר: "כי תבֹאוּ אל הארץ אשר אני נֹתֵן לכם" בין בִפני הבית בין שלֹא בִפני הבית.
26
כל שהחזיקוּ בוֹ עוֹלי בבל ועד כזיב אסוּר בעבוֹדה,
וכל הספחין הצוֹמחין בוֹ אסוּרין באכילה.
וכל שלֹא החזיקוּ בוֹ אלא עוֹלי מִצרים בִלבד,
שהוּא מִכזיב ועד הנהר ועד אמנה,
אף על פי שהוּא אסוּר בעבוֹדה בשביעית הספחין הצוֹמחין בוֹ מוּתרין באכילה.
וּמֵאמנה והלאה מוּתר בעבוֹדה בשביעית.
27
סוּריא, אף על פי שאין שביעית נוֹהגת בה מִן התוֹרה גזרוּ עליה שתִהיה אסוּרה בעבוֹדה בשביעית כארץ ישראֵל,
כדי שלֹא יניחוּ ארץ ישראֵל ויֵלכוּ וישתקעוּ שם.
אבל עמוֹן וּמוֹאב וּמִצרים ושִנער,
אף על פי שהֵן חיבין במעשרוֹת מִדִבריהם אין שביעית נוֹהגת בהן.
28
עֵבר הירדֵן שביעית נוֹהגת בה מִדִבריהם.
וּספיחי עֵבר הירדֵן וּספיחי סוּריא מוּתרין באכילה; לֹא יהיוּ ארצוֹת אֵלוּ חמוּרין מֵארץ ישראֵל שהחזיקוּ בה עוֹלי מִצרים.
29
גוֹי שקנה קרקע בארץ ישראֵל וּזרעה בשביעית פֵרוֹתיה מוּתרין,
שלֹא גזרוּ על הספיחין אלא מִפני עוֹברי עבֵרה,
והגוֹים אינן מצוּוּין על השביעית כדי שנִגזֹר עליהן.
30
עירוֹת ארץ ישראֵל הסמוּכוֹת לספר מוֹשיבין עליהן שוֹמרים,
כדי שלֹא יפוּצוּ גוֹים ויבֹזוּ פֵרוֹת שביעית.