1
ארבעה דברים נאמרוּ בשבת,
שנים בתוֹרה,
וּשנים מִדִברי סוֹפרים,
והֵן מפֹרשים על ידי הנביאים.
שבתוֹרה: "זכוֹר" ו"שמוֹר" ; ושנִתפרשוּ על ידי הנביאים כִבוּד ועִנוּג,
שנאמר: "וקראת לשבת עֹנג ולִקדוֹש יי מכוּבד" .
2
אי זה הוּא כִבוּד? זה שאמרוּ חכמים שמִצוה על אדם לִרחֹץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מִפני כבוֹד השבת,
וּמִתעטֵף בציצית ויוֹשֵב בכֹבד רֹאש מיחֵל להקבלת פני השבת כמוֹ שהוּא יוֹצֵא לִקראת המלך.
וחכמים הרִאשוֹנים היוּ מקבצין תלמידיהן בערב שבת וּמִתעטפים ואוֹמרים:
'בֹאוּ ונֵצֵא לִקראת שבת המלך'.
3
וּמִכִבוּד השבת שיִלבש כסוּת נקיה,
ולֹא יהיה מלבוּש החֹל כמלבוּש השבת.
ואִם אין לוֹ להחליף משלשֵל טליתוֹ כדי שלֹא יהֵא מלבוּשוֹ כמלבוּש החֹל.
ועזרא תִקֵן שיהוּ העם מכבסין בחמישי,
מִפני כבוֹד השבת.
4
ואסוּר לִקבֹע סעוּדה וּמִשתה בערב שבת,
מִפני כבוֹד השבת.
וּמוּתר לאכֹל ולִשתוֹת עד שתחשך,
ואף על פי כֵן מִכִבוּד השבת שיִמנע האדם מִן המִנחה ומעלה מִלִקבֹע סעוּדה,
כדי שיִכנֵס לשבת כשהוּא מִתאוּה לאכֹל.
5
מסדיר אדם שוּלחנוֹ בערב שבת ואף על פי שאינוֹ צריך אלא לכזית,
וכֵן מסדיר שוּלחנוֹ במוֹצאי שבת אף על פי שאינוֹ צריך אלא לכזית,
כדי לכבדוֹ בִכניסתוֹ וּביציאתוֹ.
וצִריך לתקֵן ביתוֹ מִבעוֹד יוֹם לִכבוֹד השבת,
ויהיה נֵר דוֹלֵק ושוּלחן ערוּך וּמִטה מוּצעת,
שכל אֵלוּ לִכבוֹד שבת הֵן.
6
אף על פי שיִהיה אדם חשוּב ביוֹתֵר ואין דרכוֹ לִקח דברים מִן השוּק ולֹא להִתעסֵק במלאכוֹת שבבית חיב לעשוֹת דברים שהֵן לצֹרך השבת בגוּפוֹ,
שזה הוּא כבוֹדוֹ.
חכמים הרִאשוֹנים,
מֵהן מי שהיה מפצֵל העֵצים לבשֵל בהן,
וּמֵהן מי שהיה מבשֵל אוֹ מוֹלֵח בשר,
אוֹ גוֹדֵל פתילוֹת,
אוֹ מדליק נֵרוֹת,
וּמֵהן מי שהיה יוֹצֵא וקוֹנה דברים שהוּא צריך לשבת מִמאכל וּמשקה אף על פי שאין דרכוֹ בכך.
וכל המרבה בדבר זה הרי זה משוּבח.
7
אי זה הוּא עִנוּג? זה שאמרוּ חכמים שצריך לתקֵן תבשיל שמֵן ביוֹתֵר וּמשקה מבוּשם לשבת,
הכֹל לפי ממוֹנוֹ של אדם.
וכל המרבה בהוֹצאת שבת וּבתִקוּן מאכלים רבים וטוֹבים הרי זה משוּבח.
ואִם אין ידוֹ משגת,
אפִלוּ עשה שלק וכיוֹצֵא בוֹ מִשוּם כבוֹד השבת הרי זה עִנוּג שבת.
ואינוֹ חיב להצֵר לעצמוֹ ולִשאֹל מֵאחֵרים כדי להרבוֹת במאכל שבת.
אמרוּ חכמים הרִאשוֹנים:
עשֵה שבתך כחֹל,
ואל תִצטרֵך לבריוֹת.
8
מי שהיה ענֹג ועשיר והרי כל ימיו כשבת צריך לשנוֹת מאכל שבת מִמאכל החֹל.
ואִם אי אפשר לשנוֹת משנה זמן אכילה:
אִם היה רגיל להקדים מאחֵר,
ואִם היה רגיל לאחֵר מקדים.
9
חיב אדם לאכֹל שלֹש סעוּדוֹת בשבת,
אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במִנחה.
וצריך להִזהֵר בשלֹש סעוּדוֹת אֵלוּ שלֹא יפחֹת מֵהן כלל.
ואפִלוּ עני המִתפרנֵס מִן הצדקה סוֹעֵד שלֹש סעוּדוֹת.
ואִם היה חוֹלה מֵרֹב האכילה אוֹ שהיה מִתענה פטוּר מִשלֹש סעוּדוֹת.
וצריך לִקבֹע כל סעוּדה מִשלשתן על היין,
ולִבצֹע על שתי כִכרוֹת.
וכֵן בימים טוֹבים.
10
אכילת בשר וּשתית יין בשבת עִנוּג הוּא לה,
והוּא שהיתה ידוֹ משגת.
ואסוּר לִקבֹע סעוּדה על היין בשבת וּבימים טוֹבים בִשעת בית המִדרש.
אלא כך הוּא מִנהג הצדיקים:
יתפלֵל אדם בשבת שחרית וּמוּסף בבית הכנסת,
ויבֹא לביתוֹ ויסעֹד סעוּדה שניה,
ויֵלֵך לבית המִדרש,
יקרא וישמע עד המִנחה ויתפלֵל מִנחה,
ואחר כך יקבע סעוּדה שלישית על היין,
ויֹאכל וישתה עד מוֹצאי שבת.
11
אסוּר לוֹ לאדם שיהלֵך בערבי שבתוֹת יתֵר מִשלֹש פרסאוֹת מִתחִלת היוֹם,
כדי שיגיע לביתוֹ ועוֹד היוֹם רב ויכין סעוּדה לשבת,
שהרי אין אנשי ביתוֹ יוֹדעין שהיוֹם יבֹא כדי להכין לוֹ.
ואין צריך לוֹמר אִם היה מִתארֵח אֵצל אחֵרים,
שהרי מבישן,
מִפני שלֹא הֵכינוּ להם דבר הראוּי לאוֹרחים.
12
אסוּר להִתענוֹת ולִזעֹק וּלהִתחנֵן וּלבקֵש רחמים בשבת.
ואפִלוּ בצרה מִן הצרוֹת שהצִבוּר מִתענין וּמתריעין עליהן אין מִתענין ולֹא מתריעין בשבת ולֹא בימים טוֹבים,
חוּץ מֵעיר שהִקיפוּה גוֹים אוֹ נהר,
אוֹ ספינה המִטרפת בים,
שמתריעין עליהן בשבת לעזֹר אוֹתן,
וּמִתחננין וּמבקשין עליהן רחמים.
13
אין צרין על עירוֹת של גוֹים פחוֹת מִשלֹשה ימים קֹדם השבת,
כדי שתִתישֵב דעת אנשי המִלחמה עליהן ולֹא יהיוּ מבֹהלים וּטרוּדים בשבת.
וּמִפני זה אין מפליגין בספינה פחוֹת מִשלֹשה ימים קֹדם לשבת,
כדי שתִתישֵב דעתוֹ עליו קֹדם השבת ולֹא יצטעֵר יתֵר מִדאי.
ולִדבר מִצוה מפליג בים אפִלוּ בערב שבת,
וּפוֹסֵק עִמוֹ לִשבוֹת ואינוֹ שוֹבֵת.
וּמִצֹר לצידוֹן וכיוֹצֵא בהן,
ואפִלוּ לִדבר הרשוּת מוּתר להפליג בערב שבת.
ומקוֹם שנהגוּ שלֹא יפליגוּ בערב שבת כלל אין מפליגין.
14
תשמיש המִטה מֵעֹנג שבת הוּא.
לפיכך עוֹנת תלמידי חכמים הבריאים לשמֵש מִטוֹתיהן מִלילי שבת ללילי שבת.
וּמוּתר לִבעֹל בתוּלה לכתחִלה בשבת,
ואין בזה לֹא מִשוּם חוֹבֵל ולֹא מִשוּם צער לה.
15
השבת ועבוֹדה זרה כל אחת מִשתיהן שקוּלה כנגד שאר כל מִצווֹת התוֹרה.
והשבת היא האוֹת שבין הקדוֹש ברוּך הוּא וּבינינוּ לעוֹלם.
לפיכך, כל העוֹבֵר על שאר המִצווֹת הרי הוּא בִכלל רִשעי ישראֵל; אבל מחלֵל שבת בפרהסיא הרי הוּא כעוֹבֵד עבוֹדה זרה,
וּשניהם כגוֹים לכל דִבריהם.
:לפיכך משבֵח הנביא ואוֹמֵר:
"אשרי אנוֹש יעשה זֹאת וּבן אדם יחזיק בה שֹמֵר שבת מֵחללוֹ" וכו' .
וכל המשמֵר את השבת כהִלכתה וּמכבדה וּמענגה כפי כֹחוֹ כבר מפֹרש בקבלה שכרוֹ בעוֹלם הזה יתֵר על השכר הצפוּן לעוֹלם הבא,
שנאמר: "אז תִתענג על יי והִרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקֹב אביך כי פי יי דִבֵר" .
:בריך רחמנא דסיען:
: :