1
מִצות עשֵה מִן התוֹרה לקדֵש יוֹם השבת בִדברים,
שנאמר: "זכוֹר את יוֹם השבת לקדשוֹ" ,
כלוֹמר: זכרֵהוּ זכירת שבח וקִדוּש.
וצריך להזכירוֹ בִכניסתוֹ וּביציאתוֹ:
בִכניסתוֹ בקִדוּש היוֹם,
וּביציאתוֹ בהבדלה.
2
וזה הוּא נֹסח קִדוּש היוֹם:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
אשר קִדשנוּ במִצווֹתיו ורצה בנוּ,
ושבת קדשוֹ באהבה הִנחילנוּ,
זִכרוֹן למעשֵה ברֵאשית,
תחִלה למִקראי קֹדש,
זֵכר ליציאת מִצרים.
כי בנוּ בחרת ואוֹתנוּ קִדשת מִכל העמים,
ושבת קדשך באהבה וּברצוֹן הִנחלתנוּ.
ברוּך אתה יי,
מקדֵש השבת'.
3
וזה הוּא נֹסח ההבדלה:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
המבדיל בין קֹדש לחֹל,
וּבין אוֹר לחֹשך,
וּבין ישראֵל לגוֹים,
וּבין יוֹם השביעי לשֵשת ימי המעשה.
ברוּך אתה יי,
המבדיל בין קֹדש לחֹל'.
4
עִקר הקִדוּש בלילה.
אִם לֹא קִדֵש בלילה,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד מקדֵש והוֹלֵך כל היוֹם כוּלוֹ.
ואִם לֹא הִבדיל בלילה מבדיל למחר,
וּמבדיל והוֹלֵך עד סוֹף יוֹם רביעי.
אבל אינוֹ מברֵך על האוּר,
אלא במוֹצאי שבת בִלבד.
5
אסוּר לאדם לאכֹל אוֹ לִשתוֹת יין מִשקדש היוֹם עד שיקדֵש.
וכֵן מִשיֵצֵא היוֹם,
אסוּר לוֹ להתחיל לאכֹל ולִשתוֹת ולעשוֹת מלאכה אוֹ לִטעֹם כלוּם עד שיבדיל.
ולִשתוֹת המים מוּתר.
שכח אוֹ עבר ואכל ושתה קֹדם שיקדֵש אוֹ קֹדם שיבדיל הרי זה מקדֵש וּמבדיל אחר שאכל.
6
מִדִברי סוֹפרים לקדֵש על היין וּלהבדיל על היין.
ואף על פי שהִבדיל בתפִלה,
צריך להבדיל על הכוֹס.
וּמֵאחר שיבדיל ויֹאמר:
'המבדיל בין קֹדש לחֹל' מוּתר לוֹ לעשוֹת מלאכה,
אף על פי שלֹא הִבדיל על הכוֹס.
וּכשהוּא מקדֵש,
מברֵך על היין תחִלה ואחר כך מקדֵש,
ואינוֹ נוֹטֵל את ידיו עד שיקדֵש.
7
כיצד הוּא עוֹשה? לוֹקֵח כוֹס שהוּא מחזיק רביעית אוֹ יתֵר,
וּמדיחוֹ מִבִפנים ושוֹטפוֹ מִבחוּץ וּממלאֵהוּ יין,
ואוֹחזוֹ בימינוֹ וּמגביהוֹ מִן הקרקע טפח אוֹ יתֵר,
ולֹא יסיֵע בִשמֹאל.
וּמברֵך על הגפן ואחר כך מקדֵש.
וּמִנהג פשוּט בכל העוֹלם לִקרוֹת בתחִלה 'ויכוּלוּ' ואחר כך מברֵך על היין,
ואחר כך מקדֵש,
ושוֹתה מלֹא לוּגמיו וּמשקה כל בני חבוּרה,
ואחר כך נוֹטֵל ידיו וּמברֵך 'המוֹציא' ואוֹכֵל.
8
אין קִדוּש אלא בִמקוֹם סעוּדה.
כיצד? לֹא יקדֵש בבית זה ויֹאכל בבית אחֵר.
אבל אִם קִדֵש בזוית זוֹ אוֹכֵל בזוית שניה.
ולמה מקדשין בבית הכנסת? מִפני האוֹרחין שאוֹכלין ושוֹתין שם.
9
היה מִתאוּה לפת יתֵר מִן היין אוֹ שלֹא היה לוֹ יין הרי זה נוֹטֵל ידיו תחִלה וּמברֵך 'המוֹציא',
וּמקדֵש, ואחר כך בוֹצֵע ואוֹכֵל.
ואין מבדילין על הפת,
אלא על הכוֹס.
10
מי שנִתכוֵּן לקדֵש על היין בלילי שבת,
ושכח ונטל ידיו קֹדם שיקדֵש הרי זה מקדֵש על הפת ואינוֹ מקדֵש על היין,
אחר שנטל ידיו לסעוּדה.
וּמִצוה לברֵך על היין ביוֹם השבת קֹדם שיִסעֹד סעוּדה שניה,
וזה הוּא הנִקרא 'קִדוּשא רבה':
מברֵך 'בוֹרֵא פרי הגפן' בִלבד ושוֹתה,
ואחר כך יטֹל ידיו ויסעֹד.
ואסוּר לוֹ לאדם שיִטעֹם כלוּם קֹדם שיקדֵש.
וגם קִדוּש זה לֹא יהיה אלא בִמקוֹם סעוּדה.
11
יֵש לוֹ לאדם לקדֵש על הכוֹס ערב שבת מִבעוֹד יוֹם,
אף על פי שלֹא נִכנסה השבת.
וכֵן מבדיל על הכוֹס מִבעוֹד יוֹם,
אף על פי שעדין היא שבת,
שמִצות זכירה לאמרה בין בִשעת כניסתוֹ ויציאתוֹ בין קֹדם לשעה זוֹ בִמעט.
12
מי שהיה אוֹכֵל בערב שבת וקדש עליו היוֹם והוּא בתוֹך הסעוּדה פוֹרֵס מפה על השוּלחן וּמקדֵש,
וגוֹמֵר סעוּדתוֹ,
ואחר כך מברֵך בִרכת המזוֹן.
היה אוֹכֵל בשבת ויצא השבת והוּא בתוֹך סעוּדתוֹ גוֹמֵר סעוּדתוֹ,
ונוֹטֵל ידיו,
וּמברֵך בִרכת המזוֹן על הכוֹס,
ואחר כך מבדיל עליו.
ואִם היה בתוֹך השתיה פוֹסֵק וּמבדיל,
ואחר כך חוֹזֵר לִשתיתוֹ.
13
היה אוֹכֵל,
וגוֹמֵר אכילתוֹ עִם הכנסת שבת מברֵך בִרכת המזוֹן תחִלה,
ואחר כך מקדֵש על כוֹס שֵני.
ולֹא יברֵך ויקדֵש על כוֹס אחד,
שאין עוֹשין שתי מִצווֹת בכוֹס אחד,
שמִצות קִדוּש וּמִצות בִרכת המזוֹן שתי מִצווֹת של תוֹרה הֵן.
14
אין מקדשין אלא על היין הראוּי לנסֵך על גבי המִזבֵח.
לפיכך, אִם נִתערֵב בוֹ דבש אוֹ שאֹר אפִלוּ כטִפת חרדל בחבית גדוֹלה אין מקדשין עליו; וכך אנוּ מוֹרים בכל מערב.
ויֵש מי שמתיר לקדֵש עליו,
ואוֹמֵר: לֹא נאמר 'היין הראוּי לגבי המִזבֵח' אלא להוֹציא יין שריחוֹ רע אוֹ מגוּלה אוֹ מבוּשל,
שאין מקדשין על אחד מֵהן.
15
יין שטעמוֹ טעם חֹמץ,
אף על פי שריחוֹ ריח יין אין מקדשין עליו.
וכֵן שמרים שנתן עליהן מים,
אף על פי שיֵש בהן טעם יין אין מקדשין עליהן.
במה דברים אמוּרים? בשנתן על השמרים שלֹשה מים והוֹציא פחוֹת מֵארבעה; אבל אִם הוֹציא ארבעה הרי זה יין מזוּג,
וּמקדשין עליו.
16
כלי שהיה מלֵא יין,
אפִלוּ מחזיק כמה רביעיוֹת,
אִם שתה מִמנוּ מעט הרי זה פגמוֹ,
ונִפסל, ואין מקדשין על השאר,
מִפני שהוּא כשיוּרי כוֹסוֹת.
17
יין שריחוֹ ריח החֹמץ וטעמוֹ טעם יין מקדשין עליו.
וכֵן יין מזוּג.
ויין צִמוּקים מקדשין עליו,
והוּא שיִהיוּ צִמוּקים שיֵש בהן לחלוּחית,
שאִם ידרֹך אוֹתן יֵצֵא מֵהן דִבשן.
וכֵן יין חדש מִגִתוֹ מקדשין עליו.
וסוֹחֵט אדם אשכוֹל של ענבים וּמקדֵש עליו בִשעתוֹ.
מדינה שרֹב יינה שֵכר,
אף על פי שהוּא פסוּל לקִדוּש מוּתר להבדיל עליו,
הוֹאיל והוּא חמר המדינה.
18
כשֵם שמקדשין בלילי שבת וּמבדילין במוֹצאי שבת,
כך מקדשין בלילי ימים טוֹבים וּמבדילין במוֹצאיהן וּבמוֹצאי יוֹם הכִפוּרים,
שכוּלם "שבתוֹת יי" הֵן.
וּמבדילין במוֹצאי ימים טוֹבים לחוּלוֹ של מוֹעֵד וּמוֹצאי שבת ליוֹם טוֹב,
אבל אין מבדילין במוֹצאי יוֹם טוֹב לשבת.
19
נֹסח קִדוּש יוֹם טוֹב:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
אשר קִדשנוּ מִכל עם ורוֹממנוּ מִכל לשוֹן,
בחר בנוּ ויגדלֵנוּ,
רצה בנוּ ויפארֵנוּ.
ותִתֵן לנוּ יי אלֹהינוּ באהבה מוֹעדים לשִמחה,
חגים וּזמנים לששוֹן,
את יוֹם טוֹב מִקרא קֹדש הזה,
את יוֹם חג המצוֹת הזה' אוֹ 'חג השבוּעוֹת' אוֹ 'חג הסוּכוֹת',
'זמן חֵרוּתֵנוּ' אוֹ 'זמן מתן תוֹרתֵנוּ' אוֹ 'זמן שִמחתֵנוּ',
'באהבה, זֵכר ליציאת מִצרים.
כי בנוּ בחרת ואוֹתנוּ קִדשת מִכל העמים,
וּמוֹעדי קדשך בשִמחה וששוֹן הִנחלתנוּ.
ברוּך אתה יי,
מקדֵש ישראֵל והזמנים'.
ואִם חל לִהיוֹת בשבת מזכיר השבת,
וחוֹתֵם כדרך שחוֹתֵם בתפִלה:
'מקדֵש השבת וישראֵל והזמנים'.
20
ברֹאש השנה אוֹמֵר:
'ותִתֵן לנוּ יי אלֹהינוּ באהבה את יוֹם טוֹב מִקרא קֹדש הזה,
את יוֹם הזִכרוֹן הזה,
זִכרוֹן תרוּעה באהבה,
זֵכר ליציאת מִצרים.
כי בנוּ בחרת ואוֹתנוּ קִדשת מִכל העמים,
וּדברך אמת וקים לעד.
ברוּך אתה יי,
מלך על כל הארץ,
מקדֵש ישראֵל ויוֹם הזִכרוֹן'.
ואִם חל לִהיוֹת בשבת חוֹתֵם:
'מקדֵש השבת וישראֵל ויוֹם הזִכרוֹן',
כדרך שחוֹתֵם בתפִלה.
21
בלילי יוֹם טוֹב מקדֵש על היין,
כשבת. ואִם אין לוֹ יין אוֹ שהיה מִתאוּה לפת מקדֵש על הפת.
וכֵן ביוֹם טוֹב מקדֵש קִדוּשא רבה,
כדרך שמקדֵש בשבת.
22
כיצד מברכין בלילי יוֹם טוֹב שחל לִהיוֹת באחד בשבת? בתחִלה מברֵך על הגפן,
ואחר כך מקדֵש קִדוּש יוֹם טוֹב,
ואחר כך מברֵך על הנֵר,
ואחר כך מבדיל,
וחוֹתֵם בהבדלה:
'המבדיל בין קֹדש לקֹדש',
ואחר כך מברֵך 'שהחינוּ'.
23
כל לילי יוֹם טוֹב ולילי יוֹם הכִפוּרים אוֹמרים 'שהחינוּ'.
וּבשביעי של פסח אין מברכין 'שהחינוּ',
שאינוֹ רגל בִפני עצמוֹ,
וּכבר בֵרֵך על הזמן בִתחִלת הפסח.
24
סֵדר הבדלה במוֹצאי שבת שיברֵך על היין,
ואחר כך על הבשמים,
ואחר כך על הנֵר.
וכיצד מברֵך על הנֵר? 'בוֹרֵא מאוֹרי האֵש'.
25
אין מברכין על הנֵר עד שיֵאוֹתוּ לאוֹרוֹ,
כדי שיכיר בין מטבֵע מדינה זוֹ למטבֵע מדינה אחרת.
ואין מברכין על הנֵר של גוֹים,
שסתם מסִבתן לעבוֹדה זרה,
ואין מברכין לֹא על הנֵר של עבוֹדה זרה ולֹא על הנֵר של מֵתים.
26
ישראֵל שהִדליק מִגוֹי,
אוֹ גוֹי מיִשראֵל מברכין עליו.
גוֹי מִגוֹי אין מברכין עליו.
היה מהלֵך חוּץ לכרך וראה אוּר:
אִם רֹב אנשי הכרך גוֹים אינוֹ מברֵך; ואִם רֹב ישראֵל מברֵך.
אוּר של כִבשן ושל תנוּר ושל כירים לכתחִלה לֹא יברֵך עליו.
הגחלים, אִם כשיכניס קיסם ביניהן דוֹלֵק מֵאֵליו מברכין עליהן.
אוּר של בית המִדרש,
אִם יֵש אדם חשוּב שמדליקין בִשבילוֹ מברֵך עליו.
של בית הכנסת,
אִם יֵש שם חזן שהוּא דר שם מברכין עליו.
ואבוּקה להבדלה מִצוה מִן המוּבחר.
ואין מחזרין על האוּר כדרך שמחזרין על כל המִצווֹת,
אלא אִם בא מברכין עליו.
27
אוּר שהוּדלק בשבת לחוֹלה וּלחיה מברכין עליו במוֹצאי שבת.
אוּר שהוּקדח מִן העֵצים וּמִן האבנים מברכין עליו במוֹצאי שבת,
שהיא היתה תחִלת בריתוֹ בידי אדם.
אבל אין מברכין עליו במוֹצאי יוֹם הכִפוּרים,
שאין מברכין במוֹצאי יוֹם הכִפוּרים אלא על אוּר ששבת.
אף על פי שהוּדלק לחוֹלה אוֹ לחיה ביוֹם הכִפוּרים מברכין עליו,
שהרי שבת מֵעבֵרה.
28
יוֹם טוֹב שחל לִהיוֹת באמצע שבת אוֹמֵר בהבדלה:
'המבדיל בין קֹדש לחֹל וּבין אוֹר לחֹשך וּבין ישראֵל לגוֹים וּבין יוֹם השביעי לשֵשת ימי המעשה',
כדרך שאוֹמֵר במוֹצאי שבת,
שסֵדר הבדלוֹת הוּא מוֹנה.
ואינוֹ צריך לברֵך לֹא על הבשמים ולֹא על הנֵר.
וכֵן אינוֹ צריך לברֵך על הבשמים במוֹצאי יוֹם הכִפוּרים.
29
ולמה מברכין על הבשמים במוֹצאי שבת? מִפני שהנפש דוֹאבת ליציאת השבת,
משמחין אוֹתה וּמישבין אוֹתה בריח טוֹב.