1
כל בית דירה שהוּא יוֹצֵא מִן המדינה,
אִם היה בינוֹ וּבין המדינה שִבעים אמה וּשני שלישי אמה,
שהוּא צלע בית סאתים המרוּבעת אוֹ פחוֹת מִזה הרי זה מִצטרֵף למדינה ונחשב מִמנה,
וּכשמוֹדדין לה אלפים אמה לכל רוּח,
מוֹדדין חוּץ מִבית דירה זה.
2
היה בית זה קרוֹב למדינה בשִבעים אמה,
וּבית שֵני קרוֹב לבית רִאשוֹן בשִבעים אמה,
וּבית שלישי קרוֹב לשֵני בשִבעים,
וכֵן עד מהלך כמה ימים הרי הכֹל כִמדינה אחת,
וּכשמוֹדדין, מוֹדדין חוּץ לבית האחרוֹן.
והוּא שיִהיה בית דירה זה ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת אוֹ יתֵר.
3
וכֵן בית הכנסת שיֵש בוֹ דירה לחזנים,
וּבית עבוֹדה זרה שיֵש בוֹ דירה לכוּמרין,
והאוֹצרוֹת שיֵש בהן בית דירה,
והגשר והקבר שיֵש בהן דירה,
ושלֹש מחִצוֹת שאין עליהן תִקרה ויֵש בהן ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת,
והבוּרגנין, והבית הבנוּי בים,
וּשתי מחִצוֹת שיֵש עליהן תִקרה,
והמערה שיֵש בִנין על פיה ויֵש בה בית דירה כל אֵלוּ מִצטרפין עִמה אִם היוּ בתוֹך שִבעים אמה ושירים,
וּמֵאוֹתוֹ הבית היוֹצֵא רוֹאין כאִלוּ חוּט מתוּח על פני כל המדינה,
וּמוֹדדין חוּץ לאוֹתוֹ החוּט אלפים אמה.
4
ואֵלוּ שאין מִצטרפין עִמה:
שתי מחִצוֹת שאין עליהן תִקרה אף על פי שדרין ביניהן,
והגשר והקבר וּבית הכנסת וּבית עבוֹדה זרה והאוֹצרוֹת שאין בהן בית דירה,
והבוֹר והשיח והמערה והשוֹבך,
וּבית שבספינה כל אֵלוּ וכיוֹצֵא בהם אין מִצטרפין עִמה.
5
היוּ שתי עירוֹת זוֹ סמוּכה לזוֹ,
אִם יֵש ביניהן מֵאה וארבעים ואחת וּשליש,
כדי שיִהיה שִבעים אמה ושירים לזוֹ ושִבעים אמה ושירים לזוֹ חוֹשבין שתיהן כעיר אחת,
ונִמצֵאת כל עיר מֵהן מהלכת את כל העיר השניה וחוּצה לה אלפים אמה.
היוּ שלֹשה כפרים משוּלשין:
אִם יֵש בין האמצעי וּבין כל אחד מִן החיצוֹנים אלפים אמה אוֹ פחוֹת מִכאן,
וּבין השנים החיצוֹנים מאתים שלֹש וּשמוֹנים פחוֹת שליש,
כדי שיִהיה בין כל אחד מֵהן וּבין האמצעי כשתִראה אוֹתוֹ כאִלוּ הוּא ביניהן מֵאה אחת וארבעים וּשליש הרי שלשתן כִמדינה אחת,
וּמוֹדדין להן אלפים אמה לכל רוּח מִחוּץ לִשלשתן.
עיר שהוּקפה וּלבסוֹף ישבה מוֹדדין לה מישיבתה.
ישבה וּלבסוֹף הוּקפה מוֹדדין לה מֵחוֹמתה.
6
עיר שהיתה ארוּכה אוֹ מרוּבעת,
הוֹאיל ויֵש לה ארבע זויוֹת שווֹת מניחין אוֹתה כמוֹת שהיא,
וּמוֹדדין לה אלפים אמה לכל רוּח מֵארבע רוּחוֹתיה.
היתה עגוּלה עוֹשין לה זויוֹת,
ורוֹאין אוֹתה כאִלוּ היא בתוֹך מרוּבע,
וּמוֹדדין חוּץ מִצלעוֹת אוֹתוֹ מרוּבע אלפים אמה לכל רוּח,
שנִמצא מִשתכֵר הזויוֹת.
7
וכֵן אִם היתה משוּלשת,
אוֹ שיֵש לה צלעוֹת רבוֹת מרבעין אוֹתה,
ואחר כך מוֹדדין חוּץ למרוּבע אלפים אמה לכל רוּח.
וּכשהוּא מרבעה מרבעה כרִבוּע העוֹלם,
כדי שתהֵא כל רוּח מִמנה משוּכה כנגד רוּח מֵרוּחוֹת העוֹלם וּמכוּוּנת כנגדה.
8
היתה רחבה מִצד אחד וּקצרה מִצד אחד רוֹאין אוֹתה כאִלוּ היא כוּלה רחבה.
היתה עשוּיה כמין ג"ם אוֹ שהיתה עשוּיה כקשת:
אִם יֵש בין שני ראשיה פחוֹת מֵארבעת אלפים אמה מוֹדדין לה מִן היתר,
ורוֹאין את כל הרֹחב שבין היתר והקשת כאִלוּ הוּא מלֵא בתים; ואִם היה בין שני ראשיה ארבעת אלפים אין מוֹדדין לה אלא מִן הקשת.
9
עיר שיוֹשבת על שפת הנחל:
אִם יֵש לפניה רקה רֹחב ארבע אמוֹת על שפת הנחל,
כדי שיעמדוּ עליה וישתמשוּ בנחל נִמצא הנחל בִכלל העיר,
וּמוֹדדין לה אלפים אמה מִשפת הנחל השניה,
ויֵעשה הנחל כוּלוֹ בִכלל המדינה מִפני הרקה הבנוּיה מִצִדוֹ; ואִם אין שם רקה אין מוֹדדין להן אלא מִפתח בתיהן,
ונִמצא הנחל נִמדד מִן אלפים שלהן.
10
יוֹשבי צריפין אין מוֹדדין להן אלא מִפתח בתיהן.
ואִם יֵש שם שלֹש חצֵרוֹת של שני שני בתים הוּקבעוּ כוּלם,
וּמרבעים אוֹתה,
ונוֹתנין להם אלפים אמה לכל רוּח כִשאר העירוֹת.
11
אין מוֹדדין אלא בחבל של חמִשים אמה,
לֹא פחוֹת ולֹא יתֵר,
וּבחבל של פִשתן,
כדי שלֹא ימשֵך יתֵר.
הִגיע לגיא,
אִם היה רחבוֹ חמִשים אמה שיכוֹל להבליעוֹ בחבל המִדה מבליעוֹ,
והוּא שיִהיה בעמקוֹ פחוֹת מֵארבעת אלפים.
12
במה דברים אמוּרים? שהיה חוּט המִשקֹלת יוֹרֵד כנגדוֹ,
שאי אפשר להִשתמֵש בוֹ.
אבל אִם אין חוּט המִשקֹלת יוֹרֵד כנגדוֹ אינוֹ מבליעוֹ,
אלא אִם כֵן היה עמקוֹ אלפים אוֹ פחוֹת מִכאן.
13
היה גיא מעוּקם מקדֵד ועוֹלה,
מקדֵד ויוֹרֵד.
היה גיא רחב מֵחמִשים שאינוֹ יכוֹל להבליעוֹ הוֹלֵך למקוֹם שהוּא יכוֹל להבליעוֹ וּמבליעוֹ,
וצוֹפה כנגד מִדתוֹ וחוֹזֵר.
14
הִגיע לכֹתל אין אוֹמרין יקֹב את הכֹתל,
אלא אוֹמֵד רחבוֹ והוֹלֵך לוֹ.
ואִם אפשר להִשתמֵש בוֹ מוֹדדוֹ מדידה יפה.
ואִם היה חוּט המִשקֹלת יוֹרֵד כנגדוֹ מוֹדֵד רחבוֹ מדידה יפה.
15
הִגיע להר:
אִם היה הר המִתלקֵט מִמנוּ גֹבה עשרה טפחים באֹרך חמֵש אמוֹת מבליעוֹ וחוֹזֵר למִדתוֹ; ואִם היה גבֹה הרבֵה עד שיִתלקֵט מִמנוּ עשרה טפחים מִתוֹך משך ארבע אמוֹת אוֹמדוֹ והוֹלֵך לוֹ.
אִם אינוֹ יכוֹל להבליעוֹ,
כגוֹן שהיה רחבוֹ יתֵר מֵחמִשים מקדדוֹ מעט מעט.
וזה הוּא שאמרוּ:
מקדדין בהרים.
16
כיצד מקדדין בהרים אוֹ בגיאיוֹת שאינוֹ יכוֹל להבליען? אוֹחזין שנים חבל של ארבע אמוֹת,
העליוֹן אוֹחֵז קצתוֹ כנגד מרגלוֹתיו והתחתוֹן אוֹחֵז בקצה השֵני כנגד לִבוֹ,
וחוֹזֵר העליוֹן לעמֹד בִמקוֹם התחתוֹן,
והתחתוֹן יוֹרֵד וּמרחיק מִמנוּ מִדת החבל,
וכֵן מִתגלגלין והוֹלכין עד שמוֹדדין את כוּלוֹ.
וּכשיֵלֵך המוֹדֵד להבליע ההר אוֹ הגיא לֹא יֵצֵא חוּץ לתחוּם,
שלֹא יראוּ אוֹתוֹ העוֹברים ויֹאמרוּ:
מִדת תחוּמין באה לכאן.
17
אין סוֹמכין אלא על מדידת אדם מוּמחה שהוּא יוֹדֵע מִדת הקרקע.
היה לנוּ תחוּמי שבת מוּחזקין,
וּבא מוּמחה וּמדד,
רִבה בתחוּם מֵהן וּמִעֵט בתחוּם שוֹמעין לוֹ בתחוּם שרִבה.
וכֵן אִם באוּ שנים מוּמחין וּמדדוּ התחוּם,
אחד רִבה ואחד מִעֵט שוֹמעין למרבה,
וּבִלבד שלֹא ירבה יתֵר מִמִדת אלכסוֹנה של עיר.
18
כיצד? בעֵת שרִבה זה,
נֹאמר: שמא הרִאשוֹן מִקרן אלכסוֹן של עיר מדד האלפים,
וּלפיכך מִעֵט מִדתוֹ,
ונִמצא צלע התחוּם בינוֹ וּבין המדינה פחוֹת מֵאלפים,
וזה האחרוֹן מדד אלפים מִצלע המדינה.
ואין מחזיקין על הרִאשוֹן שטעה ביתֵר על זה.
לפיכך, אִם רִבה זה האחרוֹן יתֵר על הרִאשוֹן אפִלוּ בחמֵש מֵאוֹת וּשמוֹנים בקֵרוּב שוֹמעין לוֹ; ביתֵר על זה אין שוֹמעין לוֹ.
19
אפִלוּ עבד אפִלוּ שִפחה נאמנין לוֹמר:
'עד כאן תחוּם השבת'.
ונאמן הגדוֹל לוֹמר:
'זכוּר אני שעד כאן היינוּ באים בשבת כשהייתי קטן',
וסוֹמכין על עֵדוּתוֹ בדבר זה,
שלֹא אמרוּ חכמים בדבר להחמיר אלא להקֵל,
מִפני ששִעוּר אלפים מִדִבריהם.