1
היוֹצֵא חוּץ לִתחוּם המדינה בשבת לוֹקה,
שנאמר: "אל יֵצֵא איש מִמקֹמוֹ ביוֹם השביעי" מקוֹם זה הוּא תחוּם העיר.
ולֹא נתנה תוֹרה שִעוּר לִתחוּם זה,
אבל חכמים העתיקוּ שתחוּם זה הוּא חוּץ לִשנים עשר מיל,
כנגד מחנֵה ישראֵל,
וכֵן אמר להם מֹשה רבֵנוּ:
לֹא תֵצאוּ חוּץ למחנה.
וּמִדִברי סוֹפרים שלֹא יֵצֵא אדם חוּץ לעיר אלא עד אלפים אמה,
אבל חוּץ לאלפים אסוּר,
שאלפים הוּא מִגרש העיר.
2
נִמצֵאת למֵד,
שמוּתר לאדם בשבת להלֵך את כל העיר כוּלה אפִלוּ היתה כנינוֵה,
בין שהיתה מוּקפת חוֹמה בין שלֹא היתה מוּקפת חוֹמה,
וכֵן מוּתר לוֹ להלֵך חוּץ לעיר אלפים אמה לכל רוּח,
מרוּבעוֹת כטבלה מרוּבעת,
כדי שיִהיה נִשכר את הזויוֹת.
ואִם יצא חוּץ לאלפים מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת,
עד שנים עשר מיל.
אבל אִם יצא והִרחיק מִן העיר יתֵר על שנים עשר מיל אפִלוּ אמה אחת לוֹקה מִן התוֹרה.
3
המהלֵך חוּץ לתחוּם למעלה מֵעשרה טפחים,
כגוֹן שקפץ על גבי עמוּדים שגבוֹהים עשרה ואין בכל אחד מֵהן ארבעה על ארבעה הרי זה ספֵק אִם יֵש תחוּמין למעלה מֵעשרה אוֹ אין תחוּמין למעלה מֵעשרה.
אבל אִם הלך על מקוֹם שיֵש בוֹ ארבעה על ארבעה הרי זה כִמהלֵך על הארץ,
ויֵש אִסוּר תחוּמין שם.
4
מי ששבת בדיר שבמִדבר אוֹ בסהר אוֹ בִמערה וכיוֹצֵא בהן מֵרשוּיות היחיד מהלֵך את כוּלה וחוּצה לה אלפים אמה לכל רוּח ברִבוּע.
וכֵן השוֹבֵת בבִקעה,
אפִלוּ היה ישֵן בשעה שנִכנסה השבת,
שלֹא קנה שביתה יֵש לוֹ להלֵך מִמקוֹמוֹ אלפים אמה לכל רוּח ברִבוּע.
היה מהלֵך בבִקעה ואינוֹ יוֹדֵע תחוּם השבת מהלֵך אלפים פסיעוֹת בינוֹניוֹת,
וזה הוּא תחוּם השבת.
5
המהלֵך אלפים אמה שיֵש לוֹ להלֵך,
ושלמה מִדתוֹ בתוֹך דיר אוֹ סהר אוֹ מערה אוֹ בתוֹך המדינה אינוֹ מהלֵך אלא עד סוֹף מִדתוֹ,
ואין אוֹמרין:
הוֹאיל וכלתה מִדתוֹ בתוֹך רשוּת היחיד,
מהלֵך את כוּלה.
במה דברים אמוּרים? בשכלתה מִדתוֹ במִקצת העיר אוֹ במִקצת המערה.
אבל אִם היתה אוֹתה רשוּת היחיד מוּבלעת בתוֹך אלפים אמה שלוֹ תֵחשֵב לוֹ כל אוֹתה הרשוּת כארבע אמוֹת,
וּמשלימין לוֹ את השאר.
6
כיצד? הרי שהיה אלף אמה מִמקוֹם שביתתוֹ אוֹ מִחוּץ לעיר עד מדינה אוֹ מערה שיֵש בארכה אלף אמה אוֹ פחוֹת מֵאלף מהלֵך את כל המדינה אוֹ המערה שפגע בה,
וּמהלֵך חוּצה לה אלף אמה פחוֹת ארבע אמוֹת.
7
אבל אִם היה במדינה אוֹ במערה שפגע בה בתוֹך מִדתוֹ אלף אמה ואמה אינוֹ מהלֵך בה אלא אלף אמה בִלבד,
שהוּא תשלוּם אלפים שיֵש לוֹ.
8
מי שכלתה מִדתוֹ בחצי העיר,
אף על פי שאינוֹ מהלֵך אלא עד סוֹף מִדתוֹ מוּתר לטלטֵל בכל העיר על ידי זריקה.
וכֵן מי ששבת בבִקעה והִקיפוּהוּ גוֹים מחִצה בשבת אינוֹ מהלֵך בה אלא אלפים אמה לכל רוּח,
אף על פי שהוּא בתוֹך המחִצה.
וּמוּתר לוֹ לטלטֵל בכל המחִצה על ידי זריקה אִם הִקיפוּה לשֵם דירה.
9
מי שהיה בא בדרך לִכנֵס למדינה,
בין שהיה בא בים בין שהיה בא בחרבה,
אִם נִכנס בתוֹך אלפים אמה קרוֹב לעיר קֹדם שיִכנֵס השבת,
אף על פי שלֹא הִגיע למדינה אלא בשבת הרי זה יכנֵס,
ויהלֵך את כוּלה וחוּצה לה אלפים אמה לכל רוּח.
10
היה בא למדינה וישן בדרך,
ולֹא נֵעוֹר אלא בשבת,
וּכשנֵעוֹר מצא עצמוֹ בתוֹך התחוּם הרי זה יכנֵס לה ויהלֵך את כוּלה וחוּצה לה אלפים אמה לכל רוּח,
מִפני שדעתוֹ היתה להלֵך לִמדינה זוֹ,
וּלפיכך קוֹנה שביתה עִם בני המדינה כמוֹתן,
שהרי נִכנס עִמהן בתחוּם.
11
מי שיצא חוּץ לתחוּם אפִלוּ אמה אחת לֹא יכנֵס,
שהארבע אמוֹת שיֵש לוֹ לאדם,
תחִלתן מִמקוֹם שהוּא עוֹמֵד בוֹ.
לפיכך, כיון שיצא חוּץ מִתחוּמוֹ אמה אוֹ יתֵר יֵשֵב בִמקוֹמוֹ,
ואין לוֹ להלֵך אלא בתוֹך ארבע אמוֹת מֵעמידת רגליו ולחוּץ.
וכֵן מי שהחשיך חוּץ לִתחוּם המדינה אפִלוּ אמה אחת הרי זה לֹא יכנֵס לה,
אלא יהלֵך מִמקוֹם שנִכנס עליו השבת והוּא עוֹמֵד בוֹ אלפים אמה בִלבד.
ואִם כלתה מִדתוֹ במִקצת העיר מהלֵך עד סוֹף מִדתוֹ כמוֹ שאמרנוּ.
היתה רגלוֹ אחת בתוֹך התחוּם ורגלוֹ אחת חוּץ לתחוּם הרי זה יכנֵס.
12
מי שיצא חוּץ לתחוּם שלֹא לדעת,
כגוֹן שהוֹציאוּהוּ גוֹים אוֹ רוּח רעה אוֹ ששגג ויצא אין לוֹ אלא ארבע אמוֹת.
חזר לדעת אין לוֹ אלא ארבע אמוֹת.
החזירוּהוּ כאִלוּ לֹא יצא.
ואִם נתנוּהוּ בִרשוּת יחיד,
כגוֹן שנתנוּהוּ גוֹים בדיר וסהר וּמערה אוֹ בעיר אחרת יֵש לוֹ להלֵך את כוּלה.
וכֵן אִם יצא לאחד מֵאֵלוּ בִשגגה,
ונִזכר והוּא בתוֹכן מהלֵך את כוּלה.
13
יצא חוּץ לתחוּם לדעת,
אף על פי שחזר שלֹא לדעת,
כגוֹן שהחזירוּהוּ גוֹים אוֹ רוּח רעה אין לוֹ אלא ארבע אמוֹת.
וכֵן אִם יצא חוּץ לתחוּם לדעת,
אף על פי שהוּא בתוֹך רשוּת היחיד,
כגוֹן דיר וסהר אין לוֹ אלא ארבע אמוֹת.
המפרֵש בים הגדוֹל,
אף על פי שהוּא חוּץ לתחוּם ששבת בוֹ מהלֵך את כל הספינה וּמטלטֵל בכוּלה.
14
מי שיצא חוּץ לתחוּם שלֹא לדעת והוּקף בִמחִצה בשבת יֵש לוֹ להלֵך כל אוֹתה המחִצה,
והוּא שלֹא תִהיה יתֵר על אלפים.
ואִם היה תחוּם שיצא מִמנוּ מוּבלע מִקצתוֹ בתוֹך המחִצה שנעשית שלֹא לדעתוֹ,
הוֹאיל ויֵש לוֹ להלֵך את כל המחִצה הרי זה נִכנס לִתחוּמוֹ,
וכיון שיִכנֵס הרי הוּא כאִלוּ לֹא יצא.
15
כל מי שאין לוֹ לזוּז מִמקוֹמוֹ אלא בתוֹך ארבע אמוֹת,
אִם נִצרך לִנקביו הרי זה יוֹצֵא,
מרחיק ונִפנה,
וחוֹזֵר לִמקוֹמוֹ.
ואִם נִכנס למִקצת תחוּם שיצא מִמנוּ בעֵת שיִתרחֵק להִפנוֹת,
הוֹאיל ונִכנס יכנֵס,
וּכאִלוּ לֹא יצא.
והוּא שלֹא יֵצֵא בתחִלה לדעת.
אבל אִם יצא לדעת,
אף על פי שנִכנס אין לוֹ אלא ארבע אמוֹת.
16
כל מי שיצא בִרשוּת בית דין,
כגוֹן העֵדים שבאוּ להעיד על ראית הלבנה,
וכיוֹצֵא בהן מִמי שמוּתר לוֹ לצֵאת לִדבר מִצוה יֵש לוֹ אלפים אמה לכל רוּח באוֹתוֹ מקוֹם שהִגיע לוֹ.
ואִם הִגיע למדינה הרי הוּא כאנשי העיר,
ויֵש לוֹ אלפים אמה לכל רוּח חוּץ למדינה.
17
היה יוֹצֵא בִרשוּת,
ואמרוּ לוֹ והוּא הוֹלֵך בדרך:
'כבר נעשית המִצוה שיצאת לעשוֹתה' יֵש לוֹ מִמקוֹמוֹ אלפים אמה לכל רוּח.
ואִם היה מִקצת תחוּם שיצא מִמנוּ בִרשוּת מוּבלע בתוֹך אלפים שיֵש לוֹ מִמקוֹמוֹ הרי זה חוֹזֵר לִמקוֹמוֹ,
וּכאִלוּ לֹא יצא.
וכל היוֹצאין להציל נפשוֹת ישראֵל מיד גוֹים אוֹ מִן הנהר אוֹ מִן המפֹלת יֵש להם אלפים אמה לכל רוּח מִמקוֹם שהִצילוּ בוֹ.
ואִם היתה יד הגוֹים תקיפה,
והיוּ מפחדים לִשבֹת במקוֹם שהִצילוּ הרי אֵלוּ חוֹזרין בשבת לִמקוֹמן וּבִכלי זינן.