1
כל כלי האוֹרֵג וחבליו וקנים שלוֹ מוּתר לטלטלן כִכלי שמלאכתוֹ לאִסוּר,
חוּץ מִכֹבד העליוֹן וכֹבד התחתוֹן,
לפי שאינן נִטלין מִפני שהֵן תקוּעין.
וכֵן העמוּדים של אוֹרֵג אסוּר לטלטלן,
שמא יתקֵן הגוּמוֹת שלהן.
וּשאר כלי האוֹרֵג מוּתרין.
2
מכבֵדוֹת של תמרה וכיוֹצֵא בהן שמכבדין בהן הקרקע הרי הֵן כִכלי שמלאכתוֹ להתֵר,
שהרי מוּתר לכבֵד בשבת.
לבֵנים שנִשארוּ מִן הבִנין הרי הֵן כִכלי שמלאכתוֹ להתֵר,
מִפני שראוּיין להסֵב עליהן,
שהרי שפין אוֹתן וּמתקנין אוֹתן.
ואִם צבר אוֹתן הרי הִקצם,
ואסוּר לטלטלם.
3
חרש קטנה מוּתר לטלטלה אפִלוּ בִרשוּת הרבים,
הוֹאיל וּראוּיה היא בחצֵר לכסוֹת בה פי כלי קטן.
מגוּפת חבית שנִתכתתה היא וּשבריה מוּתר לטלטלם.
ואִם זרקה לאשפה מִבעוֹד יוֹם אסוּר לטלטלה.
כלי שנִתרוֹעֵע לֹא יתלֹש מִמנוּ חרש לכסוֹת בוֹ אוֹ לִסמֹך בוֹ.
4
מוּתר להכניס לבית הכִסֵא שלֹש אבנים מקוּרזלוֹת לקנֵח בהם.
וכמה שִעוּרן? כִמלֹא היד.
אבל אדמה שהיא קרוֹבה להִתפרֵך אסוּר לטלטלה לקנֵח בה.
וּמוּתר להעלוֹת האבנים לגג לקנֵח בהן.
ירדוּ עליהן גשמים ונִשתקעוּ בטיט,
אִם רִשוּמן נִכר מוּתר לטלטלן.
אבן שיֵש עליה טִנוּף,
שוּדאי לקִנוּח היא מוּתר לטלטלה,
ואפִלוּ היא גדוֹלה.
5
היה לפניו צרוֹר וחרס מקנֵח בצרוֹר.
ואִם היה החרס מֵאגני כֵלים מקנֵח בחרס.
היוּ לפניו צרוֹר ועשבים:
אִם היוּ עשבים רכים מקנֵח בהן; ואִם לאו מקנֵח בצרוֹר.
6
שירי מחצלאוֹת שבלוּ הרי הֵן כִכלי שמלאכתוֹ להתֵר,
מִפני שראוּיין לכסוֹת בהן הטִנוּף.
אבל שירי בגדים שאין בהן שלֹש על שלֹש אסוּר לטלטלן,
שאינן ראוּיין לֹא לעניים ולֹא לעשירים.
שִברי תנוּר מוּתר לטלטלן,
והרי הֵן ככל הכֵלים שמלאכתן להתֵר.
כירה שנִשמטה אחת מירכוֹתיה אסוּר לטלטלה,
שמא יתקע.
7
סוּלם של עליה אסוּר לטלטלוֹ,
שאין עליו תוֹרת כלי; ושל שוֹבך מוּתר להטוֹתוֹ,
אבל לֹא יוֹליכוֹ מִשוֹבך לשוֹבך,
שלֹא יעשה כדרך שהוּא עוֹשה בחֹל ויבֹא לצוּד.
קנה שמוֹסקין בוֹ הזיתים,
אִם יֵש עליו תוֹרת כלי הרי הוּא כִכלי שמלאכתוֹ לאִסוּר.
קנה שהִתקינוֹ בעל הבית לִהיוֹת פוֹתֵח ונוֹעֵל בוֹ,
אִם יֵש תוֹרת כלי עליו הרי הוּא כִכלי שמלאכתוֹ להתֵר.
8
דלת שהיה לה ציר,
אף על פי שאין לה עתה ציר,
שהכינה לִסתֹם בה מקוֹם מוּקצה,
והיא נִגררת,
שנוֹטלין אוֹתה וסוֹתמין בה,
וכֵן חדקים שסוֹתמין בהן הפִרצה,
וכֵן מחצלת הנִגררת:
בִזמן שקשוּרין וּתלוּיין בכֹתל סוֹתמין בהן; ואִם לאו אין נוֹעלין בהן; ואִם היוּ גבוֹהין מֵעל הארץ נוֹעלין בהן.
9
דלת שהיא לוּח אחד ששוֹמטין אוֹתה ונוֹעלין בה,
אִם לֹא היה לוֹ למטה כן כמוֹ אסקוּפה שמוֹכיח עליה שהיא כלי מוּכן לִנעילה אין נוֹעלין בה.
וכֵן נגר שיֵש ברֹאשוֹ קלוּסטרא שמוֹכחת עליו שהוּא כלי מוּכן לִנעילה ואינוֹ קוֹרה כִשאר הקוֹרוֹת נוֹעלין בוֹ בשבת.
10
נגר שאין ברֹאשוֹ קלוּסטרא:
אִם היה קשוּר ותלוּי בדלת נוֹעלין בוֹ,
וכֵן אִם היה נִטל ואגוֹדוֹ עִמוֹ; אבל אִם היה אגוֹדוֹ קבוּע בדלת,
והיה הנגר נִשמט כמוֹ קוֹרה,
וּמניחין אוֹתוֹ בזוית וחוֹזרין ונוֹעלין בוֹ בעֵת שרוֹצין הרי זה אסוּר לִנעֹל בוֹ,
שאין עליו תוֹרת כלי,
ואינוֹ אגוּד,
ואין בוֹ אגד להוֹכיח עליו.
11
מנוֹרה של חוּליוֹת,
בין גדוֹלה בין קטנה אין מטלטלין אוֹתה,
שמא יחזירה בשבת.
היוּ בה חדקים והיא נִראית כבעלת חוּליוֹת:
אִם היתה גדוֹלה הנִטלת בִשתי ידים אסוּר לטלטלה; היתה קטנה מִזוֹ מוּתר לטלטלה.
12
מִנעל שעל גבי האִמוּם שוֹמטין אוֹתוֹ בשבת.
מכבֵש של בעלי בתים מתירין,
אבל לֹא כוֹבשין; ושל כוֹבסין לֹא יגע בוֹ,
מִפני שהוּא מוּקצה מֵחמת חסרוֹן כיס.
וכֵן גִזי צמר אין מטלטלין אוֹתן,
מִפני שהוּא מקפיד עליהן.
לפיכך, אִם יחדן לתשמיש מוּתרין.
והשלחין מוּתר לטלטלן,
בין היוּ של בעל הבית אוֹ של אוּמן,
מִפני שאינוֹ מקפיד עליהן.
13
כל דבר מטוּנף,
כגוֹן ראי וקיא וצוֹאה וכיוֹצֵא בהן:
אִם היוּ בחצֵר שיוֹשבין בה מוּתר להוֹציאן לאשפה אוֹ לבית הכִסֵא,
וזה הוּא הנִקרא גרף של רעי; ואִם היוּ בחצֵר אחרת כוֹפין עליהן כלי,
כדי שלֹא יֵצֵא הקטן ויתלכלֵך בהן.
רֹק שעל הקרקע דוֹרסוֹ לפי תוּמוֹ והוֹלֵך.
וּמטלטלין כנוּנא מִפני אפרוֹ,
אף על פי שיֵש עליו שִברי עֵצים,
מִפני שהוּא כִגרף של רעי.
ואין עוֹשין גרף של רעי לכתחִלה בשבת,
אבל אִם נעשה מֵאֵליו אוֹ שעבר ועשהוּ מוֹציאין אוֹתוֹ.
14
שמן שיצא מִתחת הקוֹרה של בית הבד בשבת,
וכֵן תמרים וּשקֵדים המוּכנין לִסחוֹרה מוּתר לאכלן בשבת.
ואפִלוּ אוֹצר של תבוּאה אוֹ תבוּאה צבוּרה מתחיל להִסתפֵק מִמנה בשבת,
שאין שם אֹכל שהוּא מוּקצה בשבת כלל,
אלא הכֹל מוּכן הוּא,
חוּץ מִגרוֹגרוֹת וצִמוּקים שבמוּקצה בִזמן שמיבשין אוֹתן; הוֹאיל וּמסריחוֹת בִנתים ואינן ראוּיין לאכילה הרי הֵן אסוּרין בשבת מִשוּם מוּקצה.
:חבית שנִתגלתה ואבטיח שנִשברה,
אף על פי שאינן ראוּיין לאכילה נוֹטלן וּמניחן במקוֹם המוּצנע.
כיוֹצֵא בוֹ קמיע שאינוֹ מוּמחה,
אף על פי שאין יוֹצאין בוֹ מטלטלין אוֹתוֹ.
מוֹתר השמן שבנֵר ושבקערה שהִדליקוּ בהן באוֹתה שבת אסוּר להִסתפֵק מֵהן באוֹתה שבת,
מִפני שהוּא מוּקצה מֵחמת אִסוּר.
15
אוֹצר של תבוּאה אוֹ של כדי יין,
אף על פי שמוּתר להִסתפֵק מִמנוּ אסוּר להתחיל בוֹ לפנוֹתוֹ אלא לִדבר מִצוה,
כגוֹן שפִנהוּ להכנסת אוֹרחין אוֹ לִקבֹע בוֹ בית המִדרש.
וכיצד מפנין אוֹתוֹ? כל אחד ואחד ממלֵא ארבע אוֹ חמֵש קוּפוֹת עד שגוֹמרין.
ולֹא יכבדוּ קרקעיתוֹ של אוֹצר כמוֹ שבֵארנוּ,
אלא נִכנס ויוֹצֵא בוֹ ועוֹשה שביל ברגליו בִכניסתוֹ וּביציאתוֹ.
16
כל שהוּא ראוּי למאכל בהֵמה וחיה ועוֹף המצוּיין מטלטלין אוֹתוֹ בשבת.
כיצד? מטלטלין את התוּרמוֹס היבֵש,
מִפני שהוּא מאכל לעִזים,
אבל לֹא את הלח; את החצב,
מִפני שהוּא מאכל לצבאים; את החרדל,
מִפני שהוּא מאכל ליוֹנים; את העצמוֹת,
מִפני שהֵן מאכל לכלבים.
וכֵן כל הקלִפין והגרעינין הראוּיין למאכל בהֵמה מטלטלין אוֹתן,
ושאינן ראוּיין אוֹכֵל את האֹכל וזוֹרקן לאחוֹריו,
ואסוּר לטלטלן.
וּמטלטלין בשר תפוּח,
מִפני שהוּא מאכל לחיה.
וּמטלטלין בשר חי,
בין תפֵל בין מליח,
מִפני שהוּא ראוּי לאדם.
וכֵן דג מליח,
אבל התפֵל אסוּר לטלטלוֹ.
17
אין מטלטלין שִברי זכוּכית,
אף על פי שהֵן מאכל לנעמיוֹת,
ולֹא חבילי זמוֹרוֹת,
אף על פי שהֵן מאכל לפילים,
ולֹא את הלוּף,
אף על פי שהוּא מאכל לעוֹרבים,
מִפני שאין אֵלוּ וכיוֹצֵא בהן מצוּיין אֵצל רֹב בני אדם.
18
חבילי קש וחבילי עֵצים וחבילי זרדים:
אִם הִתקינן למאכל בהֵמה מטלטלין אוֹתן; ואִם לאו אין מטלטלין אוֹתן.
חבילי סיאה ואֵזוֹב וקוֹרנית:
הִכניסן לעֵצים אין מִסתפֵק מֵהן בשבת; למאכל בהֵמה מִסתפֵק מֵהן.
וכֵן באמיתא,
וכֵן בפיגם,
וכֵן בִשאר מיני תבלין.
19
אין גוֹרפין מאכל מִלִפני הפטם,
בין באֵבוּס של כלי בין באֵבוּס של קרקע,
ואין מסלקין לצדדין מִפני הראי,
גזֵרה שמא ישוה גוּמוֹת.
ונוֹטלין מִלִפני החמוֹר וּמניחין לִפני השוֹר,
אבל אין נוֹטלין מִלִפני השוֹר וּמניחין לִפני החמוֹר,
מִפני שהמאכל שלִפני השוֹר מטוּנף ברירוֹ ואין ראוּי למאכל בהֵמה אחרת.
וכֵן עלים שריחן רע וּמאוּס ואין הבהֵמה אוֹכלתן אסוּר לטלטלן.
לפיכך, תלי של דגים אסוּר לטלטלוֹ,
ושל בשר מוּתר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
20
אף על פי שאסוּר לטלטֵל את המֵת בשבת סכין אוֹתוֹ וּמדיחין אוֹתוֹ,
וּבִלבד שלֹא יזיזוּ בוֹ אֵבר.
ושוֹמטין את הכר מִתחתיו כדי שיהֵא מוּטל על החוֹל בִשביל שימתין.
וּמביאין כלי מֵקר וּכלי מתכוֹת וּמניחין לוֹ על כרֵסוֹ כדי שלֹא תפוּח,
וּפוֹקקין את נקביו שלֹא יכנֵס בהן הרוּח,
וקוֹשרין את הלחי,
לֹא שיעלה אלא שלֹא יוֹסיף.
ואין מאמצין את עיניו בשבת.
21
מֵת המוּטל בחמה מניח עליו כִכר אוֹ תינוֹק,
וּמטלטלוֹ. וכֵן אִם נפלה דלֵקה בחצֵר שיֵש בה מֵת מניח עליו כִכר אוֹ תינוֹק,
ואִם אין שם כִכר ולֹא תינוֹק מצילין אוֹתוֹ מִן הדלֵקה מִכל מקוֹם,
שמא יבֹא לכבוֹת מִפני שהוּא בהוּל על מֵתוֹ שלֹא ישרֵף.
ולֹא הִתירוּ לטלטֵל בכִכר אוֹ תינוֹק אלא למֵת בִלבד,
מִפני שאדם בהוּל על מֵתוֹ.
22
היה מוּטל בחמה ואין להן מקוֹם לטלטלוֹ,
אוֹ שלֹא רצוּ להזיזוֹ מִמקוֹמוֹ באין שני בני אדם ויוֹשבין מִשני צדדיו; חם להם מִלמטה זה מֵביא מִטתוֹ ויוֹשֵב עליה וזה מֵביא מִטתוֹ ויוֹשֵב עליה; חם להם מִלמעלה זה מֵביא מחצלת וּפוֹרֵס על גביו וזה מֵביא מחצלת וּפוֹרֵס על גביו; זה זוֹקֵף מִטתוֹ ונִשמט והוֹלֵך לוֹ וזה זוֹקֵף מִטתוֹ ונִשמט והוֹלֵך לוֹ,
ונִמצֵאת מחִצה עשוּיה מֵאֵליה,
שהרי מחצלת זה וּמחצלת זה גגיהן סמוּכוֹת זוֹ לזוֹ,
וּשני קצוֹתיהן על הקרקע מִשני צִדי המֵת.
23
מֵת שהִסריח בבית,
ונִמצא מִתבזה בין החיים והֵן מִתבזים מִמנוּ מוּתר להוֹציאוֹ לכרמלית; גדוֹל כבוֹד הבריוֹת שדוֹחה את לֹא תעשה שבתוֹרה,
שהוּא: "לֹא תסוּר מִן הדבר אשר יגידוּ לך" .
ואִם היה להם מקוֹם אחֵר לצֵאת לוֹ אין מוֹציאין אוֹתוֹ,
אלא מניחין אוֹתוֹ בִמקוֹמוֹ,
ויוֹצאין הֵם.