1
יֵש כלי שמלאכתוֹ להתֵר,
והוּא הכלי שמוּתר לעשוֹת בוֹ בשבת דבר שנעשה לוֹ,
כגוֹן כוֹס לִשתוֹת בוֹ,
וּקערה לאכֹל בה,
וסכין לחתֹך בוֹ בשר וּפת,
וקרדֹם לִפצֹע בוֹ אגוֹזים,
וכיוֹצֵא בהן.
2
ויֵש כלי שמלאכתוֹ לאִסוּר,
והוּא הכלי שאסוּר לעשוֹת בוֹ מלאכה בשבת דבר שנעשה לוֹ,
כגוֹן מכתשת ורֵחים וכיוֹצֵא בהן,
שאסוּר לִכתֹש ולִטחֹן בשבת.
3
כל כלי שמלאכתוֹ להתֵר,
בין שהיה של עֵץ אוֹ של חרש אוֹ של אבן אוֹ של מתכת מוּתר לטלטלוֹ בשבת,
בין בִשביל עצמוֹ של כלי בין לצֹרך מקוֹמוֹ בין לצֹרך גוּפוֹ.
וכל כלי שמלאכתוֹ לאִסוּר,
בין היה של עֵץ אוֹ של חרש אוֹ של אבנים אוֹ של מתכת מוּתר לטלטלוֹ בשבת,
בין לצֹרך גוּפוֹ בין לצֹרך מקוֹמוֹ,
אבל בִשביל עצמוֹ של כלי אסוּר.
4
כיצד? מטלטֵל הוּא את הקערה של עֵץ לאכֹל בה אוֹ לישֵב בִמקוֹמה,
אוֹ כדי שלֹא תִגנֵב וזה הוּא בִשביל עצמה.
וכֵן אִם טִלטֵל אוֹתה מִן החמה כדי שלֹא תיבש ותִשבֵר אוֹ מִן הגשמים כדי שלֹא תִתפח ותִפסֵד הרי זה טִלטוּל בִשביל עצמה,
וּמוּתר, מִפני שמלאכתה להתֵר.
5
וכֵן מטלטֵל הוּא הרֵחים אוֹ המכתשת לשבֵר עליה אגוֹזים אוֹ לעלוֹת עליה למִטה,
וזה הוּא לצֹרך גוּפוֹ,
אוֹ לישֵב בִמקוֹמה.
אבל אינוֹ מטלטלה כדי שלֹא תִשבֵר ולֹא כדי שלֹא תִגנֵב,
וכל כיוֹצֵא בזה.
6
וכל שאינוֹ כלי,
כגוֹן אבנים וּמעוֹת וקנים וקוֹרוֹת וכיוֹצֵא בהן אסוּר לטלטלן.
אבן גדוֹלה אוֹ קוֹרה גדוֹלה,
אף על פי שהיא נִטלת בעשרה בני אדם,
אִם יֵש תוֹרת כלי עליה מטלטלין אוֹתה.
דלתוֹת הבית,
אף על פי שהֵן כֵלים לֹא הוּכנוּ לטִלטוּל.
לפיכך, אִם נִתפרקוּ,
ואפִלוּ בשבת אין מטלטלין אוֹתן.
העפר והחוֹל והמֵת אין מזיזין אוֹתן מִמקוֹמן.
וּבן שמוֹנה חי הרי הוּא כאבן,
ואסוּר לטלטלוֹ.
7
מוּתר לטלטֵל הכלי אפִלוּ שלֹא לצֹרך תשמישוֹ,
אלא לעשוֹת בוֹ מלאכה שלֹא נעשה לשמשה.
כיצד? נוֹטֵל אדם קוּרנס לִפצֹע בוֹ אגוֹזין,
קרדֹם לחתֹך בוֹ דבֵלה,
מגֵרה לגֹר בה את הגבינה,
מגרֵפה לִגרֹף בה את הגרוֹגרוֹת,
את הרחת ואת המזלֵג לתֵת עליו אֹכל לקטן,
את הכוּש ואת הכדכֵד לִתחֹב בוֹ,
מחט של סקאין לִפתֹח בוֹ את הדלת,
את המכתשת לישֵב עליה,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
וּמטלטֵל אדם מחט של יד השלֵמה לִטֹל בה את הקוֹץ.
אבל אִם נִטל הקצה הנקוּב שלה אוֹ הקצה החד אין מטלטלין אוֹתה.
ואִם היתה גֹלם ועדין לֹא נִקבה מוּתר לטלטלה.
9
כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתוּ דמיו,
כגוֹן כֵלים המוּקצין לִסחוֹרה וכֵלים היקרים ביוֹתֵר שמקפיד עליהן שמא יפסדוּ אסוּר לטלטלם בשבת,
וזה הוּא הנִקרא מוּקצה מֵחמת חסרוֹן כיס,
כגוֹן המסר הגדוֹל,
ויתֵד של מחרֵשה,
וסכין של טבחים,
וחרב של אוּשכפים,
וחצין החרשים,
וקוּרנס הבשמים,
וכיוֹצֵא בהן.
10
כל כלי שהוּקצה מֵחמת האִסוּר אסוּר לטלטלוֹ,
כגוֹן נֵר שהִדליקוּ בוֹ בשבת,
והמנוֹרה שהיה הנֵר עליה,
ושוּלחן שהיוּ עליו מעוֹת,
אף על פי שכבה הנֵר אוֹ שנפלוּ המעוֹת אסוּר לטלטלן.
שכל כלי שהיה אסוּר לטלטלוֹ בין השמשוֹת נאסר לטלטלוֹ כל השבת כוּלה,
אף על פי שהלך דבר שגרם לוֹ האִסוּר.
11
אבל כלי המוּקצה מֵחמת מִאוּס,
כגוֹן נֵר ישן של נֵפט וּכלי הצוֹאה וכיוֹצֵא בהן מוּתר לטלטלן בשבת אִם הוּצרך להן.
12
כל הכֵלים הנִטלין בשבת שנִתפרקוּ דלתוֹתיהן,
כגוֹן דלתוֹת תֵבה וּמִגדל,
בין שנִתפרקוּ בשבת בין שנִתפרקוּ קֹדם השבת מוּתר לטלטֵל אוֹתן דלתוֹת.
וכֵן כל הכֵלים הנִטלין בשבת שנִשברוּ,
בין קֹדם שבת בין בשבת שִבריהן נִטלין,
והוּא שיִהיוּ עוֹשין מֵעין מלאכה.
כיצד? שִברי ערֵבה לכסוֹת בהן את פי החבית,
שִברי זכוּכית לכסוֹת בהן את פי הפך,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
אבל אִם אין השברין ראוּיין לִמלאכה כלל אסוּר לטלטלן.
13
כל כִסוּיי הכֵלים נִטלין בשבת,
והוּא שיֵש תוֹרת כלי עליהן.
היה כלי מחוּבר בקרקע,
כגוֹן חבית הטמוּנה בארץ:
אִם יֵש לכִסוּי שלה בית אחיזה מטלטלין אוֹתוֹ; ואִם לאו אין מטלטלין אוֹתוֹ.
וכֵן כִסוּיי הקרקעוֹת,
כגוֹן בוֹרוֹת וחריצין אין מטלטלין כִסוּי שלהן אלא אִם כֵן יֵש לוֹ בית אחיזה.
כִסוּי התנוּר,
אף על פי שאין לוֹ בית אחיזה מוּתר לטלטלוֹ.
14
שני דברים,
אחד אסוּר לטלטלוֹ ואחד מוּתר לטלטלוֹ,
והֵן סמוּכין זה לזה,
אוֹ זה על זה,
אוֹ זה בזה,
וּבִזמן שמטלטֵל אחד מֵהן יטלטֵל השֵני:
אִם היה צריך לדבר שמוּתר לטלטלוֹ מטלטלוֹ,
ואף על פי שדבר האסוּר מִטלטֵל עִמוֹ; ואִם היה צריך לטלטֵל דבר האסוּר לֹא יטלטלוֹ באוֹתוֹ דבר המוּתר.
15
כיצד? פגה שהיתה טמוּנה בתבן וחררה שהיתה על גבי גחלים תוֹחבן בכוּש אוֹ בכדכֵד ונוֹטלן,
ואף על פי שהתבן והגחלים נִנערים בִשעת נטילה.
וכֵן לפת אוֹ צנוֹנוֹת שהיוּ טמוּנים בעפר וּמִקצת העלים מגוּלין שוֹמטן בשבת בעלה שלהן,
ואף על פי שהעפר נִנער.
אבל אִם היה כִכר אוֹ תינוֹק על גבי האבן אוֹ על גבי הקוֹרה לֹא יטלטֵל האבן אוֹ הקוֹרה בכִכר אוֹ בתינוֹק שיֵש עליה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
16
נוֹטֵל אדם את בנוֹ שיֵש לוֹ געגוּעין עליו והאבן בידוֹ,
אבל לֹא דינר,
שאִם יפֹל הדינר יטלנוּ האב בידוֹ.
כלכלה שהיתה נקוּבה וסתם נקב שלה באבן מוּתר לטלטלה,
שהרי האבן נעשת כדֹפן.
היתה הכלכלה מלֵאה פֵרוֹת והאבן בתוֹך הפֵרוֹת,
אִם היוּ פֵרוֹת רטוּבין,
כגוֹן ענבים ותוּתים נוֹטֵל אוֹתה כמוֹת שהיא,
שאִם ינעֵר הפֵרוֹת יטנפוּ בעפר,
וּבִמקוֹם הפסֵד לֹא גזרוּ.
17
חבית ששכח אבן על פיה מטה על צִדה והיא נוֹפלת.
היתה בין החביוֹת מגביהה למקוֹם אחֵר והאבן עליה,
וּמטה על צִדה שם והאבן נוֹפלת.
וכֵן השוֹכֵח מעוֹת על הכר וצרך לכר נוֹעֵר את הכר והֵן נוֹפלוֹת.
ואִם צרך לִמקוֹם הכר נוֹטֵל את הכר והמעוֹת עליו.
אבל אִם הִניח המעוֹת מֵערב שבת על הכר אוֹ הִניח האבן על פי החבית הרי אֵלוּ אסוּרין לטלטלן,
ואפִלוּ נִטלוּ המעוֹת והאבן,
שהרי נעשוּ בסיס לדבר האסוּר.
18
האבן שבקֵרוּיה:
אִם ממלאים בה ואינה נוֹפלת הרי היא כמִקצת הקֵרוּיה,
וּמוּתר למלֹאות בה; ואִם לאו אין ממלאין בה.
בגד שעל הקנה שוֹמטוֹ מִן הקנה.
19
פֵרוֹת שאסוּר לאכלן,
כגוֹן פֵרוֹת שאינן מעוּשרין,
אפִלוּ היוּ חיבין במעשֵר מִדִבריהם,
אוֹ מעשֵר רִאשוֹן שלֹא נִטלה תרוּמתוֹ,
אוֹ תרוּמה טמֵאה,
אוֹ מעשֵר שֵני והקדֵש שלֹא נִפדוּ כהִלכתן אסוּר לטלטלן.
אבל הדמאי,
הוֹאיל וראוּי לעניים,
וכֵן מעשֵר שֵני והקדֵש שפדין,
אף על פי שלֹא נתן החֹמש מוּתר לטלטלן.
20
מטלטֵל ישראֵל התרוּמה,
אף על פי שאינה ראוּיה לוֹ.
וּמטלטלין תרוּמה טמֵאה עִם הטהוֹרה אוֹ עִם החוּלין אִם היוּ שניהם בִכלי אחד.
במה דברים אמוּרים? בשהיתה הטמֵאה למטה,
והיוּ פֵרוֹת המִתטנפין בקרקע,
שאִם ינעֵר אוֹתן יפסדוּ.
אבל אִם היוּ אגוֹזין וּשקֵדים וכיוֹצֵא בהן נוֹעֵר הכלי,
ונוֹטֵל הטהוֹרה אוֹ החוּלין,
וּמניח הטמֵאה.
ואִם היה צריך לִמקוֹם הכלי,
בין שהטהוֹרה למעלה בין שהיתה למטה מטלטֵל הכֹל כאחד.
21
מרבֵך של אבנים שחשב עליו מִבעוֹד יוֹם:
אִם לִמדוּם מוּתר לישֵב עליהן למחר; ואִם לאו אסוּר.
חריוֹת של דקל שגדדן לעֵצים,
ונִמלך עליהן מֵערב שבת לישיבה מוּתר לטלטלן; וכֵן אִם ישב עליהן מֵערב שבת מוּתר לטלטלן.
22
הקש שעל המִטה לֹא ינענעוֹ בידוֹ,
אבל מנענעוֹ בגוּפוֹ.
ואִם היה מאכל בהֵמה מוּתר לטלטלוֹ.
וכֵן אִם היה עליו כר אוֹ סדין וכיוֹצֵא בהן מנענעוֹ בידוֹ,
שהרי נעשה כמי שישב עליו מִבעוֹד יוֹם.
המכניס קוּפה של עפר לביתוֹ,
אִם יחֵד לה קרן זוית מֵערב שבת מטלטלוֹ בשבת ועוֹשה בוֹ כל צרכיו.
23
אסוּר לבטֵל כלי מֵהכֵנוֹ,
מִפני שהוּא כסוֹתֵר.
כיצד? לֹא יתֵן כלי תחת הנֵר בשבת לקבֵל את השמן הנוֹטֵף,
שהשמן שבנֵר אסוּר לטלטלוֹ,
וּכשיִפֹל לכלי,
יֵאסֵר טִלטוּל הכלי שהיה מוּתר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:לפיכך אין נוֹתנין כלי תחת התרנגֹלת לקבֵל ביצתה,
אבל כוֹפה הוּא הכלי עליה.
וכֵן כוֹפה הכלי על כל דבר שאסוּר לטלטלוֹ,
שהרי לֹא בִטלוֹ,
שאִם יחפֹץ יטלנוּ.
24
נוֹתנין כלי תחת הדלף,
ואִם נִתמלֵא הכלי שוֹפֵך ושוֹנה ואינוֹ נִמנע.
והוּא שיִהיה הדלף ראוּי לִרחיצה.
אבל אִם אינוֹ ראוּי אין נוֹתנין,
ואִם נתן מוּתר לטלטלוֹ במים המאוּסין שבוֹ; שאין עוֹשין גרף של רעי לכתחִלה.
25
חבית של טבל שנִשברה מֵביא כלי וּמניח תחתיה; הוֹאיל ואִם עבר ותִקנוֹ,
מתוּקן הרי הוּא כִמתוּקן.
ונוֹתנין כלי תחת הנֵר לקבֵל ניצוֹצוֹת; מִפני שאין בהן ממש,
מוּתר לטלטֵל הכלי.
:קוֹרה שנִשברה אין סוֹמכין אוֹתה בסֵפל אוֹ בארוּכוֹת המִטה,
אלא אִם כֵן היוּ רווּחים וכל זמן שיחפֹץ יטלֵם,
כדי שלֹא יבטֵל כלי מֵהכֵנוֹ.
וּפוֹרסין מחצלת על גבי אבנים בשבת אוֹ על גבי כוּרת דבוֹרים בחמה מִפני החמה וּבגשמים מִפני הגשמים,
וּבִלבד שלֹא יתכוֵּן לצוּד,
שהרי נוֹטלה בכל עֵת שיִרצה.
וכוֹפין את הסל בשבת לִפני האפרוֹחין בִשביל שיעלוּ עליו ויֵרדוּ,
שהרי מוּתר לטלטלוֹ כשיֵרדוּ מֵעליו.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
26
בהֵמה שנפלה לבוֹר אוֹ לאמת המים:
אִם יכוֹל לִתֵן לה פרנסה בִמקוֹמה מפרנסין אוֹתה עד מוֹצאי שבת; ואִם לאו מֵביא כרים וּכסתוֹת וּמניח תחתיה,
ואִם עלתה עלתה.
ואף על פי שמבטֵל כלי מֵהכֵנוֹ,
שהרי משליכוֹ לבוֹר לתוֹך המים מִפני צער בעלי חיים לֹא גזרוּ.
ואסרוּ להעלוֹתה בידוֹ.
וכֵן אין עוֹקרין בהֵמה חיה ועוֹף בחצֵר,
אבל דוֹחין אוֹתן עד שיִכנסוּ.
וּמדדין עגלים וּסיחים.
תרנגֹלת שברחה אין מדדין אוֹתה,
מִפני שהיא נִשמטת מִן היד ונִמצאוּ אגפיה נִתלשין,
אבל דוֹחין אוֹתה עד שתִכנֵס.