1
העוֹשה נקב שהוּא עשוּי להכניס וּלהוֹציא,
כגוֹן נקב של לוּל התרנגֹלין שהוּא עשוּי להכניס האוֹרה וּלהוֹציא ההבל הרי זה חיב מִשוּם מכה בפטיש.
לפיכך גזרוּ על כל נקב,
אפִלוּ היה עשוּי להוֹציא בִלבד אוֹ להכניס בִלבד,
שמא יבֹא לעשוֹת נקב שחיבין עליו.
וּמִפני זה אין נוֹקבין בחבית נקב חדש ואין מוֹסיפין בוֹ.
אבל פוֹתחין נקב ישן,
והוּא שלֹא יהיה הנקב למטה מִן השמרים,
שאִם היה למטה מִן השמרים הרי זה עשוּי לחזֵק,
ואסוּר לפתחוֹ.
2
נוֹקבין מגוּפה של חבית להוֹציא מִמנה יין,
וּבִלבד שיִקבנה למעלה,
אבל מִצִדה אסוּר,
מִפני שהוּא כִמתקֵן כלי.
שוֹבֵר אדם את החבית לאכֹל מִמנה גרוֹגרוֹת,
וּבִלבד שלֹא יתכוֵּן לעשוֹת כלי.
וּמֵביא אדם חבית של יין וּמתיז את רֹאשה בסיף לִפני האוֹרחין ואינוֹ חוֹשֵש,
שאין כוּנתוֹ אלא להראוֹת נדיבוּת לִבוֹ.
3
וּכשֵם שאסוּר לִפתֹח כל נקב,
כך אסוּר לִסתֹם כל נקב.
לפיכך אסוּר לִסתֹם נקב החבית,
ואפִלוּ בדבר שאינוֹ מִתמרֵח ואינוֹ בא לידי סחיטה,
כגוֹן שיִסתֹם בקיסם אוֹ בִצרוֹר קטן.
אבל אִם הִניח שם אֹכל כדי להצניעוֹ,
ונִמצא הנקב נִסתם מוּתר.
וּמוּתר להערים בדבר זה.
4
כל דבר שהוּא גמר מלאכה חיב עליו מִשוּם מכה בפטיש.
ומִפני זה הגוֹרֵד כל שהוּא אוֹ המתקֵן כלי באי זה דבר שיתקֵן חיב.
לפיכך אסוּר להשמיע קוֹל של שיר בשבת,
בין בִכלי שיר כגוֹן כִנוֹרוֹת וּנבלים,
בין בִשאר דברים; אפִלוּ להכוֹת באצבע על הקרקע אוֹ על הלוּח אחת כנגד אחת כדרך המשוֹררים,
אוֹ לקרקֵש את האגוֹז לתינוֹק,
אוֹ לשחֵק לוֹ בזוּג כדי שיִשתֹק כל זה וכיוֹצֵא בוֹ אסוּר,
גזֵרה שמא יתקֵן כלי שיר.
5
אין מספקין ואין מרקדין ואין מטפחין בשבת,
גזֵרה שמא יתקֵן כלי שיר.
וּלספֵק לאחר ידוֹ מוּתר.
אין שטין על פני המים,
גזֵרה שמא יתקֵן חבית של שיטין.
ברֵכה שבחצֵר מוּתר לשוּט בה,
שאינוֹ בא לעשוֹת בה חבית של שיטין,
והוּא שתִהיה לה שפה מוּקפת שלֹא יֵעקֵר מִמנה המים,
כדי שיִהיה הכֵר והפרֵש בין הים וּבינה.
6
אין חוֹתכין שפוֹפרת של קנה,
מִפני שהוּא כִמתקֵן כלי.
היתה חתוּכה,
אף על פי שאינה מתוּקנת מוּתר להכניסה בנקב החבית בשבת להוֹציא מִמנה יין,
ואין חוֹששין שמא יתקֵן.
ואסוּר להניח עלה של הדס וכיוֹצֵא בוֹ בתוֹך הנקב של חבית כדי שיקלֵח את היין,
מִפני שהוּא כעוֹשה מרזֵב בשבת.
ואין שוֹברין את החרס ואין קוֹרעין את הניר,
מִפני שהוּא כִמתקֵן כלי.
7
זמוֹרה שהיא קשוּרה בטפיח ממלאין בה בשבת; ואִם אינה קשוּרה אין ממלאין בה,
גזֵרה שמא יקטֹם אוֹתה ויתקנה.
:אסוּר לחֹף כלי כסף בגרתקוֹן,
מִפני שהוּא מלבנן כדרך שהאוּמנין עוֹשין,
ונִמצא כִמתקֵן כלי וגוֹמֵר מלאכתן בשבת,
אבל חוֹפפין אוֹתן בחוֹל וּבנתר.
וכֵן כל הכֵלים חוֹפפין אוֹתן בכל דבר.
ואסוּר להדיח קערוֹת וּלפסין וכיוֹצֵא בהן,
מִפני שהוּא כִמתקֵן,
אלא אִם כֵן הדיחן לאכֹל בהן סעוּדה אחרת באוֹתה שבת.
אבל כלי שתיה,
כגוֹן כוֹסוֹת וקיתוֹנוֹת מוּתר להדיחן בכל עֵת,
שאין קבע לִשתיה.
ואין מציעין את המִטוֹת בשבת כדי לישֹן עליהן למוֹצאי שבת,
אבל מציעין מִלילי שבת לשבת.
8
אסוּר להטביל כֵלים טמֵאים בשבת,
מִפני שהוּא כִמתקֵן כלי.
אבל אדם טמֵא מוּתר לִטבֹל,
מִפני שנִראה כמֵקֵר.
ואין מזין עליו בשבת.
המטביל כֵלים בשבת:
בשוֹגֵג ישתמֵש בהן; במֵזיד לֹא ישתמֵש בהן עד למוֹצאי שבת.
וּמוּתר להטביל את המים הטמֵאים בשבת.
כיצד יעשה? נוֹתנן בִכלי שאינוֹ מקבֵל טוּמאה,
כגוֹן כלי אבנים,
וּמטביל הכלי במִקוה עד שיעלה מי המִקוה עליהן ויטהרוּ.
9
ואין מגביהין תרוּמוֹת וּמעשרוֹת בשבת,
מִפני שנִראה כִמתקֵן דבר שלֹא היה מתוּקן.
10
מעבֵד מֵאבוֹת מלאכוֹת הוּא.
והמרכֵך עוֹר בשמן כדרך שהעבדנין עוֹשים הרי זה מעבֵד,
וחיב. לפיכך לֹא יסוּך אדם רגלוֹ בשמן והיא בתוֹך המִנעל אוֹ בתוֹך הסנדל החדשים,
אבל סך הוּא את רגלוֹ שמן ולוֹבֵש מִנעלוֹ אוֹ סנדלוֹ אף על פי שהֵם חדשים.
וסך כל גוּפוֹ שמן וּמִתעגֵל על גבי קטבוּליא חדשה ואינוֹ חוֹשֵש.
במה דברים אמוּרים? בשהיה השמן מוּעט,
כדי שיצחצֵח העוֹר בִלבד.
אבל אִם היה בִבשרוֹ שמן הרבֵה,
כדי שירכֵך העוֹר הרי זה אסוּר,
מִפני שהוּא כִמעבדוֹ.
והכֹל בחדשים,
אבל בישנים מוּתר.
11
הממרֵח רטיה חיב מִשוּם מוֹחֵק את העוֹר.
לפיכך אין סוֹתמין נקב בשעוה וכיוֹצֵא בה,
שמא ימרֵח.
ואפִלוּ בשוּמן אין סוֹתמין את הנקב,
גזֵרה מִשוּם שעוה.
12
כוֹתֵב מֵאבוֹת מלאכוֹת.
לפיכך אסוּר לִכחֹל בפוּך וכיוֹצֵא בוֹ בשבת,
מִפני שהוּא ככוֹתֵב.
ואסוּר לִלווֹת וּלהלווֹת,
גזֵרה שמא יכתֹב.
וכֵן אסוּר לִקנוֹת ולִמכֹר ולִשכֹר וּלהשכיר,
שמא יכתֹב.
לֹא ישכֹר אדם פוֹעלין בשבת ולֹא יֹאמר לחבֵרוֹ לִשכֹר לוֹ פוֹעלין,
אבל לִשאֹל וּלהשאיל מוּתר.
:שוֹאֵל אדם מֵחבֵרוֹ כדי יין וכדי שמן,
וּבִלבד שלֹא יֹאמר לוֹ 'הלוֵני'.
13
אחד המוֹכֵר בפה אוֹ בִמסירה אסוּר,
בין במֹאזנים בין שלֹא במֹאזנים.
וּכשֵם שאסוּר לִשקֹל,
כך אסוּר לִמנוֹת ולִמדֹד,
בין בִכלי מִדה בין ביד בין בחבל.
14
אין דנין בשבת,
ולֹא חוֹלצין ולֹא מיבמין ולֹא מקדשין,
גזֵרה שמא יכתֹב.
ואין מקדישין ולֹא מעריכין ולֹא מחרימין,
מִפני שהוּא כמקח וּמִמכר.
ואין מגביהין תרוּמה וּמעשרוֹת,
שזה דוֹמה למקדיש אוֹתן פֵרוֹת שהִפריש; ועוֹד,
מִפני שהוּא כִמתקֵן אוֹתן בשבת.
ואין מעשרין את הבהֵמה,
גזֵרה שמא ירשֹם בסִקרא.
וּמקדיש אדם פִסחוֹ בשבת וחגיגתוֹ ביוֹם טוֹב,
שזוֹ מִצות היוֹם היא.
וּכשֵם שאין מקדישין,
כך אין מקדשין מי חטאת.
15
המגביה תרוּמה וּמעשרוֹת בשבת אוֹ ביוֹם טוֹב:
בשוֹגֵג יֹאכל מִמה שתִקֵן; במֵזיד לֹא יֹאכל עד מוֹצאי שבת; וּבין כך וּבין כך תִקֵן את הפֵרוֹת.
וכֵן המקדיש אוֹ המעריך אוֹ המחרים בשבת,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד מה שעשה עשוּי,
ואין צריך לוֹמר ביוֹם טוֹב.
וכֵן המקנה לחבֵרוֹ בשבת קנה.
:מעשרין את הדמאי בין השמשוֹת,
אבל לֹא את הוּדאי.
16
מי שקרא שֵם לִתרוּמת מעשֵר של דמאי אוֹ למעשר עני של ודאי לֹא יטלֵם בשבת,
ואף על פי שיִחֵד להן מקוֹם מִקֹדם השבת והריהן ידוּעין וּמוּנחין בצד הפֵרוֹת.
ואִם היה כֹהֵן אוֹ עני למוּדים לאכֹל אצלוֹ יבֹאוּ ויֹאכלוּ,
וּבִלבד שיוֹדיע לכֹהֵן ש'זוֹ שאני מאכילך תרוּמת מעשֵר',
ויוֹדיע לעני ש'זה שאני מאכילך מעשר עני'.
17
אסוּר להפיס ולִשחֹק בקוּביא בשבת,
מִפני שהוּא כמקח וּמִמכר.
וּמֵפיס אדם עִם בניו וּבני ביתוֹ על מנה גדוֹלה כנגד מנה קטנה,
מִפני שאין מקפידין.
18
אסוּר לחשֵב חשבוֹנוֹת שהוּא צריך להן בשבת,
בין שעבר בין שעתיד לִהיוֹת,
גזֵרה שמא יכתֹב.
לפיכך, חשבוֹנוֹת שאין בהן צֹרך מוּתר לחשבן.
כיצד? 'כמה סאה תבוּאה היה לנוּ בשנה פלוֹנית',
'כמה דינרין הוֹציא בחתנוּת בנוֹ',
וכיוֹצֵא באֵלוּ,
שהֵן בִכלל שיחה בטֵלה שאין בהן צֹרך כלל המחשֵב אוֹתן בשבת כִמחשֵב אוֹתן בחֹל.
19
אסוּר לִקרוֹת בשִטרי הדיוֹטוֹת בשבת,
שלֹא יהיה כחֹל ויבֹא לִמחֹק.
מוֹנה אדם את אוֹרחיו ואת פרפרוֹתיו מִפיו,
אבל לֹא מִן הכתב,
כדי שלֹא יקרא בשִטרי הדיוֹטוֹת.
לפיכך, אִם היוּ השֵמוֹת חקוּקין על הטבלה אוֹ על הכֹתל מוּתר לִקרוֹתן,
מִפני שאינוֹ מִתחלֵף בִשטר.
ואסוּר לִקרוֹת בִכתב המהלֵך תחת הצוּרה ותחת הדיוֹקני בשבת.
אף לִקרוֹת בכתוּבים בשבת בִשעת בית המִדרש אסוּר,
גזֵרה מִשוּם בִטוּל בית המִדרש,
שלֹא יהיה כל אחד יוֹשֵב בביתוֹ וקוֹרֵא,
וימנע מִבית המִדרש.
20
נפלה דלֵקה בחצֵר בשבת אינוֹ מציל כל מה שיֵש בחצֵר לחצֵר אחרת שבאוֹתוֹ המבוֹי,
אף על פי שעֵרבוּ,
גזֵרה שמא יכבה הדלֵקה כדי שיציל,
מִפני שאדם בהוּל על ממוֹנוֹ.
לפיכך גזרוּ שלֹא יציל אלא מזוֹן שהוּא צריך לוֹ לאוֹתה שבת וכֵלים שצריך להִשתמֵש בהן בשבת וּבגדים שיכוֹל לִלבֹש,
שנִמצא מִתיאֵש מִן הכֹל ואינוֹ בא לידי כִבוּי.
ואִם לֹא עֵרבוּ אף מזוֹנוֹ וכֵליו אינוֹ מציל.
21
וּמה הוּא מציל לִמזוֹנוֹ? אִם נפלה דלֵקה בלילי שבת מצילין מזוֹן שלֹש סעוּדוֹת:
הראוּי לאדם לאדם,
והראוּי לבהֵמה לבהֵמה; נפלה בשחרית מצילין מזוֹן שתי סעוּדוֹת; במִנחה מצילין מזוֹן סעוּדה אחת.
22
במה דברים אמוּרים? במציל בכֵלים הרבֵה,
אוֹ שהיה ממלֵא כלי וּמוֹציאוֹ וּמערה וחוֹזֵר וּממלֵא אוֹתוֹ שניה,
הוּא שאין מציל אלא מה שהוּא צריך לוֹ.
אבל אִם הוֹציא כלי אחד הוֹצאה אחת,
אף על פי שיֵש בוֹ כמה סעוּדוֹת מוּתר.
23
כיצד? מציל סל מלֵא כִכרוֹת אף על פי שיֵש בוֹ כמה סעוּדוֹת,
ועִגוּל של דבֵלה,
וחבית של יין.
וכֵן אִם פרש טליתוֹ וקִבֵץ בה כל שיכוֹל להוֹציאוֹ והוֹציאה מלֵאה בבת אחת מוּתר.
24
אמר לאחֵרים:
'בֹאוּ והצילוּ לכם' כל אחד ואחד מציל מזוֹן שהוּא צריך לוֹ אוֹ כלי אחד שמחזיק אפִלוּ דבר גדוֹל,
והרי הוּא של מציל.
אִם לֹא רצה המציל לקחתוֹ וּנתנוֹ לִבעליו מוּתר לוֹ לִטוֹל מִמנוּ אחר השבת שכר עמלוֹ,
ואין זה שכר שבת,
שהרי אין שם מלאכה ולֹא אִסוּר,
שלֹא הוֹציאוֹ אלא במקוֹם מעֹרב.
25
הִציל פת נקיה אינוֹ חוֹזֵר וּמציל פת שאינה נקיה,
אבל אִם הִציל פת שאינה נקיה בתחִלה חוֹזֵר וּמציל פת נקיה.
וּמציל ביוֹם הכִפוּרים מה שהוּא צריך לשבת אִם היה יוֹם הכִפוּרים בערב שבת; אבל אינוֹ מציל בשבת ליוֹם הכִפוּרים,
ואין צריך לוֹמר ליוֹם טוֹב,
ולֹא מִשבת זוֹ לשבת הבאה.
:וּמה הוּא מציל לִלבוּשוֹ? לוֹבֵש כל שהוּא יכוֹל לִלבֹש ועוֹטֵף כל שהוּא יכוֹל לעטֹף וּמוֹציא,
ואוֹמֵר לאחֵרים:
'בֹאוּ והצילוּ לכם',
כל אחד ואחד לוֹבֵש וּמִתעטֵף כיכלוֹ וּמוֹציא,
והרי הוּא שלוֹ כמוֹ המאכל,
שהרי מִן ההפקֵר זוֹכין.
26
מוּתר להציל כל כִתבי הקֹדש שיֵש בחצֵר לחצֵר אחרת שבאוֹתוֹ המבוֹי,
אף על פי שלֹא עֵרבוּ,
וּבִלבד שיִהיה למבוֹי שלֹש מחִצוֹת ולחי אחד.
והוּא שיִהיוּ כתוּבין אשוּרי וּבִלשוֹן הקֹדש,
אבל אִם היוּ כתוּבין בכל לשוֹן אוֹ בִכתב אחֵר אין מצילין אוֹתן ואפִלוּ היה שם עֵרוּב.
וּבחֹל אסוּר לִקרוֹת בהן,
אלא מניחן בִמקוֹם התֹרף והֵן מִתאבדין מֵאֵליהן.
27
היוּ כתוּבין בסם וּבסִקרא,
אף על פי שאינוֹ כתב של קימה,
הוֹאיל והֵן כתוּבין אשוּרי וּבִלשוֹן הקֹדש מצילין אוֹתן.
הגִליוֹן של ספרים שלמעלה ושלמטה,
ושבין פרשה וּפרשה ושבין דף לדף,
ושבִתחִלת הסֵפר ושבסוֹף הסֵפר אין מצילין אוֹתן.
הברכוֹת והקמיעין,
אף על פי שיֵש בהן אוֹתיוֹת של שֵם וּמֵעִנינוֹת הרבֵה של תוֹרה אין מצילין אוֹתן מִפני הדלֵקה.
28
סֵפר תוֹרה שיֵש בוֹ ללקֵט שמוֹנים וחמֵש אוֹתיוֹת מִתוֹך תֵבוֹת שלֵמוֹת,
ואפִלוּ בִכללן "יגר שהדוּתא" ,
וכֵן אִם היתה בוֹ פרשה שאין בה שמוֹנים וחמֵש אוֹתיוֹת ויֵש בה הזכרוֹת,
כגוֹן "ויהי בִנסֹע הארֹן" מצילין אוֹתוֹ מִפני הדלֵקה.
וּמצילין תיק הסֵפר עִם הסֵפר ותיק תפִלין עִם התפִלין,
אף על פי שיֵש בתוֹכן מעוֹת.