1
אסוּר להוֹציא משא על הבהֵמה בשבת,
שנאמר: "למען ינוּח שוֹרך וחמֹרך" אחד שוֹר וחמוֹר ואחד כל הבהֵמה וחיה ועוֹף.
ואִם הוֹציא על הבהֵמה אף על פי שהוּא מצוּוּה על שביתתה,
אינוֹ לוֹקה,
לפי שאִסוּרוֹ בא מִכלל עשֵה.
לפיכך, המחמֵר אחר בהמתוֹ בשבת והיה עליה משוֹי פטוּר.
2
והלֹא לאו מפֹרש בתוֹרה,
שנאמר: "לֹא תעשה כל מלאכה אתה וּבִנך וּבִתך עבדך ואמתך וּבהמתך" ? שלֹא יחרֹש בה,
וכיוֹצֵא בחרישה; ונִמצא לאו שנִתן לאזהרת מיתת בית דין,
ואין לוֹקין עליו.
3
אסוּר לישראֵל להשאיל אוֹ להשכיר בהֵמה גסה לגוֹי,
שלֹא יעשה בה מלאכה בשבת,
והרי הוּא מצוּוּה על שביתת בהמתוֹ.
ואסרוּ חכמים לִמכֹר בהֵמה גסה לגוֹי,
גזֵרה שמא ישאיל אוֹ ישכיר.
ואִם מכר קוֹנסין אוֹתוֹ עד עשרה בדמיה,
וּמחזירה. ואפִלוּ שבוּרה אין מוֹכרין.
וּמוּתר לוֹ לִמכֹר על ידי סרסוּר,
שהסרסוּר אינוֹ משאיל ואינוֹ משכיר.
4
וּמוּתר לִמכֹר להן סוּס,
שאין הסוּס אלא לִרכיבת אדם,
לֹא למשוֹי,
והחי נוֹשֵא את עצמוֹ.
וּכדרך שאסרוּ לִמכֹר לגוֹי,
כך אסרוּ לִמכֹר לישראֵל החשוּד לִמכֹר לגוֹי.
וּמוּתר לִמכֹר להם פרה לִשחיטה,
ושוֹחֵט אוֹתה לפניו.
ולֹא ימכֹר סתם אפִלוּ שוֹר של פטם,
שמא ישהה אוֹתוֹ ויעבֹד בוֹ.
5
מקוֹם שנהגוּ לִמכֹר להן בהֵמה דקה מוֹכרין,
מקוֹם שנהגוּ שלֹא לִמכֹר אין מוֹכרין.
וּבכל מקוֹם אין מוֹכרין להן חיה גסה כמוֹ שאין מוֹכרין להן בהֵמה גסה,
אלא על ידי סרסוּר.
6
מי שהחשיך בדרך ולֹא היה עִמוֹ נכרי שיִתֵן לוֹ כיסוֹ,
והיתה עִמוֹ בהֵמה מניח כיסוֹ עליה כשהיא מהלכת,
וּכשתִרצה לעמֹד נוֹטלוֹ מֵעליה,
כדי שלֹא תעמֹד והוּא עליה,
עד שלֹא תִהיה שם לֹא עקירה ולֹא הנחה.
ואסוּר לוֹ להנהיגה ואפִלוּ בקוֹל כל זמן שהכיס עליה,
כדי שלֹא יהיה מחמֵר בשבת.
וּגזֵרת חכמים היא שלֹא יניח כיסוֹ על גבי בהֵמה אלא אִם אין עִמוֹ נכרי.
7
היה עִמוֹ חֵרֵש שוֹטה וקטן מניח כיסוֹ על החמוֹר ואינוֹ נוֹתנוֹ לאחד מֵהם,
מִפני שהֵן אדם מיִשראֵל.
היה עִמוֹ חֵרֵש ושוֹטה ואין עִמוֹ בהֵמה נוֹתנוֹ לשוֹטה; שוֹטה וקטן נוֹתנוֹ לשוֹטה; חֵרֵש וקטן נוֹתנוֹ לאי זה מֵהן שיִרצה.
לֹא היתה עִמוֹ בהֵמה ולֹא נכרי ולֹא אחד מִכל אֵלוּ מהלֵך בוֹ פחוֹת פחוֹת מֵארבע אמוֹת.
ואפִלוּ מציאה שבאה לידוֹ מהלֵך בה פחוֹת פחוֹת מֵארבע אמוֹת.
אבל קֹדם שתבֹא לידוֹ:
אִם יכוֹל להחשיך עליה מחשיך; ואִם לאו מוֹליכה פחוֹת פחוֹת מֵארבע אמוֹת.
8
מוּתר לִמשֹך את הבהֵמה במתג ורסן שלה לִרשוּת הרבים; והוּא שתִהיה ראוּיה לאוֹתוֹ הרסן,
כגוֹן שיר לסוּס ואפסר לגמל וחֹטם לנקה וסוּגר לכלב.
אבל אִם הוֹציא בהֵמה במתג שאין מִשתמרת בוֹ,
כגוֹן שקשר חבל בפי הסוּס,
אוֹ במתג שאינה צריכה לוֹ אלא מִשתמרת בפחוֹת מִמנוּ,
כגוֹן שהוֹציא חמוֹר בשיר של סוּס אוֹ חתוּל בסוּגר הרי זה משוֹי,
שכל שמירה מעוּלה אוֹ שמירה פחוּתה משוֹי הוּא לה.
9
לֹא יקשֹר גמלים זה בזה וימשֹך.
אפִלוּ היוּ קשוּרין מֵערב שבת אינן נִמשכין בשבת.
אבל מכניס הוּא חבלים לתוֹך ידוֹ,
והוּא שלֹא יֵצֵא חבל מִתחת ידוֹ טפח.
וצריך שיִהיה החבל שמִפי הבהֵמה עד ידוֹ גבֹה מִן הארץ טפח אוֹ יתֵר.
וּמִפני מה לֹא ימשֹך הגמלים הקשוּרים זה בזה? מִפני שהוּא נִראה כמי שמוֹליכן בשוּק שמוֹכרין בוֹ הבהֵמוֹת אוֹ שמשחקין בהן שם.
וּמִפני זה לֹא תֵצֵא בהֵמה בזוּג שבצוּארה,
ואפִלוּ היה פקוּק שאין לוֹ קוֹל.
10
לֹא תֵצֵא בהֵמה בזוּג שבִכסוּתה,
ולֹא בחוֹתם שבצוּארה,
ולֹא בחוֹתם שבִכסוּתה,
ולֹא ברצוּעה שברגלה,
ולֹא בסוּלם שבצוּארה.
ואין חמוֹר יוֹצֵא במרדעת,
אלא אִם כֵן היתה קשוּרה לוֹ מֵערב שבת.
ולֹא יֵצֵא הגמל במטוּטלת התלוּיה לוֹ בדבשתוֹ אוֹ בִזנבוֹ,
אלא אִם כֵן היתה קשוּרה בִזנבוֹ וחוֹטרתוֹ.
ולֹא יֵצֵא הגמל עקוּד יד ולֹא עקוּד רגל.
וכֵן שאר כל הבהֵמה.
11
אין התרנגֹלין יוֹצאין בחוּטין ולֹא ברצוּעוֹת שברגליהן,
ואין הכבשים יוֹצאין בעגלה שתחת האליה,
ואין הכבשוֹת יוֹצאוֹת בעֵצים שמניחין להן בחטמן כדי שיִתעטשוּ ויפלוּ התוֹלעים שבמוֹחן,
ואין העֵגל יוֹצֵא בעֹל קטן שמניחין לוֹ על צוּארוֹ כדי שיִכנע ויהיה נוֹח לחרישה,
ולֹא תֵצֵא בהֵמה בסבכה שמניחין לה בפיה כדי שלֹא תִשֹך אוֹ לֹא תֹאכל,
ולֹא תֵצֵא הפרה בעוֹר הקִפוֹד שמניחין לה על דדיה כדי שלֹא יינק מִמנה השרץ כשהיא ישֵנה,
ולֹא תֵצֵא ברצוּעה שבין קרניה,
בין לנוֹי בין לשמֵר.
עֵז שחקק לה בקרניה יוֹצאה באפסר הקשוּר בחקק בשבת; ואִם תחבוֹ בִזקנה אסוּר,
שמא תנתחנוּ ויביאנוּ בידוֹ בִרשוּת הרבים.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
12
הזכרים יוֹצאים בעוֹר הקשוּר להן על זכרוּתן כדי שלֹא יעלוּ על הנקֵבוֹת,
וּבעוֹר הקשוּר להן על לִביהן כדי שלֹא יפלוּ עליהן זאֵבים,
וּבמטלניוֹת המרוּקמוֹת שמיפין אוֹתן בהן.
והרחֵלים יוֹצאוֹת ואליה שלהן קשוּרה למעלה על גבן כדי שיעלוּ עליהן זכרים,
אוֹ קשוּרה למטה כדי שלֹא יעלוּ עליהן הזכרים,
ויוֹצאוֹת מלוּפפוֹת במטלניוֹת כדי שיִהיה הצמר שלהן נקי.
והעִזים יוֹצאוֹת ודדיהן קשוּרוֹת כדי שייבש מֵהן החלב; אבל אִם קשרן כדי שלֹא יֵצֵא החלב עד שיחלֹב אוֹתוֹ לערב הרי אֵלוּ לֹא יֵצאוּ.
13
אין חמוֹר יוֹצֵא באוּכף אף על פי שקשוּר לוֹ מֵערב שבת,
ולֹא יֵצֵא הסוּס בִזנב שוּעל,
ולֹא בִזהוֹרית שבין עיניו,
ולֹא תֵצֵא בהֵמה בקלסטר שבפיה,
ולֹא בסנדל שברגליה,
ולֹא בקמיע שאינוֹ מוּמחה לבהֵמה.
אבל יוֹצאה היא באגד שעל גבי המכה,
וּבכבשוּשין שעל גבי השבר,
וּבשִליה המדוּלדלת בה.
וּפוֹקֵק לה זוּג שבצוּארה וּמטילת בוֹ בחצֵר,
ונוֹתֵן מרדעת על החמוֹר בשבת וּמטיֵל בחצֵר.
אבל אין תוֹלין לה קלסטר בפיה בשבת.
14
כשֵם שאדם מצוּוּה על שביתת בהמתוֹ בשבת,
כך הוּא מצוּוּה על שביתת עבדוֹ ואמתוֹ.
ואף על פי שהֵן בני דעת וּלדעת עצמן עוֹשין מִצוה עליו לשמרן וּלמנען מֵעשית מלאכה בשבת,
שנאמר: "למען ינוּח שוֹרך וחמֹרך וינפֵש בן אמתך והגֵר" .
:עבד ואמה שאנוּ מצוּוּין על שביתתן הֵם עבדים שמלוּ וטבלוּ לשֵם עבדוּת וקִבלוּ מִצווֹת שהעבדים חיבין בהן.
אבל עבדים שלֹא מלוּ ולֹא טבלוּ,
אלא קִבלוּ שבע מִצווֹת שנִצטוּוּ בני נֹח בִלבד הרי הֵן כגֵר תוֹשב,
וּמוּתרין לעשוֹת מלאכה בשבת לעצמן בפרהסיא כישראֵל בחֹל.
ואין מקבלין גֵר תוֹשב אלא בִזמן שהיוֹבֵל נוֹהֵג.
:הוֹאיל וגֵר תוֹשב עוֹשה מלאכה לעצמוֹ בשבת,
וגֵר צדק הרי הוּא כישראֵל לכל דבר,
במי נאמר:
"וינפֵש בן אמתך והגֵר" ? זה גֵר תוֹשב שהוּא לקיטוֹ וּשכירוֹ של ישראֵל כמוֹ בן אמתוֹ,
שלֹא יעשה מלאכה לישראֵל רבוֹ בשבת,
אבל לעצמוֹ עוֹשה,
ואפִלוּ היה זה הגֵר עבדוֹ הרי זה עוֹשה לעצמוֹ.