1
כל כלי המִלחמה אין יוֹצאין בהן בשבת.
ואִם יצא:
אִם היוּ כֵלים שהֵן דרך מלבוּש,
כגוֹן שִריוֹן וקוֹבע וּמגפים שעל הרגלים הרי זה פטוּר; ואִם יצא בכֵלים שאינן דרך מלבוּש,
כגוֹן רֹמח וסיף וקשת ואלה וּתריס הרי זה חיב.
2
אין יוֹצאין בסנדל מסוּמר שסִמרוֹ לחזקוֹ,
ואפִלוּ ביוֹם טוֹב גזרוּ שלֹא יֵצֵא בוֹ.
וּמוּתר לצֵאת באבנֵט שיֵש עליו חתיכוֹת קבוּעוֹת של כסף ושל זהב כמוֹ שהמלכים עוֹשין,
מִפני שהוּא תכשיט,
וכל שהוּא תכשיט מוּתר; והוּא שלֹא יהיה רפוּי,
שמא יפֹל בִרשוּת הרבים ויבֹא להביאוֹ.
3
טבעת שיֵש עליה חוֹתם מִתכשיטי האיש,
ואינה מִתכשיטי אִשה; ושאין עליה חוֹתם מִתכשיטי אִשה,
ואינה מִתכשיטי האיש.
לפיכך, אִשה שיצאת בטבעת שיֵש עליה חוֹתם ואיש שיצא בטבעת שאין עליה חוֹתם חיבין.
וּמִפני מה הֵן חיבין,
והרי הוֹציאוּ אוֹתן שלֹא כדרך המוֹציאין,
שאין דרך האיש להוֹציא באצבעוֹ אלא טבעת הראוּיה לוֹ,
וכֵן האִשה אין דרכה להוֹציא באצבעה אלא טבעת הראוּיה לה? מִפני שפעמים נוֹתֵן האיש טבעתוֹ לאִשתוֹ להצניעה בבית,
וּמנחת אוֹתה באצבעה בעֵת הוֹלכה,
וכֵן האִשה נוֹתנת טבעתה לבעלה לתקנה אֵצל האוּמן,
וּמניח אוֹתה באצבעוֹ עד חנוּת האוּמן,
ונִמצאוּ שהוֹציאוּ אוֹתן כדרך שדרכן להוֹציאן,
וּלפיכך חיבין.
4
לֹא תֵצֵא אִשה בטבעת שאין עליה חוֹתם,
אף על פי שהוּא מִתכשיטיה,
גזֵרה שמא תוֹציאה בִרשוּת הרבים להראוֹת לחברוֹתיה כדרך שהנשים עוֹשוֹת תמיד; ואִם יצאת בה פטוּרה.
אבל האיש מוּתר לצֵאת בטבעת שיֵש עליה חוֹתם,
מִפני שהוּא תכשיט ואין דרכוֹ להראוֹת.
ונהגוּ כל העם שלֹא יֵצאוּ בטבעת כלל.
5
אִשה שיצאת במחט נקוּבה חיבת; והאיש פטוּר.
ואיש שיצא במחט שאינה נקוּבה חיב; והאִשה פטוּרה,
מִפני שהיא מִתכשיטיה,
ואינה אסוּרה אלא גזֵרה שמא תראה לחברוֹתיה.
זה הכלל:
כל היוֹצֵא בדבר שאינוֹ מִתכשיטוֹ ואינוֹ דרך מלבוּש,
והוֹציאוֹ כדרך שמוֹציאין אוֹתוֹ דבר חיב; וכל היוֹצֵא בדבר שהוּא מִתכשיטוֹ,
והיה רפוּי ואפשר שיִפֹל בִמהֵרה ויבֹא להביאוֹ בִרשוּת הרבים,
וכֵן אִשה שיצאת בתכשיטין שדרכה לִשלֹף אוֹתן וּלהראוֹתן הרי אֵלוּ פטוּרין; וכל דבר שהוּא תכשיט ואינוֹ נוֹפֵל ואין דרכה להראוֹתוֹ הרי זה מוּתר לצֵאת בוֹ.
לפיכך, אצעדה שמניחין בזרוֹע אוֹ בשוֹק יוֹצאין בה בשבת,
והוּא שתִהיה דבוּקה לבשר ולֹא תִשמֵט.
וכֵן כל כיוֹצֵא בה.
6
לֹא תֵצֵא אִשה בחוּטי צמר אוֹ בחוּטי פִשתן אוֹ בִרצוּעוֹת הקשוּרין לה על רֹאשה,
שמא תחלֹץ אוֹתם בִשעת טבילה ותעבירֵם בִרשוּת הרבים; ולֹא בציץ שמנחת בין עיניה,
ולֹא בִלחיים של זהב שיוֹרדין מִן הציץ על לחייה בִזמן שאינן תפוּרין זה בזה,
ולֹא בעטרה של זהב שמנחת ברֹאשה,
ולֹא בִכבלים שיוֹצאין בהן הבנוֹת ברגליהן כדי שלֹא יפסעוּ פסיעה גסה כל אֵלוּ אסוּרין לצֵאת בהן,
שמא יפֹלוּ וּתביאֵם בידה.
7
לֹא תֵצֵא אִשה בקטלה שבצוּארה,
ולֹא בנִזמי האף,
ולֹא בִצלוֹחית של פליטוֹן הקבוּעה על זרוֹעה,
ולֹא בכיס הקטן העגֹל שמניחין בוֹ שמן הטוֹב והוּא הנִקרא כוֹכלת,
ולֹא בפֵאה של שֵער שמנחת על רֹאשה כדי שתֵראה בעלת שֵער הרבֵה,
ולֹא בכבוּל של צמר שמקפת אוֹתוֹ סביב לפניה,
ולֹא בשֵן שמנחת בפיה בִמקוֹם שֵן שנפל,
ולֹא בשֵן של זהב שמנחת על שֵן שחֹר אוֹ אדֹם שיֵש בשִניה; אבל שֵן של כסף מוּתר,
מִפני שאינוֹ נִכר.
כל אֵלוּ אסוּרין לצֵאת בהן,
שמא תחלֹץ ותראה לחברוֹתיה.
8
כל שאסרוּ חכמים לצֵאת בוֹ לִרשוּת הרבים,
אסוּר לצֵאת בוֹ אפִלוּ בחצֵר שאינה מעֹרבת,
חוּץ מִכבוּל וּפֵאה של שֵער,
שמוּתר לצֵאת בהן לחצֵר,
כדי שלֹא תִתגנה על בעלה.
והיוֹצֵאת בִצלוֹחית של פליטוֹן שאין בה בֹשם כלל חיבת.
9
יוֹצאה אִשה בחוּטי שֵער הקשוּרין לה על רֹאשה; מִפני שהמים באים בהן ואינן חוֹצצין,
אינה חוֹלצתן אִם אֵרעה לה טבילה עד שנִגזֹר שמא תביאֵם בִרשוּת הרבים,
בין שהיוּ החוּטין שלה בין של חברתה בין של בהֵמה.
ולֹא תֵצֵא זקֵנה בשל ילדה,
ששבח הֵן לה,
ושמא תחלֹץ ותראֵם לחברוֹתיה; אבל ילדה יוֹצאה בחוּטי זקֵנה.
וכל שהוּא אריג יוֹצאה בוֹ על רֹאשה.
10
יוֹצאה אִשה בחוּטין שבצוּארה; מִפני שאינה חוֹנקת עצמה בהן אינן חוֹצצין.
ואִם היוּ צבוּעין אסוּרין,
שמא תראה אוֹתן לחברוֹתיה.
ויוֹצאה אִשה בִכליל של זהב ברֹאשה,
שאין יוֹצאה בוֹ אלא אִשה חשוּבה שאין דרכה לחלֹץ וּלהראוֹת.
ויוֹצאה בציץ וּבִלחיים של זהב בִזמן שהֵן תפוּרין בסבכה שעל רֹאשה כדי שלֹא יפֹלוּ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
11
יוֹצאה אִשה במוֹך שבאזנה,
והוּא שיִהיה קשוּר באזנה; וּבמוֹך שבסנדלה,
והוּא שיִהיה קשוּר בסנדלה; וּבמוֹך שהִתקינה לנִדתה,
ואף על פי שאינוֹ קשוּר,
ואפִלוּ עשתה לוֹ בית יד,
שאִם נפל אינה מביאה אוֹתוֹ מִפני מאיסוּתוֹ.
12
ויוֹצאה בפִלפֵל וּבגרגֵר מלח וּבכל דבר שתִתֵן לתוֹך פיה מִפני ריח הפה,
ולֹא תִתֵן לכתחִלה בשבת.
ויוֹצאוֹת הנשים בקיסמין שבאזניהם וּברעלוֹת שבצוּארן אוֹ שבִכסוּתן וּברדיד הפרוּף.
וּפוֹרפת כתחִלה בשבת על האבן ועל האגוֹז ויוֹצאה.
ולֹא תערים ותִפרֹף על האגוֹז כדי להוֹציאוֹ לִבנה הקטן,
וכֵן לֹא תִפרֹף על המטבֵע לכתחִלה,
מִפני שאסוּר לטלטלוֹ; ואִם פרפה יוֹצאה בוֹ.
13
יוֹצֵא אדם בקיסם שבשִניו ושבסנדלוֹ לִרשוּת הרבים,
ואִם נפל לֹא יחזיר.
וּבמוֹך וּבספוֹג שעל גבי המכה,
וּבִלבד שלֹא יכרֹך עליהן חוּט אוֹ משיחה,
שהרי החוּט והמשיחה חשוּבין אצלוֹ ואינן מוֹעילין למכה.
ויוֹצֵא בִקלִפת השוּם וּבִקלִפת הבצל שעל המכה,
וּבאגד שעל גבי המכה,
וקוֹשרוֹ וּמתירוֹ בשבת,
וּבאִספלנית וּמלוּגמא וּרטיה שעל גבי המכה,
וּבסלע שעל גבי הצִנית,
וּבביצת החרגוֹל,
וּבשֵן השוּעל,
וּבמסמֵר הצלוּב,
וּבכל דבר שתוֹלין אוֹתוֹ מִשוּם רפוּאה,
והוּא שיֹאמרוּ הרוֹפאים שהוּא מוֹעיל.
14
יוֹצאה אִשה באבן תקוּמה,
וּבמִשקל אבן תקוּמה שנִתכוֵּן וּשקלוֹ לִרפוּאה.
ולֹא אִשה עוּברה בִלבד,
אלא שאר הנשים,
שמא תִתעבֵר ותפיל.
ויוֹצאין בקמיע מוּמחה.
ואי זה הוּא קמיע מוּמחה? זה שרִפֵא שלֹשה בני אדם אוֹ שעשהוּ אדם שרִפֵא שלֹשה בני אדם בִקמיעין אחֵרים.
ואִם יצא בקמיע שאינוֹ מוּמחה פטוּר,
מִפני שהוֹציאוֹ דרך מלבוּש.
וכֵן היוֹצֵא בִתפִלין פטוּר.
15
מי שיֵש ברגלוֹ מכה יוֹצֵא בסנדל יחידי ברגלוֹ הבריאה.
ואִם אין ברגלוֹ מכה לֹא יֵצֵא ביחיד.
ולֹא יֵצֵא קטן במִנעל גדוֹל,
אבל יוֹצֵא הוּא בחלוּק גדוֹל.
ולֹא תֵצֵא אִשה במִנעל רפוּי ולֹא במִנעל חדש שלֹא יצאת בוֹ שעה אחת מִבעוֹד יוֹם.
ואין הקִטֵע יוֹצֵא בקב שלוֹ.
אנקטמין של עֵץ אין יוֹצאין בהן בשבת,
מִפני שאינן מִדרכי המלבוּש.
ואִם יצאוּ פטוּרין.
16
יוֹצאין בפִקריוֹן וּבציפה שבראשי בעלי חטטין.
אימתי? בִזמן שצבען וּכרכן,
אוֹ שיצא בהן שעה אחת מִבעוֹד יוֹם; אבל אִם לֹא עשה בהן מעשה ולֹא יצא בהן קֹדם השבת אסוּר לצֵאת בהן.
17
יוֹצאין בשק עבה וּבסגוֹס עבה וּביריעה וּבחמילה מִפני הגשמים,
אבל לֹא בתֵבה ולֹא בקוּפה ולֹא במחצלת מִפני הגשמים.
הכר והכסת:
אִם היוּ רכין ודקין כמוֹ הבגדים מוּתר להוֹציאן מוּנחין על רֹאשוֹ בשבת דרך מלבוּש; ואִם היוּ קשין הרי הֵן כמשוֹי,
ואסוּרין.
18
יוֹצאין בזוּגין הארוּגין בבגדים.
ויוֹצֵא העבד בחוֹתם של טיט שבצוּארוֹ,
אבל לֹא בחוֹתם של מתכת,
שמא יפֹל ויביאנוּ.
המִתעטֵף בטליתוֹ וקִפלה מִכאן וּמִכאן בידוֹ אוֹ על כתֵפוֹ:
אִם נִתכוֵּן לקבֵץ כנפיו כדי שלֹא יקרעוּ אוֹ שלֹא יתלכלכוּ אסוּר; ואִם קִבצן להִתנאוֹת בהן כמִנהג אנשי המקוֹם במלבוּשן מוּתר.
19
היוֹצֵא בטלית מקוּפלת וּמוּנחת על כתֵפוֹ חיב.
אבל יוֹצֵא הוּא בסוּדר שעל כתֵפוֹ,
ואף על פי שאין נימה קשוּרה לוֹ באצבעוֹ.
וכל סוּדר שאינוֹ חוֹפה רֹאשוֹ ורוּבוֹ אסוּר לצֵאת בוֹ.
היתה סבנית קצרה שאינה רחבה קוֹשֵר שני ראשיה למטה מִכתֵפים,
ונִמצֵאת כמוֹ אבנֵט,
וּמוּתר לצֵאת בה.
20
מוּתר להִתעטֵף בטלית שיֵש בִשפתה מלל,
אף על פי שהֵן חוּטין ארוּכין,
ואף על פי שאינן נוֹי לטלית,
מִפני שהֵן בטֵלין לגבי הטלית,
ואינוֹ מקפיד עליהן בין היוּ בין לֹא היוּ.
לפיכך, היוֹצֵא בטלית שאינה מצוּיצת כהִלכתה חיב,
מִפני שאוֹתן החוּטים חשוּבין הֵן אצלוֹ,
ודעתוֹ עליהן עד שישלים חסרוֹנן ויֵעשוּ ציצית.
אבל טלית המצוּיצת כהִלכתה מוּתר לצֵאת בה בין ביוֹם בין בלילה,
שאין הציצית הגמוּרה משוֹי,
אלא הרי היא מִנוֹאי הבגד וּמִטכסיסיו,
כמוֹ האִמרא וכיוֹצֵא בה.
ואִלוּ היוּ חוּטי הציצית שהיא מצוּיצת כהִלכתה משוֹי היה חיב היוֹצֵא בה אפִלוּ ביוֹם השבת,
שאין מִצות עשֵה שאין בה כרֵת דוֹחה שבת.
21
לֹא יֵצֵא החיט במחט התחוּבה לוֹ בבִגדוֹ,
ולֹא נגר בקיסם שבאזנוֹ,
ולֹא גרדי באירא שבאזנוֹ,
ולֹא סוֹרֵק במשיחה שבצוּארוֹ,
ולֹא שוּלחני בדינר שבאזנוֹ,
ולֹא צבע בדוּגמא שבאזנוֹ; ואִם יצא פטוּר,
אף על פי שיצא דרך אוּמנוּתוֹ,
מִפני שלֹא הוֹציא כדרך המוֹציאין.
22
הזב שיצא בכיס שלוֹ חיב,
מִפני שאין דרך כיס זה להוֹציאוֹ אלא כדרך הזֹאת,
ואף על פי שאינוֹ צריך לגוּף ההוֹצאה אלא כדי שלֹא יתלכלכוּ בגדיו,
שהמלאכה שאינה צריכה לגוּפה חיב עליה.
23
המוֹצֵא תפִלין בשבת בִרשוּת הרבים,
כיצד הוּא עוֹשה? לוֹבשן כדרכן:
מניח של רֹאש ברֹאשוֹ ושל יד בידוֹ,
ונִכנס וחוֹלצן בבית,
וחוֹזֵר ויוֹצֵא ולוֹבֵש זוּג שֵני וחוֹלצוֹ,
עד שיכניס את כוּלן.
ואִם היוּ הרבֵה ולֹא נִשאר מִן היוֹם כדי להכניסן דרך מלבוּש הרי זה מחשיך עליהן וּמכניסן במוֹצאי שבת.
ואִם היה בימי השמד,
שמִתירֵא לישֵב וּלשמרן עד הערב מִפני הגוֹים מכסן בִמקוֹמן,
וּמניחן והוֹלֵך.
24
היה מִתירֵא להחשיך עליהן מִפני הליסטים נוֹטֵל את כוּלם כאחת וּמוֹליכן פחוֹת פחוֹת מֵארבע אמוֹת,
אוֹ נוֹתנן לחבֵרוֹ בתוֹך ארבע אמוֹת,
וחבֵרוֹ לחבֵרוֹ,
עד שמגיען לחצֵר החיצוֹנה.
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ בהן רצוּעוֹתיהן והיוּ מקוּשרין קשר תפִלין,
שוּדאי תפִלין הֵן.
אבל אִם לֹא היוּ רצוּעוֹתיהן מקוּשרוֹת אינוֹ נִזקק להן.
25
המוֹצֵא סֵפר תוֹרה יוֹשֵב וּמשמרוֹ וּמחשיך עליו; וּבסכנה מניחוֹ והוֹלֵך לוֹ.
ואִם היוּ גשמים יוֹרדים מִתעטֵף בעוֹר,
וחוֹזֵר וּמכסה אוֹתוֹ ונִכנס בוֹ.
26
לֹא יֵצֵא החיט במחטוֹ בידוֹ ולֹא הלבלר בקוּלמוֹסוֹ ערב שבת סמוּך לחשֵכה,
שמא ישכח ויֵצֵא בוֹ בשבת.
וחיב אדם למשמֵש בבִגדוֹ ערב שבת עִם חשֵכה,
שמא יהיה שם דבר שכוּח ויֵצֵא בוֹ בשבת.
וּמוּתר לצֵאת בִתפִלין ערב שבת עִם חשֵכה; הוֹאיל וחיב אדם למשמֵש בִתפִליו בכל עֵת,
אינוֹ שוֹכחן.
שכח ויצא בהן לִרשוּת הרבים ונִזכר שיֵש לוֹ תפִלין ברֹאשוֹ מכסה את רֹאשוֹ עד שמגיע לביתוֹ אוֹ לבית המִדרש.