1
המוֹציא דבר מֵרשוּת היחיד לִרשוּת הרבים אוֹ מֵרשוּת הרבים לִרשוּת היחיד אינוֹ חיב עד שיוֹציא מִמנוּ שִעוּר שמוֹעיל כלוּם.
ואֵלוּ הֵן שִעוּרי ההוֹצאה:
המוֹציא אכלי אדם כגרוֹגרת,
וּמִצטרפין זה עִם זה; והוּא שיִהיה כגרוֹגרת מִן האֹכל עצמוֹ,
חוּץ מִן הקלִפין והגרעינין והעקצין והסוּבין והמוּרסן.
2
יין כדי רֹבע רביעית.
ואִם היה קרוּש בכזית.
חלֵב בהֵמה טהוֹרה כדי גמיעה.
וחלֵב טמֵאה כדי לִכחֹל עין אחת.
חלֵב אִשה ולֹבן ביצה כדי לִתֵן בִמשיפה.
שמן כדי לסוּך אצבע קטנה של רגל קטן בן יוֹמוֹ.
טל כדי לשוּף את הקִלוֹרית.
וקִלוֹר כדי לשוּף במים.
וּמים כדי לִרחֹץ פני מדוֹכה.
דבש כדי לִתֵן על רֹאש הכתית.
דם וּשאר כל המשקין וכל השוֹפכין כדי רביעית.
3
תבן תבוּאה כִמלֹא פי פרה.
תבן קִטניוֹת כִמלֹא פי גמל.
ואִם הוֹציא תבן קִטניוֹת כדי להאכילוֹ לפרה כִמלֹא פי פרה חיב,
שאכילה על ידי הדחק שמה אכילה.
עמיר כִמלֹא פי טלה.
עשבים כִמלֹא פי גדי.
עלי שוּם ועלי בצלים:
אִם היוּ לחים כגרוֹגרת,
מִפני שהֵן אכלי אדם; ויבֵשים כִמלֹא פי גדי.
ואין מִצטרפין זה עִם זה לחֹמר שבהן,
אבל מִצטרפין לקל שבהן.
כיצד? הוֹציא תבן תבוּאה וקִטנית:
אִם יֵש בִשניהם כִמלֹא פי פרה פטוּר; כִמלֹא פי גמל חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה לעִנין השבת.
4
המוֹציא עֵצים כדי לבשֵל כגרוֹגרת מִביצת התרנגֹלין,
טרוּפה בשמן וּנתוּנה באִלפס.
המוֹציא קנה כדי לעשוֹת קוּלמוֹס המגיע לראשי אצבעוֹתיו.
ואִם היה עבה אוֹ מרוּסס שִעוּרוֹ כעֵצים.
5
המוֹציא תבלין כדי לתבֵל ביצה,
וּמִצטרפין זה עִם זה.
פִלפלת כל שהוּא.
עִטרן כל שהוּא.
ריח טוֹב כל שהוּא.
ריח רע כל שהוּא.
מיני בשמים כל שהֵן.
ארגמן טוֹב כל שהוּא.
בתוּלת הוּרד אחת.
מיני מתכוֹת הקשים,
כגוֹן נחֹשת וּברזל כל שהֵן.
מֵעפר המִזבֵח וּמֵאבני המִזבֵח וּמִמקק ספרים וּמִמקק מִטפחוֹתיהן כל שהֵן,
מִפני שמצניעין אוֹתן לִגניזה.
גחלת כל שהוּא.
והמוֹציא שלהבת פטוּר.
6
המוֹציא זֵרעוֹני גִנה שאינן נאכלין לאדם שִעוּרן פחוּת מִכגרוֹגרת:
מִזרע קִשוּאים שנים,
וּמִזרע הדִלוּעים שנים,
מִזרע פוֹל המִצרי שנים.
המוֹציא סוּבין כדי לִתֵן על פי כוּר של צוֹרפי זהב.
המוֹציא מוּרסן:
אִם לאכילה שִעוּרוֹ כגרוֹגרת; ואִם לבהֵמה שִעוּרוֹ כִמלֹא פי גדי; ואִם לִצביעה כדי לִצבֹע בגד קטן.
לוּלבי זרדין והחרוּבין:
עד שלֹא ימתקוּ כגרוֹגרת; וּמִשיִמתקוּ כִמלֹא פי גדי.
אבל הלוּף והחרדל והתוּרמוֹסין וּשאר כל הנִכבשין,
בין מִשיִמתקוּ בין עד שלֹא ימתקוּ כגרוֹגרת.
7
המוֹציא גרעינין:
אִם לאכילה חמֵש; ואִם להסקה הרי הֵן כעֵצים; ואִם לחשבוֹן שתים; ואִם לִנטיעה שתים.
המוֹציא אֵזוֹב:
לאכלים כגרוֹגרת; לִבהֵמה כִמלֹא פי גדי; לעֵצים כשִעוּר העֵצים; להזיה כשִעוּר הזיה.
8
המוֹציא קלִפי אגוֹזין וּקלִפי רִמוֹנים,
אסטיס וּפוּאה וּשאר הצוֹבעין כדי לִצבֹע בהן בגד קטן כסבכה שמניחין הבנוֹת על ראשיהן.
וכֵן המוֹציא מי רגלים בן ארבעים יוֹם,
אוֹ נתר אלכסנדריה אוֹ בוֹרית קימוֹניא ואשלג וּשאר כל המנקין כדי לכבֵס בהן בגד קטן כִסבכה.
הוֹציא סממנין שרוּיין כדי לִצבֹע בהן דוּגמא לאוֹרֵג.
9
המוֹציא דיוֹ על הקוּלמוֹס שִעוּרוֹ כדי לִכתֹב מִמנוּ שתי אוֹתוֹת.
אבל אִם הוֹציא הדיוֹ בִפני עצמוֹ אוֹ בקסת צריך שיִהיה בוֹ יתֵר על זה,
כדי שיעלה מִמנוּ על הקוּלמוֹס כדי לִכתֹב שתי אוֹתוֹת.
היה בקסת כדי אוֹת אחת וּבקוּלמוֹס כדי אוֹת אחת,
אוֹ בדיוֹ לבדוֹ כדי אוֹת אחת וּבקוּלמוֹס כדי אוֹת אחת הרי זה ספֵק.
הוֹציא שתי אוֹתוֹת וּכתבן כשהוּא מהלֵך חיב; כתיבתן זוֹ היא הנחתן.
הוֹציא אוֹת אחת וּכתבה,
וחזר והוֹציא אוֹת שניה וּכתבה פטוּר,
שכבר חסרה האוֹת הרִאשוֹנה.
10
המוֹציא כֹחל,
בין לִרפוּאה בין לתכשיט כדי לִכחֹל עין אחת.
וּבמקוֹם שאין דרכן להִתקשֵט אלא בִכחילת שתי עינים,
והוֹציאוֹ להִתקשֵט עד שיוֹציא כדי לִכחֹל שתי עינים.
זפת וגפרית כדי לעשוֹת נקב.
שעוה כדי לִתֵן על פי נקב קטן.
דבק כדי לִתֵן ברֹאש השבשבת.
רבב כדי לִמשֹח תחת רקיק כסלע.
11
המוֹציא אדמה כדי לעשוֹת חוֹתם האִגרת.
טיט כדי לעשוֹת פי כוּר של צוֹרפי זהב.
זבל אוֹ חוֹל דק כדי לזבֵל כרֵשה.
חוֹל גס כדי לערֵב עִם מלֹא כף של סידין סיד.
חרסית כדי לעשוֹת פי כוּר של צוֹרפי זהב.
שֵער כדי לגבֵל טיט לעשוֹת פי כוּר של צוֹרפי זהב.
סיד כדי לסוּד אצבע קטנה שבבנוֹת.
עפר ואֵפר כדי לכסוֹת דם צִפוֹר קטנה.
צרוֹר אבן כדי לִזרֹק בבהֵמה ותרגיש,
והוּא מִשקל עשרה זוּזים.
חרש כדי לקבֵל בוֹ רביעית.
12
המוֹציא חבל כדי לעשוֹת אֹזן לקוּפה.
גמי כדי לעשוֹת תלוּי לנפה ולִכברה.
הוּצין כדי לעשוֹת אֹזן לִקפיפה מִצרית.
סיב כדי לִתֵן על פי משפֵך קטן של יין.
מוֹכין כדי לעשוֹת כדוּר כאגוֹז.
עצם כדי לעשוֹת תרוד.
זכוּכית כדי לִגרֹד בה רֹאש הכדכֵד,
עד שיִפצע שתי נימין כאחת.
13
המוֹציא שתי נימין מִזנב הסוּס וּמִזנב הפרה חיב.
הוֹציא אחת מִן הקשה שבחזיר חיב.
נִצרי דקל,
והֵן חוּטי העֵץ שתים.
חוֹרי דקל,
והֵן קלִפי החריוֹת אחת.
מִצמר גפן וּמִצמר כלך וצמר גמלים וארנבים וחיה שבים וּשאר כל הנִטוין כדי לִטווֹת חוּט אֹרך ארבעה טפחים.
המוֹציא מִן הבגד אוֹ מִן השק אוֹ מִן העוֹר כשִעוּרן לטוּמאה כך שִעוּרן להוֹצאה:
הבגד שלֹשה על שלֹשה; השק ארבעה על ארבעה; העוֹר חמִשה על חמִשה.
14
המוֹציא עוֹר שלֹא נִתעבֵד כלל,
אלא עדין הוּא רך שִעוּרוֹ כדי לצוּר מִשקֹלת קטנה שמִשקלה שקל.
היה מלוּח,
ועדין לֹא נעשה בקמח ולֹא בעפצא שִעוּרוֹ כדי לעשוֹת קמיע.
היה עשוּי בקמח,
ועדין לֹא נִתעבֵד בעפצא שִעוּרוֹ כדי לִכתֹב עליו את הגֵט.
נִגמר עִבוּדוֹ שִעוּרוֹ חמִשה על חמִשה.
15
המוֹציא קלף מעוּבד כדי לִכתֹב עליו פרשת 'שמע' עד "וּבִשעריך" .
דוּכסוּסטוֹס כדי לִכתֹב עליו מזוּזה.
ניר כדי לִכתֹב עליו שתי אוֹתיוֹת של קשר המוֹכסין,
שהֵן גדוֹלוֹת מֵאוֹתיוֹת שלנוּ.
המוֹציא קשר מוֹכסין חיב,
אף על פי שכבר הראהוּ למוֹכֵס ונִפטר בוֹ,
שהרי ראיה הוּא לעוֹלם.
המוֹציא שטר פרוּע וּניר מחוּק כדי לִכרֹך על פי צלוֹחית קטנה של פליטוֹן.
ואִם יֵש בלֹבן שלוֹ כדי לִכתֹב שתי אוֹתיוֹת של קשר מוֹכסין חיב.
16
המוֹציא בהֵמה חיה ועוֹף,
אף על פי שהֵן חיים חיב.
אבל אדם חי אינוֹ משוֹי.
ואִם היה כפוּת אוֹ חוֹלה המוֹציא אוֹתוֹ חיב.
והאִשה מדדה את בנה בִזמן שנוֹטֵל אחת וּמניח אחת.
17
המוֹציא תינוֹק חי וכיס תלוּי בצוּארוֹ חיב מִשוּם הכיס,
שאין הכיס טפֵלה לתינוֹק.
אבל אִם הוֹציא את הגדוֹל,
אף על פי שהוּא מלוּבש בכֵליו וטבעוֹתיו בידוֹ פטוּר,
שהכֹל טפֵלה לוֹ.
היוּ כֵליו מקוּפלין על כתֵפוֹ הנוֹשֵא אוֹתוֹ חיב.
18
המוֹציא חגב חי כל שהוּא; וּמֵת כגרוֹגרת.
צִפֹרת כרמים,
בין חיה בין מֵתה כל שהיא,
מִפני שמצניעין אוֹתה לִרפוּאה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בה.
המֵת והנבֵלה והשרץ כשִעוּר טוּמאתן כך שִעוּר הוֹצאתן:
מֵת וּנבֵלה בכזית,
ושרץ כעדשה.
19
היה שם כזית מצוּמצם,
והוֹציא מִמנוּ כחצי זית חיב,
שהרי הוֹעיל במעשיו,
שנִתמעֵט השִעוּר מִלטמֵא.
אבל אִם הוֹציא כחצי זית מִכזית וּמחצה פטוּר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה מִשאר הטוּמאוֹת.
20
במה דברים אמוּרים שאינוֹ חיב אלא על הוֹצאה כשִעוּר? בשהוֹציא סתם.
אבל אִם הוֹציא לזרע אוֹ לִרפוּאה אוֹ להראוֹת מִמנוּ דוּגמא וּלכל כיוֹצֵא בזה חיב בכל שהוּא.
21
המצניע דבר לִזריעה אוֹ לִרפוּאה אוֹ לדוּגמא,
ושכח למה הִצניעוֹ,
והוֹציאוֹ סתם חיב עליו בכל שהוּא,
שעל דעת מחשבה רִאשוֹנה הוֹציא.
וּשאר האדם אין חיבין עליו אלא בשִעוּרוֹ.
זרק זה שהוֹציא כבר לתוֹך האוֹצר,
אף על פי שמקוֹמוֹ נִכר כבר בטלה מחשבתוֹ הרִאשוֹנה.
לפיכך אִם חזר והִכניסוֹ אינוֹ חיב עד שיכניס כשִעוּר.
22
דבר שאין דרך בני אדם להצניעוֹ ואינוֹ ראוּי להצניע,
כגוֹן דם הנִדה:
אִם הִצניעוֹ אחד והוֹציאוֹ חיב; וּשאר האדם פטוּרין עליו,
שאין חיבין אלא על הוֹצאת דבר הכשֵר להצניע,
וּמצניעין כמוֹהוּ.
23
המוֹציא חצי שִעוּר פטוּר.
וכֵן כל העוֹשה מִמלאכה מִן המלאכוֹת חצי שִעוּר פטוּר.
הוֹציא חצי שִעוּר והִניחוֹ,
וחזר והוֹציא החֵצי האחֵר חיב.
ואִם קדם והִגביה החֵצי הרִאשוֹן קֹדם הנחת החֵצי השֵני נעשה כמוֹ שנִשרף,
וּפטוּר. הוֹציא חצי שִעוּר והִניחוֹ,
וחזר והוֹציא חֵצי אחֵר והעבירוֹ על הרִאשוֹן בתוֹך שלֹשה חיב,
שהמעביר, כמי שהִניח על גבי משהוּא.
אבל אִם זרקוֹ אינוֹ חיב עד שינוּח שם על גבי משהוּא.
24
הוֹציא חצי שִעוּר וחזר והוֹציא חצי שִעוּר בהעלֵם אחד:
לִרשוּת אחת חיב; לִשתי רשוּיוֹת:
אִם יֵש ביניהן רשוּת שחיבין עליה פטוּר; היתה ביניהן כרמלית הרי הֵן כִרשוּת אחת,
וחיב חטאת.
25
המוֹציא פחוֹת מִכשִעוּר,
וקֹדם שיניחוֹ נִתפח וחזר כשִעוּר,
וכֵן המוֹציא כשִעוּר,
וקֹדם שיניחוֹ צמק וחזר פחוֹת מִכשִעוּר פטוּר.
26
המוֹציא כגרוֹגרת לאכילה וצמקה קֹדם הנחה,
וחשב עליה לִזריעה אוֹ לִרפוּאה,
שאינוֹ צריך שִעוּר הרי זה חיב,
כמחשבתוֹ של עֵת הנחה.
הוֹציא פחוֹת מִכגרוֹגרת לִזריעה,
וקֹדם הנחה חזר וחשב לאכילה פטוּר.
ואִם תפחה קֹדם הנחה ונעשית כגרוֹגרת קֹדם שיִמלֵך עליה לאכילה חיב; שאפִלוּ לֹא חשב,
היה מִתחיֵב על מחשבת ההוֹצאה.
27
הוֹציא כגרוֹגרת לאכילה,
וצמקה וחזרה ותפחה קֹדם הנחה הרי זה ספֵק אִם נִדחה אוֹ לֹא נִדחה.
זרק כזית אכלין לבית טמֵא,
והִשלים כזית זה לאכלין שהיוּ שם ונעשה הכֹל כביצה הרי זה ספֵק אִם נִתחיֵב על כזית מִפני שהִשלים השִעוּר לעִנין טוּמאה אוֹ לֹא נִתחיֵב.
28
המוֹציא פחוֹת מִכשִעוּר,
אף על פי שהוֹציאוֹ בִכלי פטוּר,
שהכלי טפֵלה לוֹ,
ואין כוּנתוֹ להוֹצאת הכלי אלא להוֹצאת מה שבתוֹכוֹ,
והרי אין בוֹ כשִעוּר.
לפיכך, אִם הוֹציא אדם חי שאינוֹ כפוּת במִטה פטוּר אף על המִטה,
שהמִטה טפֵלה לוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
המוֹציא קוּפת הרוֹכלים,
אף על פי שיֵש בה מינין הרבֵה,
ואפִלוּ הוֹציאן בתוֹך כפוֹ אינוֹ חיב אלא אחת,
שֵם הוֹצאה אחד הוּא.