1
מבוֹי שיֵש לוֹ שלֹשה כתלים הוּא הנִקרא מבוֹי סתוּם.
וּמבוֹי שיֵש לוֹ שני כתלים בִלבד זה כנגד זה והעם נִכנסין ברוּח זוֹ ויוֹצאין בשכנגדה הוּא הנִקרא מבוֹי מפוּלש.
2
היאך מתירין מבוֹי הסתוּם? עוֹשה לוֹ ברוּח הרביעית לחי אחד אוֹ עוֹשה עליו קוֹרה,
ודיוֹ, ותֵחשֵב אוֹתה קוֹרה אוֹ אוֹתוֹ לחי כאִלוּ סתם רוּח רביעית,
ויֵעשה רשוּת היחיד ויהיה מוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ,
שדין תוֹרה בשלֹש מחִצוֹת בִלבד מוּתר לטלטֵל,
וּמִדִברי סוֹפרים היא הרוּח הרביעית,
וּלפיכך די לה בלחי אוֹ קוֹרה.
3
והיאך מתירין מבוֹי מפוּלש? עוֹשה לוֹ צוּרת פתח מִכאן ולחי אוֹ קוֹרה מִכאן.
וּמבוֹי עקֹם תוֹרתוֹ כמפוּלש.
4
מבוֹי שהוּא שוה מִתוֹכוֹ וּמִדרוֹן לִרשוּת הרבים,
אוֹ שוה לִרשוּת הרבים וּמִדרוֹן לתוֹכוֹ אינוֹ צריך לֹא לחי ולֹא קוֹרה,
שהרי הוּא מוּבדל מֵרשוּת הרבים.
5
מבוֹי שצִדוֹ אחד כלה לים וצִדוֹ אחד כלה לאשפה של רבים אינוֹ צריך כלוּם,
שאשפה של רבים אינה עשוּיה להִתפנוֹת,
ואין חוֹששין שמא יעלה הים שִרטוֹן.
6
מבוֹי מפוּלש שהיה כלה לאמצע רחבה של רבים:
אִם לֹא היה מכוּוּן כנגד פתח הרחבה הרי זה כסתוּם,
ואינוֹ צריך מִצד הרחבה כלוּם; אבל אִם היה כלה לִצדדי הרחבה אסוּר; ואִם היתה של יחיד אף לאמצעה אסוּר,
פעמים בוֹנה מִצד אחד ונִמצא כלה לצִדה של רחבה.
7
אין המבוֹי נִתר בלחי אוֹ קוֹרה עד שיִהיוּ בתים וחצֵרוֹת פתוּחוֹת לתוֹכוֹ,
ויהיה ארכוֹ מֵארבע אמוֹת ומעלה,
ויהיה ארכוֹ יתֵר על רחבוֹ.
אבל מבוֹי שארכוֹ כרחבוֹ הרי הוּא כחצֵר,
ואינוֹ נִתר אלא בִשני לחיים מִשני רוּחוֹתיו,
כל לחי במה שהוּא,
אוֹ בפס רֹחב ארבעה מֵרוּח אחת.
8
חצֵר שארכה יתֵר על רחבה הרי היא כמבוֹי,
ונִתרת בלחי אוֹ קוֹרה.
וּמבוֹי שאין בתים וחצֵרוֹת פתוּחוֹת לתוֹכוֹ,
כגוֹן שלֹא היה בוֹ אלא בית אחד אוֹ חצֵר אחת,
וכֵן מבוֹי שאין בארכוֹ ארבע אמוֹת אינוֹ נִתר אלא בִשני לחיים אוֹ בפס ארבעה.
9
מבוֹי שאין ברחבוֹ שלֹשה טפחים אינוֹ צריך לֹא לחי ולֹא קוֹרה,
וּמוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ,
שכל פחוֹת מִשלֹשה הרי הוּא כלבוּד.
מבוֹי שהִכשירוֹ בקוֹרה,
אף על פי שמוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ כִרשוּת היחיד הזוֹרֵק מִתוֹכוֹ לִרשוּת הרבים אוֹ מֵרשוּת הרבים לתוֹכוֹ,
פטוּר, שהקוֹרה מִשוּם הכֵר היא עשוּיה.
אבל אִם הִכשירוֹ בלחי הזוֹרֵק מִתוֹכוֹ לִרשוּת הרבים אוֹ מֵרשוּת הרבים לתוֹכוֹ,
חיב, שהלחי הרי הוּא כִמחִצה ברוּח רביעית.
10
שני כתלים בִרשוּת הרבים והעם עוֹברין ביניהן כיצד מכשיר ביניהן? עוֹשה דלתוֹת מִכאן וּדלתוֹת מִכאן ואחר כך יֵעשה ביניהן רשוּת היחיד.
ואינוֹ צריך לִנעֹל הדלתוֹת,
אבל צריך שיִהיוּ ראוּיוֹת להִנעֵל.
היוּ מוּשקעוֹת בעפר מפנה אוֹתוֹ וּמתקנן להִנעֵל.
אבל צוּרת פתח אוֹ לחי וקוֹרה אינן מוֹעילין בהכשֵר רשוּת הרבים.
11
מוּתר לטלטֵל במבוֹי תחת הקוֹרה אוֹ בין הלחיים.
במה דברים אמוּרים? בשהיה סמוּך לִרשוּת הרבים.
אבל אִם היה סמוּך לכרמלית אסוּר לטלטֵל תחת הקוֹרה אוֹ בין הלחיים,
עד שיעשה לחי אחֵר להתיר תוֹך הפתח,
שהרי מצא מין את מינוֹ ונֵעוֹר.
12
בכֹל עוֹשין לחיים,
אפִלוּ בדבר שיֵש בוֹ רוּח חיים,
ואפִלוּ באִסוּרי הניה.
עבוֹדה זרה עצמה אוֹ אשֵרה שעשה אוֹתה לחי כשֵר,
שהלחי עביוֹ כל שהוּא; גֹבה הלחי אין פחוֹת מֵעשרה טפחים,
רחבוֹ ועביוֹ כל שהוּא.
13
בכֹל עוֹשין קוֹרה,
אבל לֹא באשֵרה,
לפי שיֵש לרֹחב הקוֹרה שִעוּר,
וכל השִעוּרין אסוּרין מִן האשֵרה.
וכמה רֹחב הקוֹרה? אין פחוֹת מִטפח,
ועביה כל שהוּא,
והוּא שתִהיה בריאה לקבֵל אריח,
שהוּא חצי לבֵנה של שלֹשה טפחים על שלֹשה טפחים.
וּמעמידי קוֹרה צריכין שיִהיוּ בריאים כדי לקבֵל קוֹרה וחצי לבֵנה.
14
כמה יהיה פתח המבוֹי ויהיה די להכשירוֹ בלחי אוֹ קוֹרה? גבהוֹ אין פחוֹת מֵעשרה טפחים ולֹא יתֵר על עשרים אמה,
ורחבוֹ עד עשר אמוֹת.
במה דברים אמוּרים? שלֹא היה לוֹ צוּרת פתח.
אבל אִם היה לוֹ צוּרת פתח,
אפִלוּ היה גבֹה מֵאה אמה אוֹ פחוֹת מֵעשרה אוֹ רחב מֵאה אמה הרי זה מוּתר.
15
וכֵן אִם היה בקוֹרה של מבוֹי כיוּר וציוּר עד שיִהיוּ הכֹל מִסתכלין בה,
אף על פי שהיא למעלה מֵעשרים אמה כשֵרה,
שהקוֹרה מִשוּם הכֵר עשוּיה,
ואִם היתה למעלה מֵעשרים אינה נִכרת,
ואִם יֵש בה ציוּר וכיוּר מִסתכלין בה,
ונִמצא שם הכֵר.
16
מבוֹי שהיה גבהוֹ מִן הארץ עד קרקעית קוֹרה עשרים אמה,
ועֹבי הקוֹרה למעלה מֵעשרים כשֵר.
היה גבהוֹ יתֵר מֵעשרים וּבא למעטוֹ בקוֹרה שמניח אוֹתה למטה צריך לִהיוֹת ברחבה טפח.
היה גבהוֹ פחוֹת מֵעשרה חוֹקֵק בוֹ משך ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת,
וּמעמיק כדי להשלימוֹ לעשרה.
17
נִפרץ בוֹ פִרצה מִצִדוֹ כלפי רֹאשוֹ:
אִם נִשאר עוֹמֵד ברֹאשוֹ פס רחב ארבעה טפחים מוּתר,
והוּא שלֹא תִהיה הפִרצה יתֵר על עשר; ואִם לֹא נִשאר פס ארבעה אסוּר,
אלא אִם כֵן היתה הפִרצה פחוּתה מִשלֹשה,
שכל פחוֹת מִשלֹשה כלבוּד הוּא.
18
נִפרץ המבוֹי בִמלֹאוֹ לחצֵר,
ונִפרצה חצֵר כנגדוֹ לִרשוּת הרבים הרי זה אסוּר,
מִפני שהוּא מבוֹי מפוּלש; והחצֵר מוּתרת,
שהחצֵר שרבים בוֹקעים בה ונִכנסין בזוֹ ויוֹצאין בזוֹ הרי היא רשוּת היחיד גמוּרה.
19
מבוֹי שהיוּ לוֹ שבילים מִצד זה וּשבילים מִצד האחֵר,
שנִמצאוּ מפוּלשין לִרשוּת הרבים,
אף על פי שאינן מכוּוּנין זה כנגד זה הרי כל אחד מֵהם מבוֹי מפוּלש.
וכיצד מכשירן? עוֹשה צוּרת פתח לכל אחד ואחד מִן השבילים שבצד האחד,
וכֵן לפתח הגדוֹל,
ועוֹשה לכל השבילים שבצד השֵני לחי אוֹ קוֹרה.
20
מבוֹי שצִדוֹ אחד ארֹך וצִדוֹ השֵני קצר מניח את הקוֹרה כנגד הקצר.
העמיד לחי בחצי המבוֹי מֵחצי המבוֹי הפנימי שהוּא לִפנים מִן הלחי מוּתר לטלטֵל בוֹ,
והחצי החיצוֹן שהוּא חוּץ מִן הלחי אסוּר.
21
מבוֹי שהוּא רחב עשרים אמה עוֹשה פס גבֹה עשרה טפחים במשך ארבע אמוֹת שהוּא שִעוּר משך המבוֹי,
וּמעמידוֹ באמצע,
ונִמצא כִשני מבוֹאוֹת שיֵש בפתח כל אחד מֵהן עשר אמוֹת; אוֹ מרחיק שתי אמוֹת מִכאן וּמעמיד פס שלֹש אמוֹת,
וּמרחיק שתי אמוֹת מִכאן וּמעמיד פס שלֹש אמוֹת,
ונִמצא פתח המבוֹי עשר אמוֹת,
והצדדין הרי הֵן כִסתוּמין,
שהרי עוֹמֵד מרוּבה על הפרוּץ.
22
לחי הבוֹלֵט מִדפנוֹ של מבוֹי כשֵר.
ולחי העוֹמֵד מֵאֵליו,
אִם סמכוּ עליו מִקֹדם השבת כשֵר.
ולחי שהוּא נִראה מִבִפנים לחי וּמִבחוּץ אינוֹ נִראה לחי,
אוֹ שהיה נִראה מִבחוּץ לחי וּמִבִפנים נִראה שהוּא שוה וּכאִלוּ אין שם לחי הרי זה נִדוֹן מִשוּם לחי.
לחי שהִגביהוֹ מִן הארץ שלֹשה טפחים אוֹ שהִפליגוֹ מִן הכֹתל שלֹשה לֹא עשה כלוּם.
אבל פחוֹת מִשלֹשה טפחים כשֵר,
שכל פחוֹת מִשלֹשה כלבוּד.
לחי שהיה רחב הרבֵה,
בין שהיה רחבוֹ פחוֹת מֵחצי רֹחב המבוֹי בין שהיה רחבוֹ כחצי רֹחב המבוֹי כשֵר,
ונִדוֹן מִשוּם לחי.
אבל אִם היה יתֵר על חצי רֹחב המבוֹי נִדוֹן מִשוּם עוֹמֵד מרוּבה על הפרוּץ.
23
קוֹרה שפֵרֵס עליה מחצלת הרי בִטלה,
שהרי אינה נִכרת.
לפיכך, אִם היתה המחצלת מסוּלקת מִן הארץ שלֹשה טפחים אוֹ יתֵר אינה מחִצה.
נעץ שתי יתֵדוֹת בִשני כתלי מבוֹי מִבחוּץ והִניח עליהן הקוֹרה לֹא עשה כלוּם,
שצריך לִהיוֹת הקוֹרה על גבי המבוֹי,
לֹא סמוּך לוֹ.
24
קוֹרה היוֹצאה מִכֹתל זה ואינה נוֹגעת בכֹתל השֵני,
וכֵן שתי קוֹרוֹת אחת יוֹצאה מִכֹתל זה ואחת יוֹצאה מִכֹתל זה ואין מגיעוֹת זוֹ לזוֹ:
פחוֹת מִשלֹשה אינוֹ צריך להביא קוֹרה אחרת; היה ביניהן שלֹשה צריך להביא קוֹרה אחרת.
25
וכֵן שתי קוֹרוֹת המתאימוֹת,
לֹא בזוֹ לקבֵל אריח ולֹא בזוֹ לקבֵל אריח,
אִם בִשתיהם כדי לקבֵל אריח אינוֹ צריך להביא קוֹרה אחרת.
היוּ אחת למעלה ואחת למטה רוֹאין את העליוֹנה כאִלוּ היא למטה ואת התחתוֹנה כאִלוּ היא למעלה,
וּבִלבד שלֹא תִהיה העליוֹנה למעלה מֵעשרים ולֹא תחתוֹנה למטה מֵעשרה,
ולֹא יהיה ביניהן שלֹשה טפחים כשרוֹאין אוֹתן שירדה זוֹ ועלתה זוֹ בכוּנה עד שיֵעשוּ זוֹ בצד זוֹ.
26
היתה הקוֹרה עקוּמה רוֹאין אוֹתה כאִלוּ היא פשוּטה; עגוּלה רוֹאין אוֹתה כאִלוּ היא מרוּבעת:
אִם היה בהקֵפה שלֹשה טפחים יֵש בה רֹחב טפח.
היתה הקוֹרה בתוֹך המבוֹי ועִקוּמה חוּץ למבוֹי,
אוֹ שהיה עִקוּמה למעלה מֵעשרים אוֹ למטה מֵעשרה רוֹאין:
כל שאִלוּ ינטֵל העִקוּם נִשארוּ שני ראשיה אין בין זה לזה שלֹשה אינוֹ צריך להביא קוֹרה אחרת; ואִם לאו צריך להביא קוֹרה אחרת.
27
באֵר שעשה לה שמוֹנה פסין בארבע זויוֹת,
שני פסין דבוּקין בכל זוית הרי אֵלוּ כִמחִצה; ואף על פי שהפרוּץ מרוּבה על העוֹמֵד בכל רוּח ורוּח,
הוֹאיל וארבע הזויוֹת עוֹמדוֹת הרי זה מוּתר למלֹאות מִן הבאֵר וּלהשקוֹת לבהֵמה.
וכמה יהיה גֹבה כל פס מֵהן? עשרה טפחים.
ורחבוֹ שִשה טפחים.
וּבין כל פס וּפס כִמלֹא שתי רבקוֹת של ארבע ארבע בקר,
אחת נִכנסת ואחת יוֹצאה; שִעוּר רֹחב זה אין יתֵר על שלֹש עשרֵה אמה וּשליש.
28
היה במקוֹם אחד מִן הזויוֹת אוֹ בכל זוית מֵארבעתן אבן גדוֹלה,
אוֹ אילן,
אוֹ תֵל המִתלקֵט עשרה מִתוֹך ארבע אמוֹת,
אוֹ חבילה של קנים רוֹאין:
כל שאִלוּ יֵחלֵק יֵש בוֹ אמה לכאן ואמה לכאן בגֹבה עשרה נִדוֹן מִשוּם זוית שיֵש בה שני פסין.
חמִשה קנים ואין בין זה לזה שלֹשה,
ויֵש בהן שִשה טפחים לכאן ושִשה טפחים לכאן נִדוֹנים מִשוּם זוית שיֵש בה שני פסין.
29
מוּתר להקריב ארבע הזויוֹת האֵלוּ לבאֵר,
והוּא שתִהיה פרה רֹאשה ורוּבה בִפנים מִן הפסין ושוֹתה,
אף על פי שלֹא יאחֹז רֹאש הבהֵמה עִם הכלי שבוֹ המים; הוֹאיל ורֹאשה ורוּבה בִפנים מוּתר,
ואפִלוּ לגמל.
היוּ קרוֹבין יתֵר מִזה אסוּר להשקוֹת מֵהן אפִלוּ לִגדי,
שהוּא כוּלוֹ נִכנס לִפנים.
וּמוּתר להרחיק כל שהוּא,
וּבִלבד שירבה בפסין פשוּטין שמניחין אוֹתן בכל רוּח ורוּח,
כדי שלֹא יהיה בין פס לחבֵרוֹ יתֵר על שלֹש עשרֵה אמה וּשליש.
30
לֹא הִתירוּ הפסין האֵלוּ אלא בארץ ישראֵל וּלבהמת עוֹלי רגלים בִלבד,
והוּא שיִהיה באֵר מים חיים של רבים.
אבל אדם יֵרֵד לבאֵר וישתה,
אוֹ יעשה לוֹ מחִצה מוּקפת לבאֵר גבוֹהה עשרה טפחים ויעמֹד בתוֹכה וידלה וישתה.
ואִם היה הבאֵר רחב הרבֵה שאין אדם יכוֹל לירֵד בוֹ הרי זה ידלה וישתה בין הפסין.
31
וכֵן בוֹר הרבים וּבאֵר היחיד וּבוֹר היחיד אפִלוּ בארץ ישראֵל אין ממלאין מֵהן,
אלא אִם כֵן עשוּ להן מחִצה גבוֹהה עשרה טפחים.
32
הממלֵא לִבהמתוֹ בין הפסין ממלֵא ונוֹתֵן בִכלי לפניה.
ואִם היה אֵבוּס רֹאשוֹ נִכנס לבין הפסין,
ויהיה גבֹה עשרה ורחב ארבעה לֹא ימלֵא ויתֵן לפניה,
שמא יתקלקֵל האֵבוּס,
ויוֹציא הדלי לאֵבוּס וּמִן האֵבוּס לקרקע רשוּת הרבים; אלא ממלֵא ושוֹפֵך,
והיא שוֹתה מֵאֵליה.
33
הזוֹרֵק מֵרשוּת הרבים לבין הפסין חיב; הוֹאיל ויֵש בכל זוית וזוית מחִצה גמוּרה שיֵש בה גֹבה עשרה ויתֵר מֵארבעה על ארבעה,
והרי הרִבוּע נִכר ונִראה נעשה כל שביניהן רשוּת היחיד.
ואפִלוּ היוּ בבִקעה ואין שם ביניהן באֵר; שהרי בכל רוּח ורוּח פס מִכאן וּפס מִכאן.
ואפִלוּ היוּ רבים בוֹקעים ועוֹברין בין הפסין לֹא בטלוּ המחִצוֹת,
והרי הֵן כחצֵר שהרבים בוֹקעין בה,
והזוֹרֵק לתוֹכן חיב.
וּמוּתר להשקוֹת הבהֵמה ביניהן אִם היה שם ביניהן באֵר.
34
חצֵר שרֹאשה אחד נִכנס לבין הפסין מוּתר לטלטֵל מִתוֹכה לבין הפסין וּמִבין הפסין לתוֹכה.
היוּ שתי חצֵרוֹת אסוּרין עד שיערבוּ.
יבשוּ המים בשבת אסוּר לטלטֵל בין הפסין,
שלֹא נחשבוּ מחִצה לטלטֵל בתוֹכן אלא מִשוּם המים.
באוּ לוֹ מים בשבת מוּתר לטלטֵל ביניהן,
שכל מחִצה שנעשית בשבת שמה מחִצה.
מבוֹי שנִטלה קוֹרתוֹ אוֹ לחיוֹ בשבת אסוּר לטלטֵל בוֹ,
אף על פי שנִפרץ לכרמלית.
35
אכסדרה בבִקעה מוּתר לטלטֵל בכוּלה,
ואף על פי שהיא שלֹש מחִצוֹת ותִקרה,
שאנוּ רוֹאין כאִלוּ פי תִקרה ירד וסתם רוּח רביעית.
והזוֹרֵק מֵרשוּת הרבים לתוֹכה פטוּר,
כזוֹרֵק למבוֹי סתוּם שיֵש לוֹ קוֹרה.
בית אוֹ חצֵר שנִפרץ קרן זוית שלוֹ בעשר אמוֹת הרי זה אסוּר לטלטֵל בכוּלוֹ; אף על פי שכל פִרצה שהיא עד עשר אמוֹת כפתח אין עוֹשין פתח בקרן זוית.
ואִם היתה שם קוֹרה מִלמעלה על אֹרך הפִרצה רוֹאין אוֹתה שירדה וסתמה,
וּמוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ.
36
האצבע שמשערין בה בכל מקוֹם היא רֹחב הגוּדל של יד.
והטפח ארבע אצבעוֹת.
וכל אמה האמוּרה בכל מקוֹם,
בין בשבת בין בסוּכה וכִלאים היא אמה בת שִשה טפחים.
וּפעמים משערין באמה בת שִשה טפחים דחוּקוֹת זוֹ לזוֹ,
וּפעמים משערין באמה בת שִשה טפחים שוֹחקוֹת וּרווּחוֹת,
וזה וזה להחמיר.
כיצד? משך מבוֹי בארבע אמוֹת שוֹחקוֹת; וגבהוֹ עשרים אמה עצֵבוֹת; רֹחב הפִרצה עשר אמוֹת עצֵבוֹת.
וכיוֹצֵא בזה לעִנין סוּכה וכִלאים.