1
מקוֹם שלֹא הוּקף לדירה,
אלא שיִהיה תשמישוֹ לאויר,
כגוֹן גנוֹת וּפרדֵסים וּכגוֹן המקיף מקוֹם מִן הארץ לשמרוֹ וכיוֹצֵא בהן,
אִם יֵש בגֹבה המחִצוֹת עשרה טפחים אוֹ יתֵר הרי הוּא כִרשוּת היחיד לחיֵב המוֹציא והזוֹרֵק והמוֹשיט מִמנוּ לִרשוּת הרבים אוֹ מֵרשוּת הרבים לתוֹכוֹ.
ואין מטלטלין בכוּלוֹ,
אלא אִם כֵן יֵש בוֹ בית סאתים אוֹ פחוֹת.
אבל אִם היה בוֹ יתֵר על בית סאתים אסוּר לטלטֵל בוֹ אלא בארבע אמוֹת,
ככרמלית.
2
וכֵן עמוּד שגבֹה עשרה ורחב בית סאתים מטלטלין על כוּלוֹ.
היה רחב על בית סאתים אין מטלטלין בוֹ אלא בארבע אמוֹת.
סלע שבים:
היה גבֹה פחוֹת מֵעשרה מטלטלין מִתוֹכוֹ לים וּמִן הים לתוֹכוֹ,
שהכֹל כרמלית; היה גבֹה עשרה:
אִם היה רחבוֹ מֵארבעה טפחים עד בית סאתים,
הוֹאיל וּמוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ אין מטלטלין לֹא מִתוֹכוֹ לים ולֹא מִן הים לתוֹכוֹ; היה יתֵר מִבית סאתים,
אף על פי שהוּא רשוּת היחיד,
הוֹאיל ואסוּר לטלטֵל בוֹ אלא בארבע אמוֹת ככרמלית הרי זה מוּתר לטלטֵל מִתוֹכוֹ לים וּמִן הים לתוֹכוֹ,
שזה דבר שאינוֹ מצוּי הוּא ולֹא גזרוּ בוֹ.
3
כמה הוּא בית סאה? חמִשים אמה על חמִשים אמה.
נִמצא בית סאתים מקוֹם שיֵש בשִבוּרוֹ חמֵשת אלפים אמה.
וכל מקוֹם שיֵש בוֹ כמִדה הזֹאת,
בין שהיה מרוּבע,
שהוּא שִבעים ושירים על שִבעים ושירים,
בין שהיה עגֹל,
בין שאר הצוּרוֹת הרי זה נִקרא בית סאתים.
4
מקוֹם שלֹא הוּקף לדירה שיֵש בוֹ בית סאתים:
אִם היה ארכוֹ כִשנים ברחבוֹ,
כדי שיִהיה מֵאה על חמִשים כחצר המִשכן מוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ; אבל אִם היה ארכוֹ יתֵר על שנים ברחבוֹ אפִלוּ אמה אחת אין מטלטלין בוֹ אלא בארבע אמוֹת,
שלֹא עשוּ בית סאתים שתשמישוֹ לאויר בִשאר החצֵרוֹת אלא מֵחצר המִשכן.
5
מקוֹם שהוּקף שלֹא לשֵם דירה:
אִם פרץ בוֹ פִרצה יתֵר על עשר אמוֹת בגֹבה עשרה טפחים,
וגדר בה לשֵם דירה עד עשר מוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ; ואפִלוּ פרץ אמה וּגדרה לשֵם דירה,
פרץ אמה וּגדרה לשֵם דירה,
עד שהִשלימה ליתֵר מֵעשר מוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ,
אף על פי שיֵש בוֹ כמה מילין.
6
מקוֹם יתֵר מִבית סאתים שהוּקף לדירה:
אִם נִזרע רוּבוֹ הרי הוּא כגִנה,
ואסוּר לטלטֵל בכוּלוֹ; נִזרע מִעוּטוֹ:
אִם נִזרע מִמנוּ בית סאתים מוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ; ואִם היה המקוֹם הזרוּע יתֵר מִבית סאתים אסוּר לטלטֵל בכוּלוֹ.
נִטע רוּבוֹ הרי הוּא כחצֵר,
וּמוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ.
נִתמלֵא מים,
אפִלוּ היוּ עמוּקים הרבֵה:
אִם היוּ ראוּיין לתשמיש הרי הֵן כִנטעים,
וּמוּתר לטלטֵל בכוּלוֹ; ואִם אינן ראוּיין אין מטלטלין בוֹ אלא בארבע אמוֹת.
7
מקוֹם שהוּקף שלֹא לשֵם דירה שיֵש בוֹ בית שלֹש סאין,
וקֵרוּ בוֹ בית סאה קֵרוּיוֹ מתירוֹ,
שפי תִקרה יוֹרֵד וסוֹתֵם.
:נִפרץ בִמלֹאוֹ לחצֵר,
ונִפרצה חצֵר כנגדוֹ חצֵר מוּתרת כשהיתה,
והקרפֵף אסוּר כשהיה,
שאין אויר החצֵר מתירוֹ.
8
היה יתֵר מִבית סאתים וּבא למעטוֹ באילנוֹת אינוֹ מִעוּט.
בנה בוֹ עמוּד בצד הכֹתל גבֹה עשרה ורחב שלֹשה אוֹ יתֵר הרי זה מִעוּט; פחוֹת מִשלֹשה אינוֹ מִעוּט,
שכל פחוֹת מִשלֹשה כלבוּד הוּא.
וכֵן אִם הִרחיק מִן הכֹתל שלֹשה ועשה מחִצה מִעֵט; פחוֹת מִשלֹשה לֹא עשה כלוּם.
9
טח את הכֹתל בטיט,
אף על פי שאינוֹ יכוֹל לעמֹד בִפני עצמוֹ הרי זה מִעוּט.
הִרחיק מִן התֵל שלֹשה ועשה מחִצה הוֹעיל.
עשה מחִצה על שפת התֵל אינוֹ מוֹעיל,
שהעוֹשה מחִצה על גבי מחִצה אינוֹ מוֹעיל.
נִבלעה מחִצה התחתוֹנה והרי העליוֹנה קימת,
הוֹאיל ונעשית העליוֹנה לשֵם דירה,
והרי אין שם נִראה אלא היא הרי זה הוֹעיל,
וּמוּתר לטלטֵל בכוּלה.
10
רחבה שאחוֹרי בתים יתֵרה על בית סאתים אין מטלטלין בה אלא בארבע אמוֹת,
ואפִלוּ היה פתח הבית פתוּח לתוֹכה.
ואִם פתח הפתח לשם ואחר כך הִקיפה הרי זוֹ כמוּקפת לדירה,
וּמוּתר לטלטֵל בכוּלה.
11
רחבה הפתוּחה למדינה מִצד אחד,
וּמִצד אחֵר פתוּחה לִשביל המגיע לנהר עוֹשה לה לחי מִצד המדינה,
ויהיה מוּתר לטלטֵל בכוּלה,
וּמִתוֹכה למדינה,
וּמִן המדינה לתוֹכה.
12
יחיד ששבת בבִקעה ועשה מחִצה סביב לוֹ:
אִם יֵש בה עד בית סאתים מוּתר לטלטֵל בכוּלה; ואִם היתה יתֵר על בית סאתים אינוֹ מטלטֵל בה אלא בארבע אמוֹת.
וכֵן אִם היוּ שנים.
אבל שלֹשה ישראֵלים אוֹ יתֵר עליהן ששבתוּ בבִקעה הרי הֵן שירה,
וּמוּתר להן לטלטֵל בכל צרכן אפִלוּ כמה מילין; והוּא שלֹא ישאֵר מִן המחִצה שהִקיפוּ בית סאתים פנוּי בלֹא כֵלים.
אבל אִם נִשאר בית סאתים פנוּי בלֹא כֵלים ולֹא היוּ צריכין לוֹ אסוּרין לטלטֵל בכל המחִצה,
אלא בארבע אמוֹת.
ואין הקטן משלים לשירה.
13
שלֹשה שהִקיפוּ כדי צרכן וקנוּ שביתה,
ואחר כך מֵת אחד מֵהן הרי הֵן מוּתרין לטלטֵל בכוּלה.
קנוּ שנים שביתה ביוֹתֵר מִבית סאתים,
ואחר כך בא להם שלישי אסוּרין לטלטֵל אלא בארבע אמוֹת כשהיוּ קֹדם שיבֹא זה,
שהשביתה היא הגוֹרמת,
לֹא הדיוּרין.
14
שלֹשה מקוֹמוֹת המוּקפין שלֹא לשֵם דירה זה בצד זה וּפתוּחים זה לזה,
שנים החיצוֹנים רחבים והאמצעי קצר,
שנִמצאוּ לשנים החיצוֹנים פסין מִכאן וּמִכאן,
והיה אחד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה נעשוּ כשירה,
ונוֹתנין להן כל צרכן.
היה האמצעי רחב וּשנים החיצוֹנים קצרים,
שנִמצא האמצעי בפסין מִשני רוּחוֹתיו הרי הוּא מוּבדל מִשנים החיצוֹנים.
לפיכך, אִם שבת יחיד בזה ויחיד בזה ויחיד בזה אין נוֹתנין להן כל צרכן,
אלא כל אחד ואחד יֵש לוֹ בית סאתים בִמקוֹמוֹ.
היה יחיד בזה ויחיד בזה וּשנים באמצעי,
אוֹ שנים בזה וּשנים בזה ואחד באמצעי נוֹתנין להן כל צרכן.
15
כל מחִצה שאינה יכוֹלה לעמֹד ברוּח מצוּיה אינה מחִצה.
וכל מחִצה שאינה עשוּיה לנחת אינה מחִצה.
וכל מחִצה שאינה עשוּיה אלא לִצניעוּת בִלבד אינה מחִצה.
וכל מחִצה שאין בגבהה עשרה טפחים אוֹ יתֵר אינה מחִצה גמוּרה.
גִדוּר חמִשה וּמחִצה חמִשה מִצטרפין.
16
כל מחִצה שיֵש בה פרוּץ מרוּבה על העוֹמֵד אינה מחִצה.
אבל אִם היה פרוּץ כעוֹמֵד הרי זוֹ מוּתרת,
וּבִלבד שלֹא יהיה באוֹתן הפרצוֹת פִרצה שהיא יתֵר מֵעשר אמוֹת.
אבל עשר אמוֹת הרי היא כפתח.
ואִם היה לפִרצה זוֹ צוּרת פתח,
אף על פי שיֵש בה יתֵר מֵעשר אינה מפסדת המחִצה,
והוּא שלֹא יהיה בה הפרוּץ מרוּבה.
17
במה דברים אמוּרים? בִזמן שהפרצוֹת מִשלֹשה טפחים ומעלה.
אבל אִם היוּ הפרצוֹת כל פִרצה מֵהן פחוּתה מִשלֹשה הרי זוֹ מוּתרת,
אף על פי שהפרוּץ מרוּבה על העוֹמֵד,
שכל פחוֹת מִשלֹשה הרי הוּא כלבוּד.
18
כיצד? הרי שהִקיף בקנים ואין בין קנה לחבֵרוֹ שלֹשה טפחים,
אוֹ שהִקיף בחבלים ואין בין חבל לחבֵרוֹ שלֹשה טפחים הרי זוֹ מחִצה גמוּרה,
אף על פי שהיא שתי בלֹא עֵרב אוֹ עֵרב בלֹא שתי.
וצריך שיִהיה גֹבה הקנה עשרה,
אוֹ שיִהיה מִן הארץ עד סוֹף עֹבי החבל העליוֹן עשרה אִם הִקיף בחבלים,
שאין מחִצה פחוּתה מֵעשרה.
וכל השִעוּרין האֵלוּ,
הלכה למֹשה מִסיני הֵן.
19
צוּרת פתח האמוּרה בכל מקוֹם היא אפִלוּ קנה וכיוֹצֵא בוֹ מִכאן וקנה מִכאן וקנה על גביהן:
גֹבה שני הלחיים עשרה טפחים אוֹ יתֵר,
והקנה וכיוֹצֵא בוֹ שעל גביהן,
אף על פי שאינוֹ נוֹגֵע בִשני הלחיים אלא יֵש ביניהן כמה אמוֹת,
הוֹאיל וגֹבה הלחיים עשרה הרי זוֹ צוּרת פתח.
וצוּרת פתח שאמרוּ צריכה שתִהיה בריאה לקבֵל דלת,
אפִלוּ דלת של קש.
20
פתח שצוּרתוֹ כִפה,
אִם יֵש באֹרך רגלי הכִפה עשרה טפחים הרי זוֹ צוּרת פתח.
וצוּרת פתח שעשה אוֹתה מִן הצד אינה כלוּם,
שאין דרך הפתחים לִהיוֹת בקרן זוית אלא באמצע.
21
בכֹל עוֹשין מחִצה,
בין בכֵלים בין באכלים בין באדם,
אפִלוּ בִבהֵמה וּשאר מיני חיה ועוֹף,
והוּא שיהוּא כפוּתין,
כדי שלֹא ינוּדוּ.
22
מחִצה העוֹמדת מֵאֵליה הרי זוֹ כשֵרה.
וּמחִצה הנעשית בשבת הרי זוֹ מחִצה.
ואִם נעשית בִשגגה מוּתר לטלטֵל בה באוֹתה שבת,
והוּא שלֹא תֵעשה לדעת המטלטֵל.
אבל אִם נִתכוֵּן אדם לזוֹ המחִצה שתֵעשה בשבת כדי לטלטֵל בה,
אף על פי שעשה אוֹתה העוֹשה בִשגגה,
וכֵן אִם נעשית במֵזיד אף על פי שלֹא נִתכוֵּן זה לטלטֵל בה הרי זה אסוּר לטלטֵל בה.
23
מוּתר לעשוֹת מחִצה של בני אדם בשבת,
שיעמיד זה בצד זה,
וּבִלבד שלֹא יֵדעוּ אֵלוּ העוֹמדים שבִשביל לעשוֹתן מחִצה העמדוּ.
ולֹא יעמיד אוֹתן אדם שהוּא רוֹצה להִשתמֵש בִמחִצה זוֹ,
אלא יעמיד אוֹתן אחֵר שלֹא לדעתוֹ.
24
אילן שהוּא מֵסֵך על הארץ,
אִם אין נוֹפוֹ גבֹה מִן הארץ שלֹשה טפחים ממלֵא בין בדיו ועליו תבן וקש וכיוֹצֵא בהן,
וקוֹשרן בארץ עד שיעמֹד ברוּח מצוּיה ולֹא יתנדנֵד,
וּמטלטֵל תחת כוּלוֹ.
והוּא שיִהיה תחתיו עד בית סאתים.
אבל אִם היה יתֵר מִבית סאתים אין מטלטלין תחתיו אלא בארבע אמוֹת,
מִפני שתחתיו מקוֹם שלֹא הוּקף לדירה הוּא.