1
עוֹמֵד אדם בִרשוּת הרבים וּמטלטֵל בִרשוּת היחיד כוּלה,
ועוֹמֵד בִרשוּת היחיד וּמטלטֵל בִרשוּת הרבים,
וּבִלבד שלֹא יוֹציא חוּץ לארבע אמוֹת; ואִם הוֹציא פטוּר,
מִפני שהוּא בִרשוּת אחרת.
וכֵן עוֹמֵד אדם בִרשוּת היחיד וּפוֹתֵח בִרשוּת הרבים,
בִרשוּת הרבים וּפוֹתֵח בִרשוּת היחיד.
בהֵמה שהיתה בחוּץ ורֹאשה בִפנים אוֹבסין אוֹתה; וּבגמל עד שיהֵא רֹאשוֹ ורוּבוֹ בִפנים,
הוֹאיל וצוּארוֹ ארֹך.
2
לֹא יעמֹד אדם בִרשוּת היחיד וישתה בִרשוּת הרבים,
בִרשוּת הרבים וישתה בִרשוּת היחיד,
אלא אִם כֵן הִכניס רֹאשוֹ ורוּבוֹ למקוֹם שהוּא שוֹתה.
במה דברים אמוּרים? בשהיה שוֹתה בכֵלים נאים שהוּא צריך להן,
גזֵרה שמא יוֹציאֵם.
אבל אִם היוּ כֵלים שאינן נאים שאינוֹ צריך להם,
אוֹ שהיה הבוֹר בכרמלית אף על פי שהכֵלים נאים מכניס רֹאשוֹ בִלבד ושוֹתה בִמקוֹמוֹ,
ואף על פי שלֹא הִכניס רֹאשוֹ ורוּבוֹ.
3
עוֹמֵד אדם בִרשוּת הרבים וקוֹלֵט מִן האויר מִן המים המקלחין מִן הצִנוֹר אוֹ מִן הכֹתל ושוֹתה,
וּבִלבד שלֹא יגע בצִנוֹר אוֹ בכֹתל ויקלֹט מֵעל גבן.
ואִם נגע:
אִם היה מקוֹם שנגע בוֹ למעלה מֵעשרה בפחוֹת מִשלֹשה סמוּך לגג הרי זה אסוּר,
שנִמצא כעוֹקֵר מֵעל הגג,
שהוּא רשוּת היחיד; וכֵן אִם היה בצִנוֹר ארבעה על ארבעה,
בין שהיה הצִנוֹר בתוֹך עשרה בין שהיה למעלה מֵעשרה,
וקלט מִמנוּ מים הרי זה אסוּר.
ולמה אינוֹ חיב? מִפני שלֹא נחוּ המים,
אלא הרי הֵן נִזחלין והוֹלכין.
4
זיז שלִפני החלוֹן יוֹצֵא באויר שעל רשוּת הרבים,
אִם היה למעלה מֵעשרה טפחים מוּתר להִשתמֵש עליו,
מִפני שאין רשוּת הרבים תוֹפסת אלא עד עשרה טפחים.
לפיכך מוּתר להִשתמֵש בכל הכֹתל עד עשרה טפחים התחתוֹנים.
5
במה דברים אמוּרים? בשהיה זיז אחד יוֹצֵא באויר.
אבל אִם היוּ יוֹצאין בכֹתל שני זיזין זה למטה מִזה,
אף על פי ששניהם למעלה מֵעשרה,
אִם יֵש בזיז העליוֹן שלִפני החלוֹן רֹחב ארבעה על ארבעה אסוּר להִשתמֵש עליו,
מִפני שהוּא רשוּת בִפני עצמוֹ והזיז שתחתיו רשוּת אחרת,
ואסרוּ זה על זה,
שאין שתי רשוּיוֹת מִשתמשין בִרשוּת אחת.
6
אין בעליוֹן ארבעה ואין בתחתוֹן ארבעה מִשתמֵש בִשניהם,
וכֵן בכל הכֹתל,
עד עשרה טפחים התחתוֹנים.
היה בתחתוֹן ארבעה והעליוֹן אין בוֹ ארבעה אינוֹ מִשתמֵש בעליוֹן אלא כנגד חלוֹנוֹ בִלבד; אבל בִשאר הזיז שבִשני צדדי החלוֹן אסוּר להִשתמֵש מִפני זה שתחתיו,
שחלק רשוּת לעצמוֹ.
7
כל זיז היוֹצֵא על אויר רשוּת הרבים שמוּתר להִשתמֵש עליו,
כשהוּא מִשתמֵש בוֹ אין נוֹתנין עליו ואין נוֹטלין מִמנוּ אלא כלי חרש וּזכוּכית וכיוֹצֵא בהן,
שאִם יפלוּ לִרשוּת הרבים ישברוּ.
אבל שאר כֵלים ואכלים אסוּר,
שמא יפלוּ בִרשוּת הרבים ויביאֵם.
8
שני בתים בִשני צִדי רשוּת הרבים זוֹרֵק מִזוֹ לזוֹ למעלה מֵעשרה,
והוּא שיִהיוּ שניהם שלוֹ אוֹ שיִהיה ביניהן עֵרוּב.
ואפִלוּ בגדים וּכלי מתכוֹת מוּתר לִזרֹק.
ואִם היוּ זה למעלה מִזה ולֹא היוּ בשוה אסוּר לִזרֹק בגד וכיוֹצֵא בוֹ,
שמא יפֹל ויביאנוּ.
אבל כלי חרש וכיוֹצֵא בהן זוֹרֵק.
9
בוֹר בִרשוּת הרבים וחלוֹן על גביו הבוֹר וחוּליתוֹ מִצטרפין לעשרה וּממלאין מִמנוּ בשבת.
במה דברים אמוּרים? בשהיה סמוּך לכֹתל בתוֹך ארבעה טפחים,
שאין אדם יכוֹל לעבֹר שם.
אבל אִם היה מוּפלג אין ממלאין מִמנוּ אלא אִם כֵן היתה חוּליתוֹ גבוֹהה עשרה,
שנִמצא הדלי כשיצא מִן החוּליה,
יצא לִמקוֹם פטוֹר.
10
אשפה בִרשוּת הרבים גבוֹהה עשרה וחלוֹן על גבה שוֹפכין לה מים בשבת.
במה דברים אמוּרים? באשפה של רבים,
שאין דרכה להִתפנוֹת.
אבל של יחיד אין שוֹפכין עליה,
שמא תִתפנה,
ונִמצאוּ שוֹפכין כדרכן בִרשוּת הרבים.
11
אמת המים שהיא עוֹברת בחצֵר:
אִם יֵש בגבהה עשרה טפחים וּברחבה ארבעה אוֹ יתֵר על כֵן עד עשר אמוֹת אין ממלאין מִמנה בשבת אלא אִם כֵן עשוּ לה מחִצה גבוֹהה עשרה טפחים בכניסה וּביציאה; ואִם אין בגבהה עשרה אוֹ שאין ברחבה ארבעה ממלאין מִמנה בלֹא מחִצה.
12
היה ברחבה יתֵר מֵעשר אמוֹת,
אף על פי שאין בגבהה עשרה אין ממלאין מִמנה עד שיעשה לה מחִצה,
שכל יתֵר על עשר פִרצה היא,
וּמפסדת המחִצוֹת.
וּמה הוּא לטלטֵל בכל החצֵר? אִם נִשאר בצד הפִרצה פס מִכאן וּפס מִכאן בכל שהוּא אוֹ פס רחב ארבעה טפחים מֵרוּח אחת מוּתר לטלטֵל בכל החצֵר,
ואין אסוּר אלא למלֹאת מִן האמה בִלבד; אבל אִם לֹא נִשאר פס כלל אסוּר לטלטֵל בכל החצֵר,
שהרי נִפרצה חצֵר לים,
שהוּא כרמלית.
13
והיאך מעמידין את המחִצה במים? אִם היתה למעלה מִן המים צריך שיהֵא טפח מִן המחִצה יוֹרֵד בתוֹך המים; ואִם היתה המחִצה כוּלה בתוֹך המים צריך שיהֵא טפח מִמנה יוֹצֵא למעלה מִן המים,
כדי שיהוּ המים שבחצֵר מוּבדלין.
ואף על פי שאין המחִצה מגעת עד הקרקע,
הוֹאיל ויֵש בה עשרה טפחים הרי זוֹ מוּתרת.
ולֹא הִתירוּ מחִצה תלוּיה אלא במים בִלבד; מִפני שאִסוּר הטִלטוּל במים מִדִבריהם,
הֵקֵלוּ בִמחִצתוֹ,
שאינה אלא כדי לעשוֹת הכֵר.
14
אמת המים העוֹברת בין החצֵרוֹת,
והחלוֹנוֹת פתוּחוֹת אֵליה,
אִם אין בה כשִעוּר משלשלין דלי מִן החלוֹנוֹת וּממלאין מִמנה בשבת.
במה דברים אמוּרים? בשאינה מוּפלגת מִן הכֹתל שלֹשה.
אבל אִם היתה מוּפלגת מִן הכֹתל שלֹשה אין ממלאין מִמנה אלא אִם כֵן היוּ פסין יוֹצאין מִן הכתלים מִכאן וּמִכאן,
שנִמצֵאת האמה כאִלוּ היא עוֹברת בתוֹך החצֵר.
15
כצוּצרה שהיא למעלה מִן הים וחלוֹן בתוֹכה על גבי המים אין ממלאין מִמנה בשבת,
אלא אִם כֵן עשוּ מחִצה עשרה טפחים גבוֹהה על גבי המים כנגד החלוֹן שבכצוּצרה,
אוֹ תִהיה המחִצה יוֹרדת מִן הכצוּצרה כנגד המים ורוֹאין אוֹתה כאילוּ ירדה ונגעה עד המים.
וּכשֵם שממלאין מִזוֹ שעשוּ לה מחִצה,
כך שוֹפכין מִמנה על הים,
שהרי על הכרמלית הֵן שוֹפכין.
16
חצֵר שהיא פחוּתה מֵארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת אין שוֹפכין בתוֹכה מים בשבת,
מִפני שהֵן יוֹצאין לִרשוּת הרבים בִמהֵרה.
לפיכך צריך לעשוֹת גוּמא מחזקת סאתים בתוֹך החצֵר אוֹ בִרשוּת הרבים בצד החצֵר,
כדי שיִהיוּ המים נִקבצין לתוֹכה.
וצריך לִבנוֹת עליה כִפה מִבחוּץ,
כדי שלֹא תֵראה העוּקה הזֹאת מֵרשוּת הרבים.
והחצֵר והאכסדרה מִצטרפין לארבע אמוֹת.
וכמה הוּא המקוֹם שמחזיק סאתים? חצי אמה על חצי אמה ברוּם שלֹשה חוּמשי אמה.
17
היתה העוּקה פחוּתה מִסאתים שוֹפכין לה מלֹאה.
היתה סאתים שוֹפכין לה אפִלוּ שִשים סאה של מים,
ואף על פי שהמים יתגברוּ ויפוּצוּ מֵעל הגוּמא לחוּץ.
במה דברים אמוּרים? בימוֹת הגשמים,
שהחצֵרוֹת מִתקלקלוֹת וּסתם צִנוֹרוֹת מקלחין,
ולֹא יבֹאוּ הרוֹאים לוֹמר שזה מִשתמֵש והמים יוֹצאין מִכֹחוֹ לִרשוּת הרבים.
אבל בימוֹת החמה:
אִם היתה מחזקת סאתים אין שוֹפכין לה אלא סאתים; היתה פחוּתה מִסאתים אין שוֹפכין לה כל עִקר.
18
ביב ששוֹפכין לוֹ מים והֵן נִזחלין והוֹלכין תחת הקרקע ויוֹצאין לִרשוּת הרבים,
וכֵן צִנוֹר ששוֹפכין על פיו מים והֵן נִזחלין על הכֹתל ויוֹרדין לִרשוּת הרבים,
אפִלוּ היה אֹרך הכֹתל אוֹ אֹרך הדרך שתחת הארץ מֵאה אמה אסוּר לִשפֹך על פי הביב אוֹ על פי הצִנוֹר,
מִפני שהמים יוֹצאין מִכֹחוֹ לִרשוּת הרבים,
אלא שוֹפֵך חוּץ לביב,
והֵן יוֹרדין לביב.
19
במה דברים אמוּרים? בימוֹת החמה.
אבל בימוֹת הגשמים שוֹפֵך ושוֹנה ואינוֹ נִמנע,
שסתם צִנוֹרוֹת מקלחין הֵן,
ואדם רוֹצה שיִבלעוּ המים בִמקוֹמן.
היה שוֹפֵך על פי הביב והמים יוֹצאין לכרמלית הרי זה מוּתר,
ואפִלוּ בימוֹת החמה,
שלֹא גזרוּ על כֹחוֹ בכרמלית.
לפיכך מוּתר לִשפֹך על כֹתל הספינה,
והֵן יוֹרדין לים.
20
לֹא ימלֵא מִן הספינה,
אלא אִם כֵן עשה מקוֹם ארבעה על ארבעה יוֹצֵא מִן הספינה על הים.
במה דברים אמוּרים? בשהיה בתוֹך עשרה.
אבל אִם היה למעלה מֵעשרה מִן הים מוֹציא זיז כל שהוּא וּממלֵא,
שהרי דרך מקוֹם פטוֹר ממלֵא,
ואינוֹ צריך לזיז זה אלא מִשוּם הכֵר.
21
הקוֹרֵא בסֵפר בכרמלית,
ונִתגלגֵל מִקצת הסֵפר לִרשוּת הרבים וּמִקצתוֹ בידוֹ:
אִם נִתגלגֵל חוּץ לארבע אמוֹת הוֹפכוֹ על הכתב וּמניחוֹ,
גזֵרה שמא ישמֵט כוּלוֹ מידוֹ ויעבירנוּ ארבע אמוֹת; נִתגלגֵל לתוֹך ארבע אמוֹת גוֹללוֹ אצלוֹ.
וכֵן אִם נִתגלגֵל לִרשוּת היחיד גוֹללוֹ אצלוֹ.
היה קוֹרֵא בִרשוּת היחיד ונִתגלגֵל לִרשוּת הרבים:
אִם נח בה הוֹפכוֹ על הכתב; ואִם לֹא נח,
אלא היה תלוּי באויר רשוּת הרבים ולֹא הִגיע לארץ גוֹללוֹ אצלוֹ.
22
המעביר קוֹץ כדי שלֹא יוּזקוּ בוֹ רבים:
אִם היה בִרשוּת הרבים מוֹליכוֹ פחוֹת פחוֹת מֵארבע אמוֹת; ואִם היה בכרמלית מוֹליכוֹ כדרכוֹ אפִלוּ מֵאה אמה.
וכֵן מֵת שהִסריח ונִתבזה יתֵר מִדאי,
ולֹא יכלוּ שכֵנים לעמֹד עִמוֹ מוֹציאין אוֹתוֹ מֵרשוּת היחיד לכרמלית.
היוֹרֵד לִרחֹץ בים,
כשהוּא עוֹלה מנגֵב עצמוֹ,
שמא יעביר מים שעליו ארבע אמוֹת בכרמלית.