1
אי זוֹ היא רשוּת הרבים? מִדברוֹת ויערים וּשוקים,
וּדרכים המפוּלשין להן,
וּבִלבד שיהֵא רֹחב הדרך שֵש עשרֵה אמה,
ולֹא יהיה עליו תִקרה.
ואי זוֹ היא רשוּת היחיד? תֵל גבֹה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים אוֹ יתֵר על כֵן,
וכֵן חריץ שהוּא עמֹק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה אוֹ יתֵר על כֵן,
וכֵן מקוֹם שהוּא מוּקף ארבע מחִצוֹת גבהן עשרה וּביניהן ארבעה על ארבעה אוֹ יתֵר על כֵן,
אפִלוּ יֵש בוֹ כמה מילין,
אִם הוּקף לדירה,
כגוֹן מדינה המוּקפת חוֹמה שדלתוֹתיה נִנעלוֹת בלילה,
וּמבוֹאוֹת שיֵש להן שלֹשה כתלים ולחי ברוּח רביעית,
וכֵן חצֵר ודיר וסהר שהוּקפוּ לדירה כוּלן רשוּת יחיד גמוּרה הֵן.
2
אפִלוּ כֵלים,
כגוֹן ספינה אוֹ מִגדל של עֵץ וכוּרת וכיוֹצֵא בהן,
אִם יֵש בהן ארבעה על ארבעה בגֹבה עשרה אוֹ יתֵר על זה הרי הֵן רשוּת היחיד גמוּרה.
3
עבי הכתלים של רשוּת היחיד כִרשוּת היחיד; לאחֵרים עוֹשה מחִצה,
לעצמוֹ לֹא כל שכֵן? אויר רשוּת היחיד כִרשוּת היחיד,
וּרשוּת היחיד אוירה כִרשוּת היחיד עד לרקיע.
אבל אויר רשוּת הרבים אינוֹ כִרשוּת הרבים אלא עד עשרה טפחים,
וּלמעלה מֵעשרה באויר רשוּת הרבים מקוֹם פטוֹר הוּא.
4
ארבע רשוּיוֹת לשבת:
רשוּת היחיד,
וּרשוּת הרבים,
וכרמלית, וּמקוֹם פטוֹר.
אי זוֹ היא כרמלית? תֵל שיֵש בוֹ ארבעה טפחים על ארבעה אוֹ יתֵר על כֵן,
וגבהוֹ מִשלֹשה ועד עשרה,
שהכרמלית אינה תוֹפסת אלא עד עשרה,
ואין רחבה פחוֹת מֵארבעה על ארבעה,
וכֵן חריץ שיֵש בוֹ ארבעה על ארבעה אוֹ יתֵר על כֵן ועמֹק מִשלֹשה עד עשרה,
וכֵן מקוֹם שהוּקף בארבע מחִצוֹת גבהן מִשלֹשה ועד עשרה וּביניהן ארבעה על ארבעה אוֹ יתֵר על כֵן,
וכֵן קרן זוית הסמוּכה לִרשוּת הרבים,
והוּא המקוֹם שהוּקף שלֹש מחִצוֹת והרוּח הרביעית רשוּת הרבים,
כגוֹן מבוֹי שאין לוֹ לחי אוֹ קוֹרה ברוּח רביעית,
וכֵן הימים והבִקעה בין בימוֹת החמה בין בימוֹת הגשמים כל אֵלוּ כרמלית הֵן.
5
אויר הכרמלית הרי הוּא ככרמלית עד עשרה טפחים,
וּלמעלה מֵעשרה טפחים באויר הכרמלית הרי הוּא מקוֹם פטוֹר.
לפיכך, מֵעל פני המים שבימים ושבנהרוֹת עד עשרה טפחים באויר כרמלית,
וּלמעלה מֵעשרה מקוֹם פטוֹר.
אבל כל העֹמק המלֵא מים הרי הוּא כקרקע עבה.
6
בוֹר שבכרמלית הרי הוּא ככרמלית,
אפִלוּ עמֹק מֵאה אמה,
אִם אין בוֹ ארבעה.
:רשוּת הרבים שהיתה עליה תִקרה אוֹ שאין ברחבה שֵש עשרֵה אמה הרי היא ככרמלית.
אִצטבה שבין העמוּדים העוֹמדים בִרשוּת הרבים הרי היא ככרמלית.
וצִדי רשוּת הרבים ככרמלית.
אבל בין העמוּדים,
הוֹאיל ורבים דוֹרסין ביניהם הרי הֵן רשוּת הרבים.
7
אי זה הוּא מקוֹם פטוֹר? מקוֹם שיֵש בוֹ פחוֹת מֵארבעה על ארבעה וגבהוֹ שלֹשה עד לרקיע,
שכל פחוֹת מִשלֹשה הרי הוּא כארץ.
אפִלוּ קוֹצים וּברקנים אוֹ גללים בִרשוּת הרבים,
גבהן שלֹשה ואין בהן ארבעה על ארבעה הרי הֵן מקוֹם פטוֹר.
וכֵן חריץ שאין בוֹ ארבעה על ארבעה ועמקוֹ מִשלֹשה עד התהוֹם,
וכֵן מקוֹם המוּקף שאין בוֹ ארבעה על ארבעה,
אפִלוּ היה ארכוֹ אלף מיל ורחבוֹ ארבעה פחוֹת שעוֹרה וגבהוֹ מִשלֹשה ומעלה הרי זה מקוֹם פטוֹר.
וכֵן אויר רשוּת הרבים אוֹ אויר כרמלית למעלה מֵעשרה הרי הוּא מקוֹם פטוֹר.
8
מקוֹם שיֵש בגבהוֹ תִשעה טפחים מצוּמצמוֹת,
לֹא פחוֹת ולֹא יתֵר,
בִרשוּת הרבים הרי הוּא כִרשוּת הרבים,
ואין משגיחין על מִדת ארכוֹ וּמִדת רחבוֹ,
בין רחב בין קצר,
מִפני שרבים מכתפין עליו.
אבל אִם היה יתֵר על תִשעה אוֹ פחוּת:
אִם היה בוֹ ארבעה על ארבעה אוֹ יתֵר הרי הוּא כרמלית; ואִם אין בוֹ ארבעה על ארבעה הרי הוּא מקוֹם פטוֹר.
9
גג הסמוּך לִרשוּת הרבים בתוֹך עשרה טפחים,
הוֹאיל ורבים מכתפין עליו אסוּר לטלטֵל בגג,
עד שיעשה לוֹ סוּלם קבוּע להתירוֹ.
:עמוּד בִרשוּת הרבים גבֹה עשרה ורחב ארבעה הרי זה רשוּת היחיד.
נעץ בגבהוֹ יתֵד כל שהוּא,
אפִלוּ אינה גבוֹהה שלֹשה,
הוֹאיל וראוּי לִתלוֹת ביתֵד וּלהִשתמֵש בוֹ הרי זה ממעטוֹ ונעשה כרמלית; ואין מוֹדדין לוֹ אלא מִן היתֵד וּלמעלה.
ואפִלוּ מִלאהוּ כוּלוֹ יתֵדוֹת הרי זה נִתמעֵט גבהוֹ,
שהרי תוֹלין באוֹתן היתֵדוֹת וּמִשתמשין בהן.
10
חוֹרי רשוּת היחיד הרי הֵן כִרשוּת היחיד; אבל חוֹרי רשוּת הרבים אינן כִרשוּת הרבים,
אלא הרי הֵן כפי מִדתן.
כיצד? חוֹר בצד רשוּת הרבים:
אִם יֵש בוֹ ארבעה על ארבעה וגבֹה עשרה הרי זה רשוּת היחיד; ואִם אין גבֹה עשרה הרי זה כרמלית; ואִם אין בוֹ ארבעה על ארבעה הרי זה מקוֹם פטוֹר,
והוּא שגבֹה שלֹשה,
שכל פחוֹת מִשלֹשה הרי הוּא כארץ.
11
רשוּת היחיד וּמקוֹם פטוֹר מוּתר לטלטֵל בכוּלן.
אפִלוּ היה אֹרך כל אחת מִשתיהן כמה מילין מטלטֵל בכוּלה.
אבל רשוּת הרבים והכרמלית אין מטלטלין בהן אלא בארבע אמוֹת.
ואִם העביר אוֹ הוֹשיט אוֹ זרק חוּץ לארבע אמוֹת:
בִרשוּת הרבים חיב; וּבכרמלית פטוּר,
שאִסוּר הכרמלית מִדִבריהם,
מִפני שהוּא דוֹמה לִרשוּת הרבים,
שמא תִתחלֵף בִרשוּת הרבים.
לפיכך, אִם לֹא היה צריך לגוּף ההוֹצאה,
כגוֹן שהעביר קוֹץ בכרמלית כדי שלֹא יוּזקוּ בוֹ רבים הרי זה מוּתר,
ואפִלוּ העבירוֹ כמה אמוֹת.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
12
כשֵם שמוּתר לטלטֵל בכל מקוֹם פטוֹר,
כך מוּתר להכניס מִמנוּ לִרשוּת היחיד אוֹ לִרשוּת הרבים,
ואין צריך לוֹמר לכרמלית.
וּמוֹציאין לוֹ מֵרשוּת היחיד וּמֵרשוּת הרבים,
ואין צריך לוֹמר מִן הכרמלית.
13
כשֵם שאסוּר לטלטֵל בכל הכרמלית,
כך אסוּר להוֹציא מִמנה לִרשוּת היחיד אוֹ לִרשוּת הרבים אוֹ להכניס לכרמלית מֵרשוּת היחיד אוֹ מֵרשוּת הרבים.
ואִם הוֹציא אוֹ הִכניס פטוּר.
14
המוֹציא מֵרשוּת היחיד לִרשוּת היחיד אוֹ מֵרשוּת הרבים לִרשוּת הרבים,
וכרמלית באמצע פטוּר.
וכֵן המוֹשיט אוֹ הזוֹרֵק מִזוֹ לזוֹ וכרמלית באמצע פטוּר.
המוֹציא חֵפץ מֵרשוּת הרבים לכרמלית והִניחוֹ שם,
וחזר ועקרוֹ מִכרמלית והִכניסוֹ לִרשוּת היחיד,
אוֹ שהוֹציאוֹ מֵרשוּת היחיד לכרמלית והִניחוֹ שם,
וחזר ועקרוֹ מִכרמלית והוֹציאוֹ לִרשוּת הרבים הרי זה פטוּר.
15
המוֹציא מֵרשוּת היחיד לִרשוּת הרבים ועבר על מקוֹם פטוֹר ביניהן בהליכתוֹ חיב,
שהמהלֵך אינוֹ כעוֹמֵד.
ואין צריך לוֹמר בזוֹרֵק,
שעבר החֵפץ בִמקוֹם פטוֹר,
שאינוֹ חשוּב כמי שנח שם.
היה עוֹמֵד בִמקוֹם פטוֹר,
ונטל חֵפץ מֵרשוּת היחיד אוֹ מֵאדם העוֹמֵד שם,
והִניחוֹ בִרשוּת הרבים אוֹ ביד אדם העוֹמֵד שם פטוּר.
וכֵן אִם הִכניס מֵרשוּת הרבים לִרשוּת היחיד ועמד בִמקוֹם פטוֹר פטוּר.
16
עמוּד בִרשוּת הרבים גבֹה עשרה ורחב ארבעה,
ואין בעִקרוֹ ארבעה ואין בגֹבה הקצר שלוֹ שלֹשה הרי הוּא רשוּת היחיד,
ואִם זרק מֵרשוּת הרבים ונח על גביו חיב.
תֵל המִתלקֵט גֹבה עשרה טפחים מִתוֹך אֹרך ארבע אמוֹת הרי הוּא רשוּת היחיד,
ואִם זרק מֵרשוּת הרבים ונח על גביו חיב.
17
נעץ קנה בִרשוּת היחיד,
אפִלוּ גבֹה מֵאה אמה,
וזרק מֵרשוּת הרבים ונח על גביו חיב,
שרשוּת היחיד עוֹלה עד לרקיע.
אילן שהוּא עוֹמֵד בִרשוּת היחיד ונוֹפוֹ נוֹטה לִרשוּת הרבים,
וזרק ונח על נוֹפוֹ פטוּר,
שאין הנוֹף הוֹלֵך אחר העִקר.
18
נעץ קנה בִרשוּת הרבים וּברֹאשוֹ טרסקל,
וזרק ונח על גביו פטוּר,
שאין רשוּת הרבים אלא עד עשרה.
הזוֹרֵק ארבע אמוֹת בִרשוּת הרבים ונח החֵפץ בכֹתל,
כגוֹן שזרק חֵלב אוֹ בצֵק ונִדבק בכֹתל:
אִם נִדבק למעלה מֵעשרה טפחים כזוֹרֵק באויר,
שלמעלה מֵעשרה בִרשוּת הרבים מקוֹם פטוֹר הוּא; נִדבק למטה מֵעשרה טפחים כזוֹרֵק בארץ,
וחיב; זרק למעלה מֵעשרה ונח בחוֹר כל שהוּא פטוּר.
19
זרק קנה אוֹ רֹמח מֵרשוּת היחיד,
ונִתקע בִרשוּת הרבים כשהוּא עוֹמֵד פטוּר,
שהרי מִקצתוֹ בִמקוֹם פטוֹר.
זרק כלי מֵרשוּת היחיד לִרשוּת הרבים,
והיה אוֹתוֹ כלי גדוֹל ויֵש בוֹ ארבעה על ארבעה בגֹבה עשרה פטוּר,
מִפני שכלי זה רשוּת היחיד גמוּרה,
ונִמצא כמוֹציא מֵרשוּת היחיד לִרשוּת היחיד.
20
בוֹר תִשעה בִרשוּת הרבים,
ועקר חוּליה מִקרקעיתוֹ והִשלימוֹ לעשרה,
אף על פי שעקירת החֵפץ ועשית המחִצה באין כאחת פטוּר,
מִפני שלֹא היתה המחִצה עשרה בתחִלה.
היה הבוֹר עשרה והִשליך לוֹ חוּליה וּמִעטוֹ מֵעשרה פטוּר,
שהרי הנחת החֵפץ וסִלוּק המחִצה באין כאחת.
21
הזוֹרֵק דף,
ונח על גבי יתֵדוֹת בִרשוּת הרבים ונעשה רשוּת היחיד,
אפִלוּ היה כלי על גבי הדף פטוּר,
שהרי עשית המחִצה עִם ניחת הכלי באין כאחת.
22
בוֹר שהוּא עמֹק עשרה ורחב שמוֹנה בִרשוּת הרבים,
וזרק מחצלת מֵרשוּת הרבים וחִלקה הבוֹר ברחבוֹ לִשנים פטוּר,
שהרי עִם הנחת הכלי בטלוּ המחִצוֹת,
ונעשה כל מקוֹם מֵהן פחוֹת מֵארבעה על ארבעה.
23
בוֹר בִרשוּת הרבים עמֹק עשרה ורחב ארבעה מלֵא מים,
וזרק לתוֹכוֹ חֵפץ ונח על גבי המים חיב,
שאין המים מבטלין המחִצוֹת.
היה מלֵא פֵרוֹת וזרק לתוֹכוֹ פטוּר,
שהרי מִעטוּ הפֵרוֹת את שִעוּרוֹ.
24
רקק מים שהוּא עוֹבֵר בִרשוּת הרבים ורבים מהלכין בוֹ:
אִם אין בעמקוֹ עשרה טפחים הרי הוּא כִרשוּת הרבים,
בין שהיה רחב אפִלוּ ארבע אמוֹת,
בין שלֹא היה ברחבוֹ ארבעה טפחים שהרי רֹב העם מדלגין עליו ואין מהלכין בתוֹכוֹ,
הוֹאיל ואין בעמקוֹ עשרה הרי הוּא רשוּת הרבים; ואִם יֵש בעמקוֹ עשרה אוֹ יתֵר הרי הוּא כרמלית כִשאר הימים,
והוּא שיֵש ברחבוֹ ארבעה טפחים אוֹ יתֵר על כֵן,
שאין כרמלית פחוּתה מֵארבעה.