1
אין המוֹציא מֵרשוּת לִרשוּת אוֹ המעביר בִרשוּת הרבים חוּץ לארבע אמוֹת חיב,
עד שיעקֹר מֵעל גבי מקוֹם שיֵש בוֹ ארבעה טפחים על ארבעה טפחים אוֹ יתֵר,
ויניח על גבי מקוֹם שיֵש בוֹ ארבעה על ארבעה.
2
ידוֹ של אדם חשוּבה לוֹ כארבעה על ארבעה.
לפיכך, אִם עקר החֵפץ מיד אדם העוֹמֵד בִרשוּת זוֹ והִניחוֹ ביד אדם אחֵר העוֹמֵד בִרשוּת שניה חיב.
וכֵן אִם היה עוֹמֵד באחת מִשתי רשוּיוֹת אֵלוּ וּפשט ידוֹ לִרשוּת שניה ועקר החֵפץ מִמנה אוֹ מיד אדם העוֹמֵד בה,
והחזיר ידוֹ אֵליו חיב.
ואף על פי שלֹא הִניח החֵפץ במקוֹם שהוּא עוֹמֵד בוֹ,
הוֹאיל והוּא בידוֹ הרי הוּא כמוּנח בארץ.
3
היה אוֹכֵל,
ויוֹצֵא מֵרשוּת לִרשוּת,
וחשב להוֹציא האֹכל שבפיו מֵרשוּת לִרשוּת חיב,
מִפני שמחשבתוֹ משימה פיו מקוֹם,
אף על פי שלֹא הוֹציא כדרך המוֹציאין.
וכֵן מי שהיה עוֹמֵד באחת מִשתי רשוּיוֹת אֵלוּ והִשתין מים אוֹ רקק בִרשוּת שניה חיב,
שהרי עקר מֵרשוּת והִניח בִרשוּת שניה,
וּמחשבתוֹ עוֹשה אוֹתוֹ כאִלוּ עקר מֵעל גבי מקוֹם.
היה עוֹמֵד בִרשוּת זוֹ וּפי אמה בִרשוּת שניה והִשתין בה פטוּר.
4
היה עוֹמֵד באחת מִשתי רשוּיוֹת,
וּפשט ידוֹ לִרשוּת שניה ונטל מִשם מים מֵעל גבי גוּמא מלֵאה מים והוֹציאן חיב,
שהמים כוּלן כאִלוּ הֵן מוּנחין על הארץ.
אבל אִם היה כלי צף על גבי המים וּפֵרוֹת בתוֹך הכלי,
וּפשט ידוֹ ולקח מִן הפֵרוֹת והוֹציא פטוּר,
שהרי לֹא נחוּ הפֵרוֹת על גבי הארץ,
ונִמצא שלֹא עקר מֵעל גבי מקוֹם ארבעה.
ואין צריך לוֹמר אִם היוּ הפֵרוֹת צפין על גבי המים והוֹציאן,
שהוּא פטוּר.
וכֵן אִם היה שמן על גבי המים וקלט מִן השמן והוֹציאוֹ פטוּר.
5
כבר אמרנוּ שאין המוֹציא מֵרשוּת לִרשוּת חיב עד שיעקֹר ויניח.
אבל אִם עקר ולֹא הִניח אוֹ הִניח ולֹא עקר פטוּר.
לפיכך, מי שהיה עוֹמֵד באחת מִשתי רשוּיוֹת,
וּפשט ידוֹ לִרשוּת שניה וחֵפץ בידוֹ וּנטלוֹ אחֵר מִמנוּ,
אוֹ שנתן אחֵר לידוֹ חֵפץ והחזיר ידוֹ אֵליו שניהן פטוּרין,
מִפני שזה עקר וזה הִניח.
6
במה דברים אמוּרים? בשהיתה ידוֹ למעלה מִשלֹשה.
אבל אִם היתה ידוֹ בתוֹך שלֹשה סמוּך לארץ הרי זה כמי שהִניח בארץ,
וחיב.
7
היה עוֹמֵד באחת מִשתי רשוּיוֹת אֵלוּ,
וּפשט חבֵרוֹ ידוֹ מֵרשוּת שניה ונטל חֵפץ מיד זה העוֹמֵד בִרשוּת זוֹ והִכניסוֹ אצלוֹ,
אוֹ שהוֹציא חֵפץ מֵאצלוֹ והִניחוֹ ביד זה העוֹמֵד זה העוֹמֵד לֹא עשה כלוּם,
שהרי חבֵרוֹ נתן בידוֹ אוֹ נטל מידוֹ,
וחבֵרוֹ חיב,
שהרי עקר והִניח.
8
היה עוֹמֵד באחת מִשתי רשוּיוֹת אֵלוּ,
ונתן חבֵרוֹ חֵפץ בידוֹ אוֹ על גביו,
ויצא באוֹתוֹ החֵפץ לִרשוּת שניה ועמד שם חיב,
מִפני שעקירת גוּפוֹ בחֵפץ שעליו כעקירת החֵפץ מֵאוֹתה רשוּת,
ועמידתוֹ באוֹתוֹ החֵפץ כהנחת החֵפץ בקרקע שעמד בה.
:לפיכך, אִם יצא בחֵפץ שבידוֹ אוֹ על גביו,
ולֹא עמד בִרשוּת שניה אלא חזר ונִכנס והוּא בידוֹ,
אפִלוּ יצא ונִכנס כל היוֹם כוּלוֹ עד שיצא היוֹם פטוּר,
לפי שעקר ולֹא הִניח.
ואפִלוּ עמד לתקֵן המשוֹי שעליו עדין פטוּר הוּא,
עד שיעמֹד לנוּח.
9
וכֵן מי שהיתה חבילתוֹ על כתֵפוֹ ורץ בה,
אפִלוּ כל היוֹם; ואינוֹ חיב עד שיעמֹד.
והוּא שהיה רץ בה,
אבל אִם הלך מעט מעט הרי זה כעוֹקֵר וּמניח,
ואסוּר. לפיכך,
מי שקדש עליו היוֹם וחבילתוֹ על כתֵפוֹ רץ בה עד שיגיע לביתוֹ,
וזוֹרקה שם כִלאחר יד.
10
עקר חֵפץ מֵרשוּת הרבים והלך בוֹ פחוֹת מֵארבע אמוֹת ועמד,
וחזר והלך פחוֹת מֵארבע אמוֹת ועמד,
אפִלוּ כל היוֹם כוּלוֹ פטוּר.
במה דברים אמוּרים? בשעמד לנוּח.
אבל אִם עמד לתקֵן משאוֹ הרי זה כִמהלֵך,
וּכשיעמֹד חוּץ לארבע האמוֹת חיב; והוּא שיעמֹד חוּץ לארבע לנוּח.
אבל אִם יעמֹד לתקֵן משאוֹ עדין הוּא כִמהלֵך,
ואינוֹ חיב עד שיעמֹד לנוּח חוּץ לארבע האמוֹת.
11
היה קנה אוֹ רֹמח וכיוֹצֵא בוֹ מוּנח על הארץ והִגביה הקצה האחד,
והיה הקצה השֵני מוּנח בארץ,
והִשליכוֹ לפניו,
וחזר והִגביה הקצה שהיה מוּנח והִשליכוֹ לפניו על דרך זוֹ,
עד שהעביר החֵפץ כמה מילין פטוּר,
לפי שלֹא עקר החֵפץ כוּלוֹ מֵעל גבי הארץ.
ואִם משך החֵפץ וּגררוֹ על הארץ מִתחִלת ארבע לסוֹף ארבע חיב,
שהמגלגֵל עוֹקֵר הוּא.
12
עקר חֵפץ מִזוית זוֹ להניחוֹ בזוית אחרת,
שנִמצֵאת זוֹ העקירה עקירה המוּתרת,
ונִמלך בדרך והוֹציאוֹ לִרשוּת שניה פטוּר,
מִפני שלֹא היתה עקירה רִאשוֹנה לכך,
ונִמצֵאת כאן הנחה בלֹא עקירה.
וכֵן העוֹקֵר חֵפץ והִניחוֹ על חבֵרוֹ כשהוּא מהלֵך,
וּבעֵת שיִרצה חבֵרוֹ לעמֹד נוֹטלוֹ מֵעל גבי חבֵרוֹ הרי זה פטוּר,
שהרי יֵש כאן עקירה בלֹא הנחה.
13
הזוֹרֵק חֵפץ מֵרשוּת לִרשוּת אוֹ מִתחִלת ארבע לסוֹף ארבע בִרשוּת הרבים,
וקֹדם שינוּח קלטוֹ אחֵר בידוֹ אוֹ קלטוֹ כלב אוֹ נִשרף פטוּר,
מִפני שאין זוֹ הנחה שנִתכוֵּן לה.
לפיכך, אִם נִתכוֵּן בִשעת זריקה לכך חיב.
14
הזוֹרֵק חֵפץ מֵרשוּת לִרשוּת,
והיה קשוּר בחבל ואגוֹדוֹ בידוֹ,
אִם יכוֹל לִמשֹך החֵפץ אצלוֹ פטוּר,
שהרי אין כאן הנחה גמוּרה,
ונִמצא כמי שעקר ולֹא הִניח.
15
הזוֹרֵק ונחה בתוֹך ידוֹ של חבֵרוֹ:
אִם עמד חבֵרוֹ בִמקוֹמוֹ וקִבלה הזוֹרֵק חיב,
שהרי עקר והִניח; ואִם נעקר חבֵרוֹ מִמקוֹמוֹ וקִבלה פטוּר.
זרק ורץ הזוֹרֵק עצמוֹ אחר החֵפץ,
וקִבלוֹ בידוֹ בִרשוּת אחרת אוֹ חוּץ לארבע אמוֹת פטוּר,
כאִלוּ נעקר אחֵר וקִבלוֹ,
שאין ההנחה הגמוּרה אלא שינוּח החֵפץ במקוֹם שהיה לוֹ לנוּח בוֹ בִשעת עקירה.
16
הזוֹרֵק מֵרשוּת היחיד לִרשוּת היחיד וּרשוּת הרבים באמצע,
אף על פי שעבר החֵפץ באויר רשוּת הרבים פטוּר,
והוּא שיעבֹר למעלה מִשלֹשה.
אבל אִם עבר בפחוֹת מִשלֹשה סמוּך לארץ ונח על גבי משהוּא,
אף על פי שנעקר אוֹ נִתגלגֵל ויצא החֵפץ לִרשוּת היחיד האחרת הרי הוּא כמי שנִשאר עוֹמֵד בִרשוּת הרבים,
וּלפיכך חיב.
:וכֵן הזוֹרֵק מֵרשוּת הרבים לִרשוּת הרבים וּרשוּת היחיד באמצע פטוּר.
ואִם עבר החֵפץ בפחוֹת מִשלֹשה סמוּך לארץ ונח על גבי משהוּא,
אף על פי שחזר ונִתגלגֵל ויצא לִרשוּת הרבים השניה הרי הוּא כמי שנִשאר עוֹמֵד בִרשוּת היחיד,
וּלפיכך חיב.
17
המעביר ארבע אמוֹת בִרשוּת הרבים זוֹ עִם רשוּת הרבים השניה חיב,
מִפני שארבע אמוֹת בִשני רשוּיוֹת הרבים מִצטרפין,
מִפני שלֹא נח החֵפץ ברשוּת שביניהן.
18
המוֹשיט מֵרשוּת היחיד לִרשוּת היחיד וּרשוּת הרבים באמצע חיב,
ואפִלוּ הוֹשיט למעלה מֵאויר רשוּת הרבים,
שכֵן היתה עבוֹדת הלויִם במִשכן:
מוֹשיטין את הקרשים מֵעגלה לעגלה,
וּרשוּת הרבים בין שתי העגלוֹת,
וכל עגלה ועגלה רשוּת היחיד היא.
19
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ שתי רשוּיוֹת היחיד באֹרך רשוּת הרבים,
כמוֹ שהעגלוֹת מהלכוֹת בִרשוּת הרבים זוֹ אחר זוֹ.
אבל אִם היוּ שתי הרשוּיוֹת בִשני צִדי רשוּת הרבים אף המוֹשיט מֵרשוּת היחיד זוֹ לִרשוּת היחיד שכנגדה פטוּר.
20
שכח וּפשט ידוֹ והיא מלֵאה פֵרוֹת,
והוֹציאה מֵחצֵר זוֹ להכניסה לחצֵר שבצִדה,
ונִזכר קֹדם שיכניס,
והרי ידוֹ תלוּיה באויר רשוּת הרבים מוּתר להחזירה אֵליו לחצֵרוֹ.
אבל להכניסה לאוֹתה חצֵר השניה אסוּר,
כדי שלֹא יעשה מחשבתוֹ שחשב בִשעת שגגה.
ואִם הוֹציא ידוֹ במֵזיד הרי זה אסוּר להחזירה אצלוֹ,
אלא קנסוּ אוֹתוֹ שתהֵא ידוֹ תלוּיה עד שתחשך.
21
המִתכוֵּן לִזרֹק שמוֹנה אמוֹת בִרשוּת הרבים ונח החֵפץ בסוֹף ארבע חיב,
שהרי נעשה שִעוּר המלאכה,
ונעשית מחשבתוֹ,
שהדבר ידוּע שאין זה החֵפץ מגיע לסוֹף שמוֹנה עד שיעבֹר על כל מקוֹם וּמקוֹם מִכל השמוֹנה.
אבל אִם נִתכוֵּן לִזרֹק ארבע ונח החֵפץ בסוֹף שמוֹנה פטוּר,
לפי שנח במקוֹם שלֹא חשב שתעבֹר בוֹ,
וכל שכֵן שתנוּח.
לפיכך, אִם חשב בעֵת זריקה שינוּח החֵפץ בכל מקוֹם שיִרצה חיב.
22
זרק לתוֹך ארבע אמוֹת ונִתגלגֵל חוּץ לארבע אמוֹת פטוּר.
זרק חוּץ לארבע אמוֹת ונִתגלגֵל לתוֹך ארבע אמוֹת:
אִם נח על גבי משהוּא חוּץ לארבע אמוֹת,
ואחר כך נִתגלגֵל ונִכנס חיב; ואִם לֹא נח כלל הרי זה פטוּר.