1
המבעיר כל שהוּא חיב; והוּא שיהֵא צריך לאֵפר.
אבל אִם הִבעיר דרך השחתה פטוּר,
מִפני שהוּא מקלקֵל.
והמבעיר גדישוֹ של חבֵרוֹ אוֹ השוֹרֵף דירתוֹ חיב אף על פי שהוּא משחית,
מִפני שכוּנתוֹ להִנקֵם מִשוֹנאוֹ,
והרי נִתקררה דעתוֹ ושככה חמתוֹ,
ונעשה כקוֹרֵע על מֵתוֹ אוֹ בחמתוֹ שהוּא חיב וכחוֹבֵל בחבֵרוֹ בִשעת מריבה,
שכל אֵלוּ מתקנין הֵן אֵצל יצרן הרע.
וכֵן המדליק את הנֵר אוֹ את העֵצים,
בין להִתחמֵם בין להאיר הרי זה חיב.
המחמֵם את הברזל כדי לצרפוֹ במים הרי זה תוֹלדת מבעיר,
וחיב.
2
המכבה כל שהוּא חיב.
אחד המכבה את הנֵר ואחד המכבה הגחלת של עֵץ.
אבל המכבה גחלת של מתכת פטוּר; ואִם נִתכוֵּן לצרֵף חיב,
שכֵן לוֹטשי הברזל עוֹשין,
מחִמין את הברזל עד שיֵעשה גחלת וּמכבין אוֹתוֹ במים כדי לחסמוֹ,
וזה הוּא לצרֵף שהעוֹשה אוֹתוֹ חיב,
והוּא תוֹלדת המכבה.
וּמוּתר לכבוֹת גחלת של מתכת בִרשוּת הרבים בִשביל שלֹא יוּזקוּ בה רבים.
הנוֹתֵן שמן לתוֹך הנֵר הדלוּק חיב מִשוּם מבעיר,
והמִסתפֵק מִן השמן שבנֵר חיב מִשוּם מכבה.
3
דלֵקה שנפלה בשבת המכבה אוֹתה מִפני אִבוּד הממוֹן,
חיב, שאין אִבוּד ממוֹן דוֹחה שבת אלא אִבוּד נפשוֹת.
לפיכך יֵצאוּ בני אדם כדי שלֹא ימוּתוּ,
ויניחוּ האֵש תלהֵט,
ואפִלוּ שוֹרפת כל המדינה כוּלה.
4
וּמוּתר לעשוֹת מחִצה בכל הכֵלים,
בין מלֵאים בין ריקנין,
כדי שלֹא תעבֹר הדלֵקה.
אפִלוּ כלי חרש חדשים מלֵאים מים עוֹשין מֵהן מחִצה,
אף על פי שוּדאי מִתבקעין וּמכבין,
שגרם כִבוּי מוּתר.
וכוֹפין קערה על גבי הנֵר בִשביל שלֹא תאחֹז בקוֹרה.
5
תֵבה שִדה וּמִגדל שאחז בהן האוּר מֵביא עוֹר גדי וכיוֹצֵא בוֹ מִדברים שאין האוּר מלהטת אוֹתן,
וּפוֹרשוֹ על הקצה שעדין לֹא נִשרף כדי שלֹא תעבֹר לוֹ האֵש.
6
טלית שאחז בה האוּר פוֹשטה וּמִתכסה בה,
ואִם כבתה כבתה.
וכֵן סֵפר תוֹרה שאחז בוֹ האוּר פוֹשטוֹ וקוֹרֵא בוֹ,
ואִם כבה כבה.
ונוֹתֵן מים מִן הצד שעדין לֹא נִתלית בוֹ האוּר,
ואִם כבתה כבתה.
שכח נֵר דלוּק על גבי הטבלה נוֹעֵר את הטבלה והוּא נוֹפֵל,
ואִם כבה כבה.
אבל אִם הִניחוֹ מִבערב,
אף על פי שכבה אסוּר לטלטלה.
7
נכרי שבא לכבוֹת,
אין אוֹמרין לוֹ 'כבֵה' אוֹ 'אל תכבה',
מִפני שאין שביתתוֹ עלינוּ.
אבל קטן שבא לכבוֹת אין שוֹמעין לוֹ; והוּא שיִהיה עוֹשה על דעת אביו.
אבל מִדעת עצמוֹ אין בית דין מצוּוּין עליו להפרישוֹ.
וּבדלֵקה הִתירוּ לוֹמר:
'כל המכבה אינוֹ מפסיד'.
8
ההוֹצאה מֵרשוּת לִרשוּת מלאכה מֵאבוֹת המלאכוֹת היא.
ואף על פי שדבר זה עִם כל גוּפי תוֹרה מִפי מֹשה מִסיני נאמרוּ,
הרי הוּא אוֹמֵר בתוֹרה:
"איש ואִשה אל יעשוּ עוֹד מלאכה לִתרוּמת הקֹדש,
ויִכלֵא העם מֵהביא" .
הא למדת שההבאה,
מלאכה קוֹרֵא אוֹתה.
וכֵן למדוּ מִפי השמוּעה שהמעביר בִרשוּת הרבים מִתחִלת ארבע לסוֹף ארבע הרי הוּא כמוֹציא מֵרשוּת לִרשוּת,
וחיב.
9
אין המוֹציא מֵרשוּת לִרשוּת חיב,
עד שיוֹציא כשִעוּר המוֹעיל מֵרשוּת היחיד לִרשוּת הרבים אוֹ מֵרשוּת הרבים לִרשוּת היחיד,
ויעקֹר מֵרשוּת זוֹ ויניח בִרשוּת שניה.
אבל אִם עקר ולֹא הִניח,
אוֹ הִניח ולֹא עקר,
אוֹ שהוֹציא פחוֹת מִכשִעוּר פטוּר.
וכֵן המעביר מִתחִלת ארבע לסוֹף ארבע בִרשוּת הרבים אינוֹ חיב עד שיעקֹר כשִעוּר מִצד זה ויניחוֹ בצד האחרת.
10
הזוֹרֵק מֵרשוּת לִרשוּת אוֹ המוֹשיט הרי זה תוֹלדת המוֹציא,
וחיב. וכֵן הזוֹרֵק אוֹ המוֹשיט מִתחִלת ארבע לסוֹף ארבע הרי זה תוֹלדת המוֹציא,
וחיב. והזוֹרֵק כִלאחר יד פטוּר.
11
המוֹציא מִקצת החֵפץ מֵרשוּת מִשתי רשוּיוֹת אֵלוּ לִרשוּת שניה פטוּר,
עד שיוֹציא את כל החֵפץ כוּלוֹ מֵרשוּת זוֹ לִרשוּת זוֹ.
קוּפה שהיא מלֵאה חפצין,
אפִלוּ מלֵאה חרדל,
והוֹציא רוּבה מֵרשוּת זוֹ לִרשוּת זוֹ פטוּר,
עד שיוֹציא את כל הקוּפה.
וכֵן כל הדוֹמה לזה,
שהכלי מֵשים כל שיֵש בוֹ כחֵפץ אחד.
12
המוֹציא בין בימינוֹ בין בִשמֹאלוֹ אוֹ בתוֹך חיקוֹ,
אוֹ שיצא במעוֹת צרוּרין לוֹ בִסדינוֹ חיב,
מִפני שהוֹציא כדרך המוֹציאין.
וכֵן המוֹציא על כתֵפוֹ חיב,
אף על פי שהמשוֹי למעלה מֵעשרה טפחים בִרשוּת הרבים,
שכֵן היה משוֹי בני קהת במִשכן למעלה מֵעשרה,
שנאמר: "בכתֵף ישאוּ" .
וכל המלאכוֹת מִמִשכן לוֹמדין אוֹתן.
13
אבל המוֹציא לאחר ידוֹ,
ברגלוֹ, בפיו,
וּבמרפקוֹ, באזנוֹ,
וּבִשערוֹ, וּבכיס שתפוּר בבִגדוֹ וּפי הכיס למטה,
בין בגד וּבגד,
בפי בִגדוֹ,
במִנעלוֹ, וּבסנדלוֹ פטוּר,
שלֹא הוֹציא כדרך המוֹציאין.
14
המוֹציא משוֹי על רֹאשוֹ:
אִם היה משוֹי כבֵד,
כגוֹן שק מלֵא אוֹ תֵבה וּמִגדל וכיוֹצֵא בהן,
שהוּא מֵשים על רֹאשוֹ ותוֹפֵס בידוֹ חיב,
שכֵן דרך המוֹציאין,
ונִמצא כמוֹציא על כתֵפוֹ אוֹ בידוֹ; אבל אִם לקח חֵפץ קל,
כגוֹן שהִניח בגד אוֹ סכין אוֹ סֵפר על רֹאשוֹ והוֹציאוֹ והוּא אינוֹ אוֹחֵז בידיו הרי זה פטוּר,
שלֹא הוֹציא כדרך המוֹציאין,
שאין דרך רֹב העוֹלם להוֹציא החפצין מוּנחין על ראשיהן.
המעביר חֵפץ מִתחִלת ארבע לסוֹף ארבע בִרשוּת הרבים,
אף על פי שהעבירוֹ למעלה מֵרֹאשוֹ חיב.
15
מוּתר לאדם לטלטֵל בִרשוּת הרבים בתוֹך ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת שהוּא עוֹמֵד בצִדן,
ויֵש לוֹ לטלטֵל בכל המרוּבע הזה.
וּבאמה שלוֹ מוֹדדין לוֹ.
ואִם היה ננס באֵבריו נוֹתנין לוֹ ארבע אמוֹת בבינוֹנית של כל אדם.
וּמִפי הקבלה אמרוּ שזה שנאמר בתוֹרה:
"שבוּ איש תחתיו" שלֹא יטלטֵל חוּץ לִמרוּבע זה אלא בִמרוּבע זה,
שהוּא כמִדת אֹרך האדם כשיִפשֹט ידיו ורגליו בוֹ בִלבד יֵשֵב לטלטֵל.
16
היוּ שנים,
מִקצת ארבע אמוֹת של זה לתוֹך ארבע אמוֹת של זה מביאין ואוֹכלין באמצע,
וּבִלבד שלֹא יוֹציא זה מִתוֹך שלוֹ לתוֹך של חבֵרוֹ.
ואִם היוּ שלֹשה והאמצעי מוּבלע בִנתים הוּא מוּתר עִמהן והֵן מוּתרין עִמוֹ,
וּשנים החיצוֹנים אסוּרין זה עִם זה.
17
לפיכך מוּתר לאדם לעקֹר חֵפץ מֵרשוּת הרבים ולִתנוֹ לחבֵרוֹ שעִמוֹ בתוֹך ארבע אמוֹת,
וכֵן חבֵרוֹ לחבֵרוֹ האחֵר שבצִדוֹ אפִלוּ הֵן מֵאה,
ואף על פי שהחֵפץ הלך כמה מילין בשבת מוּתר,
מִפני שכל אחד מֵהן לֹא טִלטֵל אלא בתוֹך ארבע אמוֹת שלוֹ.
18
הוֹאיל ויֵש לוֹ לאדם לטלטֵל בכל המרוּבע שהוּא ארבע אמוֹת על ארבע אמוֹת,
נִמצא מטלטֵל באֹרך אלכסוֹנוֹ של מרוּבע זה חמֵש אמוֹת וּשלֹשה חוּמשי אמה.
לפיכך, אין המעביר אוֹ הזוֹרֵק בִרשוּת הרבים חיב עד שיעביר חוּץ לחמֵש אמוֹת וּשלֹשה חוּמשי אמה.
וכל מקוֹם שאמרנוּ 'מִתחִלת ארבע לסוֹף ארבע' אוֹ 'המעביר ארבע אמוֹת',
'חיב' הוּא מִתחִלת האלכסוֹן של ארבע אמוֹת עד סוֹפוֹ; ואִם העביר פחוֹת מִזה פטוּר.
19
נִמצא כאן שלֹש מִדוֹת.
כיצד? העוֹקֵר חֵפץ מֵרשוּת הרבים מִמקוֹם זה והִניחוֹ במקוֹם אחֵר בִרשוּת הרבים:
אִם היה בין שני המקוֹמוֹת עד ארבע אמוֹת הרי זה מוּתר; היה ביניהן יתֵר מֵארבע אמוֹת ועדין הֵן בתוֹך חמֵש אמוֹת וּשלֹשה חוּמשי אמה פטוּר; היה ביניהן חמֵש אמוֹת וּשלֹשה חוּמשי אמה בשוה הרי זה חיב,
שהרי העביר החֵפץ חוּץ לאלכסוֹנוֹ של מרוּבע.