1
הקוֹשֵר קשר של קימה והוּא מעשֵה אוּמן חיב,
כגוֹן קשר הגמלים וקשר הספנין וקִשרי רצוּעוֹת מִנעל וסנדל שקוֹשרין הרצענין בִשעת עשיתן,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
אבל הקוֹשֵר קשר של קימה ואינוֹ מעשֵה אוּמן פטוּר.
וקשר שאינוֹ של קימה ואינוֹ מעשֵה אוּמן מוּתר לקשרוֹ לכתחִלה.
2
כיצד? נִפסקה לוֹ רצוּעה וּקשרה,
נִפסק החבל וּקשרוֹ,
אוֹ שקשר חבל בִדלי,
אוֹ שקשר רסן בהֵמה הרי זה פטוּר.
וכֵן כל כיוֹצֵא באֵלוּ הקשרים שהֵן מעשֵה הדיוֹט וכל אדם קוֹשֵר אוֹתן לקימה.
וכל קשר שאינוֹ של קימה,
אִם קשרוֹ קשר אוּמן הרי זה אסוּר.
3
קוֹשרת אִשה מפתחי החלוּק אף על פי שיֵש לוֹ שני פתחים,
וחוּטי שבכה אף על פי שהוּא רפוּי,
וּרצוּעוֹת מִנעל וסנדל שקוֹשרין אוֹתן על הרגל בִשעת מלבוּש,
ונוֹדוֹת יין ושמן ואף על פי שיֵש לוֹ שתי אזנים,
וּקדֵרה של בשר אף על פי שיכוֹלה להוֹציא הבשר ולֹא תתיר הקשר.
וקוֹשרין דלי בִמשיחה אוֹ באבנֵט וכיוֹצֵא בוֹ,
אבל לֹא בחבל.
וקוֹשרין לִפני בהֵמה אוֹ ברגלה בִשביל שלֹא תֵצֵא מִשם,
אף על פי שיֵש לה שני אִסרוֹת.
וחבל שהיה קשוּר בפרה קוֹשרוֹ באֵבוּס; היה קשוּר באֵבוּס קוֹשרוֹ בפרה.
אבל לֹא יביא חבל מִתוֹך ביתוֹ וקוֹשרוֹ בפרה וּבאֵבוּס.
ואִם היה חבל גרדי שמוּתר לטלטלוֹ הרי זה מֵביא וקוֹשֵר בפרה וּבאֵבוּס.
מִפני שכל אֵלוּ הקשרים מעשֵה הדיוֹט הֵן ואינן של קימה,
אלא פעם קוֹשֵר וּפעם מתיר,
וּלפיכך מוּתר לִקשֹר אוֹתן לכתחִלה.
חוֹתלוֹת של תמרים ושל גרוֹגרוֹת מתיר וּמפקיע וחוֹתֵך,
ונוֹטֵל ואוֹכֵל.
4
כל שראוּי למאכל בהֵמה מוּתר לִקשֹר אוֹתוֹ בשבת.
לפיכך, אִם נִפסקה רצוּעת סנדלוֹ בכרמלית נוֹטֵל גמי לח הראוּי למאכל בהֵמה,
וכוֹרֵך עליו וקוֹשֵר הגמי.
נִשמטה לוֹ רצוּעת מִנעל וסנדל אוֹ שנִשמט רֹב הרגל מוּתר להחזיר הרצוּעוֹת לִמקוֹמן,
וּבִלבד שלֹא יקשֹר.
5
העניבה מוּתרת,
לפי שאינה מִתחלפת בִקשירה.
לפיכך, החבל שנִפסק מקבֵץ שני קצוֹתיו,
וכוֹרֵך עליו משיחה ועוֹנֵב עניבה.
6
מוּתר לִקשֹר קשר שאינוֹ של קימה לִדבר מִצוה,
כגוֹן שיִקשֹר לִמדֹד שִעוּר מִשִעוּרי תוֹרה.
נימת כִנוֹר שנִפסקה קוֹשרין אוֹתה במִקדש,
אבל לֹא במדינה.
ולֹא יקשֹר נימה לכתחִלה אפִלוּ במִקדש.
7
כל קשר שחיבין על קִשרוֹ כך חיבין על התֵרוֹ.
וכל קשר שהקוֹשֵר אוֹתוֹ פטוּר כך המתיר אוֹתוֹ פטוּר.
וכל קשר שמוּתר לקשרוֹ כך מוּתר להתירוֹ.
8
הפוֹתֵל חבלים מִן ההוּצין וּמִן החֵלף אוֹ מִחוּטי צמר אוֹ מִחוּטי פִשתן אוֹ חוּטי שֵער וכיוֹצֵא בהן הרי זה תוֹלדת קוֹשֵר,
וחיב. ושִעוּרוֹ כדי שיעמֹד החבל בִפתילתוֹ בלֹא קשירה,
שנִמצֵאת מלאכתוֹ מִתקימת.
וכֵן המפריד את הפתיל הרי זה תוֹלדת מתיר,
וחיב; והוּא שלֹא יתכוֵּן לקלקֵל בִלבד.
ושִעוּרוֹ כשִעוּר הפוֹתֵל.
9
התוֹפֵר שתי תפירוֹת חיב; והוּא שקשר ראשי החוּט מִכאן וּמִכאן כדי שתעמֹד התפירה ולֹא תִשמֵט.
אבל אִם תפר יתֵר על שתי תפירוֹת,
אף על פי שלֹא קשר חיב,
שהרי מִתקימת התפירה.
והמוֹתֵח חוּט של תפירה בשבת חיב,
מִפני שהוּא מִצרכי התפירה.
10
הקוֹרֵע כדי לִתפֹר שתי תפירוֹת על מנת לִתפֹר שתי תפירוֹת חיב.
אבל הקוֹרֵע להפסדה פטוּר,
מִפני שהוּא מקלקֵל.
הקוֹרֵע בחמתוֹ אוֹ על מֵת שהוּא חיב לִקרֹע עליו חיב,
מִפני שמישֵב את דעתוֹ בדבר זה וינוּח יצרוֹ,
והוֹאיל וחמתוֹ שוֹככת בדבר זה הרי הוּא כִמתקֵן,
וחיב. והפוֹתֵח בית הצוּאר בשבת חיב.
11
המדבֵק נירוֹת אוֹ עוֹרוֹת בקוֹלן של סוֹפרים וכיוֹצֵא בוֹ הרי זה תוֹלדת תוֹפֵר,
וחיב. וכֵן המפרֵק נירוֹת דבוּקין אוֹ עוֹרוֹת דבוּקין ולֹא נִתכוֵּן לקלקֵל בִלבד הרי זה תוֹלדת קוֹרֵע.
12
הבוֹנה כל שהוּא חיב.
המשוה פני הקרקע בבית,
כגוֹן שהִשפיל תֵל אוֹ מִלֵא גיא הרי זה בוֹנה,
וחיב. אחד נתן את האבן ואחד נתן את הטיט הנוֹתֵן את הטיט חיב.
וּבנִדבך העליוֹן,
אפִלוּ העלה את האבן והִניחה על גבי הטיט חיב,
שהרי אין מניחין עליה טיט אחֵר.
והבוֹנה על גבי כֵלים פטוּר.
13
העוֹשה אֹהל קבוּע הרי זה תוֹלדת בוֹנה,
וחיב. וכֵן העוֹשה כלי אדמה,
כגוֹן תנוּר וחבית,
קֹדם שיִשרפוּ הרי זה תוֹלדת בוֹנה,
וחיב. וכֵן המגבֵן את הגבינה הרי זה תוֹלדת בוֹנה,
ואינוֹ חיב עד שיגבֵן כגרוֹגרת.
המכניס יד הקרדֹם בתוֹך העין שלוֹ הרי זה תוֹלדת בוֹנה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בוֹ.
וכֵן כל התוֹקֵע עֵץ בעֵץ,
בין שתקע במסמֵר בין שתקע בעֵץ עצמוֹ עד שנִתאחֵד הרי זה תוֹלדת בוֹנה,
וחיב.
14
העוֹשה נקב כל שהוּא בלוּל של תרנגֹלין כדי שיִכנֵס להן האוֹר חיב מִשוּם בוֹנה.
המחזיר דלת של בוֹר ושל דוּת ושל יציע חיב מִשוּם בוֹנה.
15
הסוֹתֵר כל שהוּא חיב,
והוּא שיִסתֹר על מנת לִבנוֹת; אבל אִם סתר דרך השחתה פטוּר.
הסוֹתֵר אֹהל קבוּע אוֹ שפֵרֵק עֵץ תקוּע הרי זה תוֹלדת סוֹתֵר,
וחיב; והוּא שיִתכוֵּן לתקֵן.
16
המכה בפטיש הכיה אחת חיב.
וכל העוֹשה דבר שהוּא גמר מלאכה הרי זה תוֹלדת מכה בפטיש,
וחיב. כיצד? המנפֵח בִכלי זכוּכית,
והצר בכלי צוּרה,
אפִלוּ מִקצת הצוּרה,
והמגרֵד כל שהוּא,
והעוֹשה נקב כל שהוּא בין בעֵץ בין בבִנין בין במתכת בין בכֵלים הרי זה תוֹלדת מכה בפטיש,
וחיב. וכל פתח שאינוֹ עשוּי להכניס וּלהוֹציא אין חיבין על עשיתוֹ.
17
המֵפיש שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה כדרך שהרוֹפאין עוֹשין,
שהֵן מִתכוּנין ברפוּאה להרחיב פי המכה הרי זה חיב מִשוּם מכה בפטיש,
שזוֹ היא מלאכת הרוֹפֵא.
ואִם הפישה להוֹציא מִמנה הלֵחה שבה הרי זה מוּתר.
18
המסתֵת את האבן כל שהוּא חיב מִשוּם מכה בפטיש.
והמצדֵד את האבן ביסוֹד הבִנין ותִקנה בידוֹ והוֹשיבה במקוֹם הראוּי לה חיב מִשוּם מכה בפטיש.
הלוֹקֵט יבֹלת שעל הבגדים בידוֹ,
כגוֹן אֵלוּ היבֹלוֹת שבִכלי צמר חיב מִשוּם מכה בפטיש; והוּא שיקפיד עליהן.
אבל אִם הסירן דרך עֵסק הרי זה פטוּר.
המנעֵר טלית חדשה שחֹרה כדי לנאוֹתה וּלהסיר הצִהוּב הלבן הנִתלה בה כדרך שהאוּמנין עוֹשין חיב חטאת; ואִם אינוֹ מקפיד מוּתר.
19
הצד דבר שדרך מינוֹ לצוּד אוֹתוֹ חיב,
כגוֹן חיה ועוֹפוֹת ודגים; והוּא שיצוּד אוֹתן למקוֹם שאינוֹ מחוּסר צידה.
כיצד? כגוֹן שרדף אחר צבי עד שהִכניסוֹ לבית אוֹ לגִנה אוֹ לחצֵר ונעל עליו,
אוֹ שהִפריח את העוֹף עד שהִכניסוֹ למִגדל ונעל עליו,
אוֹ ששלה דג מִן הים בתוֹך סֵפל של מים הרי זה חיב.
אבל אִם הִפריח צִפוֹר לבית ונעל עליו,
אוֹ שהִבריח דג ועקרוֹ מִן הים לִברֵכה של מים,
אוֹ שרדף אחר צבי עד שנִכנס לִטרקלין רחב ונעל עליו הרי זה פטוּר,
שאין זוֹ צידה גמוּרה,
שאִם יבֹא לקחתוֹ צריך לִרדֹף אחריו ולצוּד אוֹתוֹ מִשם.
לפיכך, הצד ארי אינוֹ חיב עד שיכניסנוּ לכִפה שלוֹ שהוּא נאסר בה.
20
כל מקוֹם שאִם ירוּץ בוֹ יגיע לחיה בִשחיה אחת,
אוֹ שהיוּ הכתלים קרוֹבין זה לזה עד שיִפֹל צֵל שניהם לאמצע כאחד הרי זה מקוֹם קטן,
ואִם הִבריח הצבי וכיוֹצֵא בוֹ לתוֹכוֹ חיב.
וּמקוֹם שהוּא גדוֹל מִזה,
המבריח חיה לתוֹכוֹ פטוּר.
21
אחד שמוֹנה שרצים האמוּרין בתוֹרה ואחד שאר שקצים וּרמשים שיֵש למינן צידה,
הצד אחד מִכוּלן,
בין לצֹרך בין שלֹא לצֹרך אלא לשחֵק בהן חיב,
הוֹאיל ונִתכוֵּן לצוּד וצד,
שהמלאכה שאינה צריכה לגוּפה חיב עליה.
הצד את הישֵן ואת הסוּמא חיב.
22
המשלֵח כלבים כדי שיצוּדוּ צביים וארנבים וכיוֹצֵא בהן,
וּברח הצבי מִפני הכלב והיה הוּא רוֹדֵף אחר הצבי,
אוֹ שעמד בפניו והִבהילוֹ עד שהִגיע הכלב וּתפשוֹ הרי זה תוֹלדת צד,
וחיב. וכֵן העוֹשה כדרך הזוֹ בעוֹפוֹת.
23
צבי שנִכנס לבית ונעל אחד בפניו חיב.
נעלוּהוּ שנים פטוּרין.
ואִם אין אחד יכוֹל לִנעֹל אוֹתוֹ וּנעלוּהוּ שנים חיבין.
ישב אחד על הפתח ולֹא מִלאהוּ,
וישב השֵני וּמִלאהוּ השֵני חיב.
ישב הרִאשוֹן וּמִלאהוּ,
וּבא השֵני וישב בצִדוֹ,
אף על פי שעמד הרִאשוֹן והלך לוֹ הרִאשוֹן חיב,
והשֵני לֹא עשה כלוּם,
וּמוּתר לוֹ לישֵב בִמקוֹמוֹ עד הערב ולוֹקֵח הצבי.
למה זה דוֹמה? לנוֹעֵל ביתוֹ לשמרוֹ ונִמצא צבי שמוּר בתוֹכוֹ,
שלֹא עשה כלוּם.
נִכנסה לוֹ צִפוֹר תחת כנפיו יוֹשֵב וּמשמרה עד שתחשך,
וּמוּתר.
24
הצד צבי זקֵן אוֹ חִגֵר אוֹ חוֹלה אוֹ קטן פטוּר.
המפרֵק בהֵמה חיה ועוֹף מִן המצוּדה פטוּר.
הצד חיה ועוֹף שבִרשוּתוֹ,
כגוֹן אוּזין ותרנגֹלין ויוֹני עליה פטוּר.
הצד דבר שאין במינוֹ צידה,
כגוֹן חגבים חזיזין צרעין ויתוּשין וּפרעוֹשין וכיוֹצֵא באֵלוּ הרי זה פטוּר.
25
רמשים המזיקין,
כגוֹן נחשים ועקרבים וכיוֹצֵא בהן,
אף על פי שאינן ממיתין,
הוֹאיל ונוֹשכין מוּתר לצוּד אוֹתן בשבת; והוּא שיִתכוֵּן להִנצֵל מִנשיכתן.
כיצד הוּא עוֹשה? כוֹפה כלי עליהן אוֹ מקיף עליהן אוֹ קוֹשרן,
כדי שלֹא יזיקוּ.