1
האוֹפה כגרוֹגרת חיב.
אחד האוֹפה את הפת,
אוֹ המבשֵל את המאכל אוֹ את הסמנין,
אוֹ המחמֵם את המים הכֹל מֵעין אחד הוּא.
שִעוּר המחמֵם את המים כדי לִרחֹץ בהן אֵבר קטן.
ושִעוּר מבשֵל סממנין כדי שיהוּ ראוּיין לדבר שמבשלין אוֹתן לוֹ.
2
הנוֹתֵן ביצה בצד המֵחם בִשביל שתִתגלגֵל,
ונִתגלגלה חיב,
שהמבשֵל בתוֹלדוֹת האוּר כִמבשֵל באוּר עצמה.
וכֵן המֵדיח בחמין מליח הישן אוֹ קוּליס האִספנן,
והוּא דג דק ורך ביוֹתֵר הרי זה חיב,
שהדחתן בחמין זה הוּא גמר בִשוּלן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
3
המפקיע את הביצה בבגד חם אוֹ בחוֹל וּבאבק דרכים שהֵן חמין מִפני השמש,
אף על פי שנִצלית פטוּר,
שתוֹלדת חמה אינה כתוֹלדת האֵש,
אבל גזרוּ עליהן מִפני תוֹלדוֹת האוּר.
וכֵן המבשֵל בחמי טבריה וכיוֹצֵא בהן פטוּר.
המבשֵל על האוּר דבר שהיה מבוּשל כל צרכוֹ אוֹ דבר שאינוֹ צריך בִשוּל כלל פטוּר.
4
אחד נתן את האוּר,
ואחד נתן את העֵצים,
ואחד נתן את הקדֵרה,
ואחד נתן את המים,
ואחד נתן את הבשר,
ואחד נתן את התבלין,
וּבא אחֵר והֵגיס כוּלן חיבין מִשוּם מבשֵל,
שכל העוֹשה דבר מִצרכי בִשוּל הרי זה מבשֵל.
אבל אִם שפת אחד את הקדֵרה תחִלה,
וּבא אחֵר ונתן את המים,
וּבא אחֵר ונתן את הבשר,
וּבא אחֵר ונתן את התבלין,
וּבא אחֵר ונתן את האוּר,
וּבא אחֵר ונתן העֵצים על האוּר,
וּבא אחֵר והֵגיס שנים האחרוֹנים בִלבד חיבין מִשוּם מבשֵל.
5
הִניח בשר על גבי גחלין:
אִם נִצלה בוֹ כגרוֹגרת,
אפִלוּ בִשנים שלֹשה מקוֹמוֹת חיב; לֹא נִצלה בוֹ כגרוֹגרת,
אבל נִתבשֵל כוּלוֹ חצי בִשוּל חיב; נִתבשֵל חצי בִשוּל מִצד אחד פטוּר,
עד שיהפֹך בוֹ ויתבשֵל חצי בִשוּל מִשני צדדיו.
שכח והִדביק פת בתנוּר בשבת ונִזכר מוּתר לוֹ לִרדוֹתה קֹדם שתֵאפה ויבֹא לידי מלאכה.
6
המתיך אחד מִמיני מתכוֹת כל שהוּא אוֹ המחמֵם את המתכת עד שתֵעשה גחלת הרי זה תוֹלדת מבשֵל.
וכֵן הממסֵס את הדוֹנג אוֹ את החֵלב אוֹ את הזפת והכֹפר והגפרית וכיוֹצֵא בהן הרי זה תוֹלדת מבשֵל.
וכֵן המבשֵל כלי אדמה עד שיֵעשוּ חרש חיב מִשוּם מבשֵל.
כללוֹ של דבר:
בין שרִפה גוּף קשה באֵש אוֹ שהִקשה גוּף רך הרי זה חיב מִשוּם מבשֵל.
7
הגוֹזֵז צמר אוֹ שֵער,
בין מִן הבהֵמה בין מִן החיה,
בין מִן החי בין מִן המֵת,
אפִלוּ מִן השלח שלהן חיב.
וכמה שִעוּרוֹ? כדי לִטווֹת מִמנוּ חוּט שארכוֹ כרֹחב הסיט כפוּל.
וכמה רֹחב הסיט? כדי לִמתֹח מִן בֹהן של יד עד האצבע הרִאשוֹנה כשיִפתח ביניהן בכל כֹחוֹ,
והוּא קרוֹב לִשני שלישי זרת.
התוֹלֵש כנף מִן העוֹף הרי זה תוֹלדת גוֹזֵז.
והטֹוה את הצמר מִן החי פטוּר,
שאין דרך גזיזה בכך,
ואין דרך נִפוּץ בכך,
ואין דרך טויה בכך.
8
הנוֹטֵל צִפרניו אוֹ שערוֹ אוֹ שפמוֹ אוֹ זקנוֹ הרי זה תוֹלדת גוֹזֵז,
וחיב; והוּא שיִטֹל בִכלי.
אבל אִם נטלן בידוֹ,
בין לוֹ בין לאחֵר פטוּר.
וכֵן החוֹתֵך יבֹלת מִגוּפוֹ,
בין ביד בין בִכלי פטוּר,
בין לוֹ בין לאחֵר.
וּמוּתר לחתֹך יבֹלת במִקדש ביד,
אבל לֹא בִכלי; ואִם היתה יבֵשה חוֹתכה אף בִכלי,
ועוֹבֵד.
9
הנוֹטֵל שערוֹ בִכלי כמה יטֹל ויהיה חיב? שתי שערוֹת.
ואִם לִקֵט לבנוֹת מִתוֹך שחֹרוֹת אפִלוּ אחת חיב.
:צִפֹרן שפֵרֵש רוּבה,
וציצין של עוֹר שפֵרשוּ רוּבן:
אִם פֵרשוּ כלפי מעלה וּמצערוֹת אוֹתוֹ מוּתר לִטֹל אוֹתן בידוֹ,
אבל לֹא בִכלי,
ואִם נטלן בִכלי פטוּר; ואִם אינן מצערוֹת אוֹתוֹ אפִלוּ בידוֹ אסוּר.
ואִם לֹא פֵרֵש רוּבן,
אפִלוּ מצערוֹת אוֹתוֹ אסוּר לנטלן בידוֹ,
ואִם נטלן בִכלי חיב.
10
המלבֵן את הצמר אוֹ את הפִשתן אוֹ את השני,
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן מִמה שדרכוֹ להִתלבֵן חיב.
וכמה שִעוּרוֹ? כדי לִטווֹת מִמנוּ חוּט אחד,
ארכוֹ כִמלֹא רֹחב הסיט כפוּל,
שהוּא אֹרך ארבעה טפחים.
11
והמכבֵס בגדים הרי זה תוֹלדת המלבֵן,
וחיב. והסוֹחֵט את הבגד עד שיוֹציא המים שבוֹ הרי זה מכבֵס,
וחיב, שהסחיטה מִצרכי כִבוּס היא,
כמוֹ שההגסה מִצרכי הבִשוּל.
ואין סחיטה בשֵער.
והוּא הדין לעוֹר,
שאין חיבין על סחיטתוֹ.
12
המנפֵץ את הצמר אוֹ את הפִשתן אוֹ את השני וכיוֹצֵא בהן חיב.
וכמה שִעוּרוֹ? כדי לִטווֹת מִמנוּ חוּט אחד,
ארכוֹ ארבעה טפחים.
והמנפֵץ את הגידים עד שיֵעשוּ כצמר כדי לִטווֹת אוֹתן הרי זה תוֹלדת מנפֵץ,
וחיב.
13
הצוֹבֵע חוּט שארכוֹ ארבעה טפחים,
אוֹ דבר שאפשר לִטווֹת מִמנוּ חוּט כזה חיב.
ואין הצוֹבֵע חיב עד שיִהיה צבע המִתקיֵם,
אבל צבע שאינוֹ מִתקיֵם כלל,
כגוֹן שהעביר סרק אוֹ ששר על גבי ברזל אוֹ נחֹשת וּצבעוֹ פטוּר,
שהרי אתה מעבירוֹ לִשעתוֹ,
ואינוֹ צוֹבֵע כלוּם,
וכל שאין מלאכתוֹ מִתקימת בשבת,
פטוּר.
14
העוֹשה עין הצבע הרי זה תוֹלדת צוֹבֵע,
וחיב. כיצד? כגוֹן שנתן קלקנתוֹס לתוֹך מי עפצא,
שנעשה הכֹל שחֹר,
אוֹ שנתן אסטיס לתוֹך מי כרכֹם,
שנעשה הכֹל ירֹק,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
וכמה שִעוּרוֹ? כדי לִצבֹע בוֹ חוּט שארכוֹ ארבעה טפחים.
15
הטֹוה אֹרך ארבעה טפחים מִכל דבר הנִטוה חיב,
אחד הטֹוה את הצמר אוֹ את הפִשתן אוֹ את השֵער אוֹ את הנוֹצה אוֹ את הגידים,
וכל כיוֹצֵא בהן.
העוֹשה את הלבד הרי זה תוֹלדת טֹוה,
וחיב; והוּא שילבֵד דבר שאפשר לִטווֹת מִמנוּ אֹרך ארבעה טפחים בעֹבי בינוֹני.
16
העוֹשה שני בתי נירין חיב.
העוֹשה נפה אוֹ כברה אוֹ סל אוֹ סבכה,
אוֹ שסֵרֵג מִטה בחבלים הרי זה תוֹלדת עוֹשה נירין,
וּמִשיעשה שני בתים באחד מִכל אֵלוּ,
חיב. וכֵן כל העוֹשה שני בתים בדבר שעוֹשין אוֹתוֹ בתים בתים כגוֹן אֵלוּ חיב.
17
דרך האוֹרגין שמוֹתחין החוּטין תחִלה באֹרך היריעה וּברחבה,
וּשנים אוֹחזין זה מִכאן וזה מִכאן,
ואחד שוֹבֵט בשֵבט על החוּטין וּמתקֵן אוֹתם זה בצד זה,
עד שתֵעשה כוּלה שתי בלֹא עֵרב.
וּמתיחת החוּטין כדרך האוֹרגין היא הנסכת המסֵכה,
וזה המוֹתֵח נִקרא מֵסֵך.
וּכשכוֹפלין אוֹתה וּמתחיל להכניס העֵרב בשתי,
נִקרא אוֹרֵג.
18
המֵסֵך חיב,
והיא מלאכה מֵאבוֹת מלאכוֹת.
והשוֹבֵט על החוּטין עד שיִתפרקוּ ויתקנֵם הרי זה תוֹלדת מֵסֵך.
וכמה שִעוּרוֹ? מִשיתקֵן רֹחב שתי אצבעוֹת חיב.
וכֵן האוֹרֵג שני חוּטין ברֹחב שתי אצבעוֹת חיב; בין שארגן בתחִלה בין שהיה מִקצת הבגד ארוּג וארג על האריג שִעוּרוֹ שני חוּטין.
ואִם ארג חוּט אחד והִשלים בוֹ הבגד חיב.
ארג בִשפת היריעה שני חוּטין ברֹחב שלֹשה בתי נירין חיב.
הא למה זה דוֹמה? לאוֹרֵג צִלצוּל קטן ברֹחב שלֹשה בתי נירין.
19
המדקדֵק את החוּטין וּמפרידן בעֵת האריגה הרי זה תוֹלדת אוֹרֵג.
וכֵן הקוֹלֵע את הנימין הרי זה תוֹלדת אוֹרֵג,
ושִעוּרוֹ מִשיעשה קליעה באֹרך שתי אצבעוֹת.
20
הבוֹצֵע שני חוּטין חיב.
וּבוֹצֵע הוּא המפריד את האריג; בין שהוֹציא העֵרב מִן השתי אוֹ העביר השתי מֵעל העֵרב הרי זה בוֹצֵע,
וחיב. והוּא שלֹא יהֵא מקלקֵל,
אלא יתכוֵּן לתקֵן,
כדרך שעוֹשין אֵלוּ שמאחין את הבגדים הקלים ביוֹתֵר,
שבוֹצעין ואחר כך מאחין,
וחוֹזרין ואוֹרגין חוּטין שבצעוּ עד שיֵעשוּ שני הבגדים אוֹ שני הקרעים אחד.
והסוֹתֵר את הקליעה לתקֵן הרי זה תוֹלדת בוֹצֵע,
ושִעוּרוֹ כשִעוּר הבוֹצֵע.