1
החוֹרֵש כל שהוּא חיב.
המנכֵש בעִקרי האילנוֹת והמקרסֵם עשבים אוֹ המזרֵד את השריגים כדי ליפוֹת הקרקע הרי זה תוֹלדת חוֹרֵש,
וּמִשיעשה כל שהוּא חיב.
וכֵן המשוה פני השדה,
כגוֹן שהִשפיל התֵל ורִדדוֹ אוֹ מִלֵא הגיא חיב מִשוּם חוֹרֵש,
ושִעוּרוֹ כל שהוּא.
וכֵן כל המשוה גוּמוֹת שִעוּרוֹ כל שהוּא.
2
הזוֹרֵע כל שהוּא חיב.
הזוֹמֵר את האילן כדי שיִצמח הרי זה מֵעין זוֹרֵע.
אבל המשקה צמחים ואילנוֹת בשבת הרי זה תוֹלדת זוֹרֵע,
וחיב בכל שהוּא.
וכֵן השוֹרה חִטין וּשעוֹרין וכיוֹצֵא בהן במים הרי זה תוֹלדת זוֹרֵע,
וחיב.
3
הקוֹצֵר כגרוֹגרת חיב.
ותוֹלֵש תוֹלדת קוֹצֵר הוּא.
וכל העוֹקֵר דבר מִגִדוּליו חיב מִשוּם קוֹצֵר.
לפיכך, צרוֹר שעלוּ בוֹ עשבים וּכשוּת שעלת בסנה ועשבים שצמחוּ על גב החבית התוֹלֵש מֵהן חיב,
שזה הוּא מקוֹם גִדוּליו; אבל התוֹלֵש מֵעציץ שאינוֹ נקוּב פטוּר,
מִפני שאין זה מקוֹם גִדוּליו.
עציץ נקוּב בִכדי שֹרש קטן הרי הוּא כארץ,
והתוֹלֵש מִמנוּ חיב.
4
כל זרע שקצירתוֹ מצמחת אוֹתוֹ וּמגדלתוֹ,
כגוֹן אספסתא וסִלקא הקוֹצרוֹ בִשגגה חיב שתי חטאוֹת:
אחת מִפני שהוּא קוֹצֵר,
ואחת מִפני שהוּא נוֹטֵע.
וכֵן הזוֹמֵר והוּא צריך לעֵצים חיב מִשוּם קוֹצֵר וּמִשוּם נוֹטֵע.
:גבשוּשית של עפר שעלוּ בוֹ עשבים:
הִגביהה מֵעל הארץ והִניחה על גבי יתֵדוֹת חיב מִשוּם תוֹלֵש; היתה על גבי יתֵדוֹת והִניחה על הארץ חיב מִשוּם זוֹרֵע.
תאֵנים שיבשוּ באִביהן וכֵן אילן שיבשוּ פֵרוֹתיו בוֹ התוֹלֵש מֵהן בשבת חיב,
אף על פי שהֵן כעקוּרין לעִנין טוּמאה.
5
התוֹלֵש עלשין והמזרֵד זרדין:
אִם לאכילה שִעוּרוֹ כגרוֹגרת; ואִם לִבהֵמה שִעוּרוֹ כִמלֹא פי גדי; ואִם להסקה שִעוּרוֹ כדי לבשֵל ביצה.
:המעמֵר אכלין שִעוּרוֹ כגרוֹגרת.
ואִם עִמֵר לִבהֵמה שִעוּרוֹ כִמלֹא פי גדי.
ואִם להסקה שִעוּרוֹ כדי לבשֵל ביצה.
וּביצה האמוּרה בכל מקוֹם היא ביצה בינוֹנית של תרנגֹלין,
וכל מקוֹם שנֹאמר 'כדי לבשֵל ביצה' הוּא כדי לבשֵל כגרוֹגרת מִביצה.
וּגרוֹגרת אחד מִשלֹשה בביצה.
ואין עִמוּר אלא בגִדוּלי קרקע.
6
המקבֵץ דבֵלה ועשה מִמנה עִגוּל,
אוֹ שנִקֵב תאֵנים והִכניס החבל בהן עד שנִתקבצוּ גוּף אחד הרי זה תוֹלדת מעמֵר,
וחיב. וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
הדש כגרוֹגרת חיב.
ואין דישה אלא בגִדוּלי קרקע.
והמפרֵק הרי הוּא תוֹלדת הדש.
החוֹלֵב את הבהֵמה חיב,
מִפני שהוּא מפרֵק.
וכֵן החוֹבֵל בחי שיֵש לוֹ עוֹר חיב מִשוּם מפרֵק; והוּא שיִהיה צריך לדם שיֵצֵא מִן החבוּרה.
אבל אִם נִתכוֵּן להזיק בִלבד פטוּר,
מִפני שהוּא מקלקֵל.
ואינוֹ חיב עד שיִהיה בדם אוֹ בחלב שהוֹציאוֹ כגרוֹגרת.
8
במה דברים אמוּרים? בחוֹבֵל בִבהֵמה וחיה וכיוֹצֵא בהן.
אבל החוֹבֵל בחבֵרוֹ,
אף על פי שנִתכוֵּן להזיק חיב,
מִפני נחת רוּחוֹ,
שהרי נִתקררה דעתוֹ ושככה חמתוֹ,
והרי הוּא כִמתקֵן.
ואף על פי שאינוֹ צריך לדם שהוֹציא מִמנוּ חיב.
9
שמוֹנה שרצים האמוּרים בתוֹרה הֵן שיֵש להן עוֹרוֹת לעִנין שבת,
כמוֹ חיה וּבהֵמה ועוֹף.
אבל שאר שקצים וּרמשים אין להם עוֹר,
לפיכך החוֹבֵל בהן פטוּר.
ואחד החוֹבֵל בִבהֵמה וחיה ועוֹף אוֹ בִשמוֹנה שרצים ועשה חבוּרה ויצא הדם,
אוֹ שנִצרר הדם אף על פי שלֹא יצא חיב.
10
השוֹחֵט את הפֵרוֹת חיב מִשוּם מפרֵק.
ואינוֹ חיב עד שיִהיה במשקין ששחט כגרוֹגרת.
ואין חיבין מִן התוֹרה אלא על דריכת זיתים וענבים בִלבד.
וּמוּתר לִשחֹט אשכוֹל של ענבים לתוֹך האֹכל,
שמשקה הבא לאֹכל אֹכל הוּא,
ונִמצא כִמפרֵק אֹכל מֵאֹכל.
אבל אִם שחט לִכלי שאין בוֹ אֹכל הרי זה דוֹרֵך,
וחיב. והחוֹלֵב לתוֹך האֹכל אוֹ היוֹנֵק בפיו פטוּר,
ואינוֹ חיב עד שיחלֹב לתוֹך הכלי.
11
הזוֹרה אוֹ הבוֹרֵר כגרוֹגרת חיב.
והמחבֵץ הרי הוּא תוֹלדת הבוֹרֵר.
וכֵן הממחה שמרים מִתוֹך המשקין הרי זה תוֹלדת בוֹרֵר אוֹ תוֹלדת מרקֵד,
וחיב; שהזוֹרה והבוֹרֵר והמרקֵד דוֹמין עִניניהם זה לזה.
וּמִפני מה מנוּ אוֹתם בִשלֹשה? מִפני שכל מלאכה שהיתה במִשכן מוֹנין אוֹתה בִפני עצמה.
12
הבוֹרֵר אֹכל מִתוֹך פסֹלת,
אוֹ שהיוּ לפניו שני מיני אכלין וּבֵרֵר מין מִמין אחֵר:
בנפה וּבִכברה חיב; בקנוֹן וּבתמחוּי פטוּר; ואִם בֵרֵר בידוֹ לאכֹל לאלתר מוּתר.
13
והבוֹרֵר פסֹלת מִתוֹך האֹכל,
אפִלוּ בידוֹ חיב.
והבוֹרֵר תוּרמוֹסין מִתוֹך פסֹלת שלהן חיב,
מִפני שהפסֹלת שלהן ממתקת אוֹתן כשיִשלקוּ עִמה,
ונִמצא כבוֹרֵר פסֹלת מִתוֹך אֹכל,
וחיב.:הבוֹרֵר אֹכל מִתוֹך פסֹלת בידוֹ להניחוֹ אפִלוּ לבוֹ ביוֹם נעשה כבוֹרֵר לאוֹצר,
וחיב. היוּ לפניו שני מיני אכלין מעֹרבין בוֹרֵר אחד מֵאחד,
וּמניח לאכֹל מיד.
ואִם בֵרֵר והִניח לאחר זמן,
אפִלוּ לבוֹ ביוֹם,
כגוֹן שבֵרֵר בשחרית לאכֹל בין הערבים חיב.
14
המשמֵר יין אוֹ שמן אוֹ מים,
וכֵן שאר המשקין,
במשמרת שלהן חיב,
והוּא שישמֵר כגרוֹגרת.
אבל מסננין יין שאין בוֹ שמרים אוֹ מים צלוּלין בסוּדרין וּבִקפיפה מִצרית כדי שיִהיה צלוּל ביוֹתֵר.
ונוֹתנין מים על גבי שמרים בִשביל שיֵצלוּ,
ונוֹתנין ביצה טרוּפה במסננת של חרדל כדי שיִצל.
וחרדל שלשוֹ מֵערב שבת למחר ממחוֹ בין ביד בין בִכלי.
וכֵן יין מִגִתוֹ כל זמן שהוּא תוֹסֵס,
טוֹרֵף חבית בִשמריה ונוֹתֵן לתוֹך הסוּדרין,
שעדין לֹא נִפרשוּ השמרים מִן היין יפה יפה,
וכל היין כגוּף אחד הוּא.
וכֵן החרדל וכל כיוֹצֵא בוֹ.
15
הטוֹחֵן כגרוֹגרת חיב.
וכֵן השוֹחֵק תבלין וסממנין במכתשת הרי זה טוֹחֵן,
וחיב. והמחתֵך ירק תלוּש הרי זה תוֹלדת טוֹחֵן.
וכֵן הנוֹסֵר עֵצים לֵהנוֹת בנסֹרת שלהן,
אוֹ השף לשוֹן של מתכת חיב מִשישוּף כל שהוּא.
אבל המחתֵך עֵצים אינוֹ חיב עד שידקֵק מֵהן כדי לבשֵל כגרוֹגרת מִביצה.
16
והמרקֵד כגרוֹגרת חיב.
הלש כגרוֹגרת חייב.
והמגבֵל את העפר הרי זה תוֹלדת לש.
וכמה שִעוּרוֹ? כדי לעשוֹת פי כוּר של צוֹרפי זהב.
ואין גִבוּל באֵפר ולֹא בחוֹל הגס ולֹא במוּרסן ולֹא בכיוֹצֵא בהן.
והנוֹתֵן זרע שוּמשמין אוֹ זרע פִשתן וכיוֹצֵא בהן במים חיב מִשוּם לש,
מִפני שהֵן מִתערבין ונִתלין זה בזה.