1
מלאכוֹת שחיבין עליהן סקילה וכרֵת במֵזיד אוֹ קרבן חטאת בִשגגה מֵהן אבוֹת וּמֵהן תוֹלדוֹת.
וּמִנין כל אבוֹת מלאכוֹת ארבעים חסֵר אחת.
ואֵלוּ הֵן:
החרישה, והזריעה,
והקצירה, והעִמוּר,
והדישה, והזריה,
והברירה, והטחינה,
וההרקדה, והלישה,
והאפיה, והגזיזה,
והלִבוּן, והנִפוּץ,
והצביעה, והטויה,
ועשית הנירין,
והנסכת המסֵכה,
והאריגה, והבציעה,
והקשירה, וההתרה,
והתפירה, והקריעה,
והבִנין, והסתירה,
והכיה בפטיש,
והצידה, והשחיטה,
וההפשטה, וההעבדה,
וּמחיקת העוֹר,
וחִתוּכוֹ, והכתיבה,
והמחיקה, והשִרטוּט,
וההבערה, והכִבוּי,
וההוֹצאה מֵרשוּת לִרשוּת.
2
כל אֵלוּ המלאכוֹת וכל שהוּא מֵעִנינם,
הֵן הנִקראין אבוֹת מלאכוֹת.
כיצד הוּא עִנינם? אחד החוֹרֵש אוֹ החוֹפֵר אוֹ העוֹשה חריץ הרי זה אב מלאכה,
שכל אחת ואחת מֵהן חפירה היא בקרקע,
ועִנין אחד הוּא.
3
וכֵן אחד הזוֹרֵע זרעים אוֹ הנוֹטֵע אילנוֹת אוֹ המבריך אילנוֹת אוֹ המרכיב אוֹ הזוֹמֵר כל אֵלוּ אב אחד הֵן מֵאבוֹת מלאכוֹת,
ועִנין אחד הוּא,
שכל אחת מֵהן לצמֵח דבר הוּא מִתכוֵּן.
4
וכֵן אחד הקוֹצֵר תבוּאה אוֹ קִטנית אוֹ הבוֹצֵר ענבים אוֹ הגוֹדֵד תמרים אוֹ המוֹסֵק זיתים אוֹ האוֹרה תאֵנים כל אֵלוּ אב מלאכה אחת הֵן,
שכל אחת מֵהן לעקֹר דבר מִגִדוּליו מִתכוֵּן.
ועל דרך זה שאר האבוֹת.
5
התוֹלדה היא המלאכה הדוֹמה לאב מֵאֵלוּ האבוֹת.
כיצד? המחתֵך את הירק מעט מעט לבשלוֹ הרי זה חיב,
שזוֹ המלאכה תוֹלדת טחינה,
שהטוֹחֵן לוֹקֵח גוּף אחד וּמחלקוֹ לגוּפים הרבֵה,
וכל העוֹשה דבר הדוֹמה לזה הרי זה תוֹלדת הטוֹחֵן.
וכֵן הלוֹקֵח לשוֹן של מתכת ושף אוֹתוֹ כדי לִקח מֵעפרוֹ,
כדרך שעוֹשין צוֹרפי הזהב הרי זה תוֹלדת טחינה.
6
וכֵן הלוֹקֵח חלב ונתן בוֹ קֵבה כדי לחבצוֹ הרי זה חיב מִשוּם תוֹלדת בוֹרֵר,
שהרי הִפריש הקוֹס מִן החלב.
ואִם גִבנוֹ ועשהוּ גבינה חיב מִשוּם בוֹנה,
שכל המקבֵץ חֵלק אל חֵלק ודִבֵק הכֹל עד שיֵעשוּ גוּף אחד הרי זה דוֹמה לבִנין.
וכֵן לכל מלאכה וּמלאכה מֵאֵלוּ האבוֹת יֵש להן תוֹלדוֹת על דרך זוֹ שאמרנוּ.
וּמִגוּף המלאכה הנעשית בשבת,
תֵדע מֵעין אי זה אב היא ותוֹלדת אי זה אב היא.
7
אחד העוֹשה אב מֵאבוֹת מלאכוֹת אוֹ תוֹלדה מִן התוֹלדוֹת:
במֵזיד חיב כרֵת,
ואִם באוּ עֵדים נִסקל; בשוֹגֵג חיב חטאת קבוּעה.
אִם כֵן,
מה הפרֵש יֵש בין האבוֹת והתוֹלדוֹת? אין ביניהן הפרֵש אלא לעִנין הקרבן בִלבד,
שהעוֹשה בִשגגה:
אִם עשה אבוֹת הרבֵה בעלם אחד חיב חטאת אחת על כל אב ואב; ואִם עשה אב ותוֹלדוֹתיו בהעלֵם אחד אינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
8
כיצד? הרי שחרש וזרע וקצר בשבת בעלם אחד חיב שלֹש חטאוֹת.
ואפִלוּ עשה הארבעים חסֵר אחת בִשגגה,
כגוֹן ששכח שאֵלוּ המלאכוֹת אסוּרוֹת לֵעשוֹת בשבת חיב על כל מלאכה וּמלאכה חטאת אחת.
אבל אִם טחן וחתך הירק ושף לשוֹן של מתכת בהעלֵם אחד אינוֹ חיב אלא חטאת אחת,
שהרי לֹא עשה אלא אב אחד ותוֹלדוֹתיו.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
העוֹשה מלאכוֹת הרבֵה מֵעין מלאכה אחת בהעלֵם אחד אינוֹ חיב אלא חטאת אחת.
כיצד? הרי שזרע ונטע והִבריך והִרכיב וזמר בעלם אחד אינוֹ חיב אלא חטאת אחת,
שכוּלן אב אחד הֵן.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.