1
אסוּר לוֹמר לגוֹי לעשוֹת לנוּ מלאכה בשבת,
אף על פי שאינוֹ מצוּוּה על השבת,
ואף על פי שאמר לוֹ קֹדם השבת,
ואף על פי שאינוֹ צריך לאוֹתה מלאכה אלא אחר השבת.
ודבר זה אִסוּרוֹ מִדִברי סוֹפרים,
כדי שלֹא תִהיה שבת קלה בעיניהם ויבֹאוּ לעשוֹת בעצמן.
2
גוֹי שעשה מלאכה מֵעצמוֹ בשבת:
אִם בִשביל ישראֵל עשה אוֹתה אסוּר לֵהנוֹת באוֹתה מלאכה עד מוֹצאי שבת,
וימתין בִכדי שתֵעשה,
והוּא שלֹא יהיה הדבר בפרהסיא עד שיֵדעוּ בוֹ רבים שדבר זה בִשביל פלוֹני הוּא נעשה בשבת; ואִם בִשביל עצמוֹ בִלבד עשה מוּתר לֵהנוֹת בה בשבת.
3
כיצד? גוֹי שהִדליק את הנֵר מִשתמֵש לאוֹרוֹ ישראֵל; ואִם בִשביל ישראֵל אסוּר.
עשה כבש לירֵד בוֹ מִן הספינה יֵרֵד אחריו ישראֵל; ואִם בִשביל ישראֵל אסוּר.
מִלֵא מים להשקוֹת בהמתוֹ משקה אחריו ישראֵל; לִקֵט עשבים להאכיל לִבהמתוֹ מניח ישראֵל בהמתוֹ לאכֹל מֵהן,
והוּא שלֹא יהֵא הגוֹי מכיר לאוֹתוֹ ישראֵל,
שמא ירבה בִמלאכתוֹ בִשבילוֹ,
ונִמצא עוֹשה בִשביל ישראֵל.
וכֵן כל דבר שאפשר להרבוֹת בוֹ לֹא יֵהנה בוֹ בשבת,
אלא אִם כֵן אינוֹ מכירוֹ.
4
אבל דבר שאין בוֹ להרבוֹת וּלמעֵט,
כגוֹן נֵר וכבש,
הוֹאיל ועשה בִשביל עצמוֹ נהנה אחריו ישראֵל בשבת,
אף על פי שהוּא מכירוֹ.
נֵר הדלוּק בִמסִבה בשבת:
אִם רֹב ישראֵל אסוּר להִשתמֵש לאוֹרה,
שהמדליק על דעת הרֹב מדליק; ואִם רֹב גוֹים מוּתר להִשתמֵש לאוֹרה; מחצה למחצה אסוּר.
נפלה דלֵקה בשבת וּבא נכרי לכבוֹת אין אוֹמרין לוֹ 'כבֵה' אוֹ 'אל תכבה',
מִפני שאין שביתתוֹ עלינוּ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
5
מֵת שעשוּ לוֹ גוֹים ארוֹן וחפרוּ לוֹ קבר בשבת אוֹ הֵביאוּ לוֹ חלילין לִספֹד בהן:
אִם בצִנעה ימתין בִכדי שיֵעשוּ למוֹצאי שבת,
ויקבֵר בהן; ואִם היה הקבר בִסרטיא גדוֹלה והארוֹן על גביו,
וכל העוֹברין והשבין אוֹמרין שזה שהגוֹים עוֹשין עכשיו בשבת,
לִפלוֹני הוּא הרי זה לֹא יקבֵר בוֹ אוֹתוֹ ישראֵל עוֹלמית,
מִפני שהוּא בפרהסיא.
וּמוּתר לִקבֹר בוֹ ישראֵל אחֵר,
והוּא שימתין כדי שיֵעשה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
גוֹי שהֵביא חלילין בשבת למֵת,
אף על פי שהביאן מִצד החוֹמה ימתין למוֹצאי שבת כדי שיבֹאוּ מִמקוֹם קרוֹב ואחר כך יספֵד בהן ישראֵל,
שמא בלילה הביאוּם מִמקוֹם אחֵר עד החוֹמה,
וּבבֹקר נִכנסוּ בהן.
ואִם יוֹדֵע בודאי שמִמקוֹם פלוֹני הביאוּם בשבת ימתין כדי שיבֹאוּ מֵאוֹתוֹ מקוֹם אחר השבת,
והוּא שלֹא יהֵא הדבר בפרהסיא גדוֹלה,
כמוֹ שאמרנוּ.
7
עיר שיִשראֵל וגוֹים דרין בתוֹכה,
והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת:
אִם רֹב גוֹים מוּתר לִרחֹץ בה למוֹצאי שבת מיד; ואִם רֹב ישראֵל ימתין בִכדי שיֵחמוּ חמין,
שבִשביל הרֹב הוּחמוּ; מחצה למחצה ימתין בִכדי שיֵחמוּ חמין.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
ישראֵל שאמר לגוֹי לעשוֹת לוֹ מלאכה זוֹ בשבת,
אף על פי שעבר,
וּמכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת מוּתר לוֹ לֵהנוֹת באוֹתה מלאכה לערב אחר שימתין בִכדי שתֵעשה.
ולֹא אסרוּ בכל מקוֹם עד שימתין בִכדי שיֵעשוּ אלא מִפני דבר זה:
שאִם תֹאמר יהֵא מוּתר מיד שמא יֹאמר לגוֹי לעשוֹת לוֹ,
וימצא הדבר מוּכן מיד; וכיון שאסרוּ עד שימתין בִכדי שיֵעשוּ,
לֹא יֹאמר לגוֹי לעשוֹת לוֹ,
שהרי אינוֹ מִשתכֵר כלוּם,
מִפני שהוּא מִתעכֵב לערב בִכדי שיֵעשה דבר זה שנעשה בשבת.
9
דבר שאינוֹ מלאכה ואין אסוּר לעשוֹתוֹ בשבת אלא מִשוּם שבוּת מוּתר לישראֵל לוֹמר לגוֹי לעשוֹתוֹ בשבת.
והוּא שיִהיה שם מִקצת חֹלי,
אוֹ יהיה צריך לדבר צֹרך הרבֵה,
אוֹ מִפני מִצוה.
10
כיצד? אוֹמֵר ישראֵל לגוֹי בשבת לעלוֹת באילן אוֹ לשוּט על פני המים כדי להביא לוֹ שוֹפר אוֹ סכין למילה,
אוֹ מֵביא לוֹ מֵחצֵר לחצֵר שאין ביניהן עֵרוּב מים חמין להרחיץ בהן קטן אוֹ מִצטעֵר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
11
הלוֹקֵח בית בארץ ישראֵל מוּתר לוֹ לוֹמר לגוֹי לִכתֹב לוֹ השטר בשבת,
שאמירה לגוֹי אסוּרה מִדִבריהם,
וּמִשוּם ישוּב ארץ ישראֵל לֹא גזרוּ בדבר זה.
וכֵן הלוֹקֵח בית מֵהם בסוּריא,
שסוּריא כארץ ישראֵל לדבר זה.
12
פוֹסֵק אדם עִם הגוֹי על המלאכה וקוֹצֵץ דמים,
והגוֹי עוֹשה לעצמוֹ,
ואף על פי שהוּא עוֹשה בשבת מוּתר.
וכֵן השוֹכֵר את הגוֹי לימים הרבֵה מוּתר,
אף על פי שהוּא עוֹשה בשבת.
כיצד? כגוֹן ששכר הגוֹי לשנה אוֹ לִשתים שיִכתֹב לוֹ אוֹ שיארֹג לוֹ הרי זה כוֹתֵב ואוֹרֵג בשבת וּמוּתר,
כאִלוּ קצץ עִמוֹ שיִכתֹב לוֹ סֵפר אוֹ יארֹג לוֹ בגד,
שהוּא עוֹשה בכל עֵת שיִרצה,
והוּא שלֹא יחשֵב עִמוֹ יוֹם יוֹם.
13
במה דברים אמוּרים? בצִנעה,
שאין הכֹל מכירין שזוֹ המלאכה הנעשית בשבת של ישראֵל היא.
אבל אִם היתה ידוּעה וּגלוּיה וּמפוּרסמת אסוּרה,
שהרוֹאה את הגוֹי עוֹשה אוֹתה אינוֹ יוֹדֵע שקצץ,
ואוֹמֵר שפלוֹני שכר הגוֹי לעשוֹת לוֹ בשבת.
14
לפיכך, הפוֹסֵק עִם הגוֹי לִבנוֹת לוֹ חצֵרוֹ אוֹ כתלוֹ אוֹ לִקצֹר את שדֵהוּ,
אוֹ ששכרוֹ שנה אוֹ שתים לִבנוֹת לוֹ חצֵר אוֹ לִטע לוֹ כרם:
אִם היתה המלאכה במדינה אוֹ בתוֹך התחוּם אסוּר לוֹ להניחן לעשוֹת בשבת,
מִפני הרוֹאים שאינם יוֹדעים שפסק; ואִם היתה המלאכה חוּץ לתחוּם מוּתר,
מִפני שאין שם ישראֵלי שיִראה את הפוֹעלים כשהֵן עוֹשין בשבת.
15
וכֵן מוּתר לאדם להשכיר כרמוֹ אוֹ שדֵהוּ לגוֹי,
אף על פי שהוּא זוֹרען ונוֹטען בשבת,
שהרוֹאה יוֹדֵע ששכוּרין הֵן אוֹ באריסוּת ירד להן.
ודבר ששֵם היִשראֵלי בעליו קרוּי עליו,
ואין דרך רֹב אנשי אוֹתוֹ המקוֹם להשכירוֹ אוֹ לִתנוֹ באריסוּת אסוּר להשכירוֹ לגוֹי,
מִפני שהגוֹי עוֹשה באוֹתוֹ המקוֹם מלאכה בשבת,
והוּא נִקרא על שֵם היִשראֵלי בעליו.
16
מוּתר להשאיל כֵלים וּלהשכירן לגוֹי,
אף על פי שהוּא עוֹשה בהן מלאכה בשבת,
מִפני שאין אנוּ מצוּוּין על שביתת הכֵלים.
אבל בהמתוֹ ועבדוֹ אסוּר,
מִפני שאנוּ מצוּוּין על שביתת בהֵמה ועבד.
17
המִשתתֵף עִם הגוֹי בִמלאכה אוֹ בִסחוֹרה בחנוּת:
אִם הִתנוּ בתחִלה שיִהיה שכר השבת לגוֹי לבדוֹ אִם מעט אִם הרבֵה,
וּשכר יוֹם אחֵר כנגד יוֹם השבת לישראֵל לבדוֹ מוּתר; ואִם לֹא הִתנוּ מִבתחִלה כשיבֹאוּ לחלֹק,
נוֹטֵל הגוֹי שכר השבתוֹת כוּלן לבדוֹ,
והשאר חוֹלקין אוֹתוֹ,
ואינוֹ מוֹציא לוֹ כלוּם כנגד יוֹם השבת אלא אִם כֵן הִתנה בתחִלה.
וכֵן אִם קִבלוּ שדה בשוּתפוּת דין אחד הוּא.
18
אִם לֹא הִתנוּ,
וּבאוּ לחלֹק השכר,
ולֹא היה שכר השבת ידוּע יֵראה לי שהגוֹי נוֹטֵל לבדוֹ שביע השכר,
והשאר חוֹלקין.
הנוֹתֵן מעוֹת לגוֹי להִתעסֵק בהן,
אף על פי שהגוֹי נוֹשֵא ונוֹתֵן בשבת חוֹלֵק עִמוֹ בשכר בשוה.
וכֵן הוֹרוּ כל הגאוֹנים.
19
לֹא יתֵן אדם בערב שבת כֵלים לאוּמן גוֹי לעשוֹתן אף על פי שפסק עִמוֹ,
אלא בִכדי שיֵצֵא בהן מִביתוֹ קֹדם שחשֵכה.
וכֵן לֹא ימכֹר אדם חפציו לגוֹי ולֹא ישאילנוּ ולֹא ילונוּ ולֹא ימשכננוּ ולֹא יתֵן לוֹ במתנה,
אלא בִכדי שיֵצֵא באוֹתוֹ חֵפץ מִפתח ביתוֹ קֹדם השבת; שכל זמן שהוּא בביתוֹ,
אין אדם יוֹדֵע אימתי נתן לוֹ,
וּכשיֵצֵא הגוֹי מִביתוֹ בשבת וחֵפץ ישראֵל בידוֹ,
יֵראה כמי שהִלוהוּ לגוֹי אוֹ מִשכנוֹ אוֹ פסק עִמוֹ אוֹ מכר לוֹ בשבת.
20
הנוֹתֵן אִגרת לגוֹי להוֹליכה לעיר אחרת:
אִם קצץ עִמוֹ שכר הוֹלכה מוּתר,
ואפִלוּ נתנה לוֹ ערב שבת עִם חשֵכה,
והוּא שיצא בה מִפתח ביתוֹ קֹדם השבת; ואִם לֹא קצץ:
אִם יֵש במדינה אדם קבוּע שהוּא מקבֵץ האִגרוֹת ושוֹלֵח אוֹתם לכל מדינה וּמדינה עִם שלוּחיו מוּתר לִתֵן לגוֹי האִגרת,
והוּא שיִהיה שהוּת ביוֹם כדי שיגיע לבית הסמוּך לחוֹמה קֹדם השבת,
שמא זה שמקבֵץ האִגרוֹת ושוֹלחן,
ביתוֹ סמוּך לחוֹמה הוּא; ואִם אין שם אדם קבוּע לכך,
אלא הגוֹי שנוֹתנין לוֹ האִגרת הוּא שמוֹליכה לעיר אחרת אסוּר לִשלֹח ביד גוֹי האִגרת לעוֹלם,
אלא אִם כֵן קצץ לוֹ דמים.
21
גוֹי שהֵביא חפציו בשבת והִכניסן לבית ישראֵל מוּתר.
ואפִלוּ אמר לוֹ:
'הניחֵן בזוית זוֹ' הרי זה מוּתר.
וּמזמנין את הגוֹי בשבת ונוֹתנין לפניו מזוֹנוֹת לאכלן,
ואִם נטלן ויצא אין נִזקקין לוֹ,
מִפני שאין שביתתוֹ עלינוּ.
וכֵן נוֹתנין מזוֹנוֹת לִפני הכלב בחצֵר,
ואִם נטלן ויצא אין נִזקקין לוֹ.
22
מי שהיה בא בדרך וקדש עליו היוֹם,
והיה עִמוֹ מעוֹת נוֹתֵן כיסוֹ לנכרי להוֹליכוֹ לוֹ,
וּלמוֹצאי שבת לוֹקחוֹ מִמנוּ; ואף על פי שלֹא נתן לוֹ שכר על זה,
ואף על פי שנתנוֹ לוֹ מִשחשֵכה מוּתר,
מִפני שאדם בהוּל על ממוֹנוֹ ואי אפשר שישליכוֹ,
ואִם לֹא תתיר לוֹ דבר זה שאין אִסוּרוֹ אלא מִדִברי סוֹפרים,
יבֹא להביאוֹ בידוֹ ועוֹבֵר על מלאכה של תוֹרה.
במה דברים אמוּרים? בכיסוֹ.
אבל מציאה לֹא יתֵן לנכרי,
אלא מוֹליכה בפחוֹת פחוֹת מֵארבע אמוֹת.
23
ישראֵל שעשה מלאכה בשבת:
אִם עבר ועשה בזדוֹן אסוּר לוֹ לֵהנוֹת באוֹתה מלאכה לעוֹלם,
וּשאר ישראֵל מוּתר להן לֵהנוֹת בה למוֹצאי שבת מיד,
שנאמר: "וּשמרתם את השבת כי קֹדש הִוא לכם" היא קֹדש ואין מעשיה קֹדש.
כיצד? ישראֵל שבִשֵל בשבת במֵזיד למוֹצאי שבת יֵאכֵל לאחֵרים,
אבל לוֹ לֹא יֵאכֵל עוֹלמית.
ואִם בִשֵל בִשגגה למוֹצאי שבת יֹאכל בין הוּא בין אחֵרים מיד.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
24
פֵרוֹת שיצאוּ חוּץ לתחוּם וחזרוּ:
בשוֹגֵג יֵאכלוּ בשבת,
שהרי לֹא נעשה בגוּפן מעשה ולֹא נִשתנוּ; במֵזיד לֹא יֵאכלוּ עד מוֹצאי שבת.
25
השוֹכֵר את הפוֹעֵל לִשמֹר לוֹ את הפרה ואת התינוֹק לֹא יתֵן לוֹ שכרוֹ של שבת,
לפיכך אין אחריוּת שבת עליו.
ואִם היה השכיר שכיר שבת אוֹ שכיר שנה נוֹתֵן לוֹ שכרוֹ מוּשלם,
לפיכך אחריוּת שבת עליו.
ולֹא יֹאמר לוֹ:
'תֵן לי שכרי של שבת',
אלא אוֹמֵר לוֹ:
'תֵן לי שכרי של שנה' אוֹ 'של עשרה ימים'.