1
הדלקת נֵר בשבת אינה רשוּת,
אִם רצה מדליק ואִם רצה אינוֹ מדליק,
ולֹא מִצוה שאינוֹ חיב לִרדֹף אחריה עד שיעשנה,
כגוֹן עֵרוּבי חצֵרוֹת אוֹ נטילת ידים לאכילה,
אלא חוֹבה.
ואחד אנשים ואחד נשים חיבין לִהיוֹת בבתיהם נֵר דלוּק בשבת.
אפִלוּ אין לוֹ מה יֹאכל שוֹאֵל על הפתחים ולוֹקֵח שמן וּמדליק הנֵר,
שזה בִכלל עֹנג שבת הוּא.
וחיב לברֵך קֹדם הדלקה:
'אשר קִדשנוּ במִצווֹתיו וצִוּנוּ להדליק נֵר של שבת',
כדרך שמברֵך על כל הדברים שהוּא חיב בהן מִדִברי סוֹפרים.
2
מוּתר להִשתמֵש לנֵר השבת,
והוּא שלֹא יהיה הדבר צריך עיוּן הרבֵה.
אבל דבר שצריך לדקדֵק בִראיתוֹ אסוּר להבחינוֹ לאוֹר הנֵר,
גזֵרה שמא יטה.
3
המדליק צריך להדליק מִבעוֹד יוֹם קֹדם שקיעת החמה.
ונשים מצוּוּוֹת על דבר זה יתֵר מִן האנשים,
לפי שהֵן מצוּיוֹת בבתים והֵן העסוּקוֹת בִמלאכת הבית.
ואף על פי כֵן,
צריך האיש להזהירן ולִבדֹק אוֹתן על כך,
ולוֹמר לאנשי ביתוֹ ערב שבת קֹדם שתחשך:
'הדליקוּ את הנֵר'.
ספֵק חשֵכה ונִכנס השבת ספֵק לֹא נִכנס אין מדליקין.
4
מִשתִשקע החמה עד שיֵראוּ שלֹשה כוֹכבים בינוֹניים הוּא זמן הנִקרא בין השמשוֹת בכל מקוֹם.
והוּא ספֵק מִן היוֹם ספֵק מִן הלילה,
ודנין בוֹ להחמיר בכל מקוֹם,
וּלפיכך אין מדליקין בוֹ.
והעוֹשה מלאכה בין השמשוֹת ערב שבת וּבין השמשוֹת במוֹצאי שבת בשוֹגֵג חיב חטאת מִכל מקוֹם.
וכוֹכבים אֵלוּ לֹא גדוֹלים הנִראים ביוֹם,
ולֹא קטנים שאין נִראין אלא בלילה.
וּמִשיֵראוּ שלֹשה כוֹכבים אֵלוּ הבינוֹניים הרי זה לילה ודאי.
5
פתילה שמדליקין בה לשבת אין עוֹשין אוֹתה מִדבר שהאוּר מסכסכת בוֹ,
כגוֹן שֵער וצמר וּמשי וצמר ארז וּפִשתן שלֹא נוּפץ וסיב של דקל וּמיני העֵץ הרכים וכיוֹצֵא בהן,
אלא מִדבר שהאוּר נִתלית בוֹ,
כגוֹן פִשתה נפוּצה וּבִגדי שֵש וצמר גפן וכיוֹצֵא בהן.
והמדליק צריך שידליק ברֹב היוֹצֵא מִן הפתילה.
6
הכוֹרֵך דבר שמדליקין בוֹ על דבר שאין מדליקין בוֹ:
אִם להעבוֹת הפתילה כדי להוֹסיף אוֹרה אסוּר; ואִם להקשוֹת הפתילה כדי שתהֵא עוֹמדת ולֹא תִשתלשֵל למטה מוּתר.
7
נוֹתנין גרגֵר של מלח וּגריס של פוֹל על פי הנֵר בערב שבת כדי שיהֵא דוֹלֵק בלילי שבת.
וכל הפתילוֹת שאין מדליקין בהן עוֹשין מֵהן מדוּרה,
בין להִתחמֵם כנגדה בין להִשתמֵש לאוֹרה,
בין על גבי מנוֹרה בין על גבי קרקע.
ולֹא אסרוּ אלא לעשוֹתן פתילה לנֵר בִלבד.
8
שמן שמדליקין בוֹ לשבת צריך שיהֵא נִמשך אחר הפתילה.
אבל שמנים שאין נִמשכין אחר הפתילה,
כגוֹן זפת ושעוה ושמן קיק ואליה וחֵלב אין מדליקין בהן.
וּמִפני מה אין מדליקין בִפתילוֹת שאין האוּר נִתלית בהן,
ולֹא בִשמנים שאין נִמשכין אחר הפתילה? גזֵרה שמא יהיה אוֹר הנֵר אפֵל ויטה אוֹתה בשעה שיִשתמֵש לאוֹרה.
9
חֵלב שהִתיכוֹ וקִרבי דגים שנִמוֹחוּ נוֹתֵן לתוֹכן שמן כל שהוּא וּמדליק.
אבל שמנין שאין מדליקין בהן,
אפִלוּ עֵרבן בִשמנין שמדליקין בהן לֹא ידליק,
מִפני שאין נִמשכין.
10
אין מדליקין בעִטרן,
מִפני שריחוֹ רע,
שמא יניחנוּ ויֵצֵא,
וחוֹבה עליו לישֵב לאוֹר הנֵר.
ולֹא בצרי,
מִפני שריחוֹ טוֹב,
שמא יקח מִמנוּ מִן הנֵר,
ועוֹד מִפני שהוּא עף.
ולֹא בנֵפט לבן,
ואפִלוּ בחֹל,
מִפני שהוּא עף ויבֹא לידי סכנה.
11
מוּתר להדליק לכתחִלה בִשאר שמנים,
כגוֹן שמן שוּמשמין ושמן צנוֹן ולפת וכל כיוֹצֵא בהן.
אין אסוּר אלא אֵלוּ שמנוּ חכמים בִלבד.
12
לֹא יתֵן אדם כלי מנוּקב מלֵא שמן על פי הנֵר בִשביל שיהֵא מנטֵף,
ולֹא ימלֵא קערה שמן ויתננה בצד הנֵר ויתֵן רֹאש הפתילה בתוֹכה בִשביל שתִהיה שוֹאבת,
גזֵרה שמא יקח מִן השמן שבכלי,
שהרי לֹא נִמאס בנֵר.
ואסוּר לֵהנוֹת בשבת מִן השמן שהוּדלק בוֹ,
ואפִלוּ כבתה הנֵר,
ואפִלוּ נטף מִן הנֵר,
מִפני שהוּא מוּקצה מֵחמת אִסוּר.
ואִם חִבֵר הכלי שיֵש בוֹ השמן אל הנֵר בסיד וּבחרסית וכיוֹצֵא בהן מוּתר.
13
אין נוֹתנין כלי תחת הנֵר לקבֵל בוֹ שמן בשבת,
שהרי מבטֵל הכלי מֵהֵכנוֹ; ואִם נתנוֹ מִבעוֹד יוֹם מוּתר.
ונוֹתנין כלי תחת הנֵר בשבת לקבֵל בוֹ ניצוֹצוֹת,
מִפני שאין בהן ממש,
והרי לֹא בִטלוֹ מִלטלטלוֹ.
ואסוּר לִתֵן לתוֹכוֹ מים,
ואפִלוּ מֵערב שבת,
מִפני שהוּא מקרֵב את כִבוּי הניצוֹצוֹת.
14
אין פוֹלין לאוֹר הנֵר,
ולֹא קוֹרין לאוֹר הנֵר,
ואפִלוּ גבֹה שתי קוֹמוֹת,
ואפִלוּ עשרה בתים זה על גב זה והנֵר בעליוֹנה לֹא יקרא ולֹא יפלֵא לאוֹרוֹ בתחתוֹנה,
שמא ישכח ויטה.
ואִם היוּ שנים קוֹרין בעִנין אחד מוּתרין לִקרוֹת לִפני הנֵר,
שכל אחד מֵהן מזכיר את חבֵרוֹ אִם שכח; אבל לֹא בִשני עִנינוֹת,
שכל אחד מֵהן טרוּד בעִנינוֹ.
15
התינוֹקוֹת קוֹרין לִפני רבן לאוֹר הנֵר,
מִפני שהרב משמרן,
אבל הוּא לֹא יקרא,
מִפני שאין אימתן עליו.
ויֵש לוֹ לִראוֹת בסֵפר לאוֹר הנֵר עד שיִראה רֹאש הפרשה שהוּא צריך להקרוֹתן,
ואחר כך נוֹתֵן הסֵפר בידן והֵן קוֹראין לפניו.
16
כֵלים הדוֹמין זה לזה ואינן נִכרין אלא בעיוּן הרבֵה אסוּר להקריבן לאוֹר הנֵר וּלהבחין ביניהן,
שמא ישכח ויטה.
לפיכך, שמש שאינוֹ קבוּע אסוּר לוֹ לִבדֹק כוֹסוֹת וּקערוֹת לאוֹר הנֵר,
מִפני שאינוֹ מכירן,
בין בנֵר של שמן זית בין בנֵר של נֵפט שאוֹרוֹ רב.
אבל שמש קבוּע מוּתר לוֹ לִבדֹק לאוֹר הנֵר כוֹסוֹת וּקערוֹת,
מִפני שאינוֹ צריך עיוּן הרבֵה.
ואִם היה נֵר של שמן זית אין מוֹרין לוֹ לִבדֹק,
ואף על פי שהוּא מוּתר,
גזֵרה שמא יסתפֵק מִמנוּ.
17
נֵר שאחוֹרי הדלת אסוּר לִפתֹח הדלת ולִנעֹל כדרכוֹ,
מִפני שהוּא מכבֵהוּ,
אלא יזהֵר בשעה שפוֹתֵח וּבשעה שנוֹעֵל.
ואסוּר לִפתֹח את הדלת כנגד המדוּרה בשבת כדי שתהֵא הרוּח מנשבת בה,
ואף על פי שאין שם אלא רוּח המצוּיה.
וּמניחין הנֵר של שבת על גבי אילן המחוּבר לקרקע,
ואינוֹ חוֹשֵש.
18
כל מדינוֹת ועירוֹת של ישראֵל תוֹקעין בהן שֵש תקיעוֹת בערב שבת.
וּבמקוֹם גבֹה היוּ תוֹקעין,
כדי להשמיע כל אנשי המדינה וכל אנשי המִגרש שלה.
19
תקיעה רִאשוֹנה נִמנעוּ העוֹמדין בשדוֹת מִלחרֹש וּמִלעדֹר וּמִלעשוֹת מלאכה שבשדה,
ואין הקרוֹבין רשאין לִכנֵס לעיר,
עד שיבֹאוּ רחוֹקים ויכנסוּ כוּלם בבת אחת,
ועדין החנוּיוֹת פתוּחוֹת והתריסין מוּנחין.
הִתחיל לִתקֹע שניה נִסתלקוּ התריסין ונִנעלוּ החנוּיוֹת,
ועדין החמין והקדֵרוֹת מוּנחוֹת על גבי כירה.
הִתחיל לִתקֹע תקיעה שלישית סִלֵק המסלֵק,
והִטמין המטמין,
והִדליקוּ את הנֵרוֹת.
ושוֹהה כדי לִצלוֹת דג קטן אוֹ כדי להדביק פת בתנוּר,
ותוֹקֵע וּמֵריע ותוֹקֵע,
ושוֹבֵת.
20
תקיעה רִאשוֹנה תוֹקֵע אוֹתה במִנחה; והשלישית קרוֹב לִשקיעת החמה.
וכֵן תוֹקעין במוֹצאי שבת אחר צֵאת הכוֹכבים,
להתיר העם למעשיהם.
21
יוֹם הכִפוּרים שחל לִהיוֹת בערב שבת לֹא היוּ תוֹקעין; חל לִהיוֹת במוֹצאי שבת לֹא תוֹקעין ולֹא מבדילין.
יוֹם טוֹב שחל לִהיוֹת בערב שבת תוֹקעין ולֹא מבדילין; חל לִהיוֹת לאחר השבת מבדילין ולֹא תוֹקעין.