הִלכוֹת שבת:
ֵש בִכללן חמֵש מִצווֹת,
שתי מִצווֹת עשֵה ושלֹש מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
א) לִשבֹת בשביעי.
ב) שלֹא לעשוֹת בוֹ מלאכה.
ג) שלֹא לענֹש בשבת.
ד) שלֹא לצֵאת חוּץ לגבוּל בשבת.
ה) לקדֵש היוֹם בִזכירה.
וּבֵאוּר כל המִצווֹת האֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
שביתה בשביעי מִמלאכה מִצות עשֵה,
שנאמר: "וּביוֹם השביעי תִשבֹת" .
וכל העוֹשה בוֹ מלאכה בִטֵל מִצות עשֵה ועבר על לֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תעשה כל מלאכה" .
וּמה הוּא חיב על עשית מלאכה? אִם עשה בִרצוֹנוֹ בזדוֹן חיב כרֵת; ואִם היוּ שם עֵדים והתראה נִסקל; ואִם עשה בִשגגה חיב קרבן חטאת קבוּעה.
2
כל מקוֹם שנֹאמר בהִלכוֹת שבת שהעוֹשה דבר זה חיב הרי זה חיב כרֵת; ואִם היוּ שם עֵדים והתראה חיב סקילה; ואִם היה שוֹגֵג חיב חטאת.
3
וכל מקוֹם שנֹאמר שהעוֹשה דבר זה פטוּר הרי זה פטוּר מִן הכרֵת וּמִן הסקילה וּמִן הקרבן,
אבל אסוּר לעשוֹת אוֹתוֹ דבר בשבת,
ואִסוּרוֹ מִדִברי סוֹפרים,
הרחקה מִן המלאכה.
והעוֹשה אוֹתוֹ בזדוֹן מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
וכֵן כל מקוֹם שנֹאמר 'אין עוֹשין כך וכך',
אוֹ 'אסוּר לעשוֹת כך וכך בשבת',
העוֹשה אוֹתוֹ דבר בזדוֹן מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
4
וכל מקוֹם שנֹאמר 'מוּתר לעשוֹת כך וכך' הרי זה מוּתר לכתחִלה.
וכֵן כל מקוֹם שנֹאמר 'אינוֹ חיב כלוּם' אוֹ 'פטוּר מִכלוּם' אין מכין אוֹתוֹ כלל.
5
דברים המוּתרין לעשוֹתן בשבת,
וּבִשעת עשיתן אפשר שתֵעשה בִגללן מלאכה ואפשר שלֹא תֵעשה,
אִם לֹא נִתכוֵּן לאוֹתה מלאכה הרי זה מוּתר.
כיצד? גוֹרֵר אדם מִטה וכִסֵא וּמִגדל וכיוֹצֵא בהן בשבת,
וּבִלבד שלֹא יתכוֵּן לחפֹר חריץ בקרקע בִשעת גרירתן.
וּלפיכך אִם חפרוּ הקרקע אינוֹ חוֹשֵש בכך,
לפי שלֹא נִתכוֵּן.
וכֵן מהלֵך אדם על גבי עשבים בשבת,
וּבִלבד שלֹא יתכוֵּן לעקֹר אוֹתן.
לפיכך אִם נעקרוּ אינוֹ חוֹשֵש.
ורוֹחֵץ ידיו בעפר הפֵרוֹת וכיוֹצֵא בוֹ,
וּבִלבד שלֹא יתכוֵּן להשיר השֵער.
לפיכך אִם נשר אינוֹ חוֹשֵש.
פִרצה דחוּקה מוּתר להִכנֵס בה בשבת,
אף על פי שמשיר צרוֹרוֹת.
וכֵן כל דבר שאין מִתכוֵּן כגוֹן זה מוּתר.
6
עשה מעשה,
ונעשית בִגללוֹ מלאכה שוּדאי תֵעשה בִשביל אוֹתוֹ מעשה אף על פי שלֹא נִתכוֵּן לה,
חיב, שהדבר ידוּע שאי אפשר שלֹא תֵעשה אוֹתה מלאכה.
כיצד? הרי שצרך לרֹאש עוֹף לשחֵק בוֹ לקטן,
וחתך רֹאשוֹ בשבת,
אף על פי שאין סוֹף מגמתוֹ להריגת העוֹף אלא לחתֹך רֹאשוֹ בִלבד חיב,
שהדבר ידוּע שאי אפשר שיֵחתֵך רֹאש החי אלא והמות בא בִשבילוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
7
כל העוֹשה מלאכה בשבת,
אף על פי שאינוֹ צריך לגוּף המלאכה חיב עליה.
כיצד? הרי שכִבה את הנֵר מִפני שהוּא צריך לשמן כדי שלֹא יֹאבד אוֹ כדי שלֹא ישרֵף חרש של נֵר חיב,
מִפני שהכִבוּי מלאכה,
והרי נִתכוֵּן לכבוֹת.
ואף על פי שאינוֹ צריך לגוּף הכִבוּי,
ולֹא כִבה אלא מִפני השמן אוֹ מִפני החרש הרי זה חיב.
וכֵן המעביר את הקוֹץ ארבע אמוֹת בִרשוּת הרבים אוֹ המכבה את הגחלת כדי שלֹא יזוֹקוּ בהן רבים חיב.
ואף על פי שאינוֹ צריך לגוּף הכִבוּי אוֹ לגוּף ההעברה,
אלא להרחיק את ההזֵק הרי זה חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
כל המִתכוֵּן לעשוֹת מלאכה ונעשית לוֹ מלאכה אחרת שלֹא נִתכוֵּן לה פטוּר עליה,
לפי שלֹא נעשית מחשבתוֹ.
כיצד? זרק אבן אוֹ חֵץ בחבֵרוֹ אוֹ בִבהֵמה כדי להרגן,
והלך ועקר אילן בהליכתוֹ ולֹא הרג הרי זה פטוּר.
קל וחֹמר אִם נִתכוֵּן לאִסוּר קל ונעשה אִסוּר חמוּר,
כגוֹן שנִתכוֵּן לִזרֹק בכרמלית ועברה האבן לִרשוּת הרבים שהוּא פטוּר.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
נִתכוֵּן לעשוֹת דבר המוּתר ונעשית מלאכה,
כגוֹן שנִתכוֵּן לחתֹך את התלוּש וחתך את המחוּבר אינוֹ חיב כלוּם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
9
נִתכוֵּן לִלקֹט תאֵנים שחֹרוֹת ולִקֵט לבנוֹת,
אוֹ שנִתכוֵּן לִלקֹט ענבים ואחר כך תאֵנים ונהפך הדבר ולִקֵט תאֵנים בתחִלה ואחר כך ענבים פטוּר; אף על פי שלִקֵט כל שחשב,
הוֹאיל ולֹא לִקֵט כסֵדר שחשב פטוּר,
שלֹא אסרה תוֹרה אלא מלאכת מחשבת.
10
היוּ לפניו שני נֵרוֹת דוֹלקוֹת אוֹ כבוֹת,
ונִתכוֵּן לכבוֹת זוֹ וכִבה את זוֹ,
אוֹ להדליק זוֹ והִדליק זוֹ חיב,
שהרי עשה מִן המלאכה שחשב לעשוֹתה.
הא למה זה דוֹמה? למי שנִתכוֵּן לִלקֹט תאֵנה זוֹ ולִקֵט תאֵנה אחרת אוֹ למי שנִתכוֵּן להרֹג את זה והרג את זה,
שהרי נעשית מלאכה שחשב לעשוֹתה.
11
אבל אִם נִתכוֵּן להדליק רִאשוֹנה וּלכבוֹת שניה אחריה,
ונהפך הדבר וכִבה רִאשוֹנה ואחר כך הִדליק שניה אחריה פטוּר.
כִבה זוֹ והִדליק זוֹ בִנשימה אחת חיב,
שאף על פי שלֹא הִקדים ההדלקה,
הרי לֹא אֵחר אוֹתה,
אלא עשה שתיהן כאחת,
וּלפיכך חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
וכל העוֹשה מלאכה כמִתעסֵק ולֹא נִתכוֵּן לה פטוּר.
12
כל המִתכוֵּן לעשוֹת מלאכה ונעשת ביתֵר על כוּנתוֹ חיב; בפחוֹת מִכוּנתוֹ פטוּר.
כיצד? הרי שנִתכוֵּן להוֹציא משא לאחריו וּבא לוֹ לפניו חיב,
שהרי נִתכוֵּן לִשמירה פחוּתה ונעשת שמירה מעוּלה.
אבל אִם נִתכוֵּן להוֹציא לפניו וּבא לוֹ לאחריו פטוּר,
שהרי נִתכוֵּן להוֹציא בִשמירה מעוּלה והוֹציא בִשמירה מעוּטה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
13
היה חגוּר בסינר והִשליך המשא בין בשרוֹ וחלוּקוֹ,
בין שבא זה המשא שדרכוֹ להוֹציאוֹ כדרך הזֹאת לפניו בין שבא לאחריו חיב,
שכֵן דרכוֹ לִהיוֹת חוֹזֵר.
14
כל המִתכוֵּן לעשוֹת מלאכה בשבת,
והִתחיל בה ועשה כשִעוּר חיב,
אף על פי שלֹא הִשלים כל המלאכה שנִתכוֵּן להשלימה.
כיצד? הרי שנִתכוֵּן לִכתֹב אִגרת אוֹ שטר בשבת אין אוֹמרין:
לֹא יתחיֵב זה עד שישלים חפצוֹ ויכתֹב כל האִגרת אוֹ כל השטר,
אלא מִשיִכתֹב שתי אוֹתיוֹת יתחיֵב.
וכֵן אִם נִתכוֵּן לארֹג בגד שלֵם מִשיארֹג שני חוּטין יתחיֵב,
ואף על פי שכוּנתוֹ להשלים; הוֹאיל ועשה כשִעוּר בכוּנה חיב.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
15
כל מלאכה שהיחיד יכוֹל לעשוֹת אוֹתה לבדוֹ ועשוּ אוֹתה שנים בשוּתפוּת; בין שעשה זה מִקצתה וזה מִקצתה,
כגוֹן שעקר זה החֵפץ מֵרשוּת זוֹ והִניחוֹ השֵני בִרשוּת אחרת,
בין שעשוּ אוֹתה שניהם כאחד מִתחִלה ועד סוֹף,
כגוֹן שאחזוּ שניהם בקוּלמוֹס וכתבוּ אוֹ אחזוּ כִכר והוֹציאוּהוּ מֵרשוּת לִרשוּת הרי אֵלוּ פטוּרין.
16
ואִם אין אחד מֵהן יכוֹל לעשוֹתה לבדוֹ עד שיִצטרפוּ,
כגוֹן שנים שאחזוּ קוֹרה והוֹציאוּה לִרשוּת הרבים,
הוֹאיל ואין כֹח באחד מֵהן לעשוֹתה לבדוֹ ועשוּ אוֹתה בשוּתפוּת מִתחִלה ועד סוֹף שניהן חיבין,
ושִעוּר אחד לִשניהם.
היה כֹח באחד מֵהן להוֹציא קוֹרה זוֹ לבדוֹ והשֵני אינוֹ יכוֹל להוֹציאה לבדוֹ,
ונִשתתפוּ שניהם והוֹציאוּה זה שיכוֹל חיב,
והשֵני מסיֵע הוּא,
וּמסיֵע אינוֹ חיב כלוּם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
17
כל המקלקלין פטוּרין.
כיצד? הרי שחבל בחבֵרוֹ אוֹ בִבהֵמה דרך השחתה,
וכֵן אִם קרע בגדים אוֹ שרפן אוֹ שבר כֵלים דרך השחתה הרי זה פטוּר.
חפר גוּמא ואינוֹ צריך אלא לעפרה הרי זה מקלקֵל,
וּפטוּר; אף על פי שעשוּ מלאכה,
הוֹאיל וכוּנתם לקלקֵל פטוּרין.
18
כל המקלקֵל על מנת לתקֵן חיב.
כיצד? הרי שסתר כדי לִבנוֹת בִמקוֹמוֹ,
אוֹ שמחק כדי לִכתֹב במקוֹם שמחק,
אוֹ חפר גוּמא כדי לִבנוֹת בתוֹכה יסוֹדוֹת,
וכל כיוֹצֵא בזה חיב.
ושִעוּרוֹ כשִעוּר המתקֵן.
19
כל העוֹשה מלאכה בשבת מִקצתה בִשגגה וּמִקצתה בזדוֹן,
בין שהֵזיד וּלבסוֹף שגג בין ששגג וּלבסוֹף הֵזיד פטוּר,
עד שיעשה שִעוּר המלאכה כוּלוֹ מִתחִלה ועד סוֹף בזדוֹן,
ואחר כך יהיה חיב כרֵת וּסקילה,
אוֹ יעשֵהוּ כוּלוֹ בִשגגה מִתחִלה ועד סוֹף,
ואחר כך יהיה חיב חטאת קבוּעה.