1
המוֹצֵא שטר חוֹב,
אף על פי שלֹא פֵרֵש בוֹ אחריוּת נכסים,
ואף על פי שהחיב מוֹדה,
ואף על פי שהוּא מקוּים הרי זה לֹא יחזיר,
שמא פרעוֹ,
וּקנוּניא הֵם עוֹשים כדי לִטרֹף בוֹ מִן הלקוֹחוֹת שלֹא כדין וּלפיכך הוֹדה לוֹ,
שהרי יֵש לוֹ לִטרֹף בִשטר שלֹא פֵרֵש בוֹ אחריוּת,
שהאחריוּת שלֹא נִתפרשה טעוּת סוֹפֵר היא,
בין בשִטרי הלואה בין בשִטרי מקח וּמִמכר.
:לפיכך אִם פֵרֵש בִשטר זה שהוּא שלֹא באחריוּת:
אִם היה החיב מוֹדה יחזיר; ואִם לאו לֹא יחזיר,
שמא פרעוֹ.
2
וכֵן אִם מצא שטר שזמנוֹ בוֹ ביוֹם,
והיה מקוּים,
והחיב מוֹדה יחזיר; ואִם אינוֹ מקוּים לֹא יחזיר,
שמא כתב לִלווֹת ועדין לֹא לוה.
3
מצא שטר בחֵמת אוֹ בִכלי עֵץ וכיוֹצֵא בהן הרי זה יחזיר למי שנתן סימן.
מצא שלֹשה שטרוֹת כרוּכין בכרך אחד:
אוֹ מוּנחין זה על זה אוֹ אגוּדין אגד אחד יחזיר למי שנתן סימן.
4
היה הלֹוה אחד והמלוין שלֹשה:
אִם מקוּימין הֵן יחזיר ללֹוה; ואִם אינן מקוּימין יחזיר למי שנתן סימן,
שמא המלוין נתנוּ שִטריהן לסוֹפֵר לקימן,
ונפלוּ מיד הדין.
:היה המלוה אחד והלֹוין שלֹשה יחזיר למלוה.
ואִם היוּ שלשתן בִכתב ידי סוֹפֵר אחד יחזיר למי שנתן סימן,
שמא שלשתן הוֹליכוּ שִטריהן לסוֹפֵר לִכתֹב,
ונפלוּ מיד הסוֹפֵר.
5
מצא שטרוֹת קרוּעין וּשטר חוֹב ביניהן לֹא יחזיר.
ואִם יֵש עִמהם שוֹבֵר,
אפִלוּ בלֹא עֵדים יתֵן שטר החוֹב ללֹוה,
שאִלוּ לֹא היה פרוּע לֹא הִשליכוֹ בין שטרוֹת קרוּעין,
והרי יֵש עִמוֹ כתב שהוּא פרוּע.
6
מצא גִטי נשים:
בִזמן שהבעל מוֹדה יתֵן לאִשה; אין הבעל מוֹדה:
אִם נתנה האִשה סימן מוּבהק ינתֵן לה; ואִם לאו לֹא יחזיר לֹא לזה ולֹא לזה.
אמר הבעל:
מידי נפל,
ונתן סימניו,
והאִשה אמרה:
מידי נפל,
ונתנה סימניו ינתֵן לה,
והוּא שתִתֵן סימן מוּבהק,
כגוֹן שאמרה:
נקב יֵש בוֹ בצד אוֹת פלוֹנית,
שאִלוּ לֹא הִגיע לידה לֹא היתה יוֹדעת.
7
הוּא אוֹמֵר סימני החוּט שקשר בוֹ הגֵט והיא אוֹמרת סימני החוּט ינתֵן לה,
והוּא שתֹאמר סימן מוּבהק,
כגוֹן מִדת אֹרך החוּט.
אבל אִם אמרה:
אדֹם אוֹ שחֹר הוּא אין זה סימן מוּבהק.
הוּא אוֹמֵר:
בחֵמת היה מוּנח,
והיא אוֹמרת:
בחֵמת היה מוּנח ינתֵן לוֹ,
שאין זה סימן מוּבהק.
8
מצא גֵט שִחרוּר:
בִזמן שהרב מוֹדה יחזיר לעבד; אין הרב מוֹדה לֹא יחזיר לֹא לזה ולֹא לזה.
9
מצא שטר מתנה:
אִם מתנת בריא היא,
אף על פי ששניהם מוֹדים לֹא יחזיר לֹא לזה ולֹא לזה,
שמא כתב לִתֵן ולֹא נתן,
ואחר שכתב שטר זה,
אוֹ מכר שדה זוֹ אוֹ נתנה במתנה לאחֵר וחזר בוֹ,
וזה שמוֹדה לזה כדי לעשוֹת קנוּניא על האחרוֹן שנתן לוֹ אוֹ שמכר לוֹ.
:ואִם מתנת שכיב מרע היא:
אִם הוֹדה יתֵן; ואִם לאו לֹא יתֵן,
ששכיב מרע שנתן לִשנים זה אחר זה,
האחרוֹן קנה,
כמוֹ שיִתבאֵר.
10
מֵת שכיב מרע שנתנה במתנה,
אף על פי שהיוֹרֵש מוֹדה שמוֹרישוֹ נתנה הרי זה לֹא יחזיר לֹא לזה ולֹא לזה,
שמא כתב לִתֵן ולֹא נתן,
וּמכרה היוֹרֵש אוֹ נתנה וחזר בוֹ,
והרי הוּא רוֹצה לעשוֹת קנוּניא עִם זה כדי להפקיע נִכסי זה האחרוֹן.
11
מצא שוֹבֵר:
בִזמן שבעל השטר מוֹדה שנִשבר שטרוֹ וּפרעוֹ אוֹ מחלוֹ יתֵן לבעל השוֹבֵר; אין שניהם מוֹדים לֹא יחזיר לֹא לזה ולֹא לזה.
12
מצא כתוּבה,
אף על פי ששניהם מוֹדים לֹא יחזיר לאִשה,
שמא נִפרעה כתוּבה זוֹ אוֹ נִמחלה,
ואחר כך מכר הבעל נכסין,
והרי הוּא רוֹצה לעשוֹת קנוּניא על הלקוֹחוֹת.
13
מצא אִגרוֹת שוּם,
אִגרוֹת מזוֹן,
שִטרי חליצה וּמֵאוּנין,
ושִטרי הטענוֹת שכוֹתבין הדינין טענוֹתיו של בעל דין זה ושל חבֵרוֹ,
אוֹ שמצא שִטרי בֵרוּרין,
והֵן השטרוֹת שבֵררוּ בהן בעלי דינין את הדינין שדנין להם,
וקִבלוּ עליהם שידוּנוּ להן פלוֹני וּפלוֹני,
אוֹ שמצא כל מעשֵה בית דין הרי זה יחזיר.
:כללוֹ של דבר:
כל שטר שחוֹששין בוֹ לפֵרעוֹן לֹא יחזיר,
שמא נִפרע החוֹב.
ואִם היה החיב מוֹדה,
ואפשר שהוֹדה כדי לעשוֹת קנוּניא עד שיפסיד על הלוֹקֵח אוֹ מקבֵל המתנה שלקחוּ אחר זמן השטר,
כדי שיִטרפוּ מידם שלֹא כדין הרי זה לֹא יחזיר אף על פי ששניהם מוֹדים.
וכל שטר שאין בוֹ צד לחשש לֹא לפֵרעוֹן ולֹא לִקנוּניא יחזיר לִבעליו.
14
כל השטרוֹת הנִמצאוֹת שדינם שלֹא יחזיר,
אִם החזיר הרי אֵלוּ כשֵרים וגוֹבין בהן,
ואין מוֹציאין אוֹתן מִתחת יד בעליהן,
והרי הֵן בחזקתן ואין חוֹששין להן.
:בריך רחמנא דסיען