1
כל מציאה שאמרנוּ בה שהיא של מוֹצאה אינוֹ זוֹכה בה עד שתגיע לידוֹ אוֹ לִרשוּתוֹ.
אבל אִם ראה את המציאה,
אפִלוּ נפל לוֹ עליה,
וּבא אחֵר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה.
2
היה רוֹכֵב על גבי בהֵמה וראה את המציאה,
ואמר לחבֵרוֹ:
זכֵה לי בה כיון שהִגביהה לוֹ,
קנה הרוֹכֵב,
ואף על פי שלֹא הִגיעה לידוֹ.
ואִם אמר לוֹ:
תנה לי,
וּנטלה לעצמוֹ ואמר:
אני זכיתי בה זכה בה הנוֹטֵל.
ואִם מִשנתנה לרוֹכֵב אמר לוֹ:
אני זכיתי בה תחִלה לֹא אמר כלוּם.
3
המגביה מציאה לחבֵרוֹ קנה חבֵרוֹ,
ואף על פי שלֹא אמר לוֹ כלוּם.
הִגביהוּ המציאה שנים קנוּ שניהם.
4
הִגביהה לוֹ חֵרֵש שוֹטה וקטן לֹא קנה הפִקֵח,
לפי שאין להם דעת.
הִגביהה חֵרֵש וּפִקֵח כאחד מִתוֹך שלֹא קנה פִקֵח לֹא קנה חֵרֵש.
היוּ שניהם חֵרשים קנוּ שניהם; תִקנוּ להם חכמים שיִקנוּ,
כדי שלֹא יבֹאוּ להִנצוֹת.
5
שנים שראוּ גמל אוֹ חמוֹר של מציאה,
וקדמוּ שניהם והִנהיגוּהוּ אוֹ משכוּהוּ,
אוֹ שהיה אחד מנהיג ואחד מוֹשֵך קנוּ שניהם.
במה דברים אמוּרים? בחמוֹר.
אבל בגמל,
אִם היה אחד מנהיג ואחד מוֹשֵך המוֹשֵך קנה אבל לֹא המנהיג.
6
בהמת מציאה שקדם אחד ואחז במוֹסֵרה לֹא קנה עד שיִמשֹך אוֹ ינהיג,
וכֵן בנִכסי הגֵר,
אבל קנה המוֹסֵרה לבדה.
7
היה אחד רוֹכֵב ואחד אוֹחֵז במוֹסֵרה הרוֹכֵב קנה הבהֵמה והמוֹסֵרה שעל לחיי הבהֵמה בִלבד,
וזה שאחז המוֹסֵרה קנה מִמנה מה שאחז בידוֹ,
וּשאר המוֹסֵרה לֹא קנהוּ אחד מֵהן.
8
חצֵרוֹ של אדם קוֹנה לוֹ שלֹא מִדעתוֹ,
ואִם נפלה בה מציאה הרי היא של בעל החצֵר.
במה דברים אמוּרים? בחצֵר המִשתמרת.
אבל בשדה וגִנה וכיוֹצֵא בהן:
אִם היה עוֹמֵד בצד שדֵהוּ ואמר:
זכת לי שדי זכה בה; ואִם אינוֹ עוֹמֵד שם,
אוֹ שהיה עוֹמֵד ולֹא אמר זכת לי שדי כל הקוֹדֵם זכה.
:וכֵן ארבע אמוֹת של אדם שהוּא עוֹמֵד בצִדן הרי אֵלוּ קוֹנין לוֹ,
ואִם הִגיעה המציאה לתוֹך ארבע אמוֹת שלוֹ זכה בה.
9
חכמים תִקנוּ דבר זה כדי שלֹא ינצוּ המוֹצאין זה עִם זה.
במה דברים אמוּרים? בסימטא,
אוֹ בצִדי רשוּת הרבים שאין הרבים דוֹחקין בהן,
אוֹ בשדה שאין לה בעלים.
אבל העוֹמֵד בִרשוּת הרבים אוֹ בתוֹך שדֵה חבֵרוֹ אין ארבע אמוֹת קוֹנוֹת לוֹ,
ואינוֹ קוֹנה שם עד שתגיע מציאה לידוֹ.
10
קטנה יֵש לה חצֵר ויֵש לה ארבע אמוֹת,
וקטן אין לוֹ חצֵר ואין לוֹ ארבע אמוֹת,
מִפני שחצֵר של קטנה מידה למדנוּה,
שכדרך שהיא מִתגרשת בגֵט המגיע לידה כך מִתגרשת בגֵט המגיע לחצֵרה,
וּכשֵם שיֵש לה חצֵר לעִנין הגֵט כך יֵש לה לעִנין מציאה,
וארבע אמוֹת של אדם כחצֵרוֹ לעִנין מציאה.
:אבל האיש למדנוּ שחצֵרוֹ קוֹנה לוֹ מִשלוּחוֹ; כדרך שקוֹנה לוֹ שלוּחוֹ כך תִקנה לוֹ חצֵרוֹ,
והקטן הוֹאיל ואינוֹ עוֹשה שליח,
כך אין חצֵרוֹ ולֹא ארבע אמוֹת שלוֹ קוֹנין לוֹ,
עד שתגיע המציאה לידוֹ.
11
מי שראה אחֵרים רצים אחר המציאה,
והרי הוּא צבי שבוּר אוֹ גוֹזלוֹת שלֹא פרחוּ:
אִם היה עוֹמֵד בצד שדֵהוּ שהֵן בתוֹכה,
ואִלוּ רץ היה מגיען,
ואמר: זכת לי שדי זכת לוֹ שדֵהוּ; ואִם אינוֹ יכוֹל להגיען הרי אֵלוּ כִצבי שהוּא רץ כדרכוֹ וּכגוֹזלוֹת המפרחין,
ולֹא אמר כלוּם,
אלא כל הקוֹדֵם בהם זכה.
:ואִם במתנה נִתנוּ לוֹ,
הוֹאיל ואחֵר הִקנה אוֹתן לוֹ,
והרי הֵן מִתגלגלין בתוֹך שדֵהוּ קנת לוֹ שדֵהוּ.
ואִם היה צבי רץ כדרכוֹ וגוֹזלוֹת מפרחין לֹא קנת לוֹ שדֵהוּ.
12
מציאת חֵרֵש שוֹטה וקטן יֵש בה גזֵל מִפני דרכי שלוֹם.
לפיכך אִם עבר אחֵר וּגזלה מידן אינה יוֹצאה בדינין,
ואִם כפר בה ונִשבע אינוֹ חיב בחֹמש.
13
מציאת בנוֹ וּבִתוֹ הסמוּכין על שוּלחנוֹ אף על פי שהֵן גדוֹלים,
וּמציאת בִתוֹ הנערה אף על פי שאינה סוֹמכת על שוּלחנוֹ,
ואפִלוּ היתה מכוּרה אמה,
וּמציאת עבדוֹ ושִפחתוֹ הכנענים,
וּמציאת אִשתוֹ הרי אֵלוּ שלוֹ.
:אבל מציאת בנוֹ שאינוֹ סוֹמֵך על שוּלחנוֹ אף על פי שהוּא קטן,
וּמציאת עבדוֹ ושִפחתוֹ העִברים,
וּמציאת אִשתוֹ שהיא מגֹרשת ואינה מגֹרשת כל אֵלוּ המציאוֹת אינן שלוֹ.