1
המוֹצֵא מחטין וצִנוֹרוֹת וּמסמרים וכיוֹצֵא בהן:
אִם מצאן אחת אחת הרי אֵלוּ שלוֹ; מצא שנים שנים אוֹ יתֵר חיב להכריז,
שהמִנין סימן.
2
וכֵן המוֹצֵא מעוֹת מפוּזרין הרי אֵלוּ שלוֹ.
אפִלוּ היוּ מִקצת מטבֵע זה על גבי מטבֵע זה הרי הֵן כִמפוּזרין.
אבל אִם מצא צִבוּר מעוֹת חיב להכריז.
:מצא שלֹשה מטבעוֹת זה על גבי זה והֵן עשוּיין כמִגדל,
אוֹ שהיוּ אחד מִכאן ואחד מִכאן ואחד על גביהן,
אוֹ שהיוּ מִקצת זה על מִקצת זה כדי שאִם יכניס קיסם ביניהן ינטלוּ בבת אחת חיב להכריז.
היוּ עשוּיין כשיר אוֹ כשוּרה אוֹ כחצוּבה אוֹ כסוּלם הרי זה ספֵק,
ולֹא יטֹל.
3
המוֹצֵא מעוֹת בכיס,
אוֹ כיס כמוֹת שהוּא חיב להכריז.
מצא כיס וּלפניו מעוֹת מפוּזרין הרי אֵלוּ שלוֹ.
ואִם מראין הדברים שהכיס והמעוֹת של אדם אחד וּמִן הכיס נפלוּ חיב להכריז.
4
המוֹצֵא מעוֹת בחנוּת:
אִם היוּ בין תֵבה לחנוני הרי הֵן של בעל החנוּת; ואִם מצאן על התֵבה,
ואין צריך לוֹמר מִתֵבה ולחוּץ הרי הֵן של מוֹצאן.
ולמה לֹא תִקנה החנוּת לבעל החנוּת? לפי שאינה חצֵר המִשתמרת,
ואף על פי שבעל החנוּת בתוֹכה צריך לוֹמר:
תִקנה לי חנוּתי,
כמוֹ שיִתבאֵר.
5
מצא מעוֹת בחנוּת השוּלחני:
בין כִסֵא לשוּלחני הרי אֵלוּ של שוּלחני; מצאן על הכִסֵא לִפני השוּלחני,
אפִלוּ היוּ צרוּרין וּמוּנחין על השוּלחן הרי אֵלוּ של מוֹצאן,
והוּא שיִהיוּ רֹב גוֹים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אבל אִם היוּ רֹב ישראֵל חיב להכריז; מִפני שהֵן צרוּרין,
יֵש להן סימן.
6
הלוֹקֵח פֵרוֹת מֵחבֵרוֹ,
אוֹ ששִלח לוֹ חבֵרוֹ פֵרוֹת,
וּמצא בתוֹכן מעוֹת צרוּרוֹת נוֹטֵל וּמכריז.
מצאן מפוּזרוֹת הרי אֵלוּ שלוֹ.
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ הפֵרוֹת מִן התגר,
אוֹ מִבעל הבית שלקחן מִן התגר.
אבל אִם בעל הבית דש הפֵרוֹת בעצמוֹ,
אוֹ על ידי עבדיו ושִפחוֹתיו הכנענים הרי זה חיב להחזיר.
7
המוֹצֵא מטמוֹן בגל אוֹ בכֹתל ישן הרי אֵלוּ שלוֹ,
שאני אוֹמֵר:
של גוֹים הקדמוֹנים הֵם.
והוּא שיִמצא אוֹתם מטה מטה כדרך כל המטמוֹנוֹת הישנוֹת.
אבל אִם מראין הדברים שהֵן מטמוֹן חדש,
אפִלוּ נִסתפֵק לוֹ הדבר הרי זה לֹא יגע בהן,
שמא מוּנחין הֵן שם.
8
הוֹאיל וחצֵרוֹ של אדם קוֹנה לוֹ שלֹא מִדעתוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר,
למה לֹא יקנה בעל החצֵר זה המטמוֹן שבתוֹך הכֹתל הישן אף על פי שהוּא של אמוֹריין,
ותִהיה מציאה זוֹ לבעל החצֵר? מִפני שאינה ידוּעה לוֹ ולֹא לאחֵרים,
והרי זה המטמוֹן אבוּד מִמנוּ וּמִכל אדם,
וּלפיכך הוּא של מוֹצאוֹ.
:וּמה אבֵדה של אדם אמרה תוֹרה:
"אשר תֹאבד מִמנוּ וּמצאתה" מי שאבוּדה מִמנוּ וּמצוּאה אֵצל כל אדם,
יצאת זוֹ שנפלה לים שאבוּדה מִמנוּ וּמִכל אדם,
קל וחֹמר למטמוֹן קדמוֹני שלֹא היה שלוֹ מֵעוֹלם והוּא אבוּד מִמנוּ וּמִכל אדם,
לפיכך הוּא של מוֹצאוֹ.
9
מצא מטמוֹן בכֹתל חדש:
אִם המטמוֹן מוֹכיח שהוּא לבעל הבית הרי הוּא שלוֹ; ואִם מוֹכיח שהוּא לאחד מִן השוּק הרי הוּא של מוֹצאוֹ.
:כיצד? הסכין הרי הנִצב שלוֹ מוֹכיח; והכיס פיו מוֹכיח.
ואִם נִמצא תוֹך הכֹתל מלֵא מֵהן חוֹלקין.
10
היה בתוֹך הכֹתל מעוֹת אוֹ לשוֹנוֹת של זהב,
שאין שם מוֹכיח מֵחציוֹ ולחוּץ של מוֹצאוֹ,
מֵחציוֹ ולִפנים של בעל הבית.
11
ויֵראה לי שאין הדברים אמוּרים אלא בשטען בעל הבית שהמטמוֹן שלוֹ,
אוֹ שהיה יוֹרֵש שאנוּ טוֹענין לוֹ שמא של אביו הֵן.
אבל אִם הוֹדה שהֵן מציאה הרי הֵן של מוֹצאן.
:לפיכך אִם היה משכיר הבית לאחֵרים הרי הֵן של שוֹכֵר האחרוֹן.
ואִם הִשכירוֹ לִשלֹשה גוֹים כאחת הרי עשהוּ פוּנדק,
וכל הנִמצא בוֹ,
אפִלוּ בתוֹך הבית,
הרי הוּא של מוֹצאוֹ,
מִפני שאין אחד יכוֹל לִטעֹן שהֵן שלוֹ אוֹ שהוּא טמן,
שהרי עשהוּ פוּנדק.