1
כל המוֹצֵא אבֵדה,
בין שיֵש בה סימן בין שאין בה סימן,
אִם מצאה דרך הנחה אסוּר לִגע בה,
שמא בעליה הִניחוּה שם עד שיחזרוּ לה.
ואִם יבֹא לִטֹל אוֹתה,
והיה דבר שאין בוֹ סימן הרי אִבֵד ממוֹן חבֵרוֹ בידוֹ,
שהרי אין לוֹ בה סימן להחזירה בוֹ; ואִם היה דבר שיֵש בוֹ סימן הרי זה הִטריחן לִרדֹף אחריה ולִתֵן סימניה,
וּלפיכך אסוּר לוֹ שיִגע בה עד שיִמצא אוֹתה דרך נפילה.
:אפִלוּ נִסתפֵק לוֹ הדבר,
ולֹא ידע אִם דבר זה אבוּד אוֹ מוּנח הרי זה לֹא יגע בוֹ.
ואִם עבר וּנטלוֹ אסוּר לוֹ להחזירוֹ לשם:
היה דבר שאין בוֹ סימן זכה בוֹ ואינוֹ חיב להחזירוֹ;
2
וכל דבר שיֵש בוֹ סימן,
בין דרך הנחה בין דרך נפילה,
בין בִרשוּת היחיד בין בִרשוּת הרבים חיב להכריז.
:כיצד דרך הנחה? כגוֹן שמצא חמוֹר אוֹ פרה רוֹעין בדרך ביוֹם,
אוֹ שמצא כלי מכוּסה באשפה הרי זה לֹא יגע בהן,
שנאמר: "נִדחים" .
אבל אִם מצא חמוֹר וכֵליו הפוּכין,
וּפרה רצה בין הכרמים,
אוֹ כלי מגוּלה באשפה הרי זוֹ אבֵדה,
ונוֹטֵל וּמכריז.
3
ראה חמוֹר אוֹ פרה רוֹעים כדרכם בלילה הרי זוֹ אבֵדה.
בִפנוֹת היוֹם וּבנשף,
אִם ראה אוֹתם שלֹשה ימים זה אחר זה הרי זוֹ אבֵדה,
ונוֹטֵל וּמכריז.
:ראה פרה רצה בדרך:
אִם פניה כלפי העיר אין זוֹ אבֵדה; היוּ פניה לשדה הרי זוֹ אבֵדה.
4
מצאה רוֹעה בין הכרמים חיב להכריז מִשוּם אבֵדת הקרקע.
לפיכך אִם היוּ הכרמים של גוֹי אינה אבֵדה,
ואינוֹ חיב להחזיר.
ואִם חשש שמא יהרֹג אוֹתה הגוֹי כשיִמצאנה מִפני שהִפסידה הכרם הרי זוֹ אבֵדה,
ונוֹטֵל וּמכריז.
5
מצא פרה בִרשוּת הרבים:
אִם עוֹמדת חוּץ לתחוּם חיב להחזיר; היתה רוֹעה בעשבים,
אוֹ שהיתה ברפת שאינה משמרת ואינה מאבדת לֹא יגע בה,
שאין זוֹ אבֵדה.
:מצא קרדֹם אוֹ טלית בצד הגדֵר הרי זה לֹא יגע בהן.
מצאן בִסרטיא הרי זוֹ אבֵדה,
ונוֹטֵל וּמכריז.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
מצא גוֹזלוֹת מקוּשרין בכנפיהם וּמדדין אחר הגדֵר אוֹ אחר הגפה אוֹ בשבילין שבשדוֹת הרי זה לֹא יגע בהם,
שמא בעליהם הִניחוּם שם.
ואִם נטלן הרי אֵלוּ שלוֹ.
ואִם היוּ קשוּרין קשר שהוּא סימן חיב להכריז.
וכֵן אִם מצאן קבוּעין בִמקוֹמן חיב להכריז,
שהמקוֹם סימן.
7
מצא באשפה כלי מכוּסה הרי זה לֹא יגע בוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואִם אשפה שאין עשוּיה להִתפנוֹת היא,
ונִמלך עליה לפנוֹתה,
אף על פי שמצאוֹ מכוּסה נוֹטֵל וּמכריז.
וכֵן אִם היוּ כֵלים קטנים,
כגוֹן סכין ושפוּד וכיוֹצֵא בהן,
ואפִלוּ היוּ מכוּסין באשפה הקבוּעה נוֹטֵל וּמכריז.
8
מצא פֵרוֹת מפוּזרין:
דרך הנחה לֹא יגע בהן; דרך נפילה הרי הֵן שלוֹ.
וכֵן אִם מצא כריכוֹת קטנוֹת של שִבוֹלים בִרשוּת הרבים,
שהרי אין בהן סימן,
אוֹ שמצא עִגוּלי דבֵלה,
וכִכרוֹת של נחתוֹם,
וּמחרוֹזוֹת של דגים,
וחתיכוֹת של בשר,
וגִזי צמר הבאוֹת מִמדינתן,
ואניצי פִשתן,
וּלשוֹנוֹת של ארגמן הרי אֵלוּ שלוֹ,
מִפני שאין בהן סימן.
ואִם יֵש בהן סימן נוֹטֵל וּמכריז,
שסימן העשוּי להִדרֵס הרי הוּא סימן.
9
אבל אִם מצא כִכרוֹת של בעל הבית,
וגִזי צמר הלקוּחוֹת מִבית האוּמן,
כדי יין וכדי שמן חיב להכריז,
שכל אֵלוּ יֵש להן סימנין מוּבהקין.
ואִם נִפתחוּ האוֹצרוֹת של יין ושל שמן הרי אֵלוּ שלוֹ,
ואף על פי שהֵן רשוּמין,
שכל הכדין כך הֵן רשוּמוֹת,
ונִמצאוּ אֵלוּ הכדין ככִכרוֹת הנחתוֹם,
שיֵש צוּרה אחת לכוּלם וּמִשקל אחד לכוּלם.
10
מצא כריכוֹת בִרשוּת היחיד:
אִם דרך נפילה הרי אֵלוּ שלוֹ; ואִם דרך הנחה חיב להכריז,
שאף על פי שאין להם סימן,
המקוֹם סימן,
אף על פי שאינוֹ סימן מוּבהק.
מצא אלוּמוֹת,
בין בִרשוּת היחיד בין בִרשוּת הרבים נוֹטֵל וּמכריז.
11
מצא עִגוּל וּבתוֹכוֹ חרש,
כִכר וּבתוֹכוֹ מעוֹת,
וחתיכה של בשר שהיא משוּנה בחתיכתה מֵחברוֹתיה,
דג נשוּך,
וכל כיוֹצֵא באֵלוּ,
הוֹאיל ויֵש בהן שִנוּי חיב להכריז,
שלֹא עשאוּם בעליהם אלא לסימן.
12
מצא פֵרוֹת מפוּזרין בִמקוֹם הגרנוֹת:
אִם היוּ כמוֹ קב בתוֹך ארבע אמוֹת אוֹ ביתֵר על ארבע אמוֹת הרי אֵלוּ שלוֹ,
מִפני שאין הבעלים מִטפלין באסיפתן; היוּ מפוּזרין בפחוֹת מֵארבע אמוֹת לֹא יגע בהם,
שמא הבעלים הִניחוּם שם; היוּ כמוֹ חצי קב בִשתי אמוֹת,
אוֹ קבים בִשמוֹנה אמוֹת,
אוֹ שהיה הקב מִשנים שלֹשה מינים,
כגוֹן שוּמשמין תמרים ורִמוֹנים כל אֵלוּ ספֵק,
לפיכך לֹא יקח,
ואִם לקח אינוֹ חיב להכריז.
13
המוֹצֵא צִבוּרי פֵרוֹת,
אוֹ פֵרוֹת בִכלי,
אוֹ כלי כמוֹת שהוּא חיב להכריז.
מצא כלי וּלפניו פֵרוֹת הרי אֵלוּ שלוֹ הפֵרוֹת והכלי,
שאני אוֹמֵר:
הפֵרוֹת של אחד והכלי של אחֵר,
והרי אין בוֹ סימן.
ואִם מראין הדברים שהֵן של אדם אחד חיב להכריז.
14
כיצד? היוּ אחוֹרי הכלי לִפני הפֵרוֹת הרי אֵלוּ שלוֹ.
היה פני הכלי לִפני הפֵרוֹת חוֹששין שמא מִן הכלי נִשפכוּ.
ואִם היה לכלי אגנים,
אף על פי שפניו כלפי הפֵרוֹת הרי אֵלוּ שלוֹ,
שאִלוּ נִשפכוּ מִן הכלי היה נִשאר מֵהם בתוֹכוֹ מִפני האגנים.
היוּ מִקצת הפֵרוֹת בכלי וּמִקצתן בארץ חיב להכריז.
15
המוֹצֵא קציצוֹת בדרך,
ואפִלוּ בצד שדֵה קציצוֹת הרי אֵלוּ שלוֹ,
וכֵן תאֵנה שהיא נוֹטה לדרך,
ונִמצאוּ תחתיה תאֵנים מוּתרוֹת מִשוּם גזֵל,
שהתאֵנה וכיוֹצֵא בה עִם נפילתה נִמאסת,
וּפטוּרוֹת מִשוּם מעשֵר.
אבל זיתים וחרוּבין וכיוֹצֵא בהם אסוּרים.
16
תמרים שמשיר אוֹתן הרוּח מוּתרוֹת,
שהבעלים מחלוּ אוֹתן לכל אדם,
וזוֹ היא חזקתן.
ואִם היוּ של יתוֹמים,
שאינן בני מחילה אסוּרים.
וכֵן אִם הִקפיד בעל השדה והִקיף מקוֹם האילנוֹת,
אוֹ תִקֵן המקוֹם שיִפלוּ בוֹ הנוֹבלוֹת עד שילקֵט אוֹתן הרי אֵלוּ אסוּרוֹת,
שהרי גִלה דעתוֹ שלֹא מחל.
17
חתוּל רע שהוֹרֵג את הקטנים אסוּר לקימוֹ,
ואין בוֹ מִשוּם גזֵל,
ואין בוֹ מִשוּם השֵב אבֵדה אף על פי שעוֹרוֹ מוֹעיל,
אלא כל המוֹצאוֹ זוֹכה בוֹ והוֹרגוֹ והעוֹר שלוֹ.
18
גוֹזל הנִמצא קרוֹב לשוֹבך:
בתוֹך חמִשים אמה הרי הוּא של בעל השוֹבך; חוּץ לחמִשים אמה הרי הוּא של מוֹצאוֹ,
שאין הגוֹזל מדדה יתֵר על חמִשים אמה.
נִמצא בין שני שוֹבכוֹת הרי הוּא של קרוֹב.
מחצה למחצה יחלֹקוּ.
:במה דברים אמוּרים? בשהיוּ יוֹני שני השוֹבכוֹת שוים במִנינם.
אבל אִם היוּ יוֹני האחד רבים הוֹלֵך אחר הרֹב,
אף על פי שהוּא רחוֹק.