1
המוֹצֵא אבֵדה שהוּא חיב להחזירה חיב להכריז עליה וּלהוֹדיעה ולוֹמר:
מי שאבד לוֹ מין פלוֹני יבֹא ויתֵן סימנין ויטֹל.
אפִלוּ היתה שוה פרוּטה בעֵת המציאה והוּזלה חיב להכריז עליה.
ואבן גבוֹהה היתה חוּץ לירוּשלים שעליה היוּ מכריזין.
2
כיצד מכריז? אִם מצא מעוֹת מכריז:
מי שאבד לוֹ מטבֵע.
וכֵן מכריז:
מי שאבד לוֹ כסוּת אוֹ בהֵמה אוֹ שטרוֹת יבֹא ויתֵן סימנים ויטֹל.
ואינוֹ חוֹשֵש מִפני שהוֹדיע מין האבֵדה,
לפי שאינוֹ מחזירה עד שיִתֵן סימנין מוּבהקין.
3
בא בעל האבֵדה ונתן סימנין שאינן מוּבהקין אין מחזירין לוֹ עד שיֹאמר סימנין מוּבהקין.
והרמאי, אף על פי שאמר סימנין מוּבהקין אין מחזירין לוֹ עד שיביא עֵדים שהיא שלוֹ.
אמרוּ חכמים:
"והיה עִמך עד דרֹש אחיך" עד שתחקֹר אחר אחיך אִם רמאי הוּא אִם לאו.
4
ברִאשוֹנה כל מי שאבד לוֹ אבֵדה וּבא ונתן את סימניה,
מחזירין אוֹתה לוֹ,
אלא אִם כֵן הוּחזק רמאי.
מִשרבוּ הרמאין,
הִתקינוּ בית דין שיִהיוּ אוֹמרין לוֹ:
הבֵא עֵדים שאין אתה רמאי,
וטֹל.
5
הסימנין המוּבהקין סוֹמכין עליהם ודנין על פיהם בכל מקוֹם דין תוֹרה.
והמִדה אוֹ המִשקל אוֹ המִנין אוֹ מקוֹם האבֵדה סימנין מוּבהקין הֵן.
6
באוּ שנים,
זה נתן סימני האבֵדה וזה נתן סימניה כמוֹ שנתן האחֵר לֹא יתֵן לֹא לזה ולֹא לזה,
אלא תִהיה מוּנחת עד שיוֹדה האחד לחבֵרוֹ אוֹ יעשוּ פשרה ביניהם.
:נתן האחד את הסימנין והשֵני הֵביא עֵדים יתֵן לבעל העֵדים.
זה נתן סימנין וזה נתן סימנין ועֵד אחד הרי העֵד האחד כמי שאינוֹ,
ויניח.
7
מצא שִמלה וכיוֹצֵא בה,
זה הֵביא עֵדי אריגה שארגוּ אוֹתה לוֹ וזה הֵביא עֵדים שנפלה מִמנוּ יתֵן לעֵדי נפילה.
זה נתן מִדת ארכה וזה נתן מִדת רחבה יתֵן למי שנתן מִדת ארכה,
שאפשר שישעֵר הרמאי מִדת רחבה כשהיה בעלה מִתכסה בה.
:זה נתן מִדת ארכה ורחבה וזה כִוֵּן מִשקלוֹתיה יתֵן למי שכִוֵּן מִשקלה.
זה נתן מִדת ארכה ורחבה וזה נתן מִדת האִמריוֹת שבה יתֵן למִדת ארכה ורחבה.
8
ברִאשוֹנה כל מי שמצא אבֵדה היה מכריז עליה שלֹשה רגלים,
רגל רִאשוֹן אוֹמֵר:
רִאשוֹן, שֵני אוֹמֵר:
שֵני, שלישי מכריז סתם,
כדי שלֹא יתחלֵף לוֹ שֵני בִשלישי.
ואחר הרגל האחרוֹן בשִבעת ימים מכריז פעם רביעית,
כדי שיֵלֵך השוֹמֵע לביתוֹ בִשלֹשה ימים,
וימשֵש את כֵליו,
ויחזֹר בִשלֹשה ימים,
וימצא זה המכריז מכריז בשביעי.
9
מִשחרב בית המִקדש הִתקינוּ שיהוּא מכריזין בבתי כנֵסיוֹת וּבבתי מִדרשוֹת.
מִשרבוּ האנסין ואמרוּ:
המציאה של מלך היא הִתקינוּ שיהֵא מוֹדיע לִשכֵניו ולִמיוּדעיו ודיוֹ.
10
הִכריז אוֹ הוֹדיע ולֹא באוּ הבעלים תִהיה המציאה מוּנחת אצלוֹ עד שיבֹא אֵליהוּ.
וכל זמן שהאבֵדה אצלוֹ:
אִם נִגנבה אוֹ אבדה חיב באחריוּתה; ואִם נאנסה פטוּר,
ששוֹמֵר אבֵדה כשוֹמֵר שכר הוּא,
מִפני שהוּא עוֹסֵק במִצוה ונִפטר מִכמה מִצווֹת עשֵה כל זמן שהוּא עוֹסֵק בִשמירתה.
11
וצריך לבקֵר את האבֵדה כדי שלֹא תִפסֵד ותֹאבד מֵאיליה,
שנאמר: "והשֵבֹתוֹ לוֹ" ראֵה היאך תשיבנוּ לוֹ.
כיצד? מצא כסוּת של צמר מנערה אחת לִשלֹשים יוֹם.
ולֹא ינערה במקֵל,
ולֹא בִשני בני אדם.
ושוֹטחה על גבי מִטה לצרכה בִלבד,
אבל לֹא לצרכה וּלצרכוֹ.
נִזדמנוּ לוֹ אוֹרחים לֹא ישטחנה בִפניהם ואפִלוּ לצרכה,
שמא תִגנֵב.
12
מצא כלי עֵץ מִשתמֵש בהן כדי שלֹא יֵרקבוּ.
כלי נחֹשת ישתמֵש בהן בחמין,
אבל לֹא על ידי האוּר,
מִפני שמשחיקן.
כלי כסף מִשתמֵש בהן בצוֹנֵן,
אבל לֹא בחמין,
מִפני שמשחירן.
מצא מגרֵפוֹת וקרדוּמוֹת ישתמֵש בהן ברך,
אבל לֹא בקשה,
מִפני שמפחיתן.
מצא כלי זהב וּכלי זכוּכית וּכסוּת של פִשתן הרי זה לֹא יגע בהן עד שיבֹא אֵליהוּ.
וּכדרך שאמרוּ באבֵדה,
כך אמרוּ בפִקדוֹן שהלכוּ בעליו לִמדינת הים.
13
מצא ספרים קוֹרֵא בהן אחת לִשלֹשים יוֹם.
ואִם אינוֹ יוֹדֵע לִקרוֹת גוֹללן כל שלֹשים יוֹם.
וּלעוֹלם לֹא ילמד בהן לכתחִלה,
ולֹא יקרא פרשה וישנה,
ולֹא יקרא פרשה ויתרגֵם,
ולֹא יפתח בוֹ יתֵר מִשלֹשה דפין.
ולֹא יהיוּ שנים קוֹראין בִשני עִנינוֹת,
שמא ימשֹך זה וימשֹך זה ויבלה הסֵפר,
אבל קוֹראין הֵן בעִנין אחד.
ולֹא יקראוּ שלֹשה בכרך אחד אפִלוּ בעִנין אחד.
14
מצא תפִלין שם דמיהן וּמניחן עליו,
שדבר מצוּי הוּא ביד הכֹל,
ואין עשוּיין הֵן אלא למִצותן בִלבד.
15
מצא דבר שיֵש בוֹ רוּח חיים,
שהרי צריך להאכילוֹ:
אִם היה דבר שעוֹשה ואוֹכֵל,
כגוֹן פרה וחמוֹר מִטפֵל בהן שנים עשר חֹדש מיוֹם המציאה,
ושוֹכרן, ולוֹקֵח שכרן וּמאכילן.
ואִם היה שכרן יתֵר הרי היתֵר לבעלים.
וכֵן התרנגֹלין מוֹכֵר ביציהן וּמאכילן כל שנים עשר חֹדש; מִכאן ואילך שם דמיהן עליו,
והרי הֵן שלוֹ ושל בעלים בשוּתפוּת,
כדין כל השם בהֵמה מֵחבֵרוֹ.
16
מצא עגלים וּסיחים של רעי מִטפֵל בהן שלֹשה חדשים; ושל בריאה שלֹשים יוֹם.
אוּזין ותרנגֹלין גדוֹלים מִטפֵל בהן שלֹשים יוֹם.
מצא קטנים,
וכל דבר שטִפוּלוֹ מרוּבה מִשכרוֹ מִטפֵל בהן שלֹשה ימים,
מִכאן ואילך מוֹכרן בבית דין.
וכֵן פֵרוֹת שהִתחילוּ להרקיב וכיוֹצֵא בהן מוֹכרן בבית דין.
17
מה יֵעשה בדמים? ינתנוּ למוֹצֵא,
ויֵש לוֹ רשוּת להִשתמֵש בהן.
לפיכך אִם נאנסוּ,
כגוֹן שטרפן גיס אוֹ טבעוּ בים חיב לשלֵם,
ואף על פי שלֹא נִשתמֵש בהן,
שכיון שיֵש לוֹ רשוּת להִשתמֵש בהן,
הרי הֵן אצלוֹ כִשאֵלה.
18
במה דברים אמוּרים? בִדמי האבֵדה,
הוֹאיל ונִטפֵל בה.
אבל מעוֹת אבֵדה לֹא ישתמֵש בהן,
לפיכך אִם אבדוּ באֹנס פטוּר,
שהרי הוּא שוֹמֵר שכר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
19
כל אוֹתן הימים שנִטפֵל באבֵדה קֹדם שיִמכרנה בבית דין,
אִם האכילן מִשלוֹ נוֹטֵל מִן הבעלים.
ויֵראה לי שהוּא נוֹטֵל בלֹא שבוּעה,
מִפני תִקוּן העוֹלם.
20
המוֹצֵא מציאה לֹא ישבע,
מִפני תִקוּן העוֹלם,
שאִם אתה אוֹמֵר ישבע,
מניח המציאה והוֹלֵך,
כדי שלֹא ישבע.
אפִלוּ מצא כיס,
וטען בעל המציאה ששני כיסין קשוּרין היוּ,
ואי אפשר שיִמצֵא האחד אלא אִם נִמצא האחֵר הקשוּר עִמוֹ הרי זה לֹא ישבע.