1
מי שאבדה לוֹ אבֵדה וּפגע באבֵדתוֹ ואבֵדת חבֵרוֹ:
אִם יכוֹל להחזיר שניהם חיב להחזיר; ואִם אינוֹ יכוֹל להחזיר אלא אחת מֵהן אבֵדתוֹ קוֹדמת,
ואפִלוּ לאבֵדת אביו אוֹ רבוֹ,
שלוֹ קוֹדֵם לכל אדם.
2
פגע באבֵדת רבוֹ עִם אבֵדת אביו:
אִם היה אביו שקוּל כנגד רבוֹ של אביו קוֹדמת; ואִם לאו של רבוֹ קוֹדמת,
והוּא שיִהיה רבוֹ מוּבהק,
שרֹב חכמתוֹ של תוֹרה מִמנוּ.
3
הִניח אבֵדתוֹ והחזיר אבֵדת חבֵרוֹ אין לוֹ אלא שכרוֹ הראוּי לוֹ.
כיצד? שטף נהר חמוֹרוֹ וחמוֹר חבֵרוֹ,
שלוֹ יפה מנה ושל חבֵרוֹ מאתים,
הִניח את שלוֹ והִציל את של חבֵרוֹ אין לוֹ אלא שכרוֹ הראוּי לוֹ.
אִם אמר לוֹ:
אציל את שלך ואתה נוֹתֵן לי דמי שלי,
אוֹ שהִתנה בִפני בית דין חיב לִתֵן לוֹ דמי שלוֹ,
ואף על פי שעלה חמוֹר שלוֹ מֵאיליו; הוֹאיל ולֹא נִתעסֵק בוֹ,
זכה במה שהִתנה עִמוֹ.
4
ירד להציל ולֹא הִציל אין לוֹ אלא שכרוֹ הראוּי לוֹ.
:וכֵן אִם היה עוֹסֵק בִמלאכה,
וּבטל מִמלאכתוֹ ששוה דינר והחזיר אבֵדה ששוה מֵאה דינרין לֹא יֹאמר לוֹ:
תֵן לי דינר שהִפסדתי,
אלא נוֹתֵן לוֹ שכרוֹ כפוֹעֵל בטֵל שיִבטֵל מֵאוֹתה מלאכה שהיה עוֹסֵק בה.
ואִם הִתנה עִם הבעלים אוֹ בִפני בית דין שיִטֹל מה שיפסיד,
והִרשוּהוּ הרי זה נוֹטֵל.
ואִם אין שם בית דין ולֹא בעלים שלוֹ קוֹדֵם.
5
וכֵן שנים שהיוּ באין בדרך,
זה בחבית של יין וזה בכד של דבש,
ונִסדקה הכד של דבש,
וקֹדם שיִשפֵך הדבש לארץ שפך זה את יינוֹ והִציל את הדבש לתוֹך החבית אין לוֹ אלא שכרוֹ הראוּי לוֹ.
ואִם אמר לוֹ:
אציל את שלך ואתה נוֹתֵן לי דמי שלי,
אוֹ שהִתנה בִפני בית דין הרי זה חיב לִתֵן לוֹ.
ואִם נִשפך הדבש לארץ הרי זה הפקֵר,
וכל המציל לעצמוֹ מציל.
6
היה זה בא בכד של דבש וזה בא בקנקנים ריקנים,
ונִסדקה כד הדבש,
ואמר לוֹ בעל הקנקנים:
איני מציל לך דבש זה בקנקני עד שתִתֵן לי חציוֹ אוֹ שלישוֹ אוֹ כך וכך דינרין,
וקִבֵל עליו בעל הדבש ואמר לוֹ:
הין הרי זה צִחֵק בוֹ,
ואינוֹ נוֹתֵן לוֹ אלא שכרוֹ הראוּי לוֹ,
שהרי לֹא הִפסידוֹ כלוּם.
7
וכֵן מי שברח מִבית האסוּרים,
והיתה מעבֹרת לפניו,
ואמר לוֹ:
העבירֵני ואני נוֹתֵן לך דינר,
והעבירוֹ אין לוֹ אלא שכרוֹ הראוּי לוֹ.
ואִם היה ציד,
ואמר לוֹ:
בטֵל מצוּדתך והעבירֵני נוֹתֵן לוֹ מה שהִתנה עִמוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
שירה שהיתה מהלכת במִדבר,
ועמד עליה גיס וּטרפה:
אִם אינן יכוֹלין להציל מידם,
ועמד אחד מֵהם והִציל הִציל לעצמוֹ; ואִם יכוֹלין הֵם להציל מידם,
וקדם אחד מֵהם והִציל,
אף על פי שאמר:
לעצמי אני מציל מציל לאמצע.
9
היוּ יכוֹלין להציל על ידי הדֹחק כל המציל מציל לאמצע,
אלא אִם כֵן אמר:
לעצמי אני מציל הרי זה מציל לעצמוֹ,
שכיון ששמעוּהוּ אוֹמֵר לעצמי אני מציל,
היה להן לִדחֹק עצמן וּלהציל,
וכיון שישבוּ ולֹא הִצילוּ,
הרי נִתיאשוּ הבעלים מִן הכֹל.
10
היוּ שני שוּתפין,
והִציל אחד מֵהם הִציל לאמצע.
ואִם אמר:
לעצמי אני מציל הרי זה חלק מֵחבֵרוֹ והִציל לעצמוֹ.
וכֵן השוֹכֵר את הפוֹעֵל להציל כל שיציל הרי הוּא למשכיר.
ואִם אמר:
לעצמי אני מציל הרי זה חזר בוֹ מִן השכירוּת,
וכל שיציל אחר שאמר כֵן הרי הוּא שלוֹ.
11
שירה שחנת במִדבר,
ועמד עליה גיס לטרפה,
וּפסקוּ עִם הגיס ממוֹן ונתנוּ לוֹ מחשבין לפי ממוֹנם ואין מחשבין לפי נפשוֹת.
ואִם שכרוּ תיר לִפניהם להוֹדיעם הדרך מחשבין שכרוֹ לפי ממוֹן וּלפי נפשוֹת.
ולֹא ישנוּ מִמִנהג החמרין.
12
רשאין החמרין להתנוֹת ביניהן:
כל מי שתֹאבד מִמנוּ חמוֹר מִבני השירה מעמידין לוֹ חמוֹר אחרת.
ואִם פשע בה ואבדה אין חיבין להעמיד לוֹ.
13
אבדה חמוֹרוֹ,
ואמר: תנוּ לי דמיה ואיני רוֹצה לִקח חמוֹר,
והריני שוֹמֵר עִמכם אין שוֹמעין לוֹ,
אלא מעמידין לוֹ חמוֹר אחרת,
כדי שיזרֵז עצמוֹ וישמֹר בהמתוֹ.
ואפִלוּ היתה לוֹ בהֵמה אחרת בשירה אינוֹ דוֹמה שוֹמֵר אחת לשוֹמֵר שתים.
14
ספינה שהיתה מהלכת בים,
ועמד עליה נחשוֹל לטבעה,
והֵקֵלוּ מִמשאה מחשבין לפי משוֹי ואין מחשבין לפי ממוֹן.
ואל ישנוּ מִמִנהג הספנין.
15
רשאין הספנין להתנוֹת ביניהם:
כל מי שתֹאבד לוֹ ספינה מעמידין לוֹ ספינה אחרת.
פשע בה ואבדה,
אוֹ שפֵרֵש למקוֹם שאין הספינוֹת הוֹלכוֹת בוֹ באוֹתוֹ הזמן אין חיבין להעמיד לוֹ.