1
השֵב אבֵדה לישראֵל מִצות עשֵה,
שנאמר: "השֵב תשיבֵם לאחיך" .
והרוֹאה אבֵדת ישראֵל ונִתעלֵם מִמנה והִניחה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִראה את שוֹר אחיך" ,
וּבִטֵל מִצות עשֵה.
ואִם השיבה קיֵם מִצות עשֵה.
2
לקח את האבֵדה ולֹא השיבה בִטֵל מִצות עשֵה,
ועבר על שני לאוין,
על "לֹא תוּכל להִתעלֵם" ,
ועל "לֹא תִגזֹל" .
:אפִלוּ היה בעל האבֵדה רשע ואוֹכֵל נבֵלה לתֵאבוֹן וכיוֹצֵא בוֹ מִצוה להשיב אבֵדתוֹ.
אבל אוֹכֵל נבֵלה להכעיס הרי הוּא מין,
והמינים מיִשראֵל והאפיקוֹרוֹסים ועוֹבדי עבוֹדה זרה וּמחללי שבת בפרהסיא אסוּר להחזיר להן אבֵדה,
כגוֹי.
3
אבֵדת הגוֹי מוּתרת,
שנאמר: "אבֵדת אחיך" .
והמחזירה הרי זה עוֹבֵר עבֵרה,
מִפני שהוּא מחזֵק ידי רִשעי עוֹלם.
ואִם החזירה לקדֵש את השֵם,
כדי שיפארוּ את ישראֵל ויֵדעוּ בהן שהֵן בעלי אמוּנה הרי זה משוּבח.
:וּבמקוֹם שיֵש חִלוּל השֵם אבֵדתוֹ אסוּרה,
וחיב להחזירה.
וּבכל מקוֹם מכניסים כליהם מִפני הגנבים כִכלי ישראֵל,
מִפני דרכי השלוֹם.
4
טעוּת הגוֹי כאבֵדתוֹ,
וּמוּתרת, והוּא שטעה מֵעצמוֹ.
אבל להטעוֹתוֹ אסוּר.
5
כיצד? כגוֹן שעשה הגוֹי חשבוֹן וטעה.
וצריך שיֹאמר לוֹ ישראֵל:
ראֵה שעל חשבוֹנך אני סוֹמֵך,
ואיני יוֹדֵע,
אלא מה שאתה אוֹמֵר אני נוֹתֵן לך כגוֹן זה מוּתר.
אבל אִם לֹא אמר לוֹ כֵן אסוּר,
שמא יתכוֵּן הגוֹי לבדקוֹ,
ונִמצא שֵם שמים מִתחלֵל.
6
עיר שיִשראֵל וגוֹים דרים בה,
וּמחצה גוֹים וּמחצה ישראֵל,
וּמצא בה אבֵדה נוֹטֵל וּמכריז,
ואִם בא ישראֵל ונתן סימניה,
חיב להחזיר.
7
היה רֹב העיר גוֹים:
אִם מצא במקוֹם מִן העיר שרֹב המצוּיין שם ישראֵל חיב להכריז; אבל אִם מצא בִסרטיא וּפלטיא גדוֹלים,
בבתי כנֵסיוֹת וּבבתי מִדרשוֹת שהגוֹים מצוּיין שם תמיד,
וּבכל מקוֹם שהרבים מצוּיין שם הרי המציאה שלוֹ,
ואפִלוּ בא ישראֵל ונתן סימניה,
שהרי נִתיאֵש מִמנה כשנפלה,
מִפני שהוּא אוֹמֵר:
הגוֹי מצאה.
:אף על פי שהיא שלוֹ,
הרוֹצה לילֵך בדרך הטוֹב והישר,
והעוֹשה לִפנים מִשוּרת הדין מחזיר את האבֵדה לישראֵל כשיִתֵן את סימניה.
8
מצא בעיר זוֹ שרוּבה גוֹים חבית של יין יינה אסוּר בהניה,
וקנקנה מוּתר מִשוּם אבֵדה.
ואִם בא ישראֵל ונתן סימניה מוּתרת בִשתיה לזה שמצאה.
9
עוֹף שחטף בשר והִשליכוֹ לחצֵר אחרת,
אף על פי שרֹב העיר ישראֵל הרי זה מוּתר מִשוּם אבֵדה,
שהרי נִתיאשוּ מִמנוּ הבעלים.
10
המוֹצֵא אבֵדה בזוּטוֹ של ים וּבִשלוּליתוֹ של נהר שאינוֹ פוֹסֵק,
אף על פי שיֵש בה סימן הרי זוֹ של מוֹצאה,
שנאמר: "אשר תֹאבד מִמנוּ וּמצאתה" מי שאבוּדה מִמנוּ וּמצוּאה אֵצל כל אדם,
יצאת זוֹ שאבוּדה מִמנוּ וּמִכל אדם,
שזה ודאי נִתיאֵש מִמנה.
11
המאבֵד ממוֹנוֹ לדעת אין נִזקקין לוֹ.
כיצד? הִניח פרתוֹ ברפת שאין לה פתח ולֹא קשרה והלך לוֹ,
הִשליך כיסוֹ בִרשוּת הרבים והלך לוֹ,
וכל כיוֹצֵא בזה הרי זה אִבֵד ממוֹנוֹ לדעתוֹ.
ואף על פי שאסוּר לרוֹאה דבר זה לִטֹל לעצמוֹ,
אינוֹ זקוּק להחזיר,
שנאמר: "אשר תֹאבד מִמנוּ וּמצאתה" ,
פרט למאבֵד לדעתוֹ.
12
אבֵדה שאין בה שוה פרוּטה אינוֹ חיב להִטפֵל בה ולֹא להחזירה.
13
מצא שק אוֹ קוּפה,
אִם היה חכם אוֹ זקֵן מכוּבד שאין דרכוֹ לִטֹל כֵלים אֵלוּ בידוֹ אינוֹ חיב להִטפֵל בהן,
ואוֹמֵד את דעתוֹ:
אִלוּ היוּ שלוֹ,
אִם היה מחזירן לעצמוֹ כך הוּא חיב להחזיר של חבֵרוֹ; ואִם לֹא היה מוֹחֵל על כבוֹדוֹ אפִלוּ היוּ שלוֹ כך בשל חבֵרוֹ אינוֹ חיב להחזיר.
:היה דרכוֹ להחזיר כֵלים כאֵלוּ בשדה ואין דרכוֹ להחזירן בעיר,
וּמצאן בעיר אינוֹ חיב להחזיר; מצאן בשדה חיב להחזירן עד שיגיעוּ לִרשוּת הבעלים,
ואף על פי שהרי נִכנס בהן לעיר ואין דרכוֹ בכך.
14
וכֵן אִם מצא בהֵמה והִכישה נִתחיֵב להִטפֵל בה וּלהחזירה אף על פי שאינה לפי כבוֹדוֹ,
שהרי הִתחיל במִצוה.
:החזירה וּברחה,
החזירה וּברחה,
אפִלוּ מֵאה פעמים חיב להחזיר,
שנאמר: "השֵב תשיבֵם" "השֵב" אפִלוּ מֵאה פעמים משמע.
וּלעוֹלם הוּא חיב להִטפֵל בה עד שיחזירנה לִרשוּת בעליה למקוֹם המִשתמֵר.
אבל אִם החזירה למקוֹם שאין מִשתמֵר,
כגוֹן גִנה וחוּרבה,
ואבדה מִשם חיב באחריוּתה.
15
החזיר את האבֵדה בשחרית למקוֹם שהבעלים נִכנסים ויוֹצאין שם בשחרית אינוֹ חיב להִטפֵל בה,
שהרי הבעלים רוֹאין אוֹתה,
אף על פי שהוּא מקוֹם שאינוֹ מִשתמֵר.
אבל בבעלי חיים לעוֹלם חיב להִטפֵל בה עד שיכניסנה לִרשוּת הבעלים המִשתמרת,
ואינוֹ צריך דעת בעלים.
16
ראה בהֵמה שברחה מִן הדיר והחזירה לִמקוֹמה הרי קיֵם מִצוה,
ואינוֹ צריך דעת בעלים.
17
ההוֹלֵך בדרך הטוֹב והישר,
ועוֹשה לִפנים מִשוּרת הדין מחזיר את האבֵדה בכל מקוֹם,
ואף על פי שאינה לפי כבוֹדוֹ.
18
כֹהֵן שראה האבֵדה בבית הקברוֹת אינוֹ מִטמֵא להחזירה,
שבעֵת שמקיֵם מִצות עשֵה של השֵב אבֵדה,
מבטֵל עשֵה של "קדֹשים יהיוּ" ,
ועוֹבֵר על לֹא תעשה של "לֹא יטמא בעל בעמיו" ,
ואין עשֵה דוֹחה את לֹא תעשה ועשֵה.
19
ראה את האבֵדה,
ואמר לוֹ אביו:
אל תחזירה יחזיר ואל יקבֵל מִמנוּ,
שאִם קִבֵל מֵאביו,
נִמצא בעֵת שקיֵם מִצות עשֵה של "כבֵד את אביך" בִטֵל עשֵה של "השֵב תשיבֵם" ועוֹבֵר על "לֹא תוּכל להִתעלֵם" .
20
הרוֹאה מים שוֹטפין וּבאין להשחית בִנין חבֵרוֹ אוֹ להשחית שדֵהוּ חיב לִגדֹר בִפניהם וּלמנען,
שנאמר: "לכל אבֵדת אחיך" לרבוֹת אבֵדת קרקעוֹ.